דרש ר' עקיבא בשכר נשים צדקניות שבאותו הדור נגאלו ישראל ממצרים בשעה שהיו הולכות לשאוב מים הקב"ה מזמין להן דגים קטנים בתוך כדיהן ושואבות מחצה דגים ומחצה מים ובאות ושופתות שתי קדרות אחת של חמין ואחת של דגים ומוליכות אותן אצל בעליהן בשדה מרחצות אותם וסכות אותם ומאכילות ומשקות אותם ונזקקות להם בין שפתים שנאמר אם תשכבון וגו'. וכיון שמתעברות באות לבתיהן וכשמגיע זמן לידתן הולכות [ויולדות] בשדה תחת התפוח שנאמר תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקה אותם ומשפר אותם כחיה שמשפרת את הולד שנאמר ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך. ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש דכתיב ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. וכיון שמכירין בהן המצריים באין להרגן ונעשה להן נס ונבלעין בקרקע ומביאין שוורים וחורשים על גבן שנאמר על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם. לאחר שהולכין מבצבצין ויוצאין כעשב השדה שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך וכיון שמתגדלין באין עדרים עדרים לבתיהן שנאמר ותרבי ותגדלי ותבואי בעדי עדיים אל תקרי בעדי עדיים אלא בעדר עדרים וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחילה שנאמר זה אלי ואנוהו:
בשנת מאה ושלושים לרדת ישראל מצרים ופרעה חולם והנה יושב על כסא מלכותו וישא עיניו וירא זקן אחד עומד כנגדו ובידו מאזנים ממאזני הסוחרים. ויקח האיש הזקן את המאזנים ויתלם לפני פרעה ויקח כל זקני מצרים שריה וגדוליה ויאסרם ויתנם יחד בכף מאזנים האחת. ואחר כן לקח טלה חלב אחד ויתנהו בכף מאזנים השנית ויכריע הטלה את כולן ויתמה פרעה על החזון הנורא ההוא מדוע יכריע הטלה את כולם וייקץ פרעה והנה חלום וישכם בבוקר ויקרא לכל עבדיו ויספר להם את החלום וייראו האנשים יראה גדולה. ויען סריס אחד מסריסי המלך אין זה כי אם רעה גדולה אשר תצמח למצרים באחרית הימים כי ילד יולד בישראל ויחריב כל ארץ מצרים. אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי מצרים אשר כל זכר הילוד בעברים יהרג למען תחדל הרעה הזאת מארץ מצרים ויעש המלך כן:
ויאמר מלך מצרים למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה רב ושמואל חד אמר אשה ובתה יוכבד ומרים וחד אמר כלה וחמותה יוכבד ואלישבע תניא כמאן דאמר אשה ובתה. שפרה זו יוכבד ולמה נקרא שמה שפרה שמשפרת את הולד.
דבר אחר שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה זו מרים ולמה נקרא שמה פועה שפועה לולד.
דבר אחר שהיתה פועה ברוח הקודש ואומרת עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל.
דבר אחר שהיתה פועה ובוכה על אחיה שנאמר ותתצב אחותו מרחוק:
ויאמר בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים סימן גדול מסר להן דכתיב וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים אמר להן מה יוצר זה ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע אף אשה ירך מכאן וירך מכאן והולד באמצע. ואית דאמרי בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים. אם בן הוא והמתן אותו סימן גדול מסר להם בן פניו למטה בת פניה למעלה. ותיראן המילדות את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן להן מיבעיא ליה אלא מלמד שתבען לדבר עבירה ואינן נתבעות:
ותחיין את הילדים לא דיין שלא המיתו אותן אלא שהם מספקות להן מים ומזון. ותאמרן המילדות אל פרעה כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה מאי חיות אילימא חיות ממש אטו חיה מי לא צריכה חיה אחריתי לאולודה אלא כך אמרו ליה אומה זו כחיה נמשלה גור אריה יהודה. דן גור אריה. נפתלי אילה שלוחה. יששכר חמור גרם. יוסף בכור שורו הדר לו. בנימין זאב יטרף. דכתיב ביה כתיב ביה ודלא כתיב ביה כתיב מה אמך לביא בין אריות רבצה. ויהי כי יראו המילדות את האלקים ויעש להם בתים רב ולוי חד אמר בתי כהונה ולויה אהרן ומשה. וחד אמר בתי מלכות דוד נמי ממרים קאתי:
ויעש להם בתים בתים אלו איני יודע מה הן כשהוא אומר מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה (את שני הבתים) את בית ה' זו כהונה ואת בית המלך זו מלכות. זכתה יוכבד לכהונה ומרים למלכות שנאמר וקוץ הוליד את ענוב ואת הצבבה ומשפחת אחרחל זו מרים שנאמר ותצאן כל הנשים אחריה. בן חרים [הרום] בן יוכבד שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה. והיתה נשאת מרים לכלב שנאמר ותמת עזובה ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור ואומר ודוד בן איש אפרתי הא כל המקרב את עצמו מן השמים מקרבין אותו:
דבר אחר יוכבד נטלה שכרה כהונה ומלכות משה ואהרן מה נטלה מרים שכרה חכמה שנאמר הן יראת ה' היא חכמה. העמיד ממנה בצלאל שהיה חכם שנאמר ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה. ויצו פרעה לכל עמו אף על עמו גזר שהיו איסטרולוגין אומרים ביום הזה הגואל של ישראל נולד ואין אנו יודעין אם מצרי הוא ואם לאו. באותה שעה כנס לכל המצריים ואמר להם השאילו לי בניכם יום אחד שנאמר כל הבן הילוד לישראל אין כתיב כאן אלא כל הבן בן ישראל ובן מצרי. מי זה אמר ותהי ה' לא צוה כי ביד חזקה ישלחם וכן הות ליה ונער פרעה וחילו בים סוף. ודכוותה ככל אשר צוה המן. המן צוה להשמיד להרוג ולאבד מי זה אמר ותהי ה' לא צוה ומה צוה ישוב מחשבתו הרעה וכן הות ליה ותלו אותו ואת בניו על העץ. ויצו פרעה לכל עמו אף על עמו גזר. בתחילה גזר אם בן הוא והמתן אותו ואחר כך כל הבן הילוד ולבסוף אף על עמו גזר: