Yad Ephraim on Shulchan Arukh, Orach Chayim
1א׳
1 א

סעיף א בש"ע גם בהצנע לכת לכאורה ר"ל שיעשה בצנעה לקיים מה שאמרו והצנע לכת כו' וע' בסוכה דף מ"ט ע"ב וברש"י שם. אך בשל"ה בקונטריס עשר"מ איתא גם בשבתו בביתו ובשכבו כו'. נראה קצת שמפרש שר"ל שאף בשעה שהוא בביתו בהצנע יהיה לכתו עם ה' אלהיו וכמ"ש בסימן ב' אע"פ שהוא בחדרי חדרים לא יאמר מי רואני כו' אך מ"ש בהצנע לכת לא משמע הכי:

2 ב

בט"ז ס"ק ב' ע' בפירש"י בתהלים שמשם לקוח לשון הטור בזה:

3 ג

שם כמו לקדושת ישראל. כמו הוא ט"ס וצ"ל כלומר כו' ומ"ש לקדושת ישראל ר"ל מדת כ"י שהיא הקדושה שלהם ושכינתו בתוכם ועיין בפ"מ ולא מחוור ועכ"פ אף אם נגיה תיבת לקדושה ולכתוב במקומו ולכנסת מ"מ מלת כמו הוא ט"ס וצ"ל כלומר לכנסת ישראל אך לפענ"ד מלת קדושה נמי א"ש:

4 ד

(במ"א ס"ק ד') הלילה לי"ב שעות. ר"ל שאחר שעברו י"ב שעות הלילה הוא נחשב ליום בחורף ובקיץ הוא להיפך והיינו לענין חצות דאחר שעברו ששה שעות מתחל' הלילה הוא זמן חצות. ואא"ז בת"ש אין דעתו כן ע"ש ועי' מ"ש בסימן מ"ז וע' בבכור שור ברכות שכתב בשם לקוטי האר"י שזמן חצות בין בקיץ ובין בחורף באמצע חשכת הלילה והוא ז"ל הסכים עמו דלא כשערי ציון. אך בס' שלמי צבור הביא בשם הרב הק' האליף מהו' שלום מזרחי שערבי זצ"ל שכ' כי בג"ע היום והלילה שוים שהזמן הוא אחר שש שעות מי"ב שעות הלילה שהוא אחר ב' שעות מחצות היום כשהחמה בראש כל אדם שאז הוא חצות היום בודאי בכ"מ בג"ע ובכל האקלימים כנודע כי בג"ע היום והלילה שוין בקיץ ובחורף ומשיתחילו לנטות צללי ערב עד תשלום י"ב שעות אז הוא ודאי חצות לילה ממש כי בחורף הלילה י"ב שעות מתחלת היום. ומסופו כמו ב' שלישי תוספות בקירוב מסוף הלילה וכנזכר בזוהר ויקהל כו'. וכן היה הזמן הקרבן תמיד של בין הערבים מכי יצטו צללי ערב בין בחורף ובין בקיץ ואע"פ שבקיץ משנטו צללי ערב עד שקיע' החמה יש יותר מו' שעות אותו הזמן העודף על שש שעות הוא מתחלת הלילה הבאה וכן בחורף להיפוך באופן שאחר שש שעות מי"ב שעות הלילה כנ"ל אז הוא חצות לילה כו' ותיכף ומיד יתגבר כארי לקום משנתו ויזהר מאד שלא יעבור חצות לילה ממש והוא ישן כי אז הוא טעים טעמא דמותא כו' ואפי' ישן אחר חצות אחר שיאמר הברכות והתיקון חצות אין בכך כלום ולא שלט עליו רוח מסאבא ולא טעם טעם דמותא אחר שנתעורר בחצות להמשיך המוחין לז"א כו' ע"ש כי האריך עוד באמרי נועם. וכן כ' הגאון בעל שב יעקב וע' בשערי תשובה בזה בשם תשובות אחרות:

5 ה

(סעיף ה) ומנחה ושלמים ותודה בכלל כדאיתא בזבחים תודה אקרי שלמים. וכ"כ אא"ז בת"ש ס"ק ח' וע"ש דאע"ג דתודה הוא על נס מ"מ אף בלא נס מתנדבים דנס בכל יומא איתא:

6 ו

(במ"א ס"ק ז') כתב הבחיי כו' הבחיי לא כ"כ על פרשת עקידה רק על מה שאמרו חז"ל כל העוסק בפ' העולה כו'. והענין שהוא מתכוון בביאור הפרשה על איזה ענין היא רומזת. כי מתוך זה יתגלו עיני שכלו ויבין נפלאות מתורת הקרבנות ומזה ישתדל יותר בתורה ובמצות ויהיו עונותיו נמחלים לו כאלו הקריב קרבן ואין לומר שיהיה הכוונ' שיהגה ויגרוס לשון הפ' כו' וכיוצא בזה אמרו כל האומר תהלה לדוד כו' הכוונה כי מתוך מה שיתבונן במה שיורו הפסוקים ואל מה שירמזו. אז יכיר ויבחין נפלאות תמי' דעים. ומתחזק לבו באמונת ה' ובעבודתו. ובזה יירש חיי עולם הבא עכ"ל הבחיי. ולכן נראה שצריך לציין על תיבת ופ' העולה:

7 ז

ס"ק י"א א"כ נראה שיש לומר כמו לבא בנדבה כצ"ל:

8 ח

(שם) אא"כ בשנטמא וא"כ לא מיקרי נדבה לענ"ד יש לתמוה דבין בחטאת ובין באשם מ"מ השתא מיהא לא נדר בנזיר ולא נתחייב קרבן וע"כ לא אמרינן אלא היכא שיכול לנדב אותו קרבן עצמו כגון עול' ושלמים שפיר יכול לומר יה"ר דהוי נדב להקריב משא"כ מזה שאין הקרבן בעצמו בא בנדבה אם לא כשנודר בנזירות וזה יודע בעצמו שלא נדר בנזירות ומה לי כשאינו יודע אם חטא או שלא נדר בנזירות. ולכן נראה דודאי אין הכוונה שיכוון ביה"ר לאשם נזיר אלא דס"ל כיון דאפשר שיתכפר לו איזה חטא ע"י קרבן אשם שגרם לו נדבת לבו שפיר שייך לומר יה"ר כו' כאלו הקרבתי אשם כגון באשם נזיר דע"י הקרבתו מתכפר מקופיא על חטא אחר שבידו ומ"מ עיקר הקרבן בא על נדבת לבו שנדר בנזיר ואח"כ נטמא באונס וכה"ג דממילא נתכפר בו איזה חטא אחר ולכן שייך לומר יה"ר כו' כאלו הקרבתי אשם ע"י נדבת לבו ועי"ז מתכפר לו חטא אשר שיש לו מקופיא משא"כ בחטאת א"א לומר כן דשאר חטאת אינו יכול לגרום אותם על נדבת לבו ורצונו כי אם ה' אנה לידו איזה חטא. וחטאת נזיר כיון שאינה באה לכפרה אין חטא מתכפר בו כלל וזה כוונת הגאון המפורסם מוהר"ר יצחק מפוזנא ז"ל:
ובמה שהקשה המג"א דהא חטאת בעי ידיעה בתחלה ואא"ז בת"ש כתב דאשם נמי בעי ידיעה בתחלה והאחרונים האריכו בזה. לענ"ד לק"מ דלענין שמא אינו מחוייב כלל א"ש שלא יאמר כיון שאינו בא בנדבה אבל בדרך תנאי אינו מעכב מה שהוא מחוסר ידיעה דאמירה זו אינה צריכה כל התנאים והפרטים האמורים בחטאת דהא אינה הקרבה ממש רק שאומר ענין הקרבה ומתפלל שיעלה לרצון לכפר עליו אשר חטא וא"כ מה בכך שלא נודע דמ"מ החטא לא יתכפר לו אלא שכך גזרה חכמת התורה שלא יקריב חטאת בלי ידיעה וזה אינו בא להקריב קרבן בלא ידיעה רק אומר הפרשה ומבקש רחמים שאם חטא אלא שלא נודע לו שמ"מ קולר העון תלוי בצוארו תעלה לו אמירה זו כאילו נודע לו להקריב הקרבן כדינו שאז היה מתכפר בו כדין כן יתכפר לו עכשיו ע"י מחשבתו הטובה שחשב שאם היה יודע מתחלה והי' רשאי להביא קרבן היה מביאו וכמש"ל בשם הבחיי תחשב לו מחשבה זאת כמעשה דהיינו כאלו הודע אליו חטאתו והי' מחויב להביא קרבן כנלענ"ד:

9 ט

ס"ק י"ב יש מגיהים ובתפלת המנחה כ"ע מודים דתמיד קודם לקטורת כדאיתא ביומא. אבל פרשת מנחה י"ל אחר קטורת כצ"ל. ובאמת אם יגיה כן אינו מדוקדק מ"ש דלא כע"ש דהא הע"ש באמת כ"כ לחלוק על דברי הש"ע שכ' תמיד ואח"כ קטורת וע"ז כ' בע"ש ולי נראה שאין הסדר כן אלא תמיד ואח"כ מנח' ואח"כ קטורת ע"ש והכי הו"ל להמג"א למימר ובע"ש כתב די"ל מנחה קודם כו' ואין נראה דהא אביי כו' ולישנא דלא כע"ש משמע שנמשך לדבריו הקודמים שמזה מוכח דלא כע"ש וכן הוא ברוב המקומות במג"א ונלע"ד לפרש דהנה באמת צריך ליתן תבלין בדברי הע"ש דלמה מקדים פרשת מנחה לקטורת ומ"ש בע"ש וע' ברמב"ם הלכות תמידין לא מצאתי דבר ובודאי אין חולק שהקטרת הקטרת היו קודם למנחה והוא ש"ס ערוך. ונראה דהע"ש ס"ל ג"כ דמה שאנו אומרים פרשת תמיד הוא נגד אברים ואף שקטורת קודמין לאברים מ"מ אמרינן פ' תמיד תחלה שהוא מין זבח. וא"כ כיון דבלא"ה אין אנו אומרים כסדר הקרבה בבה"מ ממילא דיש לסמוך פ' מנחה לפרשת התמיד שהמנחה ג"כ היא שייך לקרבן משא"כ הקטורת. ואף שהקטורת קודמים למנחה מ"מ הא בלא"ה אין אנו אומרים כסדר דאל"כ היה צריך לאומרו קודם תמיד ג"כ כאשר הוא באמת הגה' מיי"נ. ולפי מ"ש המג"א דאמירת הפרשה הוא נגד דם התמיד ממילא שהאמירה הוא כסדר ההקרבה וא"כ פשיטא שאין לשנות הסדר וי"ל קטורת קודם מנחה ולכן אחר שהכריע המג"א שהוא כנגד דם התמיד כתב דבמנחה כ"ע מודו שתמיד קודם משום דאיתא ביומא דקטורת של בין הערבים בין אברים לנסכים ועכ"פ האמיר' צריך להיות כסדר ודלא כע"ש שכתב דמנחה קודם לקטורת והיינו משום דס"ל דפ' התמיד נגד האברים והאמירה שלא כסדר דז"א אביי הוה מסדר כו' דם התמיד קודם לקטורת וקטורת לאברים ואברים למנחה. וממ"נ אם הפ' נגד אברים יש להקדים הקטורת קודם לפ' התמיד ג"כ אבל מ"מ אין לומר שלא כסדר א"כ באמת הכפרה בדם ושפיר אמירה שלנו כסדר ודו"ק:
ומה שצ"ע בזה לפע"ד כיון דהמג"א וע"ש מיירי מן המנחה שהיו מקריבין עם תמיד של שחר איזה פ' מנחה יש כאן דפ' מנחת נסכים שבשלח לך אינה ענין למנחת התמיד כלל ע"ש ובמ"ש אא"ז ת"ש ובמנחת התמיד היא אמירה באותו פ' של קרבן התמיד גופו דקאמר ועשירית האיפה סולת למנחה ועיין בש"ס דיומא שם וברש"י שם ופשיטא שאינו עולה על הדעת שיפסיק בפ' קודם ועשירית האיפה ויאמר פ' קטורת באמצע הא ודאי ליתא. וצ"ע: