1
(סעיף א') אבל לאומנו' אחר' כו' נראה דאומנות המלך הוא דבר מצוי ומעיקרא סמכא דעתי' ע"ז ויש להקשו' ממ"ש רמ"א סי' קע"ד [קעו] אפי' אם גנב הוי לשותפות וכ"ש כאן באומנות הבא בשביל כונס אף שהי' אינה מן המלך וי"ל בזה ס"ל כעיטור שהבאתי בסי' קע"ו סעי"ב דגנבה לא הוה לאמצע ואותה דיעה שהביא רמ"א לא מחלק כאן בין אומנו' המלך לאחר' וזה סיוע למ"ש לפסוק כהעיטור:
2
(סעיף ג' בהג"ה ודווקא שאינן כו') הב"י הוכיח כן מד"ר סי' קע"ו ודברי הסמ"ע סק"ה ק"ל דהא בסי' קע"ו סמ"ה בדברי רבינו דכשמת שמעון היה ראובן חי והתם משמע בשאלות הקדמונית ששניהם עסקו בשותפו' ועוד דהי' שם להרא"ש לתלות דין הרפואה באם השתמשו כל א' או לא ש"מ דלית לן בה ודברי ב"י ורמ"א נראין נכונים.