הטמא פטור מן הראייה שנאמר (דברים י״ב:ה׳-ו׳) ובאת שמה והבאתם שמה בראוי ליכנס לעזרה [יצא טמא שאין ראוי ליכנס לעזרה].
יוחנן בן דהבאי אומר משום ר' יהודה אף הסומא [שנאמר יראה פרט לסומא השיב רבי על דברי יוחנן בן דהבאי הכריעו חכמים לסייע דברי רבי יהודה] (שמואל א א׳:כ״ב) וחנה לא עלתה כי אמרה לאשה עד יגמל וגו'.
קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה קטן שצריך לאמו יוצא בעירוב אמו ושאינו צריך לאמו מערבין עליו מזון שתי סעודות בעירובי תחומין [יודע] לנענע חייב בלולב יודע להתעטף חייב בציצית יודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה ולשון קודש ואם לאו ראוי לו שלא בא לעולם יודע לשמור תפיליו אביו לוקח לו תפילין [כיצד בודקין אותו מטבילין אותו ונותנין לו חולין לשם תרומה] יודע לשמור גופו אוכלין על גופו טהרות יודע לפרוש [חוקו] חולקין לו על הגורן יש בו דעת לישאל ספיקו ברשות היחיד טמא ברשות הרבים טהור יודע לשחוט שחיטתו כשירה יכול לאכול כזית דגן פורשין מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות כזית צלי שוחטין עליו [את] הפסח רבי יהודה אומר לעולם אין שוחטין [את] הפסח [עליו] [אא"כ יודע] הפרש אכילה [אמר לו] איזו הפרש אכילה כל שנותנין לו ביצה ונוטלה אבן וזורקה.
תינוקות שהביאה שתי שערות חייבת בכל מצות האמורות בתורה או חולצת או מתיבמת וכן תינוק שהביא שתי שערות חייב בכל המצות האמורות בתורה ראוי להיות בן סורר ומורה נתמלא זקנו ראוי ליעשות שליח צבור לעבור לפני התיבה ולישא את כפיו אבל אין חולק בקדשי מקדש עד שיביא שתי שערות רבי אומר אומר אני עד שיהא בן עשרים שנה שנאמר (עזרא ג׳:ח׳) ויעמידו את הלוים מבן עשרים שנה ומעלה לנצח על מלאכת בית ה'.
בש"א מרובה מדת ראייה ממדת חגיגה ראייה כולה לגבוה מה שאין כן בחגיגה ובה"א מרובה מדת חגיגה ממדת ראייה חגיגה נוהגת לפני [דבור ולאחר דבור] מה שאין כן בראייה שלש מצות נוהגות ברגל אלו הן ראייה חגיגה ושמחה יש בראייה מה שאין בשתיהן [ובחגיגה] מה שאין בשתיהן ובשמחה מה שאין בשתיהן ראייה כולה לגבוה משא"כ בשתיהן חגיגה נוהגת לפני הדבור ולאחר הדבור משא"כ בשתיהן שמחה נוהגת באנשים ונשים ונוהגת כל שבעה מה שאין כן בשתיהן.
איזו היא ראייה אלו עולות הבאות לראייה איזו היא חגיגה אלו שלמים הבאין לחגיגה אם יש לו להביא מתוך ביתו [הרי זה מביא] ואם לאו משתתף הוא עם אחרים ובלבד שלא יפחות מכשיעור זה וזה קרויין חגיגה.
אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על [עולות הבאות לעולם] שלא יביא אלא מן החולין ועל שלמים הבאין בשאר ימות השנה שאם רוצה לסמוך מן המעשר סומך על מה נחלקו על [חגיגת] יום טוב [עצמו] שבש"א יביא הכל מן החולין ובה"א יביא חובתו מן החולין ואם רצה לסמוך מן המעשר סומך ושאר [כל] ימות השנה יביא חובתו מן החולין.
ישראל יוצאין ידי חובתן בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה כהנים בחטאת ואשם בבכור בחזה ובשוק אבל לא בעופות ולא במנחות [נזיר יוצא באלו בין בשלו בין בשל אחרים] ובלבד שיאכל מן הזבח כל שבעה.
אין מביאים תודה בחג המצות מפני החמץ שבה ולא בעצרת מפני שהוא יום [טבוח] אבל מביא בחג הסוכות ויוצא בה ידי חובתו רבי שמעון אומר אין מביאין תודה בחג הסוכות שכל שבא בחג המצות בא בחג השבועות ובחג הסוכות תודה שאינה באה בחג המצות אינה באה לא בחג השבועות ולא בחג הסוכות ר"א בר"ש אומר [תודה באה] בחג הסוכות ויוצא בה ידי חובתו משום שמחה ואין יוצא בה [ידי חובה] משום חגיגה.
עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו על זה נאמר (קהלת א׳:ט״ו) מעוות לא יוכל לתקן [וגו'] ר' שמעון בן מנסיא אומר גנב [אדם] יכול שיחזיר גניבו גזל יכול שיחזיר גזילו בא על אשת איש פסלה [מתחת ידי] בעלה נטרד [והלך] מן העולם ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן ר"ש בן יוחאי אומר אין אומרים בקרו גמל זה שמא יש בו מום בקרו חזיר שמא יש בו מום אין מבקרין אלא [כל תמימים] ואיזה זה תלמיד חכם [שפירש] מן התורה ועל זה נאמר מעוות [לא יוכל לתקן ואומר (תהילים ל״ז:כ״א) לוה רשע ולא ישלם רבי יהודה בן לקיש] אומר עליו הוא אומר (משלי כ״ז:ח׳) כצפור נודדת מקינה ואומר (ירמיהו ב׳:ה׳) מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וגו'.
היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו אבל חכם מתיר לפי חכמתו הלכות שבת חגיגות ומעילות כהררין [תלויין] בשערה מקרא מועט והלכות מרובות אין להם על מה שיסמכו מכאן היה רבי יהושע אומר צבתא בצבתא מתעבדא צבתא קדמיתא [מאי הות הא ליי] ברייה הות. הדינין העבודות הטהרות והטמאות והעריות מוסף עליהן הערכין והחרמים וההקדשות מקרא מרובה מדרש והלכות מרובות יש להן על מה שיסמכו אבא יוסי בן חנן אומר אלו שמונה מקצעי תורה גופי הלכות.