Yad Eitan on Mishneh Torah, Firstlings
1:1א׳:א׳
1 א

מצות עשה להפריש כל פטר רחם הזכרים כו' בין שהיו שלמים בין שהיו טריפות. משמע דאף שהיו טריפות כבר בשעת פטירת רחם נתקדשו בבכורה. הכ"מ לא הראה מקור לזה. וראיתי להפר"ח בספרו מים חיים שכתב מקור לדברי רבינו ממתני' דזבחים שהעתיק לקמן בפ"ג בכור שנשחט ונמצא טרפה. ואיני רואה משם ראיה לדברי רבינו דכאן דהתם בשנטרף אחר שנולד איירי דכבר נתקדש ברחם ולא מפקע קדושת הגוף בכדי בלא מום אבל היכא דקדם טריפותו לקדושתו ברחם מנ"ל שחלה עליו קדושת בכורה הרי אין ראוי ליקרב. ומש"ה אין להביא ראיה ג"כ מדאמר בר"פ הזרוע (ריש דף קל"ז) דבכור נוהג בטריפה דדילמא נמי דוקא כשנטרף אחר לידתו מיירי ולא קודם. ונראה שיצא זה לרבינו מהסוגיא דפ"ק דמנחות (דף ו') גבי הא דבעי למילף דטריפה אסורה לגבוה מיוצא דופן שאסור לגבוה ופריך מה ליוצא דופן שכן אינו קדוש בבכורה. ופירש"י משא"כ בטריפה דקדוש בבכורה אם נולד אם טרפותו. והיינו משום דמשמע דדמיא דיוצא דופן שנולד בפיסול קאמר דטריפה קדוש בבכורה נמי בכה"ג אף שנולד בכך. ועוד דאי משום איסור טריפה לחוד שנטרפה אחר שהקדישה בלא"ה הל"ל דמה ליוצא דופן שכן לא היתה לו שעת הכושר. אלא ש"מ דהך פירכא דבכורה משום כל הטריפות שלא היתה להם שעת הכושר נקט לה ואיך פריך מקדושת בכור אי איתא דאינו בכל הטריפות שלא היתה להם שעת הכושר אלא ש"מ כדכתיבנא: