Remez 230ר״ל
1 א

לא ימיש עמוד הענן מגיד הכתוב שעדיין עמוד הענן קיים היה עמוד האש צומח.

2 ב

דבר אחר בא הכתוב ללמדך דרך ארץ מן התורה על ערבי שבתות עד שעמוד הענן קיים יהיה עמוד האש צומח. דביתהו דרב יוסף מאחרת ומדלקת אמר לה רב יוסף תנינא לא ימיש עמוד הענן מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש. סברה לאקדומי אמר ההוא סבא ובלבד שלא יקדים. אמר רב הונא הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים. הרגיל במזוזה זוכה לדירה נאה. הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה. הרגיל בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין. אמר רבא דרחים רבנן הוו ליה בנין רבנן. דמוקיר רבנן הוו ליה חתנותא רבנן דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמען מליה כצורבא מרבנן:

3 ג

וישובו ויחנו לפני פי החירות כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול אמר הקב"ה זו היא הבטחה שהבטחתי לו יחזרו לאחוריהם. שכל כסף וזהב שכנס יוסף היה נתון בבעל צפון וכשחזרו נטלוהו שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף. וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו ר' שמעון בן יוחאי אומר כל מקום שהוא אומר לאמר ואמרת אליהם לדורות. וכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זו לשעה. רבי אומר אף בכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם הרי הוא לדורות חוץ משלשה מקומות. וישובו ויחנו לפני פי החירות מה היו חירות הללו. לא היו משופעות אלא גדודיות, לא היו תרוטות אלא מוקפות לא היו עגולות אלא מרובעות. לא היו מעשה אדם אלא מעשה שמים ועינים להם פתוחות כמין זכר וכמין נקבה היו דברי רבי אליעזר. ר' יהושע אומר החירות מצד זה ומגדל מצד זה והים לפניהם ומצריים מאחוריהם.

4 ד

דבר אחר אין חירות אלא מקום חירותן. מקום אטלס. מקום בית עבודה זרה שלהן לשעבר היה נקרא פתום שנאמר ויבן ערי מסכנות וגו' חזרו להן ונקראת פי החירות שהיא מאחרת עובדיה:

5 ה

ויסעו בני ישראל מרעמסס לסכות ומסכות לאתם ומאתם לפני פי החירות נסעו בערב שבת ושבת ובאחד בשבת. שני בשבת שהוא רביעי לנסיעתן התחילו ישראל מתקנים את כליהם ומציעים את בהמתן לצאת אמרו להם האוקטורין הגיע פרוטגמא שלכם לחזור למצרים שנאמר דרך שלשת ימים וגו'. אמרו להן ישראל וכשיצאנו ברשות מי יצאנו שנאמר ממחרת הפסח וגו'. אמרו להן האוקטורין רוצים ולא רוצים סופכם לקיים דברי מלכות. עמדו עליהן ישראל הכו מהן פצעו מהן והרגו מהן הלכו והגידו לפרעה. אמר להן משה חזרו לאחוריכן כיון שתקע קרן לחזור התחילו מחוסרי אמנה שבישראל מתלשין בשערן ומקרעים לכסותן עד שאמר להם משה מפי הקב"ה נאמר לי שאתם בני חורין לכך נאמר ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים. שם גדולם של מצרים. שם היתה תפארתם. שם היתה מקום מיוחס שלהם. שם כנס יוסף את הכסף ואת הזהב כענין שנאמר וילקט יוסף וגו'. לפני בעל צפון נשתייר מכל היראות בשביל לפתות לבן של מצריים. עליו הוא אומר משגיא לגוים ויאבדם. נכחו תחנו על הים בשביל לפתות לבם של מצריים. ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ אין נבוכים אלא מטורפים שנאמר מה נאנחה בהמה נבוכו עדרי בקר וגו'.

6 ו

דבר אחר אין נבוכים אלא מעורבין שנאמר והמלך והמן ישבו לשתות וגו'.

7 ז

דבר אחר אמר פרעה ולא ידע מה אמר. משה הטעה אותם ולא היה יודע להיכן מוליכן שנאמר נבוכים הם ואין נבוכים אלא משה שנאמר עלה אל הר העברים הזה הר נבו.

8 ח

דבר אחר אמר פרעה ולא ידע מה אמר ראה שעתידין ישראל לבכות במדבר שנאמר ותשא כל העדה.

9 ט

דבר אחר אמר פרעה ולא ידע מה אמר ראה שישראל עתידין ליפול במדבר שנאמר במדבר הזה יפלו. סגר עליהם המדבר כיון שראו ישראל הים סוער ושונא רודף הפכו פניהם למדבר זימן להם המקום חיות רעות ולא היו מניחין אותן לעבור שנאמר סגר עליהם המדבר. ואין סגירה אלא חיה רעה כענין שנאמר אלקי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא:

10 י

וחזקתי את לב פרעה שהיה לבן חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף. ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה התחיל בעבירה תחילה וממנו התחילה הפורענות כיוצא בו וימח את כל היקום וגו'. כיוצא בו והכיתי כל בכור כיוצא בו הכה תכה וגו' כיוצא בו וצבתה בטנה אבר שהתחילה בעבירה תחילה ממנה התחילה הפורענות. והרי דברים קל וחומר ומה אם מדת פורענות מעוטה מי שהתחיל בעבירה ממנו התחילה הפרוענות קל וחומר למדת הטובה מרובה.

11 יא

דבר אחר ואכבדה בפרעה מגיד הכתוב כשיבוא הקב"ה לפרוע מן האומות שמו מתגדל בעולם שנאמר ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים וגו' כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש. אחריו מהו אומר אכן אתה אל מסתתר. וכן הוא אומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם אחר כך והתגדלתי והתקדשתי. ויהי בשלם סכו וגו' שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב מה הוא אומר נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו לכך וידעו מצרים כי אני ה'. לשעבר לא היו יודעים את ה' אבל מכאן ואילך וידעו מצרים כי אני ה'. ויעשו כן להודיע חכמתן של ישראל שלא אמרו היאך אנו חוזרין לאחורינו שלא לשבור לב טף ונשים שעמם.

12 יב

דבר אחר ויעשו כן אמרו רוצים ולא רוצים אין לנו אלא לקיים דברי בן עמרם. ויוגד למלך מצרים האוקטורין שלו הגידו לו. ויש אומרים דירכאות היו לו. ויש אומרים עמלק הגיד לו. כי ברח העם וכי בורחים היו והלא כבר נאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה ומה תלמוד לומר כי ברח העם. אלא מתוך שהכו את האוקטורים הלכו והגידו לפרעה אמרו הכו ממנו פצעו ממנו והרגו ממנו ולא מיחה אדם בידם אין להם לא מושל ולא שר כענין שנאמר מלך אין לארבה. ויהפך לבב פרעה ועבדיו לשעבר ויאמרו עבדי פרעה אליו וגו' ועכשיו ויהפך לבב פרעה ועבדיו. אמרו אילו לא לקינו ושלחנו די הוא אלא לקינו ושלחנו. או אילו לקינו ושלחנו ולא נטלו את ממוננו די הוא אלא לקינו ושלחנו ונטלו את ממוננו. משל למה הדבר דומה לאחד שאמר לעבדו הבא לי דג מן השוק וכו' (במכילתא).

13 יג

דבר אחר ויהפך מגיד הכתוב שכשיצאו ישראל ממצרים בטלה מלכותן של מצרים שנאמר מעבדנו, אמרו עכשיו כל האומות מקישות עלינו בזוג. לומר מה אלו שהיו ברשותם הניחום והלכו להם עכשיו היאך אנו שולחים לארם נהרים ולארם צובה להעלות לנו מסים להביא לנו עבדים ושפחות ללמדך שהיה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו והיו לו שולטנות על כל העולם כולו בשביל כבודן של ישראל. עליו הוא אומר שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו וכן אתה מוצא בכל מלכות ששעבדה את ישראל ששלטה על כל העולם כולו בשביל כבודן של ישראל. במלכות בבל מהו אומר והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנצר מלך בבל. במלכות אשור מהו אומר ותמצא כקן ידי וגו'. במלכות מדי ופרס מהו אומר באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא אומיא ולשניא. במלכות יון מהו אומר וארבעה ראשין לחיותא ושלטן יהיב לה. במלכות רביעית מהו אומר ותאכל כל ארעא ללמדך שכל מלכות ומלכות ששעבדה את ישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו בשביל כבודן של ישראל.

14 יד

דבר אחר ויהפך אמרו בשבילם היתה טובה באה עלינו. ר' יוסי הגלילי אומר משל למה הדבר דומה לאחד שנפלה לו בית כור בירושה וכו' (במכילתא) כך נעשה למצרים שלחו ולא ידעו מה שלחו. דכתיב ויאמרו מה זאת עשינו. ויאסר את רכבו בידו אסרו אמר דרך מלכים להיות עומדים ואחרים מציעין להם אבל כאן בידו אסרו. כיון שראו גדולי מלכות שהוא עומד ומציע לעצמו עמד כל אחד והציע לעצמו. ארבעה אסרו בשמחה (כתוב ברמז צ"ו). ואת עמו לקח עמו לקחן בדברים אמר להן דרך מלכים להיות מנהיגים בסוף וחיילותיהם מקדימים לפניהן אני אקדים לפניכם שנאמר ופרעה הקריב. דרך מלכים להיות בוזזין לעצמן ונוטלין חלק בראש אני אשוה לכם בביזה שנאמר אחלק שלל. ולא עוד אלא שאני פותח לכם אוצרות של כסף ושל זהב ומחלק לכם לכך נאמר ואת עמו לקח עמו לקחם בדברים. ויקח שש מאות רכב בחור משל מי (כתוב ברמז קפ"ו). בסיסרא אומר תשע מאות רכב ברזל. אמר ר' שמעון משל לשור הבר שהיו הכל בורחין ממנו אמרו נוציא לו את הארי שהיה דר עמו במדינה יצא הארי וחתכו אברים אברים. כך היה סיסרא מתגאה בברזל אמר לו הקב"ה בברזל אתה מתגאה חייך האש מפעפעו שנאמר הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. ר' שמעון בן גמליאל אומר בוא וראה גדלה ועושרה של מלכות חייבת שאין להן (לא) נומוין אחת בטלה שכולן רצות ביום ובלילה וכנגדן של מצרים (שלהן) [כולהון] עומדות בטלות. ושלשים אין שלשים אלא גבורים שנאמר שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם.

15 טו

דבר אחר שלשים שהיו משולשין בזיין. ר' שמעון בן גמליאל אומר שלשים שעל המרכב לשעבר לא היו אלא שנים ופרעה הוסיף עליהם עוד אחת בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל. רבי אנטונינוס אומר שלשה היו הוסיף עליהן עוד אחד.

16 טז

דבר אחר ושלשים על כולו שלשה על כל אחד ואחד. ויש אומרים שלשים על כל אחד. ויש אומרים שלש מאות על כל אחד ואחד. וכי מנין היה יודע כמה מתו מישראל בשלשת ימי אפלה אלא הוציא טימוסין שלהן ולפי הטימוסין הוציא עליהן חיילות.כיוצא בו דרש ר' ירמיה ויצא אליהם זרח (מלך) הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות, ולפי מרכבות הוציא עליהם חיילות

17 יז

דבר אחר ושלישים על כולו על מנת לכלות. לשעבר כל הבן הילוד וגו' אבל כאן ושלשים על כולו על מנת לכלות שנאמר אריק חרבי. ויחזק ה' את לב פרעה שהיה לבו חלוק אם לרדוף אם לא לרדוף. וירדוף אחרי בני ישראל להודיע שבחן של ישראל שאילו היתה אומה אחרת לא היה פרעה רודף אחריה. ובני ישראל יוצאים ביד רמה מגיד הכתוב שכשהיו מצרים רודפים אחרי ישראל היו מחרפים ומנאצים ומגדפים אבל ישראל מפארים ומרוממים ומשבחים ונותנין שיר ושבח גדולה תהלה ותפארת למי שהמלחמות שלו. כענין שנאמר רוממות אל בגרונם רומה על שמים אלקים ואומר ה' אלקי אתה ארוממך אודה שמך. ובני ישראל יוצאים ביד רמה שהיתה ידן רמה על המצריים. וירדפו מצרים אחריהם מגיד שלא נכשל אחד מהם שלא ינחשו ויחזרו לאחוריהם וכן מצינו בכל מקום הגוים מנחשים שנאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם ואת בלעם בן בעור הקוסם:

18 יח

ופרעה הקריב הוא הקריב את הפורענות לבוא עליו כיון שראה פרעה שישראל חונים על הים אמר בעל צפון הסכים על דעת גזרתי. אני חשבתי לאבדן במים והוא התחיל לאבדן במים התחיל מזבח ומקטר ומנסך ומשתחוה לעבודה זרה שלו לכך נאמר ופרעה הקריב הקריב לזבח ולקטר.

19 יט

דבר אחר הקריב מה שהלכו ישראל בשלשת ימים הלכו האוקטורין ביום ומחצה [ומה שהלכו האוקטורין ביום ומחצה] הלך פרעה ביום אחד לכך נאמר ופרעה הקריב. וישאו בני ישראל כיון שהכו את האוקטורין היו יודעין שסופן לרדוף אחריהן. והנה מצרים נוסע אחריהם נוסעים אינו אומר אלא נוסע אחריהם מלמד שעשו כולן טורמיות טורמיות כאיש אחד. מכאן למדה מלכות להיות מתנהגת טורמיות: