Remez 214רי״ד
1 א

וידבר ה' אל משה לאמר קדש לי כל בכור זו אחת מן המדות שהתורה נדרשת בהם (קלו) כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל. קדש לי כל בכור כלל אחד זכרים ואחד נקבות במשמע שנאמר כל הבכור אשר יולד וגו'. הזכר פרט יצאו נקבות. ממשמע אני אקרא את הכלל ומה תלמוד לומר הפרט שאם קורא אני את הכלל אבל לא את הפרט שומע אני כל שיולד ראשון בין זכר בין נקבה יהיה בכור וכו'. ר' ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר אל תקדיש. (קלז) מקדישו אתה הקדש עלוי ואין אתה מקדישו הקדש מזבח תלמוד לומר כל הבכור וגו' הזכר זכרים אבל לא נקבות. אני אקרא את הפרט אבל לא את הכלל. שומע אני כל זכר שיולד בין כשהוא פותח רחם בין שאינו פותח רחם יהיה בכור. תלמוד לומר קדש לי כל בכור עד שיהיה זכר ופותח רחם. לקיים מה שנאמר כל פטר רחם וגו' באדם ובבהמה. את שיש לו באדם יש לו בבהמה יצאו (קלח) הלוים שאין להם באדם לא יהיה להם בבהמה.

2 ב

דבר אחר הקיש בכור אדם לבכור בהמה ובכור בהמה לבכור אדם. מה בכור בהמה הנפלים פוטרים בה מן הבכורה אף בכור אדם (קלט) הנפלים פוטרים הבכורה. מה בכור אדם אתה רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה אף בכור בהמה אתה רשאי ליתנו לכהן בכל מקום שירצה: