Chapter 32ל״ב
1 א

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית (ויקרא כד, י), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יב, ט): סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, סָבִיב לָרְשָׁעִים הַצַּדִּיקִים מְהַלְּכִין, כֵּיצַד בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיקִים יוֹצְאִין מִתּוֹךְ גַּן עֵדֶן וְרוֹאִין אֶת הָרְשָׁעִים נִדּוֹנִין בַּגֵּיהִנֹּם, נַפְשָׁם שְׂמֵחָה עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סו, כד): וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּשְׁעִים בִּי, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵן נוֹתְנִין שֶׁבַח וְהוֹדָאָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַיִּסּוּרִין שֶׁהֵבִיא עֲלֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יב, א): וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי יָשֹׁב אַפְּךָ בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם וּתְנַחֲמֵנִי מֵהֶם, אֵימָתַי (תהלים יב, ט): כְּרֻם זֻלּוּת, לִכְשֶׁיְרוֹמֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֶּרֶם בָּזוּי בְּעוֹלָמוֹ, אֵין כַּרְמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ה, ז): כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו, אָמַר לוֹ רַבִּי נְחֶמְיָה עַד מָתַי אַתָּה עוֹקֵף עָלֵינוּ אֶת הַמִּקְרָא, אֶלָּא סָבִיב לַצַּדִּיקִים הָרְשָׁעִים מְהַלְּכִין, דִּכְתִיב: סָבִיב רְשָׁעִים יִתְהַלָּכוּן, הָא כֵיצַד בְּשָׁעָה שֶׁהָרְשָׁעִים עוֹלִין מִתּוֹךְ גֵּיהִנֹּם וְרוֹאִין אֶת הַצַּדִּיקִים יוֹשְׁבִים בְּשַׁלְוָה בְּתוֹךְ גַּן עֵדֶן, נַפְשָׁם מִתְמָעֶטֶת עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיב, י): רָשָׁע יִרְאֶה וְכָעַס, אֵימָתַי כְּרֻם זֻלּוּת, לִכְשֶׁיְרוֹמֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִצְווֹת בְּזוּיוֹת בָּעוֹלָם, מַה לְּךָ יוֹצֵא לִסָּקֵל, עַל שֶׁמַּלְתִּי אֶת בְּנִי. מַה לְּךָ יוֹצֵא לִשָּׂרֵף, עַל שֶׁשָּׁמַרְתִּי אֶת הַשַּׁבָּת. מַה לְּךָ יוֹצֵא לֵהָרֵג, עַל שֶׁאָכַלְתִּי מַצָּה. מַה לְּךָ לוֹקֶה בְּפַרְגּוֹל עַל שֶׁעָשִׂיתִי סֻכָּה, עַל שֶׁנָּטַלְתִּי לוּלָב, עַל שֶׁהִנַּחְתִּי תְּפִלִּין, עַל שֶׁהִטַּלְתִּי תְּכֵלֶת, עַל שֶׁעָשִׂיתִי רְצוֹן אַבָּא שֶׁבַּשָׁמַיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (זכריה יג, ו): וְאָמַר אֵלָיו מָה הַמַּכּוֹת הָאֵלֶּה, מַכּוֹת הָאֵלֶּה גָּרְמוּ לִי לְהֵאָהֵב לְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם. דָּבָר אַחֵר, אֵימָתַי כְּרֻם זֻלּוּת, לִכְשֶׁיְפַרְסֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּרְמָן שֶׁל מַמְזֵרִים, וּכְבָר פִּרְסְמָן עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, יד): הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל.

Rabbi Hun stated in the name of Bar Kappara: Israel were redeemed from Egypt on account of four things; because they did not change their names, they did not change their language, they did not go tale-bearing, and none of them was found to have been immoral. 'They did not change their name', having gone down as Reuben and Simeon, and having come up as Reuben and Simeon. They did not call Reuben 'Rufus' nor Judah 'Leon', nor Joseph 'Lestes', nor Benjamin 'Alexander'. 'They did not change their language', as may be inferred from the fact that it is written elsewhere, 'And there came one that had escaped, and told Abram the Hebrew' (Genesis 14:13), while here it is written, 'The God of the Hebrews has met with us' (Exodus 15:3), and it is written 'It is my mouth that speaks unto you' (Genesis 45:12), which means that he spoke in Hebrew.

2 ב

גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל (קהלת י, כ), אָמַר רַבִּי אָבִין לֹא בַּמַּדָּע שֶׁנָּתַתִּי לְךָ יַתִּיר מִן הַבְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹף תְּהֵא מְחָרֵף וּמְגַדֵּף לְפָנַי, בָּרָאתִי לְךָ שְׁתֵּי עֵינַיִם וְלָהּ שְׁתֵּי עֵינַיִם, לְךָ שְׁתֵּי אָזְנַיִם וְלָהּ שְׁתֵּי אָזְנַיִם, דִּמִּיתִיךָ לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט, כא): נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וְאֵין נִדְמֶה אֶלָּא שְׁתִיקָה, שִׁתַּקְתִּי מִפְּנֵי כְבוֹדְךָ, כַּמָּה טוֹבוֹת עָשִׂיתִי עִמְּךָ וְאֵין אַתָּה מֵבִין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט, כא): אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָעֲךָ, מֶלֶךְ שֶׁלְּפָנֶיךָ, אַל תְּקַלֵּל, (קהלת י, כ): וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ, עָשִׁיר שֶׁלְּפָנֶיךָ אַל תְּקַלֵּל, (קהלת י, כ): כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל, אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר זֶה הָעוֹרֵב וְחָכְמַת טַיָּארִין, (קהלת י, כ): וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, רַבִּי לֵוִי אָמַר אָזְנַיִם לַדֶּרֶךְ וְאָזְנַיִם לַכֹּתֶל. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָעֲךָ, מֶלֶךְ שֶׁבְּדוֹרְךָ אַל תְּקַלֵּל, וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ, עָשִׁיר שֶׁבְּדוֹרְךָ אַל תְּקַלֵּל, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְדָוִד כָּךְ הָיִיתָ צָרִיךְ לוֹמַר (תהלים ו, יא): יֵבשׁוּ וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד כָּל אֹיְבָי, מִי הָיָה אוֹיִבְךָ לֹא שָׁאוּל, לֹא כָּךְ כְּתִיב (תהלים יח, א): בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹוֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַל תַּעֲלֶה אוֹתוֹ עָלַי זְדוֹנוֹת אֶלָּא שְׁגָגוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים ז, א): שִׁגָּיוֹן לְדָוִד. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם אַל תְּקַלֵּל. וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, עֲשִׁירוֹ שֶׁל עוֹלָם. כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל. אָמַר רַבִּי לֵוִי יֵשׁ קוֹל יוֹצֵא לְטוֹבָה וְיֵשׁ קוֹל לְרָעָה, לְטוֹבָה (דברים ה, כה): וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי, מַהוּ (דברים ה, כה): הֵיטִיבוּ [כל] אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ, רַבִּי חִיָּא בַּר אַדָא וּבַר קַפָּרָא, חַד אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת נֵרוֹת, וְחַד אָמַר הֲטָבָה כַּהֲטָבַת הַקְטֹרֶת. יֵשׁ קוֹל לְרָעָה (דברים א, לד): וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר, אָמַר רַבִּי תַּחְלִיפָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָהֶם הוּא קִצָּפוֹן, וְלִי מָה אֲנִי קִצָּפוֹן, (תהלים צה, יא): אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי, נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי וְחוֹזֵר אֲנִי בִּי, (תהלים צה, יא): אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי, לִמְנוּחָה זוֹ אֵינָן בָּאִים אֲבָל בָּאִים הֵם לִמְנוּחָה אַחֶרֶת. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל בְּנוֹ וְגָזַר עָלָיו שֶׁלֹּא יִכָּנֵס עִמּוֹ לַפָּלָטִין, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ עָמַד סָתְרֵיהּ וּבְנָיֵיהּ וְהִכְנִיס אֶת בְּנוֹ עִמּוֹ לַפָּלָטִין, נִמְצָא מְקַיֵם שְׁבוּעָתוֹ וּמַכְנִיס אֶת בְּנוֹ, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי, לִמְנוּחָה זוֹ אֵין בָּאִין אֲבָל בָּאִין לִמְנוּחָה אַחֶרֶת. עַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, אָמַר רַבִּי אָבִין בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם הַזֶּה יָשֵׁן הַגוּף אוֹמֵר לַנְּשָׁמָה וְהַנְּשָׁמָה לַנֶּפֶשׁ וְהַנֶּפֶשׁ לַמַּלְאָךְ וְהַמַּלְאָךְ לַכְּרוּב וְהַכְּרוּב לְבַעַל כְּנָפַיִם וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִיד דָּבָר, לִפְנֵי מִי, לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם. דָּבָר אַחֵר, גַּם בְּמַדָעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל, זֶה משֶׁה, דִּכְתִיב (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. וּבְחַדְרֵי מִשְׁכָּבְךָ אַל תְּקַלֵּל עָשִׁיר, זֶה משֶׁה, וּמֵהֵיכָן הֶעֱשִׁיר משֶׁה, אָמַר רַבִּי חָנִין מַחְצָב שֶׁל סַנְפִּירִינוֹן בָּרָא לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּתוֹךְ אָהֳלוֹ וּמִשָּׁם הֶעֱשִׁיר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות לד, א): פְּסָל לְךָ, הַפְּסֹלֶת שֶׁלְּךָ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה (משלי י, כב): בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר. כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם, שֶׁטָּס כְּעוֹף וְעָלָה לַשָּׁמַיִם, וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגִּיד דָּבָר, שֶׁהֻגַּד לְמשֶׁה מִסִּינַי (ויקרא כד, יד): הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל.

3 ג

וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, מֵהֵיכָן יָצָא, רַבִּי לֵוִי אָמַר יָצָא מֵעוֹלָמוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל א יז, ד): וַיֵּצֵא אִישׁ הַבֵּנַיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר מִפָּרָשָׁה שֶׁל מַעְלָן יָצָא, אָמַר כְּתִיב (ויקרא כד, ה): וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ, דַּרְכּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לִהְיוֹת אוֹכֵל פַּת חַמָּה, שֶׁמָּא צוֹנֶנֶת, כְּהַהִיא דִּתְנִינַן תַּמָּן לֶחֶם הַפָּנִים אֵין נֶאֱכָל פָּחוּת מִתִּשְׁעָה וְלֹא יֶתֶר עַל אַחַד עָשָׂר, כֵּיצַד נֶאֱפָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְנֶאֱכַל בְּשַׁבָּת, לְתִשְׁעָה. חָל לִהְיוֹת יוֹם טוֹב בְּעֶרֶב שַׁבָּת, נֶאֱכָל לַעֲשָׂרָה, שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה נֶאֱכָל לְאַחַד עָשָׂר, כִּדְאִיתָא בְּתַנְחוּמָא. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא מִפָּרָשַׁת יוּחֲסִין יָצָא, שֶׁבָּא לִטַּע אָהֳלוֹ בְּמַחֲנֵה דָן, אָמְרוּ לוֹ מַה לְּךָ לִטַּע אָהָלְךָ בְּמַחֲנֵה דָן, אָמַר לָהֶם מִבְּנוֹת דָּן אֲנִי, אָמְרוּ לוֹ כְּתִיב (במדבר ב, ב): אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם וְלֹא לְבֵית אִמּוֹתָם, נִכְנַס לְבֵית דִּינוֹ שֶׁל משֶׁה וְיָצָא מְחֻיָּב, עָמַד וְגִדֵּף.

4 ד

וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי (ויקרא כד, י), רַבָּנָן וְרַבִּי לֵוִי, רַבָּנָן אָמְרֵי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיוּ מַמְזֵרִין בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, הוּא הָיָה מַמְזֵר. רַבִּי לֵוִי אָמַר מַמְזֵר בָּרוּר הָיָה, כֵּיצַד נוֹגְשִׂין הָיוּ מִצְרִיִּים וְשׁוֹטְרִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל, נוֹגֵשׂ הָיָה מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה שׁוֹטְרִים, וְשׁוֹטֵר הָיָה מְמֻנֶּה עַל עֲשָׂרָה בְּנֵי אָדָם, נִמְצָא נוֹגֵשׂ מְמֻנֶּה עַל מֵאָה בְּנֵי אָדָם, חַד זְמַן קֳדַם נוֹגֵשׂ גַּבֵּי שׁוֹטֵר אָמַר לוֹ זִיל כְּנוֹשׁ לִי חֲבוּרָתָךְ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס שָׂחֲקָה לוֹ אִשְׁתּוֹ, אָמַר דְּהָדֵין גַּבְרָא הִיא, יָצָא וְהִטְמִין עַצְמוֹ לַאֲחוֹרֵי הַסֻּלָּם, כֵּיוָן שֶׁיָּצָא בַּעֲלָהּ נִכְנַס וְקִלְקֵל עִמָּהּ, הָפַךְ לַאֲחוֹרָיו וְחַמְתֵיהּ נָפֵיק מִן גּוֹ בֵּיתָא, כֵּיוָן דְּיָדַע דְּחַמְתֵיהּ נָפַק לְגַבֵּיהּ וַהֲוֵי מָחֵי לֵיהּ כָּל הַהוּא יוֹמָא, וְאָמַר לֵיהּ לָעֵי טַבְאִית לָעֵי טַבְאִית, מִתְכַּוֵּן בָּעֵי לְמִקְטְלֵיהּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הֵצִיצָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ בְּמשֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ב, יב): וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה, מַהוּ כֹּה וָכֹה, אֶלָּא רָאָה מֶה עָשָׂה לוֹ בַּבַּיִת וּבַשָּׂדֶה, אָמַר לוֹ לֹא דַיוֹ שֶׁקִּלְקֵל עִם אִשְׁתּוֹ אֶלָּא שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, מִיָּד (שמות ב, יב): וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר רָאָה שֶׁאֵין מִי יַעֲמֹד וִיקַנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַיַּהַרְגֵּהוּ. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר רָאָה שֶׁאֵין מִי יַעֲמֹד וְיַזְכִּיר עָלָיו אֶת הַשֵּׁם, וַיַּהַרְגֵּהוּ. וְרַבָּנָן אָמְרִין רָאָה שֶׁאֵין תּוֹחֶלֶת עֲתִידָה לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ וְלֹא מִבָּנָיו וְלֹא מִבְּנֵי בָנָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת, מִיָּד (שמות ב, יב): וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי. רַבִּי יִצְחָק אָמַר בְּאֶגְרוֹף הֲרָגוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה נח, ד): וּלְהַכּוֹת בְּאֶגְרֹף רֶשַׁע. רַבִּי לֵוִי אָמַר בְּמַסְטֵירִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֲרָגוֹ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (הושע ב, א): וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם.

5 ה

דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ד, יב): גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה גַּל נָעוּל מַעְיָן חָתוּם, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס גַּל נָעוּל אֵלּוּ הַבְּתוּלוֹת, גַּן נָעוּל אֵלּוּ הַבְּעוּלוֹת, מַעְיָן חָתוּם אֵלּוּ הַזְּכָרִים. תָּנֵי בְּשֵׁם רַבִּי נָתָן גַּן נָעוּל, גַּל נָעוּל, אֵלּוּ שְׁתֵּי בְּעִילוֹת כְּדַרְכָּהּ וְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ. דָּבָר אַחֵר, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא גַּן נָעוּל, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם עַצְמָן מִן הָעֶרְוָה, נִגְאֲלוּ מִמִּצְרַיִם, מִתּוֹךְ כָּךְ (שיר השירים ד, יג): שְׁלָחַיִךְ, שְׁלוּחַיִךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות יג, יז): וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר שָׂרָה אִמֵּנוּ יָרְדָה לְמִצְרַיִם וְגָדְרָה עַצְמָהּ מִן הָעֶרְוָה, וְנִגְדְּרוּ כָּל הַנָּשִׁים בִּזְכוּתָהּ. יוֹסֵף יָרַד לְמִצְרַיִם וְגָדַר עַצְמוֹ מִן הָעֶרְוָה, וְנִגְדְּרוּ יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּתוֹ. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא כְּדַאי הָיָה גְּדוּר עֶרְוָה בְּעַצְמוֹ שֶׁנִּגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדוֹ. רַב הוּנָא אָמַר בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא בִּשְׁבִיל אַרְבָּעָה דְּבָרִים נִגְאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מִמִצְרַיִם, שֶׁלֹּא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָם וְאֶת לְשׁוֹנָם וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, וְלֹא נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אֶחָד מֵהֶן פָּרוּץ בְּעֶרְוָה. לֹא שִׁנּוּ אֶת שְׁמָן רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן נָחֲתִין, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן סָלְקִין, לֹא הָיוּ קוֹרִין לִיהוּדָה רוּפָּא וְלֹא לִרְאוּבֵן לוּלְיָאנִי וְלֹא לְיוֹסֵף לֵיסְטֵיס וְלֹא לְבִנְיָמִין אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. לֹא שִׁנּוּ אֶת לְשׁוֹנָם, לְהַלָּן כְּתִיב (בראשית יד, יג): וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָהָם הָעִבְרִי, וְכָאן (שמות ה, ג): וַיֹּאמְרוּ אֱלֹהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, וּכְתִיב (בראשית מה, יב): כִּי פִי הַמְדַבֵּר אֲלֵיכֶם, בְּלָשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. וְלֹא אָמְרוּ לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יא, ב): דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהָיָה הַדָּבָר מוּפְקָד אֶצְלָן כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ וְלֹא הִלְשִׁין אֶחָד עַל חֲבֵירוֹ. וְלֹא נִמְצָא אֶחָד מֵהֶם פָּרוּץ בְּעֶרְוָה, תֵּדַע לְךָ שֶׁהָיָה כֵּן אַחַת הָיְתָה וּפִרְסְמָהּ הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד, יא): וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן, שְׁלֹמִית, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי דַּהֲוַת פַּטָּטָא בִּשְׁלָמָא, שְׁלָם לָךְ שְׁלָם לְכוֹן. בַּת דִּבְרִי, אָמַר רַבִּי יִצְחָק שֶׁהֵבִיאָה דֶּבֶר עַל בְּנָהּ. לְמַטֵּה דָן, גְּנַאי לְאִמּוֹ, גְּנַאי לוֹ, גְּנַאי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, גְּנַאי לְשִׁבְטוֹ שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ.

6 ו

אָמַר רַב לְעוֹלָם אֵין מַמְזֵר חַי יוֹתֵר עַל שְׁלשִׁים יוֹם, אָמַר רַבִּי חוּנָאי אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא דֶּבֶר גָּדוֹל לָעוֹלָם וּמְכַלֶּה הַמַּמְזֵרִים וְנוֹטֵל כְּשֵׁרִים עִמָּהֶם, מַאי טַעְמָא (ישעיה לא, ב): וְגַם הוּא חָכָם וַיָּבֵא רָע, וְלֹא הָיָה צָרִיךְ קָרָא לוֹמַר אֶלָּא וַיָּבֵא טוֹב, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֲפִלּוּ רָעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא לָעוֹלָם בְּחָכְמָה הוּא מְבִיאָהּ, (ישעיה לא, ב): וְאֶת דְּבָרָיו לֹא הֵסִיר, אֶת דְּבָרוֹ לֹא הֵסִיר, כָּל כָּךְ לָמָּה, (ישעיה לא, ב): וְקָם עַל בֵּית מְרֵעִים, וְאַתְיָא כְּהַהִיא דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ (ויקרא ו, יח): בִּמְקוֹם אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵט [את] הָעֹלָה תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת, כָּל כָּךְ לָמָּה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּרְסְמוּ הַחַטָּאִים. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ מַדְכְּרִין וּמַנִּיחִין, מַדְכְּרִין וּמְשַׂחֲקִין. מַדְכְּרִין וּמַנִּיחִין (שמות לא, ב): בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר. מַדְכְּרִין וּמְשַׂחֲקִין (יהושע ז, א): עָכָן בֶּן כַּרְמִי בֶן זַרְחִי. מַדְכְּרִין וּמַנִּיחִין (במדבר ג, טו): פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי, מַדְכְּרִין וּמְשַׂחֲקִין (דברים כה, יז): זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק. מַדְכְּרִין וּמַנִּיחִין (אסתר ב, ה): אִישׁ יְהוּדִי הָיָה. מַדְכְּרִין וּמְשַׂחֲקִין (אסתר ז, ו): אִישׁ צַר וְאוֹיֵב. מַדְכְּרִין וּמַנִּיחִין (אסתר י, ג): כִּי מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי. מַדְכְּרִין וּמְשַׂחֲקִין (אסתר ט, כד): כִּי הָמָן בֶּן הַמְדָתָא. מַדְכְּרִין וּמַנִּיחִין (שמואל א יז, יב): וְדָוִד בֶּן אִישׁ אֶפְרָתִי. מַדְכְּרִין וּמְשַׂחֲקִין (מלכים א יא, כו): וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי. מַדְְכְּרִין וּמַנִּיחִין (שמואל א א, א): וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם. מַדְכְּרִין וּמְשַׂחֲקִין (שופטים יז, א): וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ. מַדְכְּרִין וּמַנִּיחִין (שמות לח, כג): וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב וגו'. מַדְכְּרִין וּמְשַׂחֲקִין (ויקרא כד, יא): וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן.

7 ז

רַבִּי זֵירָא כָּד סָלַק לְהָכָא שָׁמַע קָלְהוֹן קָרְיָן מַמְזֵרָא וּמַמְזֵרְתָּא, אֲמַר הָא אָזֵיל הוּא, דְאָמַר רַב הוּנָא אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר עַל שְׁלשִׁים יוֹם. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב בַּר רַב אַחָא כְּהַהִיא דְאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא. בְּיוֹמוֹי דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה סְלֵיק לְהָכָא חַד בַּבְלָאי וַהֲוָה רַבִּי בֶּרֶכְיָה יָדַע בֵּיהּ דְּהוּא מַמְזֵר, אָזַל גַּבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ זַכֵּי עִמִּי, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי בֶּרֶכְיָה זִיל לָךְ וּלְמָחָר אַתְּ אָתֵי וַאֲנַן עָבְדִין לָךְ פְּסִיקָא בְּצִבּוּרָא, לְמָחָר אָזַל גַּבֵּיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ בְּבֵי כְּנִישְׁתָּא יָתֵיב דָּרֵישׁ, אַמְתֵּן לֵיהּ עַד דַּחֲסַל, כֵּיוָן דַּחֲסַל מִן דְּרַשׁ אָזַל לְגַבֵּיהּ אֲמַר לוֹן רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָחֵינַן זַכְוָון בַּהֲדֵין גַּבְרָא וְהוּא מַמְזֵר, עֲבַדּוּן לֵיהּ פְּסִיקָא, כֵּיוָן דְּנָפְקוּ לְהוֹן מִן תַּמָּן, אָמַר לֵיהּ רַבִּי חַיֵּי שָׁעָה אָתֵית בָּעֵי גַבָּךְ וּפְסַקְתְּ חַיּוֹי דְּהַהוּא גַבְרָא. אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ חַיִּין יַהֲבֵית לָךְ, דְּאָמַר רָבָא וְרַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אֵין הַמַּמְזֵר חַי יוֹתֵר מִשְּׁלשִׁים יוֹם, אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מְפֻרְסָם, אֲבָל אִם נִתְפַּרְסֵם חַי הוּא.

8 ח

דָּבָר אַחֵר, וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ד, א): וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשׁוּקִים, דָּנִיֵּאל חַיָּטָא פָּתַר קְרָיָה בַּמַּמְזֵרִים, (קהלת ד, א): וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים, אֲבוֹתָם שֶׁל אֵלּוּ עוֹבְרֵי עֲבֵרוֹת, וְאִילֵין עֲלוּבַיָא מַה אִכְפַּת לְהוֹן, כָּךְ אָבִיו שֶׁל זֶה בָּא עַל הָעֶרְוָה זֶה מַה חָטָא וּמָה אִכְפַּת לוֹ, (קהלת ד, א): וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, אֶלָּא (קהלת ד, א): מִיַּד עשְׁקֵיהֶם כֹּחַ, מִיַּד סַנְהֶדְּרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּאָה עֲלֵיהֶם מִכֹּחָהּ שֶׁל תּוֹרָה וּמְרַחַקְתָּן עַל שׁוּם (דברים כג, ג): לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה'. (קהלת ד, א): וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי לְנַחֲמָן, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה יֵשׁ בָּהֶן פְּסֹלֶת אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא אָמַר זְכַרְיָה אֲנָא חֲמִיתֵּיהּ אָלוֹ כּוּרְסוֹן כֻּלּוֹ דְּהַב נְקֵי, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (זכריה ד, ב): רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ, תְּרֵין אָמוֹרָאִין, חַד אֲמַר גֻּלָּהּ, וְחַד אֲמַר גּוֹאֲלָהּ. מַאן דַּאֲמַר גֻּלָּהּ, שֶׁגֻּלָּה לְבָבֶל וְגָלַת שְׁכִינָה עִמָּהֶן, כִּדְאֲמַר (ישעיה מג, יד): לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָּבֶלָה, וּמַאן דַּאֲמַר גּוֹאֲלָהּ, פָּרוֹקָא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מז, ד): גֹּאֲלֵנוּ ה' צְבָאוֹת שְׁמוֹ, וּכְתִיב (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ שַׁעַר וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם.

Another teaching about "A son of an Israelite woman went out" - Regarding that which is written "I returned and saw all of the oppression" (Kohelet 4:1), Daniel the Tailor interpreted the verse as referring to Mamzerim. "The tears of the oppressed", the fathers of these sinned, and these [the children] are shamed, how does it concern them? So too, this one's father committed incest, what is the child's sin, and how does it concern him? "And they have no comforter", rather "their oppressors are empowered", this refers to Israel's Great Sanhedrin, who comes at them with the power of Torah, and pushes them away in the name of "a mamzer will not enter the community of the Lord." (Devarim 23:3). "They have no comforter" - says the Holy Blessed One: it is upon me to comfort them; in this world they are cast aside, but in the future, as Zecharia said, "I see a people all of gold", as it is written (Zechariah 4:2) “I see a menorah all of gold, with a bowl [gulah] above it". Two speak; one says "an exile [gulah]" and one says "a redeemer [goalah]". According to the one who says exile, that they were exiled to Babylon and the Shechina was exiled with them, as it says (Isaiah 43:14) "For your sake I send to Babylon". And according to the one who says a redeemer [goalah], a redeemer [paroka], as it says (Isaiah 47:4 "Our redeemer, the LORD of Hosts is Their Name", and it is written (Micah 2:14) "One who makes a breach goes before them; they enlarge it to a gate... [and leave by it]. Their king marches before them, God at their heads".