Remez 265רס״ה
1 א

כיוצא בו ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף וכי הנחש ממית ומחיה אלא היו ישראל מסתכלים בו ומאמינים במי שפקד את משה לעשות כן והמקום שולח להן רפואות. כיוצא בו והיה הדם לכם לאות וכי מה הדם מהנה למלאך או מה מהנה להן לישראל אלא כל זמן שהיו ישראל נותנים מן הדם על פתחיהן המקום נגלה וחס עליהן שנאמר ופסח ה' על הפתח. רבי אליעזר אומר מה תלמוד לומר וגבר ישראל או מה תלמוד לומר וגבר עמלק. אלא כל זמן שהיה מגביה ידיו כלפי מעלה הקב"ה זוכר את ישראל שעתידין ישראל להגביר בדברי תורה שהן עתידין להנתן על ידיו. וכשהוא ממיך את ידיו עתידין ישראל להמיך בדברי תורה:

2 ב

וידי משה כבדים אמר רבי בשעה שהצבור בצער יחיד הפורש מן הצבור שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים פלוני שפירש מן הצבור אל יראה בנחמת צבור וכל המצטער עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור שכן מצינו במשה רבינו שצער עצמו עם הצבור שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וכי לא היה לו למשה כר או כסת לישב עליהן אלא כך אמר משה הואיל וישראל שרויין בצער אף אני אהיה עמהן בצער. שמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם מעידין בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק. ר' שילא אומר שני מלאכים המלוין לאדם מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וגו'. רבי חייא אמר נשמתו של אדם מעידה בו שנאמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך. וחכמים אומרים אבריו של אדם מעידין בו שנאמר אתם עדי נאם ה'. וידי משה כבדים מכאן שלא ישהה אדם במצות אילולי שאמר משה ליהושע בחר לנו אנשים לא היה מצטער כך אמרו יקרו ידיו של משה באותה שעה כאדם שתלויין בידיו שני כדים מים. ואהרן וחור תמכו בידיו שהיה מעלן ומורידן. ויהי ידיו אמונה מגיד שהיו בתענית דברי רבי יהושע. רבי אלעזר המודעי אומר יקר חטא על ידיו של משה באותה שעה ולא היה יכול לעמוד בו מה עשה הפנה אל מעשה אבות שנאמר ויקחו אבן אלו מעשה אבות. וישב עליה אלו מעשה אמהות. ואהרן וחור וגו' מה תלמוד לומר אחד אחד אלא שהיה אהרן מזכיר מעשה לוי וחור מעשה יהודה מכאן אמרו אין פוחתין משלושה בני אדם העוברין לפני התיבה. ויהי ידיו אמונה בידו אחת שלא קבל בה מישראל כלום ובידו אחרת אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם על ידי הוצאת ישראל ממצרים ועל ידי קרעת להם את הים ועל ידי עשית להם נסים וגבורות וכן על ידי תעשה להם נסים וגבורות בשעה הזאת. עד בא השמש לפי שלמדנו על המלכיות כולן שאין עושין מלחמה אלא עד שש שעות אבל מלכות חייבת זו עושה מלחמה מבקר עד ערב:

3 ג

ואהרן וחור תמכו בידיו מכאן אתה למד ששליח צבור אסור להתפלל אם אין שנים עומדים אחד מימינו ואחד משמאלו אמרו ישראל יצאו חוץ לאהליהם ויראו את משה כורע על ברכיו והם כורעין על ברכיהם ונפל על פניו ארצה והן נופלין על פניהן ארצה כשם ששליח צבור מתפלל כך העם עונים. ויהי ידיו אמונה עד בא השמש וכי עד אותו יום לא בא השמש. אלא מכאן שעמדה לו השמש. זה שאמר הכתוב יום ליום יביע אומר זה יומו של משה שבשר יומו של יהושע אמר יהי רצון שתעמוד לך חמה כשם שעמדה לי לכך נאמר ושים באזני יהושע:

4 ד

ויחלוש יהושע רבי יהושע אומר ירד וחתך ראשי גבורים שעמו העומדים בשורות המלחמה. רבי אלעזר המודעי אומר בו לשון נוטריקון ויחל ויזע וישבר. עמלק כמשמעו. ואת, אלו אשתו ובניו. עמו, אלו חיילות שעמו וכשהוא אומר ואת אלו חיילים שעם בניו. לפי חרב רבי אומר לא נוולום אלא דנום ברחמים. ר' אלעזר אומר לפי חרב למה נאמר למדנו שהמלחמה הזאת לא היתה אלא על פי הגבורה. אחרים אומרים נתקיים עליהם המקרא הזה לכן חי אני נאם ה' צבאות כי לדם אעשך ודם ירדפך. ויחלוש יהושע רבותינו אומרים הפיל עליהן גורלות כמה דאת אמר מטילין חלשים על המנות. ארבע שמות נקראו לגורל חלש פור גורל חבל ובכלן לקו בני עשו. בחלש לקה עמלק שנאמר ויחלוש יהושע. בגורל ובפור לקה המן שנאמר הפיל פור הוא הגורל. בחבל עתיד ללקות מלכות רביעית שנאמר חבלי יולדה יבואו לו:

5 ה

ויאמר ה' אל משה כתוב זאת זכרון בספר זקנים הראשונים אומרים כך מדה מהלכת על פני כל הדורות שוט שישראל לוקין בו סופו ללקות. ילמד כל אדם דרך ארץ מעמלק שבא להזיק ישראל ואבדו הקב"ה מחיי העולם הזה והעולם הבא שנאמר כי מחה אמחה. וכן ופרעה שבא להזיק את ישראל טבעו המקום בים סוף שנאמר ונער פרעה וחילו. וכן כל אומה ומלכות שבא להזיק את ישראל בו בדין דנן. לעולם אמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו שנאמר כי בדבר אשר זדו עליהם. שלחה להם אסתר לחכמים כתבוני בספר שלחו לה הלא כתבתי לך שלישים ולא רבעים עד שמצאו מקרא בתורה כתוב זאת זכרון בספר זאת מה שכתוב כאן ובמשנה תורה. זכרון מה שכתוב בנביאים. בספר מה שכתוב במגילה דברי רבי אלעזר המודעי. רבי אומר כתוב זאת מה שכתוב כאן, זכרון מה שכתוב במשנה תורה, בספר מה שכתוב בנביאים. קראה על פה לא יצא אתיא זכירה זכירה. כתיב הכא והימים האלה נזכרים וכתיב התם כתוב זאת זכרון בספר מה להלן בספר אף כאן בספר. וממאי דקריאה היא דלמא עיוני בעלמא. לא סלקא דעתך דתניא זכור יכול בלב כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת לב אמור ומה אני מקיים זכור בפה: