הילודים למות. פירש הר"ב מעותדים הם למות ועל דרך שכתבתי בריש פ"ג על ולאן אתה הולך. והמתים להחיות. ולא אמר לחיות אלא להחיות שצריכים פועל ואינן עומדין לכך. כי הטבע אינה מחייבת התחייה שלאחר המיתה כמו שמחייבת המיתה לכל החיים: THOSE WHO HAVE BEEN BORN WILL DIE. Rav explains that they are certain to die eventually, similar to what I wrote on 3:1 on “where you are going”. “And the dead will be brought to life”—the mishna does not say “will live” because it is necessary for some other agent to cause them to live. They are not naturally disposed to this, as it is not natural to come to life after death the same way it is for all things to die.
והחיים לידון. וגרסת הר"ב וחיים לדון וקאי על החיים שאחר המיתה: THE LIVING WILL BE JUDGED. Rav’s text has “and live to die”, which is modifying the life after death mentioned earlier.187The mishna would then read “the dead will live and they live to be judged”.
הוא הדיין הוא עד הוא בעל דין. נקטינהו בדרך לא זו אף זו. אבל בסדר זמנים בע"ד קודם לתבוע ואח"כ יביא עדיו. ואח"כ ידון הדיין: HE IS THE JUDGE, HE IS THE WITNESS, AND HE IS THE LITIGANT. The mishna arranges the cases from most to least obvious, but chronologically the litigant first makes his claim, then he brings witnesses, and then the judge issues his ruling.
לא משוא פנים. פי' הר"ב אפי' לצדיק גמור כמו שנענש משה רבינו ע"ה על חטא הכעס. וגמול עשו הרשע על כבוד אב ואם. ונבוכדנצר על כבוד השי"ת כמו שהתבאר בגמ' סנהדרין [דף צ"ו]. הרמב'"ם: THERE IS NO PARTIALITY. Rav explains that there is no partiality even to a completely righteous person. Rambam adds: as we see from the punishment of Moses for the sin of anger. And similarly G-d does not deal unfairly even with a completely evil person, as Esau received reward for honoring his father and mother, and Nebuchadnezzar for honoring G-d, as the Talmud says in Sanhedrin 96a.
ולא מקח שוחד. פירש הרמב"ם שאינו לוקח שוחד המצוה בשביל העבירה וכו' דאי להטות הדין זה מן השטות שירוחק מן השי"ת מה שלא יצוייר ואף לא ידומה כי איך יצויר לו שוחד ומה יהיה השוחד. עכ"ד. והקשו עליו המפרשים דמאי שהכל שלו שאין זה נתינת טעם על שוחד של מצות. ותירץ במד"ש שאף המצוה היא הכל שלו [יומא נ"ח ע"ב. שבת ק"ד ע"א] דהבא לטהר מסייעין לו ואין המצוה נקראת אלא על שם הגומרה. ע"כ. ועיין מה שכתבתי בסוף פרק קמא דקדושין. ומענין התשובה שמקבלה אין להקשות לפי שהיא אינה מצוה בפני עצמה אלא היא כנגד עבירה לדחותה מעליו. ועוד עמ"ש הר"ב במשנה ח' פרק בתרא דיומא [ד"ה על עשה] : AND NO TAKING OF BRIBES. Rambam explains that G-d does not take the fulfillment of a commandment as a bribe to overlook a sin, etc. For to say that G-d does not take bribes to rule unjustly is unnecessary, as it is utter foolishness and completely meaningless, for what would it mean to bribe G-d, and what could the bribe possibly be? The subsequent commentators raised the point that if so, the words “for all is His” do not provide a reason for not taking the “bribe” of a fulfilled commandment. Midrash Shmuel answers that even the doing of a commandment is included in “all is His” [*per the Talmud in Yoma 72a and Shabbat 104a], for “G-d aids one who wishes to purify Himself,” and “a commandment is only known by the name of the one who completes it” (Devarim Rabbah 8:4).188As G-d made the doing of the commandment possible, he is, in a sense, the one who “finished” or “completed” it; therefire, it is His. Cf. my comments to Kiddushin 1:10.
And this is no contradiction to the idea that G-d accepts repentance, for repentance is not some separate commandment but directly deals with the sin and pushes it away. See also what Rav writes on the mishna in Yoma 8:8 [s.v. al aseh].
מקח. כתב מד"ש בשם רבינו אפרים. שהמ"ם בחיר"ק ויש גורסין מקח בפת"ח וזה וזה לא משתבש. שלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. ע"כ. ר"ל שנמצא בקרא בחיר"ק. בד"ה ב' י"ט [ו'] . כי אין עם ה' אלהינו עולה ומשא פנים ומקח שוחד. ואני אומר שלא הוצרך לומר לשון חכמים לחוד לפי שאע"פ שתיבת מקח עצמה לא נמצא בכתוב בפתח מ"מ נמצא כיוצא בו במלכים א' ו' [ז'] אבן שלמה מסע. וכן במשלי י"ח [ט"ז]. מתן אדם ירחיב לו. אבל בסגול לא נמצא לא זה ולא אחר שכיוצא בו. וזה כי המ"ם נוספת ופ"א הפעל חסרה ולכן האות השניה דגושה ולפיכך לא הורשה אלא לגרוס בפת"ח ולא בסגו"ל: TAKING [Heb. מקח]. Midrash Shmuel writes in the name of Rabbenu Ephraim that the mem should be vocalized with a chirik.189Making the word mikach. Some read makach, with a patach under the mem. Both are correct, for one is Biblical Hebrew and the other is Rabbinic Hebrew. So far his words.
He means that we find the word vocalized with a chirik in the Bible, in 2 Chronicles 19:7: וְעַתָּה יְהִי פַחַד יְהוָה עֲלֵיכֶם שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ כִּי אֵין עִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עַוְלָה וּמַשֹּׂא פָנִים וּמִקַּח שֹׁחַד. I say that it is unnecessary to resort to the distinction between Biblical and Rabbinic Hebrew, for even though we never find the word makach itself with a patach, we do find words vocalized according to this paradigm, for example the word masa` in 1 Kings 6:7: אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע and the word matan in Proverbs 18:16: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ.190Since the paradigm ma-X-X exists in the Bible, we may consider the spelling makach an acceptable Biblical spelling, i.e. one that would have been considered grammatical in Biblical Hebrew, even though the word never appears spelled that way.
But we never find this word or any similar word vocalized with a segol. This is because the initial mem is a prefix and the first letter of the triliteral root has been ellided,191The root of makach being l.k.ch, of masa` being n.s.`, and of matan being n.t.n. so the second letter in the word has been geminated to compensate. One may therefore only vocalize the word with a patach, but not a segol.192Gemination refers to the doubling of a consonant. Mikach, properly, is mikkach. In order for the kuf to be doubled, it must become the end of a closed syllable, i.e. it must now close the syllable that precedes in—formerly just mi, now to be mik—in addition to being the first letter in the next syllable, kach. If the vowel of the first syllable were a long vowel such as tzeireh (making the word mekkach) the consonant following it would have to be vocalized with a shva na`, making the word mek’kach. Geminated consonants, however, are not pronounced as two separate consonants with a vowel inbetween but as one long one, as in Italian libretto. Of the five short vowels, three are acceptable for vocalizing the prefixed mem: patach, chirik, and segol (the other two only appear in pariticipial prefixes, while our mem is a noun (or verbal noun) prefix). It is unclear what rule Tosafot Yom Tov is referring to when he says that segol is unacceptable here, although it is true that segol almost never appears before a geminated consonant, coming only before suffixes like -nu.
שהשאול. פירוש קבר. THAT SHE’OL. I.e., the grave.
שעל כרחך אתה נולד וכו'. ובחן זה. שהוא זכר ענינים טבעיים. שאין בחירה לאדם בהם שעליהם אמרו ז"ל (ברכות דף ל"ג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ולא אמר על כרחך אתה חוטא או עובר או מהלך או עומד. ומה שדומה לזה. שאילו כולן ענינים שהם ברשות האדם ואין הכרח בהם. הרמב"ם: FOR YOU ARE CREATED AGAINST YOUR WILL, ETC. Rambam: take note of this, for the mishna mentions natural processes in which man’s free will plays no role, concerning which the Sages said “everything is in the hands of Heaven aside from fear of Heaven” (Berachot 33b). The mishna does not, however, say that one sins or passes or walks or stands or the like against one’s will, for these are all things that depend on a person’s decision and are not compulsory.
ועל כרחך אתה נולד. פירש הר"ב בשעת הלידה אינו רוצה לצאת לפי שהוא צופה מסוף העולם ועד סופו. כמ"ש [איוב כ"ט ג'] בהלו נרו עלי ראשי. רש"י: AND YOU ARE BORN AGAINST YOUR WILL. Rav explains that at birth the fetus does not want to leave the womb. Rashi adds: because he sees from one end of the world to another, as the verse says [Job 29:3] “when His lamp would shine over my head”.193Niddah 30b.