והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים אתיא סבילה סבילה כתיב הכא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכתיב התם הסירותי מסבל וגו', ויוסף יצא בראש השנה מבית האסורין כתיב תקעו בחדש שופר וכתיב בתריה עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וכתיב הסירותי מסבל שכמו, ר' סימאי אומר ולקחתי אתכם לי לעם והבאתי אתכם מקיש יציאתם ממצרים לביאתם בארץ מה ביאתם לארץ שנים מששים רבוא אף יציאתם ממצרים שנים מששים רבוא, אמר רבא וכן לימות המשיח שנאמר וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם (כתוב ברמז קמ"ז). ונתתי אותה לכם מורשה שנו רבותינו צלפחד היה בכור ונטל שני חלקים, והא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק אמר רבא ארץ ישראל מוחזקת היא, מיתיבי רבי חידקא שמעון השקמוני היה לו תלמיד חבר מתלמידי רבי עקיבא וכן היה אומר יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן אלא לא היה יודע אם נוטלין חלק בכורה אם לאו וראויה פרשת נחלות שתיכתב על ידי משה אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על שמן. ויודע היה משה שמקושש במיתה שנאמר מחלליה מות יומת אבל לא היה יודע באיזה מיתה וראויה היתה פרשת מקושש שתיכתב על ידי משה אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו ללמדך שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב, ואי סלקא דעתך מוחזקת היא להם אמאי מספקא מוחזקת היא מאי מספקא ליה קרא גופא מספקא ליה דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה אי ירושה היא להם מאבותם או דילמא מורישין ואינן יורשין ופשטו ליה תרווייהו ירושה היא להם מאבותם ומורישין ואינן יורשין כיוצא בדבר אתה אומר תביאמו ותטעמו תביאנו לא נאמר אלא תביאמו מלמד שמתנבאין ואינן יודעין מה מתנבאין:
המוציא אתכם מארץ מצרים תנו רבנן המוציא לחם מן הארץ ורבי נחמיה אמר מוציא לחם אמר רבא מוציא דכולי עלמא לא פליגי דלישנא דאפיק משמע דכתיב אל מוציאם ממצרים, כי פליגי בהמוציא רבנן סברי המוציא נמי דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים רבי נחמיה סבר כתיב המוציא אתכם מתחת וגו' ואכתי לא אפיק, ורבנן הכי קאמר למשה בתר דמפקינא לכו עבידנא לכו מילתא כי היכי דתדעו דאנא הוא דאפיקית יתכון דכתיב וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים:
וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ר' אלעזר בן עזריה אומר בארבע מקומות ביקש משה לפני המקום והשיבו על שאלותיו שנאמר וידבר משה לפני ה' לאמר שאין תלמוד לומר לאמר אלא שאמר לו השיבני אם גואלן אתה אם לאו, עד שהשיבו המקום ויאמר ה' אל משה עתה תראה, כיוצא בו ויצעק משה אל ה' לאמר שאין תלמוד לומר לאמר אלא אמר לו השיבני אם מרפא אתה אם לאו עד שהשיבו המקום ואביה ירק ירק בפניה, כיוצא בו וידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' שאין תלמוד לומר לאמר אלא שאמר לו השיבני אם אתה ממנה עליהן פרנסים אם לאו עד שהשיבו קח לך את יהושע בן נון, כיוצא בו ואתחנן אל ה' בעת ההיא שאין תלמוד לומר לאמר אלא אמר לו השיבני אם אני נכנס לארץ אם לאו עד שהשיבו רב לך וגו' יהושע בן נון העומד לפניך הוא יבוא שמה, הן בני ישראל לא שמעו אלי קל וחומר איך ישמעני פרעה (כתוב בערך קנ"א):