על זה וגו׳. אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו, חטאו בזה, כי זה משה האיש ולא ידענו מה היה לו, ולקו בזה, דכתיב על זה היה דוה לבנולד)ומסיים במדרש דכמו כן מתנחמין בזה, הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו (ישעיה כ"ה). [מ"ר פרשה א' פסוק כ"ב].
היה דוה לבנו. רבי חנינא פתח למגילת איכה, מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי (ירמיהו ח׳:י״ח), מהו מבליגיתי – מבלי הגיתי בתורה לקיים מצות ומעשים טובים עשיתי ביתי גיתילה)ר"ל עשיתי את ביהמ"ק כגת הנדרך, והוא מלשון הפסוק לעיל (א' ט"ו) גת דרך ה' לבתולת בת יהודה שדרשוהו על ביהמ"ק, כמבואר שם., ואע"פ כן – עלי לבי דוי, על ביהמ"ק שחרב, הדא הוא דכתיב על זה היה דוה לבנו וגו׳לו)כנראה מפרש המשך לשון הכתוב מבליגיתי עלי יגון עלי לבי דוי, מבלי הגיתי בתורה בא עלי יגון שנעשה ביתי גיתי, ואעפ"כ עלי לבי דוי על חרבן ביהמ"ק. [פתיחתא למ"ר איכה סי׳ ל"ב].
דוה לבנו. רבי אלעזר בני של ר׳ יוסי הגלילי אומר, האשה הזאת על ידי שפרשה מביתה ב׳ או ג׳ ימיםלז)הלשון פרשה מביתה לישנא מעליא נקט, והכונה פרשה מבעלה, והיא מלשון חז"ל בריש יומא מפרישין כהן גדול מביתו, דהכונה מביתו ומאשתו, והלשון ב' או ג' ימים הוא ע"ד הפרזת המעוט משבעת ימי נדה, ור"ל ימים מעטים. קורא אותה התורה דוה, והדוה בנדתה (פ׳ מצורע), אנו שפרשנו מבית חיינו ומבית מקדשינו כמה ימים וכמה שנים על אחת כמה וכמה שנקרא דוין, לכך נאמר על זה היה דוה לבנו [מ"ר].