Yaakov Emden on Seder Olam Rabbah
1:2א׳:ב׳
1 א

א] מאדם, נרמז בראש הספר שם המחבר, כי הוא גימטריא יוסי (חסר אחד, שמשלים הכולל בכל מקום, גם לרמז שאינו מכוון בכל מקום עם שטתו כנזכר לעיל בהקדמה), לכן לא אמר מן אדם, ואם רצה בקצור היה יכול להשמיט תיבת מאדם לגמרי:

2 ב

ב] י"ג משפחות ונתפלג, נחשבו במשפחות דור הפלגה, שעולים למנין שבעים אומות שבפרשה:

3 ג

ג] ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות, ואי אתה מוצא חשבון זה, אלא אם תמנה מעמד בין הבתרים שלשים שנה קודם שנולד יצחק, ואף על פי שכתוב אחר הדברים האלה, צ"ל שאין אחר זה סמוך על פרשה שלפניה, כי הריגת המלכים היתה בשנת ע"ח לאברהם אבינו, לפי דעת תנא דידן בסמוך, ונראה לי שזוהי דעת אחד בבראשית רבה (פמ"ד ס"ח) במה שכתוב במעמד ברית בין הבתרים, אחר שפירושו מופלג לענין אחר, כאילו יאמר מאחר העתקתו מחרן בפעם אחרת, היה ענין כריתת ברית זה, כשנתרחק מארץ מולדתו, זהו מופלג, ולפי זה לא נכתבה פרשה זו במקומה, שאין מוקדם ומאוחר בתורה, ודברי רש"י בפירוש התורה בענין זה לא יבולתי להלמם, דמוכי שטרא לבי הרי, כי בפרשת לך לך (פט"ו פ"א) תופס שטת האומר אחר הדברים הלאה סמוך, שנהירא אחר שהרג אותן האוכלוסין, ובסוף פרשת בא (פי"ב פ"מ) מונה השלשים וארבע מאות שנה ממעמד ברית בין הבתרים שהיה אברהם אבינו בן שבעים כדברי סדר עולם כבאן, והיא סתירה מבוארת:

4 ד

ד] כ"ז שנים הן הן שתים עשרה שנה כו', פירוש לפי שבשנה שאחר פלגה כשנפוצו העמים, התחילו לבנות ערים, ונתיישבת סדם וחברותיה, ונשתעבדו תחת יד כדרלעמר י"ב שנה, וי"ג היו במרד, ובשנת י"ד למרדן בא עליהם ושבם הרי כ"ו שנה, ובכ"ז כבש אברהם אבינו המלכים כבסמוך, הנה החשבון מכוון, ועולה יפה עם סוגיא דתלמודא דידן פרק קמא דשבת (י"א א'), כי נ"ב שנה היה ישובה של סדם, כ"ו שנים בשעבוד ומלחמה, וכ"ו שנים האחרונות היו לה שלות השקט, אך התוספות נתקשו שם (י' ב' ד"ה ושל), במנין כ"ו שני שלוה, שחסרו שתי שנים, וזה אמנם לפי רש"י, שהניח הפיכת סדם בשנת צ"ט לאברהם אבינו, לכן נדחקו מאד, (וצריך על כל פנים לפרש דבריהם שיהיו מובנים, מה שכתבו שהיתה בשלוה שתי שנים בתחלה, רצה לומר בתחלת ישיבתה, ולא התחיל שעבודה אלא בשלישית לבנינה, לפי זה היו לה כ"ח שנים לפני הריגת המלכים, ומתחילין ממ"ח לאברהם אבינו, שהיא מן המנין), ברם לשטת תוספות דראש השנה (י"א א' ד"ה אלא), אין צריכין לדחוק כלל, כי לפ"ד שם באו המלאכים בתשרי והיתה הפיכת סדם בשנת מאה לאברהם, והיא עם שנת ע"ה לשני שלוה ימנו, הרי כ"ו, אלא שהן מקוטעות ושני שעבוד ותגר היו כ"ו שלמות מתחילות משנת מ"ט והכל מתוקן כהוגן, אלא שלפום ריהטא עומד בפנינו סתירה מ"ש לקמן בפרק ה' מפורש שביאת המלאכים היתה בפסח, ובס"ד דתלמודא דידן בר"ח (י"א א'), ותוספות שם נדחקו ליישב הסתירות שבענין, ולא עלתה בידם כמו שיראה המעיין. אבל תדע שאין זה חדוש, כי גם במשנה מצויות סתירות בידוע, זמנין דסתם רבי כחד וזמנין כאידך, וככה יש סוגיות בתלמוד הפוכות זו מזו, כמו שכתבו בעלי הכללים, וכן מצינו במדרשים, שחלוקים הן דברי בעל מדרש אחד עצמו במקום אחד הולך בשטה זו ובמקום אחר מאותו ספר באותו ענין תופס שטה אחרת, וכן הוא בדבר זה בבראשית רבה חלוף, בחלוף מקומות, וכן בסדר עולם אירע כזה, מיהא חתם פרק ה' באגב נקטיה, (ואפשר שהוקבע שם על ידי תלמיד שהעתיקו מן המכלתא), והכא עיקר, מידת בהך פרקא לא אפשר, ומאן דמתרגם לי ב' פרקים הללו אליבא דחד תנא, מובילנא מאניה בתריה, ועיין מה שאכתוב עוד בציון (ו) בס"ד:

5 ה

ה] הן שתים עשרה כו', אתיא כשטתיה דר' יוסי בב"ר (פמ"ב ס"ו), ורשב"ג פליג עליה:

6 ו

ו] ישיבתה של סדר נ"א, דבר זה לכאורה סותר תלמוד ערוך שבידינו הנזכר לעיל (ציון ד), וממילא יפול גם מש"ל, אבל באמת אין מנוס ממ"ש בדעת בס"ע לעיל, שהוא האמת שאין בו דופי ומוכרח מכל צד, גם מן המקום הלז, כי מאחר שמסכים גם בזה עם תלמודנו, שמניח סדם כ"ו שני שלוה, וכבר הקדיש שכבישת המלכים היתה בכ"ז (ע"ה לא"א), נמצא בודאי שכ"ו שנה של שלוה נמנים לאחר כן, (כי דחקם של התוספות הוא דבר שאין הדעת סובלו ובלי הכרח), וכ"ו שלמות יש מאחר פלגה עד ע"ה לאברהם, א"כ לא ימעט ישיבתה מנ"ב שנים, ומדוע יניח נ"א, הלא על כרחנו נבחר לומר אחת משתים, אם שט"ס הוא וצ"ל נ"ב כסתם שטת תלמודנו, (ואולי שגגת המעתיק היא מחמת מש"ל פרק ה', וכבר זכרתי שאינו נמלט מסתירה, או שמא טעה במ"ש תוספות שלא הבין דבריהם, כי אם לפ"ד אינן פחותים מנ"ב, וכמש"ל בבונתם בס"ד), או אינו צריך להטעות הנוסחא, אלא איתא להא, ואיתא להא, ר"ל עם שבודאי נ"ב הם כדברי הגמרא בפירוש וס"ע נמי ס"ל הכי, מ"מ לא חשיב אלא נ"א שלמות לפי שאחרונה מקוטעת היא כנ"ל, ואי אפשר לזוז מזה, האמת עד לעצמו:

7 ז

ז] בו בפרק נולדה כו', זה נקשר למ"ש למעלה שנעקד יצחק בן ל"ז בו בפרק נולדה רבקה נמצאת בת ג' כשנשאת ליצחק וכצ"ל כאן, והמדפיס חשב לתקן ע"פ מ"ש התוספות ביבמות (דף ס"א ב' ד"ה וכן), ושגה ברואה, שהרי תוספות עצמם כתבו שאי אפשר להגיה, וקלקל נוסח סדר עלם האמתי שצ"ל בת ג', כמו שכתבו כל המפרשים פה אחד, וכפרש"י ס"פ וירא (פכ"ב פ"כ), ומיושב בזה למה לא העתיר יצחק לנוכח אשתו עשר שנים קודם משראה ששהה עשר שנים ולא הוליד, והיה נעתר לו ה' בעת ההיא, שהרי סתמו כפירושו כשהעתיר, נעתר לו ה', אלא ע"כ אז תלה בקטנות שאינה ראויה להוליד, אע"פ שמצינו דורות הראשונים והולידו בני ח', דרך זר אין ראוי להתפלל על כך, לכן דעת סדר עולם ברורה אע"פ שיש מדרשים חלוקים כמו שכתבו תוספות הנ"ל: