Remez 157קנ״ז
1 א

המלאך הגואל אותי ר' אלעזר אומר הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים. מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום. רבי שמואל בר נחמן אמר גדולה מן הגאולה שהגאולה על ידי מלאך דכתיב המלאך הגואל אותי ופרנסה על ידי הקב"ה דכתיב פותח את ידך ומשביע. רבי יהושע בן לוי אמר גדולה מקריעת ים סוף דכתיב לגוזר ים סוף לגזרים וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר. ויקרא בהם שמי (כתוב ברמז ק"כ). וידגו לרוב בקרב הארץ כתיב בן פרת יוסף בן פרת עלי עין אמר ר' אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין זרעא דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא. ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא וידגו לרוב מה דגים שבים מים מכסים בהן ואין עין הרע שולטת בהן אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהן. רבי יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה אמר כי סלקן בנות ישראל מנהרא מסתכלן בי ולהוי להו זרעא שפירי כוותי. אמרי ליה רבנן ולא מסתפי מר מעינא בישא. אמר להו מזרעא דיוסף קא אתינא דלא שלטה בהו עינא בישא דכתיב בן פרת וגו' ואיכא דאמרי מהכא עין שלא רצתה לזון ממה שאינו שלה לא תשלוט בה עין הרע (כדלעיל). ואולם אחיו הקטן יגדל (כתוב ברמז י"א). הנה אנכי מת רב נחמן ורב יצחק הוו יתבי בסעודתא בתר דסעוד א"ל רב נחמן לרב יצחק לימא לן מר מידי א"ל הכי אמר ר' יוחנן יעקב אבינו לא מת א"ל וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטיא א"ל מקרא אני דורש ואתה אל תירא עבדי יעקב וגו' ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וגו' וכי בחרבו ובקשתו לקח והא כבר נאמר כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני. אלא בחרבי זו תפלה. ובקשתי זו בקשה (כתוב ברמז רל"ג) אמר יעקב מה אני מניח את בני ליפול ביד אומות העולם אני נלחם כנגדם הוא דא"ל ליוסף אשר לקחתי מיד האמורי וגו' והיכן מצינו שלקח יעקב בחרבו ובקשתו הוי אומר בשכם (הנה אביך חולה):

2 ב

ויקרא יעקב אל בניו לא היה צריך לומר אלא ויקרא עשו אל בניו למה שהיה גדול אלא אמר הכתוב כי לא שאול תודך מות יהללך ומי מודה שהוא משתחוה לחי שכן כתיב חי חי הוא יודך כמוני. א"ר חנינא בנוהג שבעולם אין עבד עושה דייתיקי. ומי עושה דייתיקי בן חורין. כן עשו הרשע אינו עושה דייתיקי לא מת עשו על מטתו ומי עשה דייתיקי יעקב לכך כתיב ויקרא יעקב אל בניו. שנו רבותינו אנשי יריחו היו כורכין את שמע. כיצד אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מפסיקין היו אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו וגו' ואנו מאי טעמא אמרינן כדרבי שמעון בן פזי. ויקרא יעקב אל בניו ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא יש פסול במטתי כאברהם אבי אבא שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק אבא שיצא ממנו עשו אמרו לו שמע ישראל וגו' כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד מיד פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו וגו'. אמרי רבנן היכי נעביד נאמריה לא אמריה משה לא נאמריה אמריה יעקב התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי. משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה הביאו לה בחשאי. זה שאמר הכתוב מסיר שפה לנאמנים זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות הקץ קרא לעשו וביקש לגלות הקץ וגנזו הקב"ה ממנו שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול ואף יעקב ביקש לגלות את הקץ שנאמר האספו ואגידה לכם. משל למה הדבר דומה לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו. נטה אותו עבד למות וקרא לבניו וביקש לעשותן בני חורין ולומר להם היכן הוא דייתיקי שלהן והאוני שלהן ידע המלך עלה המלך למעלה הימנו. נשא העבד עיניו וראה המלך והפליג הדבר שהיה מבקש לגלות להם התחיל לומר להם בני עבדיו של מלך אתם היו מכבדין אותו כדרך שכבדתי אותו כל ימי חיי. כך יעקב ביקש לגלות לבניו הקץ מיד נגלה עליו הקב"ה וא"ל לבניך אתה קורא ולי אי אתה קורא. שכן אמר ישעיה ולא אותי קראת יעקב. כיון שראה אותו יעקב התחיל אומר בני בבקשה מכם כבדו הקב"ה כמו שכבדתיו אני ואבותי שנאמר האלהים אשר התהלכו וגו'. אמרו יודעים אנו מה בלבבך שמע ישראל ה' וגו' כשם שאין בלבבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד. כיון ששמע יעקב מיד השתחוה שנאמר וישתחו ישראל וגו' התחיל אומר בלחישה ברוך שם כבוד וגו' א"ל הקב"ה כבוד אלהים הסתר דבר אין המדות הללו שלך שנאמר הולך רכיל מגלה סוד. אקרא לאלהים עליון וגו' מדבר ביעקב בשעה שנכנסו בניו לברכה התחיל מחלק להם פרוקפאות. ומנין שהסכים הקב"ה על ידו את מוצא כל מה שבירך יעקב את השבטים כך ברכן משה אימתי בשעה שהיה מסתלק מן העולם הוי ויקרא יעקב אל בניו. מהו האספו הטהרו כשם שאתה אומר תסגר מרים ואחר תאסף.

3 ג

דבר אחר העשו אספות. כיון שבאו אצלו אמר ראובן בכורי אתה. ראובן בכורי אתה בכור אתה לנחלה בכור אתה ליוחסין. בכור לתשובה וישב ראובן אל הבור. בכור לנחלה ומקנה רב היה לבני ראובן. בכור לגלות ויגלם לראובני ולגדי. בכור לערי מקלט את בצר במדבר. בכור ליוחסין כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו ממון נטלו ממנו ולא להתיחס וכו' (כתוב ברמז תת"א). ד"א ראובן בכורי אתה וכל המתנות הן ראויין לך דכתיב וראשית כל בכורי כל וכל תרומת כל וחלה מנין ראשית עריסותיכם וגו' לכן נאמר ראשית אוני. יתר שאת זו לויה דכתיב וכנניהו שר הלוים במשא יסור במשא ואומר בכתף ישאו וכתוב וישא אהרן את ידיו. ויתר עז זה המלכות. פחז כמים נדמית לפחוזים המקפיצים. ר' נתן דורש לשבח בכורי אתה לך נאה הבכורה שאר בכורות גזלנין וחמסנין שנאמר ויצא עשו השדה וגו' אבל אתה לא חטאת אלא מן ההפקר שנאמר וימצא דודאים. שאר בכורות שונאין נאין זה את זה קין להבל ישמעאל ליצחק עשו ליעקב אבל אתה ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם. כחי שהעמיד גבורים בעלי כח שנאמר ארבעים אלף חלוצי צבא. שאת בנחלה ששים עיר כל חבל ארגב. ויתר עז שהיו גבורים דכתיב פני אריה פניהם. פחז כמים רמזו שאינו מתקרב עד שיקרבו משה העולה מן המים שנאמר כי מן המים משיתהו. מהו אומר יחי ראובן ואל ימות. ד"א ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני שלא ראה אבינו יעקב קרי שמונים וארבע שנים עד שנולד ראובן. יתר שאת ויתר עז א"ל ראוי אתה לטול שלשה חלקים יותר על אחיך הבכורה והכהונה והמלכות וכשחטאת ניתנה הבכורה ליוסף והכהונה ללוי והמלכות ליהודה. פחז כמים אל תותר (כדכתוב ברמז קל"ז). אז חללת יצועי עלה א"ל בני אין לך רפואה עד שיבוא מי שכתוב בו ומשה עלה וכיון שבא משה ועמד בהר עיבל ומינה שבטו של ראובן על הברכות ואמר ארור שוכב עם אשת אביו ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי ונתרפא ומחל לו הקב"ה. שמעון ולוי אחים בסודם אל תבוא נפשי בקהלם אל תחד כבודי ביקש רחמים על עצמו שלא יחשב עמהם שנאמר בסודם אל תבוא נפשי אלו מרגלים. בקהלם אל תחד כבודי אלו עדת קרח. כשחטאו השבטים האלה בקהלם לא יזכר שמי שם כתיב זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני וכן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי: