Remez 206ר״ו
1 א

יכול יצא אדם ידי חובתו בטבל שלא נתקן כל צרכו שלא נטל ממנו מעשר עני. תלמוד לומר לא תאכל עליו חמץ וגו' מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ. יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל. יכול יהא אדם יוצא ידי חובתו במעשר שני בירושלים. תלמוד לומר לחם עוני מי שנאכל בעוני יצא זה שאינו נאכל בעוני אלא בשמחה דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר מצות מצות ריבה. אם כן מה תלמוד לומר לחם עוני פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש. מאי טעמא דרבי עקיבא מי כתיב עוני עני כתיב. ורבי יוסי הגלילי מי קרי עני עוני קרי. ורבי עקיבא הא דקרי עוני כדשמואל דאמר שמואל לחם עוני לחם שעונין עליו דברים. והני מילי ביום טוב ראשון אבל ביום טוב שני לשין. כדרבי יהושע בן לוי אמר לבניו יומא קמא לא תלושו לי בדובשא מכאן ואילך לושו לי בדובשא. יכול יצא אדם ידי חובתו בביכורים. תלמוד לומר בכל מושבותיכם תאכלו מצות. מצה הנאכלת בכל מושבות יצאו ביכורים שאין נאכלין בכל מושבות אלא בירושלים דברי ר' יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר יכול שאני מוציא אף מעשר שני תלמוד לומר מצות מצות ריבה. מה ראית לרבות מעשר שני ולהוציא ביכורים מרבה אני מעשר שני שיש לו היתר בכל מושבות. דאמר רבי אלעזר מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו ואפילו בירושלים. תלמוד לומר כי לא תוכל שאתו ואין שאתו אלא אכילה שנאמר וישא משאת מאת פניו. ורבי יוסי הגלילי תיפוק ליה מלחם עוני מי שנאכל בעוני יצא זה שנאכל בשמחה סבר לה כרבי שמעון דאמר ביכורים מותרין לאונן. תנו רבנן לחם עוני פרט לחלוט ואשישה. יכול לא יצא ידי חובתו אלא בפת הדראה תלמוד לומר מצות מצות ריבה ואפילו כמצתו של שלמה. מושבות דכתב רחמנא גבי מצה למה לי. איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין בזמן דליכא פסח לא קמשמע לן. ויקרא משה לכל זקני ישראל מגיד שעשאן בית דין. ויאמר אליהם הדיבור מפי משה לאמר לכל ישראל דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר הדיבור מפי משה לאמר לזקנים וזקנים לאמר לכל ישראל. נם לו רבי יאשיה מה נשתנה הדיבור הזה מכל הדברות שבתורה. שכל הדברות שבתורה הדיבור מפי משה לאמר לכל ישראל אף כאן הדיבור מפי משה לאמר לכל ישראל. ומה תלמוד לומר ויאמר אליהם אלא שמשה חלק כבוד לזקנים וכן הקב"ה אמר לו חלק כבוד לזקנים. שנאמר לך ואספת את זקני ישראל. וכן עשה משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל. משכו וקחו לכם צאן משכו מי שיש לו וקחו מי שאין לו. רבי יוסי הגלילי אומר משכו ידיכם מעבודת אלילים והדבקו במצוות. רבי ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך שלעולם נמנין על הפסח ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט. ובלבד שלא יניח את הפסח כמות שהוא. רבי יצחק אמר בא הכתוב ללמד על בהמה דקה שתהא נקנית במשיכה. ושחטו הפסח מצוה שישחטנו לשמו אבל אם שחטו שלא לשמו עבר על המצוה. יכול יהא כשר תלמוד לומר משכו וקחו שנה עליו הכתוב לפסול. מכאן אמרו כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת:

2 ב

ולקחתם אגודת אזוב מכאן אתה דן כל הלקיחות שבתורה הואיל ונאמר לקיחות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא אגודה פורטני לכל הלקיחות שבתורה שאינן אלא אגודות. אזוב ולא אזוב יון ולא אזוב רומי ולא אזוב מדברי ולא כל אזוב שיש לו שם לווי. וטבלתם בדם אשר בסף שיהא בדם כדי טבילה. אשר בסף מגיד הכתוב שעוקה וחוקק בצד האסקופה ושוחט בתוכה ואין סף אלא אסקופה. מן הדם אשר בסף למה נאמר. והלא כבר נאמר וטבלתם בדם אשר בסף. לפי שהוא אומר ולקחו מן הדם ונתנו שומע אני טבילה אחת לכולן תלמוד לומר והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות על כל הגעה טבילה:

3 ג

ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר מגיד משנתנה רשות למלאך אינו מבחין בין צדיק לרשע. שנאמר לך עמי בא בחדריך וגו' ללמדך שתהא נכנס בכי טוב ויוצא בכי טוב. וכן אתה מוצא שהיו אבות והנביאים נוהגין בדרך ארץ שנאמר וישכם אברהם בבקר וישכם יעקב בבקר וישכם משה בבקר וישכם שמואל לקראת שאול בבקר. והרי דברים קל וחומר ומה אם אבות והנביאים שהלכו לעשות רצון של מי שאמר והיה העולם נהגו בדרך ארץ על אחת כמה וכמה שאר כל אדם. וכן הוא אומר תשת חשך ויהי לילה וגו' הכפירים שואגים לטרף וגו' תתן להם ילקוטון. ואומר תזרח השמש יאספון מכאן ואילך יצא אדם לפעלו ואומר מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית:

4 ד

תני רב יוסף מאי דכתיב ואתם לא תצאו מכאן כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע. ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיק תחילה שנאמר והכרתי ממך צדיק ורשע. כי הוה מטי רב יוסף להאי קרא בכי כולי האי נמי (לאוקמינהו) [לאין דומין] אמר ליה אביי טיבותא הוא לגבייהו דכתיב כי מפני הרעה נאסף הצדיק. לעולם יכנס אדם בכי טוב וכו'. תנו רבנן דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו וגו'. ואומר לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבר זעם ואומר מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה. מאי ואומר וכי תימא הני מילי בליליא אבל ביממא לא תא שמע לך עמי בא בחדריך. וכי תימא הני מילי דליכא אימה מגואי אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי אזיל ואתי ביני אינשי בצוותא טפי מעלי תא שמע מחוץ תשכל חרב אף על גב דמחדרים אימה מחוץ תשכל חרב:

5 ה

ועבר ה' לנגוף את מצרים ר' יהודה אומר כמלך שהוא עובר ממקום למקום.

6 ו

דבר אחר נותן אני עברתי ויראתי על מצרים אין עברה אלא זעם וכו'. וראה את הדם והלא הכל גלוי לפניו וכו'. ופסח ה' על הפתח והרי דברים קל וחומר ומה אם דם פסח מצרים הקל שלא היה אלא לפי שעה ואינו נוהג ביום ובלילה ואינו נוהג לדורות כתיב לא יתן המשחית. מזוזה חמורה שיש בה עשרה שמות המיוחד ונוהגת ביום ובלילה ונוהגת לדורות על אחת כמה וכמה שלא יתן המשחית. ומי גרם עוונותינו שנאמר עונותיכם הטו אלה וגו'. ואומר כי אם עונותיכם היו מבדילים וגו'. ושמרתם את הדבר הזה להביא פסח דורות שלא יביא אלא מן הכבשים ומן העזים. כתיב לחק לך ולבניך עד עולם למה נאמר לפי שהוא אומר ולקחו מן הדם שומע אני אף הנשים במשמע תלמוד לומר לחק לך ולבניך האנשים אבל לא הנשים: