Remez 234רל״ד
1 א

ויט משה את ידו על הים התחיל הים עומד כנגדו אמר לו משה תקרע בשם הקב"ה ולא קבל עליו הראהו את המטה ולא קבל עליו. משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר הפנימית בא הלוקח להכנס בתוכו ולא הניחו השומר. אמר לו בשם המלך ולא קבל עליו הראהו את הטבעת ולא קבל עליו עד שנהג המלך ובא כיון שנהג המלך ובא התחיל השומר לברוח. אמר לו כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת עליך ועכשיו למה אתה בורח אמר לו לא מפניך אני בורח אלא מפני המלך. כך בא משה ועמד על הים ואמר בשם הקב"ה ולא קבל עליו. הראהו את המטה ולא קבל עליו עד שנגלה עליו הקב"ה בכבודו. כיון שנגלה עליו הקב"ה בכבודו התחיל הים בורח שנאמר הים ראה וינוס. אמר לו כל היום הייתי אומר לך בשם הקב"ה ולא קבלת עליך ועכשיו מה לך הים כי תנוס. אמר לו לא מפניך בן עמרם אלא מלפני אדון חולי ארץ:

2 ב

ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה בעזה שברוחות ואיזו זו רוח קדים. וכן אתה מוצא שלא נפרע המקום מדורו של מבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים שנאמר מנשמת אלוה יאבדו זה דור המבול ומרוח אפו יכלו אלו אנשי סדום. וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא נפרע מהם המקום אלא ברוח קדים שנאמר ומשם הפיצם ה'. ואין הפצה אלא רוח קדים שנאמר ברוח קדים אפיצם. וכן אתה מוצא במצריים שלא נפרע מהם אלא ברוח קדים שנאמר וה' נהג רוח קדים. וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה (משבט יהודה ובנימין) [מעשרת השבטים] אלא ברוח קדים שנאמר כי הוא בין אלים יפריא יבוא קדים רוח ה'. וכן אתה מוצא שלא נפרע הקב"ה (מעשרת השבטים) [משבט יהודה ובנימין] אלא ברוח קדים שנאמר ברוח קדים אפיצם. וכן אתה מוצא בצור שלא נפרע מהם הקב"ה אלא ברוח קדים שנאמר רוח הקדים שברך בלב ימים. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע ממלכות עליזה אלא ברוח קדים שנאמר ברוח קדים תשבר אניות תרשיש. וכן אתה מוצא שאין המקום עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם לעתיד לבוא אלא ברוח קדים שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה וגו' הגה ברוחו הקשה ביום קדים, אף כאן אתה מוצא ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה בעזה שברוחות ואיזו זו רוח הקדים. וישם את הים לחרבה כמין חרבה עשאו. ויבקעו המים כל המים שבעולם נבקעו. ומנין אתה אומר אף המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות (ושבככר) [ושבכד] ושבכוס ושבצלוחית ושבחבית נבקעו תלמוד לומר ויבקעו המים כל המים שבעולם. ומנין אתה אומר אף המים העליונים והתחתונים נבקעו שנאמר ראוך מים אלקים וגו' יחילו אלו העליונים אף ירגזו תהומות אלו התחתונים. וכן הוא אומר זורמו מים עבות קול נתנו שחקים אלו העליונים. אף חצציך יתהלכו אלו התחתונים. תהום אל תהום קורא לקול צנוריך ואומר נתן תהום קולו וכשחזרו כל המים שבעולם חזרו שנאמר וישובו המים וכו' כל המים שבעולם חזרו:

3 ג

ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ר' מאיר אומר בלשון אחד. ר' יהודה אומר בלשון אחר. ר' מאיר אומר כשעמדו שבטים על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד ומתוך שהן עומדין וצוהבין קפץ שבט בנימין וירד לים תחלה שנאמר שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים. התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים שנאמר שרי יהודה רגמתם. משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהיה לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לקטן תעמידני עם הנץ החמה ואמר לגדול תעמידני בשלש שעות. בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו הגדול. אמר לו לא אמר לי אלא עד שלש שעות. והקטן אמר לא אמר לי אלא עם הנץ החמה. מתוך שהיו עומדין וצוהבין נעור אביהם אמר להם בני כל שניכם לא נתכוונתם אלא לכבודי אף אני לא אקפח שכרכם. כך מה שכר נטל שבטו של בנימן שירד לים תחלה זכה ששרתה שכינה בחלקו של בנימין שנאמר בנימין זאב יטרף. ואומר לבנימין אמר ידיד ה' וגו'. ומה שכר נטל שבטו של יהודה זכה למלכות שנאמר שרי יהודה רגמתם ואין רגמה אלא מלכות שנאמר באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא. ואומר ורגם המלך ואנשיו ואומר שרי זבולון שרי נפתלי מלמד שכשם שנעשו נסים לישראל על הים על ידי שבט יהודה ובנימין כך נעשה להם נסים על ידי זבולון ונפתלי בימי דבורה וברק שנאמר ותשלח ותקרא לברק בן אבינעם וגו' ומשכתי אליך אל נחל קישון את סיסרא. ואומר זבולון עם חרף נפשו למות וגו'. ר' יהודה אומר כשעמדו ישראל על הים זה אמר איני יורד וזה אמר איני יורד שנאמר סבבוני בכחש אפרים וגו'. מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לגלי הים עליו הוא אומר הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש טבעתי ביון מצולה אל תשטפני שבולת מים. באותה שעה אמר הקב"ה למשה משה ידידי (אתם) משוקעים במים והים סוגר ושונא רודף ואת עומד ומרבה בתפלה. אמר לו ומה עלי לעשות אמר לו ואתה הרם את מטך, ומה אמרו משה וישראל על הים ה' ימלוך לעולם ועד אמר הקב"ה מי שהמליכני תחלה על הים אעשנו מלך על ישראל . וכבר היו ר' טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך ביבנה ונשאלה שאלה זו לפניהם מאי דכתיב וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט להודיע זכות של צדיקים עד כמה הוא מסייען. שאילו ירד הידיד האהוב הזה עם ערביים לא היו ממיתין אותו מריח גמלים ומריח העטרן. אלא זימן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים וכל טוב שלא ימות מריח הגמלים ומריח העטרן. אמרו לו למדנו רבינו השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך אמר להם בורא נפשות רבות וחסרונם. אמרו לו למדנו רבינו באיזה זכות זכה יהודה למלכות אמר להם אמרו אתם. אמרו לו בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' אמר להם דיה להצלה שתכפר על המכירה. אמרו לו אם כן בזכות שאמר צדקה ממני אמר להם דיה שתכפר על הביאה. אמרו לו עם כן בזכות שאמר ישב נא עבדך תחת הנער. אמר להם מצינו שהערב משלם בכל מקום. אמרו לו רבי למדנו באיזה זכות אמר להם כשעמדו ישראל על הים וכו':

4 ד

והמים להם חומה כמין חומה עשאן. מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין:

5 ה

והמים להם חומה בשעה שירדו ישראל לים ירד גבריאל עמהם והקיפם ושמרם כחומה והיה מכריז (בין מים למים) [במים, לימין] הזהרו בישראל שעתידין לקבל התורה מימינו של הקב"ה. ולשמאל היה אומר הזהרו באלו שהן עתידין להניח תפילין בשמאל. ולמים שלפניהם היה אומר הזהרו באלו שעתידין שיהו חותמין לפניהן בברית. ושלאחריהם היה אומר הזהרו באלו שעתידין להראות קשר של תפילין וכנף ציציותיהן מאחריהן.

6 ו

דבר אחר והמים להם חומה שירד סמאל ואמר לפניו רבונו של עולם לא עבדו ישראל עבודה זרה במצרים ואתה עושה להם נסים. והיה משמיע קולו לשר של ים ונתמלא עליהם חמה ובקש לטבען. מיד השיב לו הקב"ה שוטה שבעולם וכי לדעתם עבדוה והלא לא עבדוה אלא מתוך שעבוד ומתוך טרוף דעת ואתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון. כיון ששמע שר של ים אותה חמה שנתמלא על ישראל החזירה על מצרים שנאמר וישובו המים ששבו מישראל על מצרים: