החמרין ובעלי בתים שהיו עוברין ממקום למקום, אוכלין ופטורין עד שמגיעין לאותו מקום. לפיכך אם ייחד להן בעל הבית בית בפני עצמן, אם לנין שם, חייבין לעשר, ואם לאו פטורין מלעשר. מעשה שהלך ר' יהושע אצל רבן יוחנן בן זכיי לברור חיל והיו בני עיירות מוציאין להן תאנין, אמרו לו מה אנו לעשר, אמ' להם אם לנין אנו חייבין לעשר, ואם לאו פטורין מלעשר. הגיעו למקום לינה, אפי' שתי שעות, צריכין לעשר. ר' מאיר או' הגיעו למקו' שביתה, אפי' ביום השני, חייב לעשר.
התורם גרוגרות ועתיד לדורסן, תמרים ועתיד לדושן, ר' ליעזר אומ' לא יאכל מהן עראי. וחכמים אומ' אוכל מהן עראי. מודה ר' ליעזר לחכמים בתורם שבלין ועתיד לעשותן גורן, ענבים ועתיד לעשותן יין, זתים ועתיד לעשותן שמן, שיאכל מהן עראי. ומודים חכמים לר' ליעז' בכלכלה של פירות שתרמה עד שלא נגמרה מלאכתה, שלא יאכל ממנה עראי. ור' שמעון מתיר, מקל וחומר, ומה אם בשעה שיש עליה זיקת שלשה מעשרות אוכל ממנה עריי, שעה שאין עליה אלא זיקת שני מעשרות דין הוא שיאכל הימנה עריי.
הלוקח גרוגרות ועתיד לדורסן, תמרים ועתיד לדושן, ר' מאיר אומ' לא יאכל מהן עריי, ומעשרן דמיי. וחכמים או' אוכל מהן עריי ומעשרן דמיי. ומודה ר' מאיר לחכמים בלוקח שבלין ועתיד לעשותן גורן, ענבים ועתיד לעשותן יין, זתים ועתיד לעשותן שמן, שיאכל מהן עריי. ומודים חכמים לר' מאיר בפירות שאין צריכי' גמר מלאכה, שלא יאכל מהן עריי.
הבוצר כרמו לשוק שאם לא מצא להן שוק מחזירין לגת, זיתיו לשוק שאם לא מצא להן שוק מחזירין לבד, אוכל מהן עריי ומעשרן ודאי.
אמ' לו צא ולקט לך תאנים מן התאנה, אוכל מהן עריי ומעשרן ודיי. צא ומלא לך כלכלה זאת, אוכל מהן עריי ומעשרן דמיי. במי דברים אמורים בעם הארץ, אבל בחבר אוכל ואין צריך לעשר דברי ר'. רבן שמעון בן גמלי' אומ' בד"א בעם הארץ, אבל בחבר לא יאכל עד שיעשר, שלא נחשדו חברין תורמין שלא מן המוקף. אמ' ר' רואה אני את דברי מדברי רבן שמעון בן גמליאל, מוטב יתרמו חבירי' שלא מן המוקף, ואל יאכילו את עמי הארץ טבלים.
אמ' לו צא ולקט לך תאנים מן התאנה, אוכל ואינו חושש משם גזל. צא ומלא לך כלכלה זו, (אוכל ו)הרי זה חושש משם [גזל]. בין כך ובין כך מוציא עליהן תרומה ומעשרות משל בעל הבית, ואינו חושש. אמ' לו צא ולקט לך עשרים תאנים מתוך שלי ואני אמלא כריסי מתוך שלך, המלקט במניין חייב, הממלא כריסו פטור.
ר' לעזר בי ר' צדוק או' המצרף שלשה תאנים בתוך פיו פטור, ארבע הרי זה חייב. אמ' לו צא ולקט לך כלכלה גדולה, אין פחותה מסאה, בינונית, אין פחותה מתרקב, קטנה, אין פחותה מקביים.
המביא תאנים מן השדה לאכלן בחצר שפטורה מן המעשרות, שכח והכניסן לתוך ביתו, מוציאן לחצר ואוכל מהן עריי.
המביא תאנים מן השדה לאכל בחצר שפטורה מן המעשרות, שכח והעלן לראש הגג, אפי' בתוך ביתו אוכל מהן עריי.
המביא תאנים מן השדה לאכלן לראש גגו, שכח והכניסן לחצר אחרת, לא יאכל עד שיעשר. ר' יוסה בי ר' יהודה אומ' מעלן לראש גגו ואוכל. המוציא פועליו לשדהו, אין רשיי להאכילן אלא אם כן עישר, והן אין רשאין לאכל אלא אם כן עשירו. אם היה בעל הבית מוציא ונותן לפניהן בעין יפה, אוכלין ואין צריכין לעשר.
האומר לחבירו הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים, אוכל אחת אחת פטור, אם צרפן חייב. אם היה בעל הבית מוציא ונותן לו, אוכל ואין צריך לעשר דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומ' בין כך ובין כך אוכל אחת אחת פטור, אם צרף חייב.
הלוקח גרוגרות מן המקצה, לא יאכל עד שיעשר דברי ר' מאיר. אמ' ר' יהודה במי דברים אמורי' בלוקט מתוך שלו, אבל בלוקט בתוך של חבירו אוכל ואין צריך לעשר.
פעלים שהיו מנכשין בשדה, ומעדרין בשדה, לא יאכלו מן הזית ומן התאנה אלא אם כן נתן להן בעל הבית רשות, לפיכך אם נתן להם בעל הבית רשות אוכלין ומצטרפין ופטורין. במי דברי' אמורים בזמן שאין להם עליו מזונות, אם יש להם עליו מזונות אוכלין ופטורין, ואם צורפו חייבין.
פועלין שהיו עודרין בתאנים, וגודרין בתמרים, ומוסקין בזתים, אוכלין ופטורין, שהתורה נתנה להם רשות. לא יספית במלח ויאכל, אלא אם כן נתן לו בעל הבית רשות, ולא יאכל בהן פתו, אלא אם כן נתן לו בעל הבית רשות.
השוכר את הפועל לנכש בבצלים, מקרטם עלה עלה ואוכל. לא יאחז קלח בידו ויאכל, אבל מקרטם הוא במחובר בקרקע ואוכל.
פועלין שהיו עוקרין בבצלים, ואוגדים בבצלים, אוכלין ופטורין, שהתורה נתנה להם.
מצא כריכות ברשות היחיד אסור משום גזל, וחייבות במעשרות. ברשות הרבים, מותרות משם [גזל], ופטורות מן המעשרות. והאלומות בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים אסורות משם גזל, וחייבות במעשרות. מצא תבואה ממורחת, העשויה כרי אסורה משם גזל, מפוזרת מותרת משם גזל. בין כך ובין כך עושה אותה תרומה ומעשרות על פירות של בעל הבית, ואינו חושש. מצא כלכלה מחופה, אסורה משם גזל וחייבת במעשרות. כיצד הוא עושה, עושה אותה דמים.
מצא קציצות, לא יהא קוצץ והולך בהן, לפי שנחשדו רוב אדם עליהן.
היתה לו ערימה של בצלים ושל גרוגרות ושל חרובין בראש גגו, בורר ואוכל, בורר ומניח על השלחן, בורר ומשליך לפני בהמתו. ר' שמעון בן אלעזר או' אין בהמה אוכלת עריי בחצר. וכולן שהכניסן מן השדה לעיר, לא יאכל מהן עריי, לפי שאין סופו להחזיר את המותר.
לעולם יהא מאכיל פקיעי עמיר עד שיעשם חבילות. ר' שמעון בן אלעזר אומ' משם ר' עקיבא כל שאחד פותח ואחד נועל, [כגון] שני שותפין, שני דיורין. הגגות פטורין אע"פ שהן של חצר חייבת, מעלן לראש הגג ואוכל. בית הכנסת, ובית התלמוד, אם יש בהן בית דירה [אין] אוכל בהן עריי, ואם לאו, אוכל בהן עריי. האוריות, והאוצרות שבשדה, העשויות למיכנס אוכל בהן עריי, לבית דירה, אין אוכל בהן עריי. ר' נחמיה אומ' חצר הנעדרת הרי היא כגנה ואוכל בה עריי.
סוכת היוצרין, אחרים אומ' משם ר' נתן הפנימית חייבת והחיצונה פטורה.
תאינה שעומדת בגנה ונוטה לחלון, אוכל כדרכו ופטור. אם ליקט והניח על השלחן, אפי' אחת חייב. אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו נטוע בחוצה לארץ, הואיל ומקצתו נטוע בארץ כאלו כולו נטוע בארץ דברי ר'. רבן שמעון בן גמליאל אומ' חצר הנטוע בארץ ישר' הרי היא כארץ ישראל, חצר הנטוע בחוצה לארץ הרי הוא כחוצה לארץ.