Yachin on Mishnah Meilah
1:1א׳:א׳
1 א

[כל הנהנה בשוגג בשוה פרוטה מקדשי ה', בין מקדשי מזבח או קדשי בדק הבית, אם הוא דבר שנפגם בשנהנה בו, ככל המאכלים ובגדים וקורדם וכדומה, אז כשנפגם שוה פרוטה וגם נהנה כשוה פרוטה בפגמו, משלם להקדש הפגם וההנאה, ומוסיף חומש מלבר., ומביא אשם מעילות. ואם במזיד משלם פגמו והנאתו, ופטור מקרבן ומחומש. וכך הוא ג"כ הדין כשהוא דבר שאינו נפגם בהנאתו, כגון ששתה בכוס הקדש או קשט א"ע בטבעת הקדש. רק דבכה"ג בשנהנה בשוה פרוטה מעל וא"צ שיפגם. מיהו בקדשי מזבח יש ג' מדריגות. (א) בהמת עולה, או עולת עוף, ופרים הנשרפין ושעירים הנשרפין ופרה אדומה, ובשרן של כל אלו הקרבנות, וכ"כ אימורין של כל קדשי קדשים, יש בהן מעילה משעה שהוקדשו עד שנעשה בהן מצותן. וכ"כ הקומץ והלבונה ומנחת כהנים, וחביתין שכולן כליל, והנסכים, מועלין בהן משהוקדשו עד שנעשה בהן מצותן. (ב) בהמת חטאת ואשם, ושלמי צבור, וחטאת עוף, או בשרן של אלו הקרבנות, יש בהן מעילה משהוקדשו עד אחר זריקה, דרק עד אז מקרו קדשי ה', אבל אח"כ הותרו לכהנים, ולכן כשנהנה אז זר מהן לא מעל. וכ"כ בשירי המנחה מועלין בהן רק עד אחר הקטרת הקומץ מה"ט. (ג) בהמת קדשים קלים אין בה מעילה כלל, רק באימוריהן אחר שנזרק הדם ולא מקודם:]

2 ב

קדשי קדשים
כגון עולה, חטאת, אשם, ושלמי צבור: