Orach Chaim, Siman 612 אורח חיים, תרי״ב
1 א

אכילה דתנן האוכל ככותבת הגסה ביום הכפורים חייב והוא פחות מכביצה ואין חילוק בין גדול לקטן כולם שיעורם ככותבת לא שנא אוכל דברים המותרים או דברים האסורים כגון פיגול נותר וטמא נבילה וטריפה וכל האוכלין מצטרפין לכשיעור ואפילו מלח שעל הבשר וציר שעל הירק מצטרף עמו להשלים לכשיעור אבל אוכלין ומשקין אין מצטרפין ושיעור לצרף שתי אכילות הוא כדי אכילת פרס שהוא ד' ביצים: וכתב הרמב"ם ז"ל שאם יש מתחלת אכילה ראשונה עד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפות ואם לאו אין מצטרפות אכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה או שאכל אכילה גסה כגון מיד על האכילה שאכל ערב י"ה פטור: אכל עלי קנים ולולבי גפנים שלבלבו קודם ר"ה פטור דעץ בעלמא נינהו אבל לבלבו אחר ר"ה עדיין רכים הם וחשיבי אוכל: כס פלפלין או זנגבילא יבשתא פטור דלא חזו לאכילה ואם רטובים חייב דחזו לאכילה והא דבעינן שיעור דוקא לחייב כרת או חטאת אבל איסורא איכא בכל שהוא: אכל מדבר שאינו ראוי לאכילה כתב אבי העזרי דאפילו איסורא ליכא: שתייה דתנן השותה מלא לוגמיו ביה"כ חייב ומשערין בכל אדם לפי מה שהוא ולא מלא לוגמיו ממש אלא כמלא לוגמיו פירוש כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה כמלא לוגמיו והוא פחות מרביעית באדם בינוני וכל משקין מצטרפין לכשיעור ושיעור צירופן כדי שתיית רביעית והראב"ד כתב דשיעור צירוף שתייה הוא כדי אכילת פרס כמו צירוף אכילה: שתה משקין שאינן ראויין לשתייה: כגון ציר או מורייס וחומץ חי פטור אבל אסור אבל חומץ מזוג חייב: