Torat HaBayit HaKatzar
The First House, The First Gate הבית הראשון, השער הראשון
1 א

השער הראשון מבית ראשון: בביאור הכשר השוחטין ומי שוחט: מצות עשה להיות אדם שוחט מה שירצה לאכול. בהמה. חיה. או עוף. שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך. והוקשה חיה לבהמה שנאמר בבכור בעל מום כאשר יאכל הצבי ואת האיל כן תאכלנו. ובעוף הוא אומר זאת תורת הבהמה והעוף. הקיש תורת לשחיטה. מה זה בשחיטה. אף בשחיטה. ושחיטת העו"ג נבילה שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו מכלל שזבחו אסור. ואפילו גר תושב שאינו עובד ע"ג שחיטתו נבילה. כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה. אסור לאכול משחיטתו שמא קלקל בשחיטתו. סתם אנשים המצויין אצל שחיטה מומחין הם. לפיכך הכל שוחטין ואפילו שאינן מומחין אצלינו חזקה כל המצוי אצל שחיטה מומחה הוא. ראה אחד ששחט ואינו יודע אם מומחה הוא אם לאו. אם ישנו בפניו שואלו אם יודע הלכות שחיטה אם לא. שכל שאפשר לבודקו בודקו ואם לא אוכל והולך חזקה מומחה הוא כמו שאמרנו. ראה אחד ששחט ויודע בו שאינו מומחה אם ראהו מתחילה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו. ואם לאו אסור לאכול משחיטתו. ואפילו שחט בפנינו שנים או שלשה פעמים כהוגן. ואפילו שחט בבהמה זו אחד מן הסימנים יפה אין אומרין כמו ששחט בפנינו הרבה פעמים כהוגן וגם עכשיו שחט אחד מן הסימנים. כך שחט הסימן השני יפה. אלא חוששין שמא בסימן השני שהה ודרס אחר שאינו מומחה ומה שלא אירע לו פסול בראשונה לא מחמת בקיאות היה אלא מקרה היה. יש אנשים רכי לב מתעלפים כשהם שוחטין ולפיכך כל רך הלבב לא ישחוט בינו לבין עצמו שמא יתעלף וישהה וידרוס ולא ירגיש. סתם אנשים אינם מתעלפים מחמת שחיטה. לפיכך מוסרין לכל לשחוט. ואין צריך לשאול אם מתעלף אם לאו. ואפילו היה בפנינו א"צ לשאול אם נתעלף שאין חוששין לעלוף כלל. מי שאינו מומחה שאמרנו שלא ישחוט אם שחט בינו לבין עצמו ואמר בריא לי שלא שהיתי ושלא דרסתי יראה לי שאין אוכלין משחיטתו דכל שאינו יודע אפשר שישהה וידרוס ולא ידע ולא ירגיש ויש מתירין. שחט ואחרים רואין אותו שחיטתו כשירה ולא עוד אלא שמוסרין לו לכתחילה אם יש אחרים מומחים שעומדים על גביו שאין הגדול בן דעת אעפ"י שאינו יודע דומה לחרש שוטה וקטן שאין מוסרין להם לכתחילה ואפילו אחרים רואין אותן לפי שהן מועדין לקלקלו וגדול בן דעת רוב מעשיו מתוקנין. מצא תרנגולת שחוטה או בהמה. שרוב המצויין בשחיטה מומחין הן כמו שבארנו. וכן אם נגנבו או נאבדו ומצאן כשהן שחוטין בביתו. מצאן באשפה שבשוק אסורין. שדרך נבילות להטילן באשפה שבבית. או שמצא בשוק שלא באשפה. יש מי שאוסר ויראה לי שחזקתן שחוטין. שאילו נתנבלה. באשפה שבשוק השליכום. במה דברים כשמצאן במקום שרובן ישראל. אבל בשוק שרובן עכו"ם אסורין ואע"פ שהן שחוטי הסימנין יראה לי שאין סימן זה מחזיק כשחיטת ישראל. קטן היודע לאמן את ידיו לשחיטה מוסרין לו לשחוט לכתחילה. והוא שאחרים עומדים על גביו. אינו יודע לאמן את ידיו לשחיטה. ואפילו אחרים עומדים על גביו לא ישחוט לכתחילה כמו שאמרנו. וכן הדברים בחרש ושוטה שחטו ואחרים רואין אותו שחיטתו כשירה אין אחרים רואין אותו יש אומרים שאפילו להתלמד אין מוסרין להם לכתחילה חוששין שמא הרואין שמוסרין להם לשחוט סבורין שמותר לסמוך עליהן כל שיודעים לומר הלכות שחיטה. שכור שנתבלבלה דעתו הרי הוא כשוטה. אבל שתוי שלא הגיע לשכרותו של לוט. יראה לי שהוא כפקח ושוחט לכתחילה ואע"פ שאינו יכול לדבר בפני המלך. שחיטת כותי אסורה כשחיטת עו"ג שכולן קלקלו מעשיהן ולפיכך עשאום עו"ג גמורים. שחיטת צדוקי ובייתוסי אם הוא מומחה שחיטתו כשירה. והוא שיהיה ישראל עומד על גביו. אפילו נכנס ויוצא. שחט בינו לבין עצמו יראה לי ששחיטתו פסולה. ואפילו חתך כזית ונתן לו ואכלו אין סומכין עליו דכל מצוה שאין הלכותיה כתובות בתורה אעפ"י שהחזיקו בה אין סומכין עליהם. ישראל אוכל נבילות לתיאבון בודקין סכין ונותנין לו והולך ושוחט בינו לבין עצמו. חזקה אינו מניח ההיתר ואוכל את האסור יראה אפילו שאין אנו יודעים בו שיודע הלכות שחיטה מותר לאכול משחיטתו. שכל המצוי אצל שחיטה מומחה הוא. ישראל מומר לאכול נבילות לתיאבון ששחט בינו לבין עצמו למה אין חוששין שמא נפגם הסכין בעור והוא נאמן לומר שאינו נפגם. לפי שאנו מעמידים הסכין על חזקתו. כל שלא ראינוהו שנפגם והבהמה שחוטה יפה לפנינו. שהרי לא מצינו בה שום ריעותא ואפילו שחט מאה בהמות בבדיקה ראשונה די לו דלעולם מעמידין הסכין על חזקתו עד שנודע שנפגם וכן הדין לבדיקת סימנין שלאחר שחיטה שכל השוחט כראוי הוא שוחט ובדק בסימנין קודם שיעור שהייה. וחזקה על זה שבדק כראוי כשאר השוחטין המומחין שאינו מניח ההיתר ואוכל את האיסור שחט בינו לבין עצמו ולא בדקו לו סכין לכתחילה בודקין סכינו אחריו. אם נמצאת סכינו יפה אוכלין משחיטתו ואם לאו אין אוכלין משחיטתו. אחר שאמרנו שאפילו שחט בלא בדיקת סכין בודק סכין אחריו ומותר. מפני מה הצריכו לבדוק לכתחילה חוששין שמא ישכח ולא יבדוק אחריו ואולי בסכין פגומה שחט. גמר שחיטה בינו לבין עצמו. ולא ידענו באיזה סכין שחט ויש אצלו יפה ואמר ביפה זה שחטתי יראה לי שהוא נאמן. דלעולם לא שביק היתרא ואכל איסורא. יתר מיכן נראה לי שאפילו נמצאת בשר שחוטה בידו כל שיש טבחים ומקולין ישראלים נאמן הוא לומר מן השחוטה לקחתי. ואפילו יש בידו עוף שחוט שאינו נמכר במקולין אם יש אנשי כשרים ומומחים עמו במדינה נאמן הוא לומר ישראל מומחה וכשר שחט לי. ואצ"ל באומר ישראל פלוני כשר שחט לי שכל זה בכלל מה שאמרו אינו מניח את ההיתר ואוכל את האיסור. אע"פ שאינו טורח לתקן הסכין. טורח הוא ללכת אצל בקי לשחוט. לה"ד לחמצן של עוברי עבירה שמותר לאחר הפסח מיד מפני שהן מחליפין. מומר אוכל נבילות להכעיס יראה לי שאין מוסרין לו לשחוט ולכתחילה אפילו אחרים עומדים על גביו מפני שהוא מכוין לנבל ולקלקל. ושמא לא יתנו לב הרואים במה שהוא עושה במה שנתן בין ידיו. ומה הפרש יש בין זה לצדוקי ולבייתוסי או הכותי קודם שגזרו עליהן שאלו שוחטין לכתחילה כשאחרים רואין אותן וזה אינו שוחט לפי שאינן מומרים לנבילות. ואע"פ שאין להם בכיוצא בזה לפני עור לא תתן מכשול. מכל מקום אין מכוונין כל כך לנבל אבל מומר זה שהוא מנבל ואוכל להכעיס כל שכן שמנבל ויאכיל לאחרים וחשוד הוא בדבר זה מן העו"ג ביין המופקד אצלו וישראל יוצא ונכנס. ויש מורין בזה להקל. שחט ואחרים רואין אותו שחיטתו כשרה ואינו כעו"ג. מומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה כולה. והוא שבדקו סכין ונתנו לו או שבדקו סכין אחריו ונמצאת יפה. מומר לערלות או לעבירה אחת מן העבירות שבתורה שוחט לכתחילה. ויראה לי שא"צ לבדוק אחריו סכין. ולא לבדוק אותו אם מומחה הוא אם לאו. אלא הרי הוא אצל שחיטה כישראל גמור דמומר לדבר אחד אינו מומר לכל התורה כולה במה דברים אמורים במומר לשאר עבירות שבתורה אבל במומר לע"ז או שמחלל שבתות בפרהסיא. הרי הוא כמומר לכל התורה כולה והרי הוא כעו"ג ושחיטתו פסולה. התחיל אחד מן הפסולין לשחוט כגון עו"ג ומין או כותי וגמר ישראל או שהתחיל ישראל וגמר אחד מאלו שחיטתו פסולה ששחיטתו של אלו אינה אלא כקוץ. והרי נעשה בה מעשה טרפה בידם במה דברים אמורים כשהתחיל אחד מאלו בדבר בדבר שעושה אותה נבילה כוושט או כרובו של קנה אבל אם התחיל בדבר שאינו עושה אותה נבילה כחצי קנה וגמר ישראל הרי זו כשירה. היו שנים אוחזין בסכין ואחד מהן פסול לשחיטה שחיטתן פסולה שהרי נעשית השחיטה גם על ידי הפסול ואין מעשיו אלא כקוץ ואצ"ל בשני בני אדם ושני סכינים ואחד מהם פסול לשחיטה. ואצ"ל כשאין הכשר שחיטה במעשה הכשר לבדו אלא בצירוף הפסול אלא אפילו שחט זה רוב הסימן וזה רוב הסימן. נשים ועבדים שאינם משוחררים הרי הן בודקין סכין לעצמן ושוחטין לכתחילה כגדולי ישראל שהשחיטה כשירה בנשים ועבדים. הסומא לא ישחוט אם אין אדם אחר רואה אותו שוחט שמא יחליד. או ידרוס והוא לא ידע ואם שחט שחיטתו כשירה. השוחט במוכני שהוא גלגל הריחים שהוא מגלגל ע"י מים לא ישחוט לכתחילה ואם שחט שחיטתו כשירה. במה דברים אמורים בכח ראשון לפי שהוא בא מכח אדם אבל מכח ראשון ואילך שחיטתו פסולה לפי שאינו בא אלא מכח המים. גלגל היוצרים שמגלגלים אותו ברגל או גלגל הריחים של יד יראה לי ששוחטין בהן לכתחילה בין בכח הראשון בין בכח שני שכולן מכח אדם הן באין. שוחט אדם אפילו בהמות הרבה בבת אחת ואפילו לכתחילה ואינו חושש והוא שיהא מוליך ומביא או שיהא בסכין מלא הצווארין וחוצה להן כמלא צוואר כמו שבארנו בהלכות דרסה. השוחט אעפ"י שלא כיון בשחיטה. ואפילו לחתיכה בעלמא שחיטתו כשירה לפי שאין חולין צריכין כוונה לפיכך זרק סכין לנעצו בכותל והלכה ושחטה הרי זה כשירה. והוא שראה שלא החליד הסכין בין סימן לסימן או תחת העור. מצא נוצה שע"ג השחיטה חתוכה בידוע ששחטה כדרכה שאילו החליד לא היתה הנוצה חתוכה וכן הדין כשמצא שער העור חתוך. ולא עוד אלא אפילו הפיל הסכין בידו או ברגלו אפילו שלא בכוונה והלך ושחט כדרכו הרי זו כשרה. זה הכלל כל שבא מכח ישראל ואפילו מכח מי שאינו בן דעת שחיטתו כשרה. נפל הסכין מעצמו שלא בכחו ואע"פ ששחטה כדרכה הרי זו פסולה שנאמר וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל. היה סכין מונח לו בידו. ובחיקו ונפלה לה מידו. הורו הראשונים שזה כנפלה מן הגג עצמה והרי זו פסולה. ואע"פ שיש לי לדון ולהקל להם שומעין שאמרו להחמיר בשל תורה. השוחט לעו"ג אע"פ שבהמה של עו"ג שחיטתו כשירה. ולא עוד אלא אפילו שמענו העו"ג אומר שהוא רוצה לזרוק דמו לע"ג או להקטיר חלבו לעכו"ם הרי זו כשירה לפי שאין הכל הולך אלא אחר השוחט. חשב השוחט שהעו"ג יזרוק דמו לכו"ם או שיקטיר חלבו לכו"ם שחיטתו פסולה ואצ"ל כשחשב ישראל השוחט לשחוט בהמה זו לכו"ם שזו זבחי מתים היא ואסורה אפילו בהנאה. שנאמר זובח לאלהים יחרם. שחטה לזרוק דמה לע"ג פסולה ואפילו שלא שחט אותה ממש לע"ג לפי שמחשבין מעבודה לעבודה. שחטה סתם ואחר כך נמלך עליה לזרוק דמה או להקטיר חלבה לע"ג חוששין כיון שעכשיו נמלך עליה שמא אף בשעת השחיטה חשב לכך והוכיח סופו על תחילתו. השוחט לשם הרים. לשם גבעות. לשם ימים. לשם נהרות. לשם מדברות. לשם חמה ולבנה וכוכבים ומזלות. אם שחט לשם אחד מכל אלו על דעת לעבוד אותם בכך כדרך עובדי עבודה זרה ששוחטין לשם עבודה זרה הרי זו זבחי מתים ואסורה אפילו בהנאה אע"פ שאין ההרים נאסרים בע"ג הרי הן נעשין ע"ג והשוחט לשמן כשוחט לעבודה זרה והמשתחוה להן כמשתחוה לעבודה זרה. וזהו שאמרו אלקיהם על ההרים ולא ההרים אלקיהם אין הכוונה אלא שלא יהיו ההרים עצמן אסורין. אבל הן נעשין ע"ג להתחייב בעבודתן כשאר עובדי עבודה זרה. שחט לשם אחד מכל אלו שלא לעבודה אלא לכוונת רפואה כחללו המתעסקין בדברי הבאי שחיטתן פסולה מדבריהם לאכילה ומותרת בהנאה. שחט לשם שרו של הר. או לשם שר אחד משרי אחד דברים אלו בין ששחט לשם מיכאל שר הגדול בין ששחט אפילו לשם שרו של שלשול קטן שבים. אע"פ שלא נתכוין אלא לרפואה ולדברי הבאי ה"ז כזבחי מתים מדבריהם ואסורה אפילו בהנאה. ישראל ששחט בהמת חבירו לשם אחד מכל אלו לא אסרה שאין ישראל חשוד להתכוין בדברים האסורים ולא עשה כן אלא לצער את חבירו. ויש מי שהורה יש לו בה שותפות לא אסרה. ואע"פ שאילו היתה כולה שלו אסרו זה לא נתכוין אלא לצער שותפו. היה שוחט בהמת חבירו לשם אחד מכל אלו והתרה בו וקבל עליו התראה אין לך מומר גדול מזה ואסרה. השוחט לשם עולה או לשם שלמים או לשם אשם תלוי. לשם פסח לשם תודה לשם קרבן נזיר שחיטתו פסולה. דברים אלו באין דרך נדבה ולפיכך חוששין שמא עכשיו נדב אותן ונראה כשוחט קדשים בחוץ ואוכל אפילו היתה בהמה זו בעלת מום ואינה ראוייה להקרבה אסורה. פעמים שאדם מכסה מומה ואינו ניכר שחט תרנגולת ואווזין וכיוצא מן המינין שאינן ראויים למזבח מותר שהכל יודעים שאין אלו קדשים שחט תורים ובני יונה הרי אלו אסורים. ויראה לי שאם היו תורים קטנים ובני יונה גדולים כשרים שהכל יודעים שאין אלו ראויים להקרבה. שחט לשם אחד מכל אלו מן הקדשים שאינם באין בנדבה כחטאת ואשם ודאי לשם בכור לשם מעשר לשם תמורה שחיטתו כשרה שהכל יודעים שאין אלו אלא דברי הבאי שאילו היה חטאת ואשם נודע היה וקול יוצא לאלו במה דברים אמורים כשלא נודע שעבר זה עבירה שחייב עליה חטאת או אשם אבל עבר עבירה שחייבין עליה חטאת או אשם ודאי ואמר לשם חטאת הרי זו פסולה שנים אוחזין בסכין בין בשני סכינין בין בסכין אחד ושוחטין אחד לשם אחד מכל אלו שאמרנו ואחד לשם דבר כשר שחיטתו פסולה עד שתהא כל השחיטה לשם דבר כשר :