2ב׳
1 א

אין דורשין בעריות בשלשה אבל דורשין בשנים [ולא] במעשה בראשית בשנים אבל דורשין ביחיד ולא במרכבה ביחיד אא"כ היה חכם מבין מדעתו מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה רבי אלעזר בן ערך מחמר אחריו אמר לו רבי שנה פרק אחד במעשה מרכבה אמר לו לא [כן אמרתי לך מתחלה שאין שונין] במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו אמר לו מעתה ארצה לפניך אמר לו אמור פתח רבי אלעזר בן ערך ודרש במעשה מרכבה ירד רבי יוחנן בן זכאי מן החמור ונתעטף בטליתו וישבו שניהם על גבי אבן תחת הזית והרצה לפניו עמד ונשקו ואמר ברוך ה' אלהי ישראל אשר נתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים יש נאה דורש ואין נאה מקיים נאה מקיים ואין נאה דורש [אלעזר בן ערך] נאה דורש ונאה מקיים אשריך [אברהם] אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך [שיודע להבין ולדרוש בכבוד אביו שבשמים] רבי יוסי ברבי יהודה אומר רבי יהושע הרצה לפני רבן יוחנן בן זכאי [רבי עקיבה] הרצה לפני רבי יהושע חנניא בן חכינאי הרצה לפני רבי עקיבה.

(1) One may not expound upon the subject of forbidden relations but they may expound before two. They may not expound concerning the Work of Creation before two but they may expound before one. They may not expound on the [Work of] the Chariot before one unless he is wise and understands of his own accord. A story of R. Yochanan ben Zaccai who was riding on his donkey and Rabbi Ele'azar ben Arakh was riding behind him. He said to him: "Rabbi, teach me one paragraph concerning the Work of the Chariot. He said to him: "No. Have I not said to you from the beginning that one does not teach concerning the [Work of] the Chariot before one unless he is wise and understands of his own accord? He said to him: "Now give me permission to expound before you." He said to him: "Speak!" Rabbi Ele'azar ben Arakh began to expound on the Work of the Chariot. Rabbi Yochanan ben Zaccai alighted from his donkey and wrapped himself in his tallit and the two of them sat on an outcropping of rock under an olive tree and he presented the subject before him. Rabbi Yochanan stood up and kissed him and said: "Blessed is Adonai, God of Israel, who gave a son to Abraham our father that knows and understands how to expound on the glory of our Father in Heaven! There are those suited to expound and who are not suited to fulfill, those who are suited to fulfill and who are not suited to expound. Ele'azar ben Arakh is suited to expound and to fulfill. Happy is Abraham our father, that Ele'azar ben Arakh, who came forth from your loins, knows and understands well enough to expound on the glory of our Father in heaven! Rabbi Yosi bar R. Yehuda says: "Rabbi Yehoshua expounded before R. Yochanan ben Zaccai, Rabbi Akiva expounded before Rabbi Yehoshua and Hananiah ben Chachinai expounded before before Rabbi Akiva.

2 ב

ארבעה נכנסו לפרדס בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבה אחד הציץ ומת אחד הציץ ונפגע אחד הציץ וקיצץ בנטיעות ואחד עלה בשלום וירד בשלום בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהילים קטו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע עליו הכתוב אומר (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך [וגו'] אלישע הציץ וקיצץ בנטיעות עליו הכתוב אומר (קוהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' רבי עקיבה עלה בשלום וירד בשלום עליו הכתוב אומר (שיר השירים א) משכני אחריך נרוצה [וגו'] משלו משל למה הדבר דומה לפרדס של מלך ועלייה בנוייה על גביו מה עליו [על אדם] להציץ ובלבד שלא יזוז [את עיניו] ממנו. ועוד משלו משל למה הדבר דומה [לאיסתרא] העוברת בין שני דרכים אחד של אור ואחד של שלג הטה לכאן נכוה [באור] הטה לכאן נכוה משלג מה עליו על אדם להלך באמצע ובלבד שלא יהא נוטה לא לכאן ולא לכאן. מעשה ברבי יהושע [שהיה מהלך באסתרטא והיה בן זומא בא כנגדו] הגיע אצלו ולא נתן לו שלום אמר לו [מאין ולאן] בן זומא אמר לו צופה הייתי במעשה בראשית ואין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח שנאמר (בראשית א) ורוח אלהים מרחפת על פני המים ואומר (דברים לג) כנשר יעיר קנו [וגו'] מה נשר זה טס על גבי קינו נוגע ואינו נוגע כך אין בין מים העליונים למים התחתונים אפילו טפח אמר להם רבי יהושע לתלמידיו כבר בן זומא מבחוץ לא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא.

Four entered the orchard: Ben Azzai, Ben Zoma, another, and Rabbi Akiva. One looked and died. One looked and was harmed. One looked and cut down the trees. And one went up in peace and went down in peace. Ben Azzai looked and died. Scripture says about him (Psalms 116, 15): "Precious in the sight of the LORD Is the death of His saints". Ben Zoma looked and was harmed. Scripture says about him (Proverbs 25, 16): "Hast thou found honey? eat so much as is sufficient for thee" and the continuation. [Cont. of the verse: "Lest thou be filled therewith, and vomit it." Elisha looked and cut down the trees. Scripture says about him (Ecclesiastes 5, 5): "Suffer not thy mouth to bring thy flesh into guilt" etc. Rabbi Akiva went up in peace and went down in peace. Scripture says about him (Song of Songs 1, 4): "Draw me, we will run after thee" etc. They gave a parable: What is this similar to? To the orchard of a king and there is an attic above it. It is upon [the man] to look so long as he does not move [his eyes] from it. Another parable was given. What is this similar tp? To [a street] that passes between two paths, one of fire, and one of snow. If it leans one way, it gets burned [by the fire]. If it leans the other way it gets burned by the snow. A man must walk in the middle and not lean to or fro. A story of Rabbi Yehoshua [Who was walkin in the street and Ben Zoma came opposite him] he reached him and did not greet him. He said to him [from where and to where] Ben Zoma? He said to him: I was watching the creation, and there is not between the upper waters and the lower waters even a handbreadth. As it is written (Genesis 1, 2) "and the spirit of God hovered over the face of the waters". And it says (Deuteronomy 32, 11): "As a vulture that stirreth up her nest" etc. Just as the vulture flies over the nest, touching and not touching, so too there is not even a handbreadth between the upper waters and lower waters. Rabbi Yehoshua said to his students: Ben Zoma is already outside. In a few days, Ben Zoma passed away.

3 ג

כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו [כאלו לא] בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור [יכול] קודם למעשה בראשית תלמוד לומר (דברים ד) למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ יכול [עד שלא נבראו סדרי תקופות תלמוד לומר (שם) ולמקצה השמים ועד קצה השמים מה תלמוד לומר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ מן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ אתה דורש ואי אתה דורש] מה למעלה מה למטה מה היה ומה עתיד להיות.

4 ד

מימיהן לא נחלקו אלא על הסמיכה חמשה זוגות הן שלשה מזוגות הראשונים שאמרו [שלא] לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו לסמוך [שלשה] היו נשיאים ושנים [מהן] אבות בית דין דברי רבי מאיר [רבי יהודה אומר שמעון בן שטח נשיא] יהודה בן טבאי אב ב"ד אמר רבי יוסי בתחלה לא היתה מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד [היה] בלשכת הגזית [ושאר] בתי דינים של עשרים ושלשה [היו בעיירות ארץ ישראל ושני בתי דינים של שלשה שלשה היו בירושלים אחד בהר הבית ואחד בחיל] נצרך אחד מהם הולך אצל בית דין שבעירו אין בית דין הולך אצל בית דין הסמוך לעירו [אם] שמעו אמרו להם אם לאו הוא ומופלא שבהן באין לבית דין שבהר הבית [אם] שמעו אמרו להם ואם לאו הוא ומופלא שבהם באין לבית דין [שבחיל אם שמעו אמרו להם אם לאו אלו ואלו באין לבית דין] שבלשכת הגזית ובית דין שבלשכת הגזית אע"פ שהוא של שבעים ואחד אין פחות מעשרים ושלשה נצרך אחד מהם לצאת רואה אם יש שם עשרים ושלשה יוצא ואם לאו אין יוצא עד שיהו שם עשרים ושלשה היו יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים נכנסין לבית המדרש שבהר הבית [נשאלה הלכה] אם שמעו אמרו להם ואם לאו עומדין במנין אם רבו המטמאין טימאו אם רבו המטהרין טיהרו משם הלכה יוצא רווחת בישראל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן [הרבו] מחלוקת בישראל [ונעשו כשתי תורות ומשם היו יושבין ובודקין] כל מי שהוא חכם [ועניו] ושפוי וירא חטא ופרקו טוב [ורוח] הבריות נוחה הימנו [עושין אותו] דיין בעירו משנעשה דיין בעירו מעלין ומושיבין אותו בהר הבית ומשם מעלין ומושיבין אותו בחיל ומשם מעלין ומושיבין אותו בלשכת הגזית ושם יושבין ובודקין יחסי כהונה ויחסי לויה כהן שנמצא בו פסול לובש שחורין ומתעטף שחורין יוצא והולך לו ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים נכנס ומשמש עם אחיו הכהנים ויום טוב היו עושין שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן ומביא עשירית האיפה משלו ועובדה בידו אף על פי שאין המשמר שלו אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהן עבודתן כשרה.

In their days they only argued about  laying of hands. There were five pairs. three of the first pairs said not to lay on hands and two of the other pairs said to lay on hands. Three were Nesi'im (princes) and two (of them) were the heads of courts. The words of R. Meir. R. Judah said Simon ben Shetah was Nasi (prince) and Judah ben Tabbai the head of the court....Said R. Yose: Originally there were no arguments in Israel. Rather, a 71 member court sat in the chamber of hewn stone and other courts of 23 existed in the cities of Erez Yisrael. And two courts of 3 apiece were in Jerusalem, one on the temple mount and one in Hayil. When one of them was necessary [a person] goes to the court in his city. No court (in his city)--[the person] goes to the court near his city. If they heard, they say to him; if not, he and their most distinguished member go to the court on the temple mount. If they heard, they say to him; if not, he and their most distinguished member go to the court in Hayil. If they heard they say to him; if not these and these arrive at the court in the chamber of hewn stone (And the court of the chamber of hewn stone even though it is 71, it can never have less than 23. If one of them needs to leave, he sees if there will be 23 he may leave; if not, he may not leave until there are 23. They would sit from the offering of the morning sacrifice until the offering of the afternoon sacrifice. And on sabbaths and Holidays they would enter the Beit Midrash on the temple mount.) If they heard they say to them, and if not, they establish a quorum and take a roll. If the majority says impure it is impure. If the majority says pure it is pure. From there the Halakhah (law) goes out widespread in Israel. When there increased the students of Shammai and Hillel who did not properly apprentice, conflict increased in Israel and it became as though there were two Torahs. And for there they would sit and inspect. Whoever was wise and humble and abundant and sin-fearing and mature and getting along with other people they make him a judge in his city. After being made a judge in his city they could elevate and set him on the temple mount and from there they could elevate and seat him in Hayil and from there they can elevate and seat him in the chamber of hewn stone and from there they sit and inspect the lineages of the priests and levites. A priest in whom has been found a blemish wears black and wraps in black, exits and leaves. One in whom not a blemish is found wears white and wraps in white, enters and serves with his brothers the priests. They would make a holiday that not a blemish was found among the children of Aaron. And he would bring a tenth of an Eifah of his own flour and do the service with his own hands even though it is not his priestly shift. A high priest and a regular priest who served before bringing their tenth of an Eifah their service is acceptable

5 ה

איזו היא סמיכה שנחלקו עליה בית שמאי אומרים אין סומכין ביום טוב ושלמים החוגג בהן סומך עליהן מערב יום טוב [בית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן] אמרו בית הלל לבית שמאי ומה אם בשעה שאי אתה מותר לעשות להדיוט אתה מותר לעשות לגבוה שעה שאתה מותר לעשות להדיוט אין דין שיהא מותר לעשות לגבוה אמרו להם בית שמאי נדרים ונדבות יוכיחו [שמותרין לעשות להדיוט ואין מותרין לעשות] לגבוה אמרו להם בית הלל לא אם אמרתם בנדרים ונדבות שאין זמנן קבוע תאמרו בחגיגה שזמנה קבועה אמרו להם בית שמאי אף חגיגה פעמים [שאין זמנה] קבוע שמי שלא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון אבא שאול היה אומר בלשון אחרת משום בית הלל ומה אם [בשעת] שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה [בעת] שכירתך פתוחה [לא תהא כירת] רבך פתוחה דבר אחר שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן.

6 ו

מעשה בהלל הזקן שסמך על העולה בעזרה וחברו עליו תלמידי בית שמאי אמר להם באו וראו שהיא נקבה וצריכין אנו לעשותה זבחי שלמים הפליגן בדברים והלכו להם מיד גברה ידן של ב"ש ובקשו לקבוע הלכה כמותן והיה שם בבא בן בוטא שהוא מתלמידי בית שמאי [ויודע שהלכה כדברי בית הלל] בכל מקום [והלך] והביא את כל צאן קדר והעמידן בעזרה ואמר כל מי שצריך להביא עולות ושלמים יבוא ויטול באו ונטלו [את הבהמה והעלו עולות] וסמכו עליהן בו ביום נקבעה הלכה כדברי בית הלל ולא [ערער אדם בדבר] ושוב מעשה [בתלמיד אחד] מתלמידי בית הלל שסמך על העולה בעזרה מצאו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי אמר לו מה זה סמיכה אמר לו מה זה שתיקה שתקו בנזיפה.

7 ז

עצרת שחל להיות בשני או בחמישי או בששי או באחד מכל ימות השבת בית שמאי אומרים יום טבוח [ביום של אחריה] בית הלל אומרים אין יום טבוח ומעשה שמת [אלכסנדר] בלוד ובאו אנשי עיירות להספידו אמר להם ר"ט צאו אין מספידין ביו"ט.