1:13א׳:י״ג
1 א

נגד שמא אבד שמיה. פי' הר"ב מי שנמשך שמו וכו'. וכן פירש הרמב"ם. ובדרך חיים מדקדק שינוי לשון דמתחלה שונה שמא ואח"כ שמיה. ומפרש שכך הוא אומר נגד שמא ר"ל שם השררה נגיד. וזה מורה על המשכה אבל אין זה ראוי כ"א אבד שמו של בעל השררה שהרבנות מקברת וכו'. וי"ג נגד שמא אבד שמא באל"ף. ובמד"ש נגד שמא המושך שמו לעשות לו שם כשם הגדולים אבד שמיה שהיה לו כבר. וישאר קרח מכאן ומכאן. ובשם החסיד הר"י ן' שושן כתב שהגרסא הנכונה שניהם בשי"ן מ' אל"ף. והא דאמר בלשון תרגום עיין סוף מכילתין:

THE NAME THAT SPREADS [Aram. n’gad sh’ma] IS THE NAME THAT PERISHES [Aram. avad sh’meh]. Rav: the name that spreads far on account of power and position will soon perish, for power buries its own. Maharal points out in Derech Chaim that the the mishna first uses the word sh’ma, “the name,” and then the words sh’meh, “his/its name” and explains the mishna as follows: n’gad shma—the word used for a position of power in Aramaic is n’gad, which denotes spreading and continuity. But the word for a position of power really ought to be avad, “perishes,” as the name of the person in power perishes, because “power buries its own.”43Accordingly, the mishna should be read as “the word n’gad, its proper name is avad.” Although there are editions that read n’gad sh’ma avad sh’ma, both with an alef.44 Sh’ma is spelled with an alef at the end, whereas sh’meh is spelled with a yud hey.
Midrash Shmuel: “n’gad sh’ma”—one who attempts to spread out his name to get fame for himself as one of the greats, “avad sh’meh” loses whatever name he had previously and ends up bereft of both. In the name of R. Yosef ibn Shoshan the Pious he writes that the correct text is shin mem alef, i.e. sh’ma.
See my comments on 5:22 for why this mishna uses Aramaic.

2 ב

ודלא מוסיף יסיף. פי' הכ"מ בפ"ג מהלכות ת"ת דלפי שאומר נגד שמא כלומר מי שלומד להגדיל שמו אבד שמיה. ופן תאמר בלבבך לא אלמוד עוד כי שמא יהיה למודי בשביל השם ויאבד [כו']. לזה אמר ודלא מוסיף יסיף ודאי כי הלומד ופורש קשה מהכל וכלפי האומר קודם שלמד שלא ילמוד. לזה אומר ודלא יליף קטלא חייב ואין זה כמו יסיף. דהכא חייב מיתה ואם יש לו זכות תולין לו. ע"כ. [וזה דלא כפירוש הר"ב שמפרש הא דלא יליף קשה מדלא מוסיף]:

AND HE WHO DOES NOT ADD, SHALL MEET HIS END. Kesef Mishneh explains in his commentary to Rambam’s Mishne Torah, Hilchot Talmud Torah 3:10, that this phrase should be read as a development of the previous phrase, which he understands as n’gad sh’ma—one who studies Torah in order to spread his name, avad sh’meh—his name shall perish. One might then say, I will no longer study, because perhaps my study will be for the sake of fame and then my name will perish! To counter that, the mishna says “and he who does not add, will met his end.” Now certainly the worst case is that of one who has previously studied Torah and then quits his studies. Addressing one who has not previously studied and decides that he will not study, the mishna says “and he who does not learn, deserves death,” because “deserves death” is not as severe as “will meet his end.” For though he deserves death, perhaps he has some merit that will protect him. [*This runs counter to Rav, who says that one who has not studied at all is worse than one who no longer studies.]

3 ג

ודישתמש בתגא. פי' הר"ב בכתרה של תורה ומה שאמר תגא סתם ולא פירש של תורה. לפי שסתם כתר כתרה של תורה. כי כל הכתרים זולתו אינן כלום. מדרש שמואל בשם הר"י ן' שושן.

AND HE WHO MAKES USE OF THE CROWN. Rav explains this as the crown of Torah. The mishna says simply “crown,” without qualifying it as the crown of Torah, because “crown” by default refers to the crown of Torah, as all other crowns are worthless—Midrash Shmuel in the name of R. Yosef ibn Shoshan.