Choshen Mishpat, Siman 229 חושן משפט, רכ״ט
1 א

המוכר לחבירו חטים סתם צריך שיקבל הלוקח לכל סאה מחטין רובע הקב קטנית ובשעורים מקבל רובע נישובת לכל סאה ובקטנית מקבל רובע עפרורית לכל סאה ובתאנים מקבל עשר מתליעות לכל מאה וה"ה נמי אחד לי' וכ' הרמב"ם ז"ל ובשאר פירות מקבל עליו רובע טינופת לכל סאה וכתב הרמ"ה ז"ל דוקא דא"ל פירות סתם ולא א"ל אלו או שאמר פירות יפות אלו אבל אם א"ל פירות אלו ולא אמר פירות יפות אפילו כולן מתליעות הגיעו והוא שיהיה כיוצא בהם נמכרין בשוק לאכילה ואי א"ל פירות יפות ולא אמר אלו נותן פירות שכולן יפות ע"כ ואם יראה ללוקח שיש בהן יותר מאלו השיעורים והתחיל לבררם ומצא יותר צריך ליתן לו שלמים דקנסינן ליה משום דחשדינן ליה שערבם בידים וכל היכא שידוע שערבם אפי' כל שהוא אין הלוקח מקבל מהן כלום אבל אם ידוע שלא ערבם אע"פ שמצא בהן יותר צריך לקבל אלו השיעורים והמותר ינכה לו ורשב"ם פירש כשידוע שלא ערבם אפילו יש בהן יותר מאלו השיעורים צריך לקבל הכל והכי מסתברא בד"א במקומות שאין בהן מנהג אבל במקומות שיש בהן מנהג ילכו אחר המנהג בין אם נהגו שיהיו הפירות נקיים מבל דבר ושיהא היין צלול בין אם נהגו לערב בהן הרבה בכל ענין ילכו אחר המנהג:

2 ב

הבורר צרור מתוך גרנו של חבירו צריך ליתן לו חטים כשיעור הצרור שהוא היה מוכרו במקום הטים וכיון שביררו אסור לו להחזירו: