Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah
1א׳
1 א

אפי' נשים. עי' באשל אברהם בשם שמל"ח. ועי' בשאילות יעב"ץ סי' קנ"ז. אשה שלמדה הלכות שחיטה כשרה לשחוט אף לעצמה וכן אם בדק סכין ונתן לה ועמד ע"ג יכולה לשחוט אבל אין ממנין אותה להיות שוחטת לרבים כלל ע"ש:

2 ב

אא"כ נטל קבלה. עיין בה"ט ועיין בחוות יאיר סי' קע"ח בכפר שחלה השוחט סמוך ליו"ט ולמדן א' יודע הל' שחיטה ובדיקה רק שמעולם לא שחט ולא בדק אין לו לשחוט רק מחמת שמחת יו"ט יש להתיר לשחוט עופות אצל השוחט החולה אף דאין יוצאין שמחת החג בעופות מ"מ מנהג משתאות החשובים מפרנסים בעופות. (ולפענ"ד נראה דבלא"ה אין זה כי אם בשלמי שמחה אבל שמחת יו"ט בודאי איכא כמבואר בביצה גבי הזמנת יוני שובך דאמרי' אתי למימנע משמחת יו"ט. עיין תוס' בכתובות דף ה' שכתבו דבד' פרקים היו רגילים להרבות בבהמות ולא בעופות עיין שם) וה"ה דשרי לשחוט בהמה רק שאם יארע איזה ספק להסירכא הצריך מיעוך והחולה א"י לטפל טריף כולו ועיין בלק"ה שהעתיק זה. ומ"ש שצריך כפרה עיין בחו"י שכתב שיש לו לקבל איזה תענית לכפרה ואיזה סך לצדקה לפרסומי מלתא שלא הותר אלא בשעת הדחק. ועיין שם בחו"י הובא בלק"ה במי שצריך לתת בשר לעובדי כוכבים יש לנחור ע"י עובד כוכבים כי אין חשש תקלה בזה כמו אם ישחוט הוא בלא קבלה ע"ש:

3 ג

עד שידע בו. עבה"ט וע' בשו"ת שבות יעקב שהשיג על הל"ק שכתב כיון דע"א נאמן באיסורין אפי' קרוב מכתובות דף כ"ב דהא דהאב נאמן להאכילו בתרומה היינו משום שבידו להאכילו. ודעת הרמב"ם כשידוע שהוא אביו נאמן. ועיין באה"ע סי' ג' מ"מ כתב דבשחיטה כיון דרוב מצויין כו' רק תקנות אחרונים ליטול קבלה וגם הוא מלתא דעל"ג אם הוא בקי או לא אינו משקר וקצת ראיה ממתני' דסנהדרין דף ה' כו' מ"מ יש לו ליטול קבלה מאחר שאינו קרובו ע"ש. ומ"ש בבה"ט בשם חו"י שם לא מיירי מדין זה אלא מדין התרת בכור ע"ש. ובפנים מאירות ח"ב כ' דאם הוא לפנינו ובדקוהו שיודע הל' שחיטה פשיטא דמהימן שהוא מוחזק ג"כ ואין זה אלא גילוי מלתא. וגדולה מזו נראה דאפילו בדקוהו ואינו יודע מהני הקבלה להכשיר כמו בנטל קבלה מאחר ואמרינן דהשתא הוא דאיתרע והיכא שאינו לפנינו וידענו שהיה לו קבלה מאביו פשיטא דיש לסמוך על הרוב מצויין כו'. וכבר יצא להיתר מגדולי הדור כמ"ש בלחם הפנים כו' ע"ש. ועיין בתשובה שבסוף ספר בל"י שהביא השבו"י וכתב שאין זה מלתא דעל"ג דכל שנטל קבלה אין בודקין אחריו. גם השיב על ראייתו מסנהד' ולכן מסיק בנמצא שאין לו חוש הרגשה לא מהני קבלה מאביו דודאי לא בדק שפיר וצריך להגעיל הכלים וכ"ח עכ"פ ישהו מעל"ע אך אם הב"ד נותנים לו קבלה יכול להיות האב א' מהן ע"ש. ומהפמ"א שהבאתי מבואר דמהני הקבלה שלא להטריף למפרע. ונ"ל להכריע שאם השוחט מומחה לרבים בהרגשה ומוחזק בכשרות טובא מהני הקבל' משא"כ בסתם יש להחמיר והכל לפי ראות עיני המורה:

4 ד

השתא הוא דאתרע. עיין בה"ט ועיין בשבו"י ח"ב סי' נ"א בנמצא שא"י הלכות שחיטה ונטל קבלה יש להקל בהפ"מ ואם לא נטל יש לאסור הכל למפרע ואפי' בספק יש לאסור וכן מסיק בשו"ת בית יעקב סי"ד כו'. ולענין המנקר שאינו בקי בניקור נ"ל לאסור הכל למפרע כי מחמירים בנקור עי' ס"ס ס"ה ועיין בבל"י שדעתו שאין חילוק בין שחיטה לניקור ועיין בה"ש וע"ש סימן נ"ב שכתב בשוחט שבא לכלל כעס ושחט מתוך הכעס ואח"כ תפס בסימנים והלך לדרכו ושוחט השני הראהו שלא נשחט הוושט וכשחזר הא' ובא ושאלוהו למה ניבל הבהמה והשיב שאינו יודע מזה שהיה סבור שנשחטה כראוי וכשתפס בסימנים היה סבור שהוא הגיד מצואר ולא הוושט הורה שדבר פשוט להעבירו כיון שאין אמתלא לדבריו. ואם היה נותן אמתלא שידע שניבל אלא שלא היה רוצה לתלות החסרון בעצמו ודעתו היה להטריף הבהמה ע"י בדיקת הריאה כדרכן של השוחטים אין ראוי להעבירו. אבל זה שאינו נותן שום אמתלא הוא פשיעה גמורה. וא"ל כיון שהוא בא לכלל כעס בא לכלל טעות שזה ג"כ הוא קצת פשיעה כי כל הכועס כו' ובפרט כפי הנשמע אינו מוחזק בכשרות עפ"י מהדורי מילי ולישנא בישא למיחוש מיבעי אם ריעותא לפנינו עד שיחזור בתשובה גמורה וגם צריך לשלם מה שניבל כיון שנותן לו שכר כמבואר בח"מ סי' ס"ו (ועיין לקמן סי' ב' סעיף י"ב בהג"ה נדפס שם בשם אבן העוזר שהביא תשובה זו בקצרה ויש שם ט"ס שכ' וכאשר לא השיב וצ"ל וכאשר בא השיב) (וצ"ע במ"ש שאם נותן אמתלא שידע אלא שרצה להטריף בבדיקה דא"כ הוא חשוד אממונא כיון שמן הדין צריך לשלם ואע"פ שבשביל זה אין שחיטתו פסולה כמ"ש לקמן סעיף ד' בנגנבו גדייו מ"מ עכ"פ אמתלא אין כאן שהרי משים עצמו רשע בטענה זו ואפשר דס"ל דאמע"ר בכך שי"ל שבאמת היה בדעתו לשלם רק בצינעא או לאשתמוטי עד דה"ל זוזי ובפרט כיון שכן נהגו השוחטים לעשות מעיקרא אדעתא דהכי קבילו עלייהו שלא יצטרך לבייש עצמו שיחזקוהו שאינו יכול לאמן ידיו לשחוט כראוי ועדיין צ"ע לפי מה דקי"ל לקמן סי' כ"ז בנתנבלה בשחיטה אסור למכור ריאה ובני מעיים וא"כ כשהשוחט מעלים מבעל בהמה ענין זה שנתנבלה בשחיטה ואומר לו שנטרפה ימכור המעיים לעובד כוכבים ויעבור על לפני עור וא"כ הרי השוחט מכשיל לישראל שיעבור בלפ"ע ואין כאן אמתלא ?ואמים דבר זה על המנהג שנהגו השוחטים לעשות כן כמ"ש השבו"י שכן דרכם של השוחטים. ויש לתמוה למה לא מיחו בידם חכמים שהרי בזה מכשיל לישראל בלפ"ע. ונראה שלכך העלימו עין מזה דלמיחש מיבעי שמא מחמת שיתחייב לשלם או משום כיסופא לא יודיע כלל שנתנבלה בשחיטה ולכך הניחו המכשלה הזאת תחת ידם דמוטב דליעבד איסורא זוטא על ידם מלמעבד

5 ה

או שנגנבו. עיין בה"ט וכתב הרמב"ם בתשובה וא"ו (נקראו בשם פאר הדור) סי' קי"ב ממונה לרבים לשחיטה ובדיקה והוחזק לרבים שהוא גונב בשר ונמצא בידו בפרהסיא אפילו עשה תשובה אין לך חילול השם גדול מזה ולכן לא ישחוט ברבים. ואם ירצה לשחוט בבית של יחיד הרשות בידו ע"ש (ועי' בנ"ב חלק י"ד סי' ל"ז) והביא מח"ב:

6 ו

ויש מחמירין כו' ויודע ליזהר. עבה"ט וכ' בנ"ב מ"ת סימן א' בשוחט שידיו מרתתים ומרגיש בפגימה דקה וגם אומר ברי לי שלא נכשל בשום דבר במלאכתו בשהייה או דרסה ואין הריתותו מזיק לו יש להעבירו שלא ישחוט אבל מה ששחט למפרע אין לאסור והכלים שהן בעין משחיטת השוחט הנ"ל מותרים להשתמש בהם (וע"ש מ"ש על לחם הפנים שמביא בסמ"ג בשם מהר"א שטיין ובשם מרדכי זקן או שידיו מרתתים כו' ושפך עליו חמה וקצף גדול והוא תמוה שהדבר פשוט שהלחה"פ אין כוונתו שהסמ"ג כתב כן בשם מהר"א כו' רק ר"ל שבגליון הסמ"ג מצא כתוב בשם מהר"א שטיין ומרדכי זקן ר"ל במרדכי ישן מי שידיו כו' והגאון ז"ל הבין דמלת זקן קאי אדבתריה ולכן כתב ששקר העיד בשם מהר"א שטיין שהרי מבואר מדבריו דזקן בן פ' שנים חומרא בעלמא הוא ודברים אלו לא ניתנו לכתוב והם כשגגה היוצאת מלפני השליט שפשוט שמלת זקן קאי אלקמי' ור"ל מרדכי ישן כמוזכר לשון זה הרבה פעמים בפוסקים ואין להאריך ולפ"ז אפשר שהיה הגאון ז"ל מקבל עדותו בזה שידיו מרתתים לאסור בדיעבד משום דרסה אף באומר ברי לי כיון שנמצא כתוב כן בשם מהר"א שטיין ומרדכי ישן ולהחמיר עכ"פ במקום שאין הפסד גדול ולהגעיל הכלים שמועיל להם הגעלה והכלים שאינם בני הגעלה ויש הפ"מ ג"כ אין להתיר רק אחר שהיית מעל"ע וצ"ע). ועיין במאיר נתיבים סי' ע"ו הביא ג"כ תשובות הבית יעקב סי' ק"ה ותמה עליו שדברי המ"כ של הב"י הוא מוזכר במרדכי בשם אלדד הדני וכ' שבאמת הם תמוהים ע"ש כמה חומרות ולא נהגינן הכי אך בדין הזקן ראוי לתקן שעכ"פ משבעים שנה ואילך לא ישחוט שום אדם אף שמרגיש עדיין והוא בכחו משום לא פלוג כיון דרובא דרובא באותן השנים כבר בטל כח ההרגש. גם עד שבעים שנה צריכין מורי הוראות להשגיח על השוחטים הבאים בימים לנסותם לפרקים אם עומדים על חזקתן בהרגשה כי קרוב הוא להתקלקל ואני מעיד שראיתי שוחטים שהיו סבורים שהם מרגישים והיו ידיהם רותתים והראיתי להם עין בעין ונשבעו שלא הרגישו בעצמם כלל והחזיקו לי טובה ופסקו לשחוט וראוי לגדור פרצה זו עיין שם:

7 ז

י"א ששחיטתו אסורה. ועיין בפר"ח ות"ש סי' ב' דס"ל דאין לאסור השחיטה כשלא אסרו בפירוש וכתב בתפארת צבי סימן א' בשוחט שנשבע שלא ישחוט בלא קוויט מן החוכר מהקהל ועבר ושחט אין לאסור שחיטתו כמ"ש בפר"ח והסכים עמו הת"ש סימן ב' כיון שלא גזרו הקהל שתהיה השחיטה פסולה רק מצד השבועה בלבד בשביל זה לא נחשד על השחיט' ואין לחשדו בשביל הנאה שהרי הוא שוחטו לאחרים וכשר לשחוט מכאן ואילך וגם אין דינו כעובר על השבועה כיון שמתנצל שהיה סבור שאין קפידא להחוכר בכך כשמודיע לו תיכף ובפרט כיון שבאמת הקצב היה לו קוויט רק השוחט פשע שלא היה מצווה לראותו וליקח ממנו וכוונתו היה לשחוט בלא קוויט אין נ"מ בזה וכעבירה שאין מלקות הוא ומ"מ ראוי לעונש ולקנס ולהעבירו על זמן מה שלא ירד לפני התיבה ולקנסו בממון כפי יכולתו ויקבל עליו תשובה בב"ד בתענית כראוי אבל אין לפוסלו מלשחוט כיון שמן הדין אינו פסול וטפלי תליא ביה ומה שהקהל אינם רוצים להאמינו על להבא יאסרו הקהל מה שישחוט בלא קוויט כנבלה וע"ז אינו חשוד להאכיל נבילות ואין לדחותו כי נראה שלא במרד ובמעל עשר ע"ש: וכתב עוד שם סי' ב' בשוחטי' שכתוב בכתבם שקיבלו על עצמם בחרם ויש להם אמתלא נאמנים כדרך שנתבאר ביו"ד סי' רל"ב סעיף י"ב בהג"ה ובח"מ סי' ע"ג ולא שייך שויה אנפשיה חד"א דהקבלה שלא יהיה שוחט לא ששחיטתו אסורה ומחמת חרם הקהל להעבירו אם העבירו כבר קיימו נדרם ויכולים להחזירו רק אם היה החרם שלא יהיה אצלם שוחט היה אסור לעולם כמ"ש סי' רי"ט ע"ש:
וכתב עוד שס סימן כ' בשוחט שנשבע בפני ב"ד שלא ישתה יי"ש ואם יעבור לא יהיה שוחט עוד ועבר ושתה ושחט אח"כ ויש שהתירו השוחט שהוגד להם שלא שתה אלא במוצאי יו"כ ונחשב כיו"ט והוא הוציא בשבועתו שבת ויו"ט י"ל כמ"ש בא"ח סי' תק"ע דחנוכה ופורים אינם יו"ט ומ"מ אם הנודר אומר שכיון להם נאמן ה"ה מוצאי יוה"כ שבדרשות מהרי"ל מכנהו בלשון יו"ט עי' בא"ח בב"י סי' תרכ"ד וגם רמ"א כתב שהוא קצת יו"ט. אך לפי מ"ש בת"ע שתה גם בשאר הימים ולדעת הרמב"ם הוי כמומר להצריך בדיקת סכין אך רוב הפוסקים חלקו עליו אך מה שאמר שלא אסר על עצמו שתיה כדרך כל הארץ רק שלא ישתכר לא מהימן דא"כ למה הוציא שבתות וי"ט וכי אז רוצה להשתכר תועבה הוא להיות שיכור אף בשבתות וי"ט הנותן בכוס עינו כו' ומחשבתו ניכרת שאסר לעצמו השתיה ואפילו פחות מרביעית לדעת הט"ז דביי"ש אפילו בפחות מרביעית מברך ברכה אחרונה שכן דרך שתיה ובפרט בנדרים הלך אחר ל' ב"א. אך אשר שחט אחר שאסרו הב"ד שחיטתו כנבלה והוא לא פנה לזה ושחט הו"ל כהאכיל נבלות והוא כחשוד להאכיל נבלות ואין נאמן על השחיטה ואף דהוי רק איסור דרבנן כמ"ש בט"ז סי' רי"ז אך בודאי יש בשחיטה איסורים וחשוד עליהם ומי יקח שוחט כזה כו' ע"ש: ועיין בנו"ב מ"ת סי' ה' שוחט שאסרוהו הקהל לאכול משחיטתו אם נכתב בכתב שאסור כשחיטת עובד כוכבים אפי' אם בודק סכין ונותן לו אסור לאכול משחיטתו אבל אם כתוב סתם שחיטתו אסורה יש להקל ע"י בודק סכין ונותן לו וכדין שחיטת מומר ע"ש וע"ש לענין גזירת רבים בחרם שלא לאכול משחיטתו של זה אם ענין מסופק בהתקנה הולכין להקל שהחרם מדברי קבלה שהוא מדרבנן וספיקו לקולא (ע"ש שחוזר בו ממ"ש בנ"ב ח"א חלק אה"ע סי' ע"ז) לכן אם הסכימו רוב בני עיר ובפרט הלומדים להכשיר השוחטים יכולת בידם להכשירו אם לא האכיל טריפות לישראל ע"ש. ועיין בשבו"י ח"ב סי' נ"ח במה שמקרוב איזה רבנים הנהיגו בקהלתם להכריז שכל בשר שהובא ממדינה כאילו אוכל טריפה ולאסור אפילו הכלים שנתבשל בתוכם הבשר אין זה נכון דיש לחוש לאיבה וראוי לכל ישראל להיות כאיש אחד לענין אכילה ושתיה ולא להבדל ולעשות אגודות ואף שצריך זירוז מאד בענין בדיקת סכין והרגשתו ויש למנות ע"ז אנשים כשרים וידועים כמ"ש בסי' י"ח וכן ראוי לכל רב ומנהיג בעירו ובמדינתו להשגיח על כך. וכך נהגתי במדינות הסרים למשמעתי שבדקתי כל השוחטים ובודקים בהל' שו"ב ובבדיקה והרגשה והשחזת הסכין וזרזתי אותם מאד מאד ע"ז וכולם תקעו כפם בפועל ממש להיות זריזין בבדיקת הסכין גם אם יהיה בישובם שוחט אחד מומחה או מורה להראות סכינו לפניו פ"א בשבוע גם שלא להכשיר שום בהמה שיש בה ריעותא עד שיצרף אליו שוחט אחד מומחה או מורה. וגם לחקור הדבר כשלוקח בשר אם השוחט ההוא שוחט מומחה וירא ואחר יאכל. ומה יש לו לעשות אם יעבור השוחט במרד ובמעל הקולר תלוי בצואר השוחט ההוא וכל ישראל נקיים ולא יאונה כו'. אבל לאסור דרך כלל הבשר של בני המדינה והכפרים ואפי' הכלי' זה ודאי איבה גדולה כו'. גם מאבותי ורבותי הגאונים כו' לא שמעתי כזה כו' ע"ש. ונראה דזהו בסתם אבל אם ידוע לו שבכפרים ובעיירות אשר סביב יש חשש לפי שאינם בקיאים או שהם קלי הדעת תבא ברכה על המורה הבא לגדור גדר בעירו להרים מכשול מדרך העם וכל זה לא מיירי רק אם בא לאסור מחשש זהירות השחיטה והבדיקה אבל אין בכלל זה שמחמת עזר הבשר שקורין טאקסי כן בהרבה מקומות דלא שייך בזה איבה והוא פשוט:
וכתב בנ"ב סימן א' בתיקון שנעשה ע"י רב העיר בצירוף הקהל שהוכרז בבהכ"נ ששני השוחטי' לא ישחט אחד לבדו בלא חבירו והוכרז בפירוש שמה שישחט א' לבדו הוא טריפה אסור להם מצד הקבלה שקיבלו על עצמן אבל מותר לבני עיר אחרת ואפילו לבני אותה העיר יש תיקון אפי' למפרע ואף שאין מועיל חרמי ציבור כ"א להבא כמבואר סי' רכ"ח מ"מ כשנשאלין בפתח וחרטה נעקר למפרע ואפי' אם נאמר שזה מיקרי ע"ד רבים כמ"ש הרמ"א שם ומ"מ לדבר מצוה ועם דעתם כ"ע יש להתיר כמבואר שם וכיון שיש מחלוקת בעיר הוי זה לדבר מצוה וגדול השלום ע"ש:
וכתב עוד שם בשוחטים שתקעו כפם להרב שלא יכשירו שום בהמה עד שיניחו חותם לסימן כשר כי הקצבים חשודים בעיניו ועברו על הת"כ אף שראוים לעונש להעביר אותם מכאן ולהבא אם לא יעשו תשובה אבל אין לאסור למפרע כי אין הת"כ בעסק השחיטה ואפילו אם נאמר שהכוונה על הבדיק' וא"כ נאמר שהם חשודים על הבדיקה מ"מ אם נאבדה הריאה מותר במקום הפ"מ וכאן אפילו בהפסד מיעוט שרי כיון שנבדקה רק שאין מאמינין לשוחט מותרת מספיקא. ועוד דבבדיקה כיון שאינו רק מעיד שהריאה כשרה אף חשוד לאותו דבר נאמן בשל אחרים כו' ע"ש. ועי' בשאילת יעב"ץ ח"ב סימן קצ"ו באחד ששחט מבלי רשות וקבל' מהרב אב"ד שבמדינה והוכרז בבהכ"נ בידיעת הרב וצירוף הקהל ששחיטתו אסורהו הכלים שנתבשל בהם הבשר אסורים והוא לא השגיח ושחט אח"כ כל מה ששחט אחר הכרוז הבשר והכלים אסורים עד שיחזרו הב"ד והקהל ויתירו לו לשחוט וקודם לזה אם נתמנה לש"ץ צריך לסלקו ע"ש (ובספרי שו"ת בית אפרים ח"ב בכת"י כתבתי בקצב שנתברר שכמה פעמים מכר לבני העיר טריפות וגם אפשר קרוב שמכר חלב במקום שומן כיון שנכשלו באיסורין כל בני העיר אין להקל להתיר כ"ח בשהיית מעל"ע אף שאא"ז בתשו' סי' ב' מקיל בזה ומ"מ בזה שרוב בני העיר יש להם כלים אסורים שהרגילות לבשל בהם יום יום ונעשו ב"י ע"י החמת חמין שהוא כבישול איסור רק שנתיר ע"י שהיית מעל"ע זה הוי כעושה ספק דרבנן לכתחלה ועיין בספרי שו"ת ב"א הנדפס בחלק או"ח סי' והבאתי משו"ת נ"ב מ"ת סי' נ"א וכתבתי אם ימצא בעה"ב שיש לו הרבה כלים שראוי שיקרא עליהם שם הפסד יש להתיר לו עכ"פ אותם כלים שאין רגילים להשתמש בהם בחמין רק בשבת שאותם כלים עבר עליהם מעל"ע בעת לידת הספק ושם כתבתי עוד וקצרתי כאן):

8 ח

כיון שנתן אמתלא לדבריו נאמן. עיין בה"ט וכ' בדברי שמואל סי' קכ"ב שוחט ובודק שקבעו לו שכר שוה מן הכשרה ומן הטרפה ונמצא שיש לו ריוח על הבהמה להטריפה שמרויח במכירתה ושחט בהמה והכשיר וחזר בו ונתן אמתלא להטריפה אין להקל ולומר שלכך הטריפה כדי להשתכר קצת אלא סומכין על דבריו האחרונים להטריף כיון שנתן אמתלא לדבריו וע' לקמן סי' י"ח בבה"ט ס"ק כ"ה העתיק זה בקצרה. כתב בשבו"י ח"א בשוחט ששחט בהמה ובדקה ואמר שכשרה היא והוא עצמו לקח ממנה בשר ואחר יום אמר טריפה היתה שעשה שהייה בשחיטה אי מהימן ליה בלבו אסורה כמבואר בסי' קכ"ז וכן אם נותן אמתלא לדבריו כגון שאומר ששחט עוד כשרה ונתחלפה לו בזו ועכשיו הכירה שאינה זו וכה"ג אבל אם אמר אמתלא שאמר שקר תחלה מחמת איזה טעם וכההיא דש"ס דכתובות אפשר דלא מהני כאן רק לשווי' אנפשיה חד"א אבל לא לאחרים כיון דעבד מעשה בגופא ולקח בשר כמו לבישת בגד נדה וזה גרע מעשה סימן בראש הכבש ואף שי"ל דלחומרא מהני אמתלא כה"ג ז"א דלענין נאמנות העד יותר עדיף היתר מאיסור דהא קי"ל ע"א נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור א"כ לענין אמתלא הוא הדין ג"כ ע"ש (וקצת צ"ע כיון שאומר שעשה שהייה א"כ האמתלא מחזקת לחזקת איסור והתם דע"א נאמן להתיר היינו כשאינו בחזקת איסור. ואפשר דס"ל גם כאן כיון שכבר יצאה בהכשר ובהיתר בחזקת היתר עומדת ושוב לא מהימן באמתלא ועיין בתשובה ס"ס א' באורך בדין זה):

9 ט

הכל לפ"מ שהוא אדם. עבה"ט וכתב בדגול מרבבה דאף להאחרונים דוקא בדלא כהוגן ממש שאסורה מה"ת אבל אם לדברי המכחיש היתה שלא כהוגן משום חומרא כגון בפחות משיעור או שהייה במיעוט בתרא השוחט נאמן וגם יש לחלק באומר שחטתי שלא כהוגן ובין אם מכחישו במה שאומר ששחט בשעה פלונית והעד אומר שלא שחט בהמה זו כי לא זזה כו' השוחט נאמן דעל גוף השחיט' נאמן כשנים ע"ש:
וכתב בתפארת צבי סי' ע"ב באשה שאמרה שהשוחט שחט לה עוף והשוחט מכחישה אם העוף של האשה אין השוחט נאמן להכחישה ואם העוף של אחר אע"ג דהאשה באתה תחלה ואמרה שנשחט בכשרות מ"מ יש להשוחט מיגו שהיה אומר שלא שחט הרוב והיה נאמן כיון שזה שאמר שהוא מסר לה בחזקת כשר אינו כ"א על פיו. ובכה"ג כתב באה"ע לדברי הרמב"ן בעד מפי עד והראשון מכחיש הראשון נאמן. ומזה למדו לפלוני חכם טיהר לי ע"ש ולכן גם עתה נאמן ויש להחמיר ולאסור ע"ש ופשוט דאף אם העוף של האשה הוא אסור למי שמאמין בלבו להשוחט יותר מהאשה כמבואר בסי' קכ"ז: