Yad Eitan on Mishneh Torah, Torah Study
1:3א׳:ג׳
1 א

וחייב לשכור מלמד לבנו. מדברי התוס' בנדרים (ל"ה) משמע דאין חיוב על האב לשכור מלמד לבנו, דאהא דתנן גבי מודר הנאה מחבירו שלא ילמדנו מקרא אבל מלמד הוא את בניו, כתבו התוס' דמצוה קעביד ולא הוי אלא גורם הנאה בעלמא ואפילו במקום שנוטלין עליה שכר מ"מ לא היה המודר נותן שכר מלמד עכ"ד. ומיהו אין דבריהם מוכרחים דלא מבעיא למ"ד התם (ל"ג) דפורע את חובו דא"ש דשרי ללמד את בניו מקרא אע"ג שהיה חייב לשכור להם מלמד לא גרע מפורע את חובו ושוקל את שקלו והכי קיי"ל. וכן פי' רבינו בפי' המשנה שם שאין איסור על המדיר שימנע שלא יגיע היזק למודר. ונראה דאף באופן דחייב לתת לו שכר בעד המנעת ההיזק דהא יכול למחול לו חובו כמ"ש האחרונים ביו"ד סי' רכ"א, אלא דאפילו למ"ד התם דאסור לפרוע חובו י"ל דהא דתנן שמלמד הוא לבניו מקרא היינו שמלמדם בתורת מצוה ולא בתורת פרעון חוב דבכה"ג לכ"ע שרי וכמו שפירש הר"ן שם (ל"ח) הא דתנן התם וזן את אשתו עיי"ש. ובתשובת הרשב"א סי' תרמ"ה הוכיח מהמשנה דנדרים הנזכרת שאין האב חייב לשלם להמלמד את בנו שלא מדעתו ולכך מלמד הוא את בנו של מודר מקרא אף במקום שנוטלין עליו שכר, ולפ"ד ג"כ לא קשה ע"ד רבינו. אלא דלפמ"ש אין דברי הרשב"א מוכרחים דאפילו תימא דמחוייב לשלם וכדעת המרדכי הובא בח"מ סי' של"ה מ"מ רשאי ללמד בחנם כמו שיכול לפרוע לו חובו וכן למחול לו חובו, ועיין מ"ש הרא"ש בפי' המשנה שם: