Yad Eitan on Mishneh Torah, Marriage
2:19ב׳:י״ט
1 א

בד"א כשנבדקו בתוך הזמן כו'. עיין במ"ל שכתב לדעת הרמב"ן שנסתפק בקטנה שא"י שנותיה והביאה סימנין ועכשיו היא גדולה בודאי ויש בה אותן סימנין עצמן שהיו בזמן שהי' ס' בשנותיה אי אמרינן דכמו שעכשיו בודאי הגיעה לשנותיה כן היתה אז בשעה שבאו לה הסימנין, כתב די"א שמטילין אותה לחומרא כדין כל שאר ספיקות, ומשמע דאם היה לה חזקה המסייע לספק קטנה היה אזיל בתרה כדין כל שאר הספקות דאזיל בתר חזקה. והנה מדברי התוס' ביבמות (דף ס"ח סע"א) מבואר דאזלינן בתר השתא ואמרינן כמו שהוא עכשיו גדול כן הי' כבר אף שהיתה בחזקת היתר מעיקרא, וכן נראה דעת רבינו לקמן פ"ג הלכה י"ד שכתב היתה הבת ספק בוגרת בין שקדשה אביה כו' בין שקדשה היא עצמה שלא לדעת אביה היא מקודשת מספק והקשה הלח"מ כשקדשה היא עצמה לא להוו קידושין כלל דלוקמה בחזקה קמייתא שהיתה נערה והרי מסייע לה חזקת פנויה. ולפמ"ש אי נימא דאיירי רבינו כשהיא עכשיו בוגרת בודאי א"ש דכיון דהשתא היא בוגרת בודאי חיישינן שמא בשעת קידושין נמי בוגרת היתה ואיתרע לה חזקה קמייתא שהיתה בחזקת נערה ובחזקת היתר. וכ"מ מדברי התוס' בב"ב (דף קנ"ו ע"א) בד"ה בודקין, ואף שהמהרי"ט הקשה ע"ד תוס' ביבמות כבר האריך בשעה"מ ליישב דבריהם. ועיי' בשו"ת טור האבן. ואע"ג דלא ס"ל לאסור בריעותא להוציא מחזקה דמעיקרא הכא עדיפא דאיכא חזקה ודאית השתא המוציא מידי חזקה דמעיקרא. ועיין בנ"ב חלק אה"ע סי' ו':