Remez 257רנ״ז
1 א

שם שם לו חק ומשפט שם ניתן לישראל אחת עשרה מצות שבע שנצטוו בני נח ואברהם על המילה ויעקב על גיד הנשה הוסיפו לישראל שבת וכבוד אב ואם. תניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה שבע שקבלו עליהן בני חת והוסיפו עליהן דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט שבת וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ה' אלהיך אמר ר' יהודה אמר רב כאשר צוך במרה (כתוב ברמז נ"ב):

2 ב

שם שם לו חק ומשפט זה כבוד אב ואם דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר חק אלו עריות שנאמר לבלתי עשות מחקות התועבות. ומשפט אלו עונשין ודיני קנסות ודיני חבלות. ושם נסהו שם נשא לו גדולה דברי ר' יהושע שנאמר נשא אויל מרודך את ראש יהויכין מלך יהודה ואומר נשא את ראש בני גרשון. א"ל ר' אלעזר המודעי והלא גדולה אינה תלויה אלא בשי"ן וכאן לא כתיב אלא בסמ"ך הא מה תלמוד לומר ושם נסהו שם נסה המקום את ישראל:

3 ג

ויאמר אם שמוע תשמע אמר ר' זירא ואיתימא ר' חנינא בר פפא בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק אבל מדת הקב"ה אינו כן אלא מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק שנאמר ויאמר אם שמוע תשמע אם שמוע תשמע ואם לאו לא תשמע.

4 ד

דבר אחר אם שמוע בחדש תשמע בישן ואם יפנה לבבך שוב לא תשמע מכאן אמרו שמע אדם מצוה אחת משמיעין אותו מצות הרבה שנאמר אם שמוע תשמע. אם שכח מצוה אחת משכחין אותו מצות הרבה שנאמר אם שכח תשכח. לקול ה' אלהיך אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה בעשרה קולות. והישר בעיניו תעשה אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם. והאזנת למצותיו אלו גזרות שוות. ושמרת כל חקיו אלו הלכות. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך הא אם אשים אני ה' רופאך דברי ר' יהושע. ר' אלעזר המודעי אומר אם שמוע שומע אני רשות תלמוד לומר תשמע חובה ולא רשות. תשמע זה הכלל שכל התורה כלולה בה. לקול ה' אלהיך מלמד שכל מי שהוא שומע לקול הגבורה מעלין עליו כאלו עומד ומשמש לפני חי וקיים לעולמים. והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן, מלמד שכל מי שהוא נושא ונותן באמונה רוח הבריות נוחה הימנו ומעלה עליו הכתוב כאלו קיים כל התורה כולה. והאזנת למצותיו אלו הלכות. ושמרת כל חקיו אלו עריות. כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך ומה תלמוד לומר כי אני ה' רופאך אלא אמר המקום לישראל דברי תורה שנתתי לכם חיים הם לכם רפואה היא לכם שנאמר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ואומר רפאות תהי לשרך וגו'. ר' יצחק אומר אם אין בהן חולי מפני מה הן צריכין רפואה אלא כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך בעולם הזה ואם אשים כי אני ה' רופאך לעולם הבא. שמעון בן עזאי אומר שמוע מה תלמוד לומר תשמע מכאן אמרו רוצה אדם לשמוע משמיעין אותו מיד. לשכח משכחין אותו מיד. הוא היה אומר רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין אותו שלא בטובתו [לשכח בטובתו משכחין אותו שלא בטובתו] הרשות נתונה שנאמר אם ללצים הוא יליץ אחרים אומרים אם חבול תחבול אם חבלת חבולה אחת סוף שחובלין בך חבולות הרבה. א"ל רבא לרבה בר מרי כתיב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וכי מאחר שלא שם מחלה רפואה למה א"ל הכי אמר ר' יוחנן מקרא זה מעצמו נדרש אם תשמע לא אשים ואם לא תשמע אשים ואף על פי כן אני ה' רופאך (כתוב ברמז תתמ"ח):

5 ה

ויבואו אילמה ושם שתים עשרה וגו' מגיד שאותו מקום מהולל במים יותר מכל המקומות תדע שכן שהרי היו שם שנים עשר מבועין ולא ספקו אלא לשבעים דקלים וכון שבאו ישראל ושרו עליהם ששים רבוא אדם וספקו להם לנו ושנו ושלשו. ויחנו שם על המים לעולם אין ישראל שורין אלא על המים דברי רבי יהושע. רבי אלעזר אומר מיום שברא הקב"ה את עולמו ברא שנים עשר מבועין כנגד שנים עשר שבטים שבעים דקלים כנגד שבעים זקנים ומה תלמוד לומר ויחנו שם על המים אלא מלמד שהיו עוסקין בדברי תורה שנתנו להן במרה:

6 ו

ויסעו מאילם ויבואו כל עדת בני ישראל למה נאמר יום מגיד שבאותו היום אירע שבת להיות שהיא סדורה ובאה מיום שברא הקב"ה עד שנתנה להן בעשרים ושנים באייר.

7 ז

דבר אחר בחמשה עשר יום לחדש למה נאמר יום לידע באיזה [יום] נתנה תורה לישראל. ניסן שיצאו בו ישראל ממצרים אירע להיות בחמשה בשבת, השלים ניסן אירע אייר להיות בשבת, חסר אייר אירע סיון להיות באחד בשבת, ואומר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ואומר בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם מארץ מצרים ואומר בחדש השלישי לצאת בני ישראל [נמצאת אומר] בשלישי לחדשים בששי בחדש בששי בשבת.

8 ח

דבר אחר בחמשה עשר יום לחדש למה נאמר יום לידע באיזה יום ירד המן לישראל חררה שהוציאו ישראל ממצרים אכלו ממנה שלשים ואחד יום שנאמר ויאפו את הבצק ואומר בחדש השני לצאת בני ישראל ובצדו מהו אומר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ר' שילא אמר נתפרנסו ממנה ששים יום וסעודה אחת. וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר. ר' יהושע אומר היה להן ישראל לימלך בגדול שבהן מה נאכל אלא עמדו ואמרו דברי תרעומות על משה. רבי אלעזר המודעי אומר למדים היו ישראל לאמר דברי תרעומות על משה ולא על משה בלבד אלא אף על אהרן. ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו וגו' אמרו להן הלואי מתנו בשלשת ימי אפלה של מצרים. בשבתנו על סיר הבשר ר' יהושע אומר וכי תאבים היו לאכול. ר' אלעזר המודעי אומר עבדים היו ישראל למלכים במצרים יוצאין לשוק נוטלים פת ובשר ודגים וכל דבר ואין בריה מוחה בידן. יוצאין לשדה נוטלין תאנים וענבים ורמונים ואין בריה מוחה בידם. ר' יוסי אומר תדע שלא ניתן להם אלא [קשואים] באחרונה. לכך נאמר את הקשואים שהן קשים למעיהן. כי הוצאתם אותנו אמרו להן הוצאתם אותנו אל המדבר הזה תהו שאין בו כלום. להמית את כל הקהל הזה ברעב ר' יהושע אומר אין לך מיתה קשה ממיתת רעב שנאמר טובים היו חללי חרב וגו'. רבי אלעזר המודעי אומר ברעב בא עלינו רעב אחר רעב,

9 ט

דבר אחר דבר, חשך אחר חשך: