מה שהיה וגו'. רבנן אמרי, לעתיד לבא מתכנסין הדורות לפני הקב"ה ואומרים לפניו, רבש"ע, מי יאמר לפניך שירה תחלה, ואומר להם, לשעבר לא אמר שירה לפני אלא דורו של משה, ועכשיו לא יאמר אלא הוא, שנאמר (ישעיהו מ״ב:י׳) שירו לה׳ שיר חדש תהלתו בקצה הארץ יורדי הים ומלואו וגו', [הוי – מה שהיה הוא שיהיה] מדיורדי הים כנוי לדורו של משה, ומדייק מיתור לשון זה, דאחרי דכתיב בפ' זה מקצה הארץ עד קצה הארץ הלא גם יורדי הים בכלל, ולכן בא לדרשה. וכלל ענין דרשה זו יש לפרש דהלשון לעתיד לבא שבכאן רומז לזמן תחית המתים [שזכר ענינו כ"פ בס' קהלת], והפסוק שמביא בזה שירו לה' וגו' סופו – ירונו יושבי סלע מראש הרים יצוחו, יונתן תרגם – על המתים שיחיו שיאמרו שירה, ומפרש כאן מי יאמר תחלה שירה לעת ההיא, ואומר דמשה יאמר, ויתכן הכונה למה שדרשו (סנהדרין צ"א ב') אז ישיר משה, שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחית המתים מן התורה, ולפי"ז יש שייכות שירת משה לתכלית הענין שדרש בזה.
.
(שם)
ואין כל חדש וגו'. דרש רבן גמליאל, עתידה אשה שתלד בכל יום מהמתבאר מדברי התוס' בע"ז ה' א' ד"ה אין דאיירי בזה לימות המשיח, וע' כתובות קי"א ב'.
שנאמר (ירמיהו ל״א:ח׳) הרה ויולדת יחדיו, לגלג עליו אותו תלמיד, אמר, והא אין כל חדש תחת השמש כתיב, אמר ליה, בא ואראך דוגמתו בעוה"ז, נפק אחוי ליה תרנגולת מופירש"י על מ"ש עתידה אשה שתלד בכל יום, ביום שהרה זו יולדת ולד אחר כמו תרנגולת, וכיון שמשמשות בכל יום, נמצאות יולדות בכל יום דהכי משמע קרא, בכל עת שהיא מתעברת יולדת שממהרת לגמור צורת הולד לזמן מועט, עכ"ל, וכונתו בכל הדברים האלה לרמז שאין הכונה שיהיה ההריון והלידה לולד אחד ביום אחד, יען כי זה גם בתרנגולת אינו כן, כמבואר בבכורות ח' א' שהתרנגולת לאחר שנתעברה שוהה ביצתה כ"א יום.
.
(שבת ל׳ ב׳)