Yad Eitan on Mishneh Torah, Forbidden Intercourse
1:9א׳:ט׳
1 א

הבועל אין לו אונס כו'. היינו שיש עליו דין חיוב מיתת ב"ד אבל מ"מ אין ב"ד ממיתין אותו דכיון שאנסוהו ודאי שלא התרו בו וכ"כ הכס"מ בה' סנהדרין רפ"ב. ומ"ש הה"מ דאף רבינו מודה שיש אונס לבועל אם נתכוון לאשתו ותקפתו א' מהעריות או שדבקו כותי עליה (וכ"כ הרדב"ז בסוף ח"ב דכה"ג הוי אונס), והדין עמו דכן מוכח ממ"ש רבינו בה' יסודי התורה פ"ה דבגלוי עריות נמי אם עבר באונס אין ב"ד ממיתין אותו וש"מ דיש אונס נמי לערוה כמו בע"ז וש"ד דנקט התם ואין עליהם אף דין חיוב מיתה כלל. ומצאתי שפירש כן דברי רבינו הלח"מ בפרק כ' מה' סנהדרין. והוא כמ"ש התוס' ברפ"ו דיבמות ופ"ד דב"ק (דף מ' ע"ב) דכה"ג הוי אונס. ודלא כס' מרכבת המשנה ח"ב דרבינו ס"ל דאף אם נתכוון לאשתו חייב כשבא על הערוה דחשוב לדעת אף דמתחלה הוי אונס דלא אמרינן תחלתו באונס וסופו ברצון הוי אונס רק בנבעלת ולא בבועל. ונעלם ממנו דברי רבינו דה' יסה"ת ודברי התוס' שבועות (סוף דף י"ז) עיי"ש דחשוב אונס גבי שמש שלא בשעת וסתה ונטמאת וכ"פ ביו"ד סי' קפ"ה ועיין ביו"ד סי' קנ"ז וכ"מ מדברי רבינו פ"ד מה' א"מ. ועוד משכחת אונס בבועל כמ"ש תוס' בספ"ב דכריתות עיי"ש: