Re'eh ראה
1 א

מצוה ראי' בעזרה ג"פ בשנה כמ"ש שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך ודרשו הש"ס בחגיגה דף א' וז"ל הכל חייבין בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' הכל לאתויי מאי לאתויי סומא באחד מעיניו ולאפוקי מדר' יהוד' בן דהבאי דאמר סומא באחד מעיניו פטור מהראיה שנא' יראה כדרך שבא לראות כך ליראות מה לראות בשתי עיניו כך וכו' והנה הרמב"ם וכו' והתו' כ' בשם ר"ת.

2 ב

ונראה לבאר בדרך רמז מוסר בסוד עולם שנה נפש א' בחי' עולם ולפרש לשון חייבין דמשמע חוב מצד הקליפות הנק' חוב וז"א כי זה התראות פנים בעזרה לקבל הקדושה מפנים עליונים לכן נ"ל לבאר פסוקי יתרו ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו והקשה הרב מהו' יוסף יעב"ץ דהוי שני הפכים בנושא א' תחלה א' אל תיראו וכו' ואח"כ א' למען תהי' יראתו על פניכם וכו'.

3 ג

ונראה לי לבאר משנ' באבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא ע"מ שלא לקבל פרס ויהא מורא שמים עליכם והספיקות רבו וכבר ביארתי מזה במ"א.

4 ד

וכעת נ"ל לבאר ג"כ לשון פרס שהוא לשון חצאין וגם זה שייכות לסיפא ויהא מורא שמים עליכם להוצעה שזכר ברישא ונ"ל דבש"ס דיבמות ובריש טור א"ח כי אינו נקרא אדם אלא הנשוי אשה ומי שאינו נשוי נקרא פלג גופא הגם שגם הפשוטא אמת אבל יש בזה רמז מוסר כי אדם הוא חומר וצורה ועיקר התכלית שיעשה מחומר שלו צורה וכמ"ש האלשי"ך בפ' כי תצא בענין ב' נשים אחת אהוב' ואחת שנואה יעו"ש וכמו שהוא בדרך פרט כך הוא בדרך כלל כי אנשי המוניים מישראל הם בעלי החומר ושלומי אמוני ישראל צדיקי וכשירי הדור הם הצורה ועיקר התכלית שיעשו מחומר צורה וכמ"ש האלשיך בפסוק ויקחו שה לבית ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכינו וגו' מן הכבשי' ומן העזים תקחו וגו' כי עיקר תכלי' בריאת היצה"ר כדי להכניעו בקדושה וכמו שנא' באברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך שאפילו היצה"ר של אברהם אבינו היה נאמן לפניו יתברך וכו' ונ"ל וההקיש ענין עקיד' יצחק הי' על אופן זה לעקוד גבורת היצה"ר להכניע החומר של היצה"ר תחת הצור' וז"ש איזה גבור הכובש את יצרו וכו' וכן ענין יעקב איש תם יושב אהלים שיהי' מכניע שמאל בימין וכמ"ש בזוהר הגם שלא כ' זה האלשיך וז"ש דבר אל בני ישראל ויקחו איש שה לבית אבות שה לבית כי שה גי' היצר ור"ל שיהי' מושלים ביצרם כמו האבות שמשלו ביצרם וכן בש"ס דב"ב פ"ק ג' לא שלטה בהם היצ"הר שנא' בכל מכל כל וכו' וז"ש ויקחו איש שה לבית אבות שילכו אחר שרשן שהם האבות להביאו לבית כי גם בו תעבוד את ה' וכו' ולי הכותב נראה כי הפנימי הנקרא בית הוא הצורה והחיצון החומר מצד קליפות היצ"הר שהוא נקרא בשר אדם כי אדם מלגאו וכאשר זכרנו בהקדמה וז"ש ויקחו שה לבית שיעשה מהחומר צורה וזהו כניסתו הביתה וק"ל.

5 ה

ואם ימעט הבית מהיות משה להכניעו כאמור ולקח הוא ושכינו את השה שהוא היצה"ר שיעשה דרכי התשובה בחבורה עם אחרי' שזכות הרבי' יעזורו לו להכניעו ואחר הכניעו יחזיר את זולתו בתשוב' ג"כ ולא בלבד לרשעי' כי אם לרעים ולטובים וז"ש מן הכבשים בעלי ענוה וכשרי' ומן העזים הם הרשעים עזי נפש גם מהם תקחו ואחר כל זה אל יבטחו בו שלא יפתנו עוד ולומר כי לבו חלל בקרבו רק עמוד על משמרתך לבל יעלה עליך וז"ש והי' לכם למשמרת וכו' ודפח"ח.

6 ו

והנה הצורה היא הכשרים שמצד ימין נקרא איש והחומר מצד שמאל נקרא אשה הם אנשי ההמוניים וכמו שכתבתי בפירוש הש"ס אוי למי שבניו נקבות יעו"ש נמצא זה שתקן רק את עצמו ולא זולתו עדיין הוא פלג גופא שהוא נשמה בלא גוף משא"כ כשנשא אשה שהוא ע"י קדושין שקידש החומר לעשות צורה זהו נקרא אדם שלם והיינו בכלל ופרט הן בגופו ונשמתו או בגופו ונשמתו של כללות בני עירו ונעשה הוא נשמה אליהם וא"ש.

7 ז

ובזה יובן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס שתיקן חצי פרצוף הגוף שהיא נשמה הנקרא צורה חלק א' ולא תיקן חלק ב' הנקרא חומר וגוף שהם אנשי המוני ישראל אלא הוו כעבדים שלא ע"מ לקבל פרס רק שיהי אדם שלם וכאמור שיקשט את עצמו וגם את זולתו ואחר כל זה אל יבטח ביצרו רק מ"מ יהא מורא שמים עליכם וכמ"ש והיה לכם למשמרת וק"ל.

8 ח

עוד יש לפרש ויהא מורא שמים עליכם דכתבתי מזה שהקשה פליסוף א' איך הזהירה תורה על המורא כמ"ש את ה' אלהיך תירא בדבר המסור ללב שאם אין נכנס המורא בלב מעצמו איך ע"י הציוי יכנס המורא בלבו והחוש מכחישו וכתבתי שם בביאורו וכעת נ"ל ע"פ מה שנז' בסבא פ' משפטים בפסוק מי לא יראך מלך הגוי' וכי הוא מלך הגוים והא מלך ישראל איקרי ותירץ דכך פירשו מי הוא מלך הגוים אשר לא יראך וכו' יעו"ש והענין כי חיוב טבע בריאת העולם מחייב שיהי' מדריגות היראה מתפשט בכל הנבראים שבעולם וחוש הנסיון מעיד על זה כי טבע בריאת עכבור להיות ירא מחתול וחתול מכלב וכבש מזאב וכו' ומורא אדם על אדם כמ"ש אלמלא מוראה של מלכות איש את חבירו חיים בלעו ושורש כל מיני היראה ה"א יראת ה' אשר היא אוצרו ופנימי לכל מיני יראה שהם רק לבושים וקליפות אל יראת ה' שהי' הפנימ' וכל מיני יראה שנתעור' בעול' הוא לתכלית שיבא אל יראה פנימי שהיא שור' כל היראת שבעולם וכמו ששמעתי בשם הרב המגיד מוהר"י ממעזבוז הוי ערום ביראה בלי לבוש וקליפות היראה ודפח"ח.

9 ט

ומעתה מבואר קו' הפלסוף הנ"ל שאין זה ציוי לירא' אלא עצה היעוצה לאדם בראותו שמתעוררין להתפשט כמה מיני יראה בעולם אז את ה' אלהיך תירא שהוא שורש היראה וניצול מכולה וק"ל.

10 י

נמצא מי שאינו רוצה לידבק ביראה אחד שהיא יראת ה' אזי נופל תחת הרבה מיני יראת שבחיוב טבע בריאת העולם משא"כ איש משכיל ירא הש"י ע"י מין יראה א' שורש הכל ניצול מכל מיני יראה שהוא שולט על כל מיני יראה וז"ש ומוראכם וחתכם יהי' על כל חיית הארץ מצד דביקותן בשורש היראה וזהו מעלות רשב"י וחבירו שלא עלה שום מורא על ראשם זולת מורא שמים וכמ"ש בח"ה מעשה בחסיד א' יעו"ש.

11 יא

ובזה יובן ויאמר משה אל תיראו ר"ל ע"י שאתם יראים ממנו ית' בזה אינכם צריכין לירא משום מיני יראה שבעולם וז"ש אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ר"ל להרים נס ולגדל אתכם שיהי' מוראכם וחתכם על הכל והוא מצד שתהי' יראתו ית' על פניכם שהוא שורש כל מיני יראה ובזה תנצלו משא' מיני יראה שהם רק לבוש אל יראת ה' כדי לדבק בשרשו והבן.

12 יב

ובזה יובן הכל חייבין בראיה שנאמר יראה כל זכורך אל פני האדון ה' וגו'. ור"ל מאחר שהכל בחיוב היראה מצד טבע הבריאה שנתפשט בחינת היראה בעולם בכל הנבראים שהם מצד לבושים וקליפות שנקרא חוב שהוא לבוש אל היראה פנימית שהיא יראת ה' א"כ איש משכיל הנקרא זכר יבחר בחי' יראת ה' וז"ש יראה כל זכורך אל פני האדון ה' משא"כ השוטה שאינו בוחר בשורש היראה שהיא פנימי לכולם אז נופל תחת לבושי וקליפות היראה שהוא הרבה וז"ש חוץ מחרש שוטה וקטן כי השוטה ודאי אין בו יראה כמ"ש משלי סימן ט' תחלת חכמה יראת ה' וגו' א"כ השוטה היפך החכם אין בו יראת ה' שמצד חסרונם אינן בכלל יראת ה' וכמ"ש בזוהר פ' יתרו דף ע"ט לית דחילו אלא באתר דהוי שלימותא וכו' כמ"ש יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליריאיו באתר דלית מחסור שלימות' שכיחא לכך הנורא דאיהו יעקב תרגומא שלים וכו' יעו"ש. לכך חרש שוטה וקטן דיש מחסור אין בם יראת ה' ואינם בכלל יראה כל זכורך את פני האדון ה' ועוד רמז מוסר במה שאמר חוץ מאיש שוטה וקטן כי כבר זכרנו בקו' הפילוסוף שהקש' וכי צורך לצוות על היראה הלא במלך בשר ודם ממילא בא היראה לכל הרואה אותו או שומע שמעו ואינו צריך לצוות עליו והתשובה מענין המשל בריבוי דמים שרפואתו על ידי חרדה שנסתלק הדמים וכו'. והכא נמי כי הרואה המלך או שומע שמעו שבא למדינה ודאי נכנס היראה בלבו ממילא משא"כ זה שאינו רואה ואינו שומע רק כאבן דומם אין מקום לו לירא ממלך ב"ו ומזה נלמד למלך ממ"ה כביכול זה שאינו רואה בעיני השכל ואינו שומע כרוזי המלך מלכו של עולם בכל יום ודאי הוא חרש וסומא וכמ"ש חז"ל החרשי' שמעו והעורום הביטו וכו' וכמ"ש בפסוק ישעי' ך"א אמר שומר אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו שובו אתיו וכמ"ש בזוהר תרומ' דף קל"א ע"א וז"ל וקלא דאקרי במילין אילין וכו' אם תבעיון בעותכון בצלו קמי מלכא בעיו וצלו ותובו לגבי מאריכון אתיו כמאן דזמין לקבלא לבנוי ולרחמא עליהן וכו' יעו"ש הרי כמה כרוזין מכריזין על אזהרת התפלה שהיא ביראה כי מ"ש עבדו את ה' ביראה ועבודה זו תפלה וזה שאין לו יראת ה' מחמת שאינו שומע הכרוז שהם המחשב' טובה שבאדם ודאי זה נקרא חרש שאינו שומע ואינו מדבר וגם השוטה המאבד מה שנותנין לו כי ידו פשוטה ית' לקבל שבים ולקבלו וכאלו נותן לו ידו דהיינו סיוע שנקרא יד והיינו הרהורי תשובה שנותנין לו והשוטה מאבד מה שנותנין לו הרהורי תשובה וכמו ששמעתי ג"כ ממורי כי שמועת הכרוז הוא המחשבה ולכך אין לך רשע שאין לו הרהורי תשובה בכל יום מצד אלו הכרוזין ודפח"ח והצדיק נותן לב לקיים מחשבתו הטובה משא"כ הרשע ובזה אמרתי פי' הפסוק פ' יתרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי ופי' במכילתא וז"ל אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך כי כל התחלת קשות וכו' וכמ"ש רש"י בחומש יעו"ש ויש להבין מה זה קפידא שתיכף ומיד יקבלו עתה ולא בהמשך זמן להתייעץ אם יוכלו לקבל ולקיים כל התורה ונ"ל דכ' האלשיך משלי בסי' ו' פסוק ט' עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתיך וז"ל והנה אין ספק כי איש לא נעדר מכל החי מבני ישראל מלתת אל לבו בימי הבלו לעזוב דרכו ולפרוש מיום ההוא מהבלי עולם להתנהג בחסידות ולקבל עול תורה ומצות והנה עודנו בתמימות לבו לעשות כן והנה יצה"ר לקראתו אומר לא זו הדרך לעבוד ה' עודך מחזיק במשא ומתן רק כשתפנה מעסקך אז תשנה וכל כוונתו כדי שיתקרר דעתו מחמימותו וכו' אך החרד לדבר ה' מיד בהקיצו משנתו יחזיק מיד ולא ירפה ואז יצליח וכו' יעו"ש.

13 יג

ובזה יובן ועת"ה אם שמוע תשמע דר"ל מיד אם תשמעו בשעת חימום כמ"ש רז"ל ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני ויחן שם ישראל מה ביאתן בתשובה כך נסיעתן וכו' שהי' כולם כאיש אחד בתשובה ולכך אם יהיו זריזין מיד לקבל עול תורה ומצות יצליחו משא"כ אם ישמעו לעצת היצה"ר להתייעץ א' יעבור החימום ויתעצלו לכך א' ועתה אם שמוע אז תשמעו אח"כ ג"כ ושמרתם את בריתי וזהו כלל גדול בעבודת ה' כנ"ל וק"ל.

14 יד

ובזה יובן משנת באבות פ"ב שנשאלתי אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה והקשה ונ"ל לבאר מ"ש קודם לזה אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע שסופו להשמע ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה והספיקות רבו ויבוארו ממילא ע"פ מה שזכר הרב האלשיך כי עצת יצה"ר הוא כשרואה החימום לעבודת ה' ולתורתו אז עצתו רק לדחותו מהחימום שעוד חזון למועד אחר שיניח מעסקיו וכנ"ל והתורה נקרא דבר כמ"ש דבר צוה לאלף דור וז"ש אל תאמר דבר שאי אפשר לשמוע מיד רק שסופו להשמע אחר שיניח מעסק משא ומתן כי זהו עצת יצה"ר כאמור אלא צריך לאחוז דברי התורה מיד בשומעו הכרוז במחשבה או מפי שומע ממש דהיינו הרוכלים המחזרין בעיירות להשמיע תוכחת חיים יחזיק במוכר ולא ירפא וכמ"ש ועתה אם שמוע וגו' וכנ"ל וזה שאמרו חז"ל חרש שאינו שומע כמו דילפי בש"ס שנאמר ואני כחרש לא אשמע והיינו שאינו שומע מיד לכך אינו מדבר אח"כ ג"כ לאחוז בתורה הנקרא דבר והנה יש בשראל ג' כתות בענין שמיעת תורה ומוסר מפי חכם הרואה מום והוא קבוע בעיר או עובר מעיר לעיר כי יש הולכין לבה"כ בשעה שהחכם דורש תורה ומוס' מפני הבושה וכיוצא בו מאיזה טעם לפגם אבל אין הלב שומע שיכנוס בלבו זהו נקרא חרש שאינו שומע ויש כת ב' שנכנס בלבו בעת שומעו מפי החכם וקיבל הדברים לשמוע בכל לבו ואחר שיצא מפתח בה"כ אז לפתח חטאת רובץ שבא היצה"ר בטענות הנ"ל ואמר דיך בשמיעה ולא לעשות עתה שאתה טרוד בעסקך וכיוצא בזה ובאמת ז"א כמו שאמר המנוח החסיד מוהר"יל פיסטנר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' דהיינו לשמוע ולעשות משא"כ בשומע ואינו עושה נקרא שוטה המאבד מה שנותנין לו אחר ששמע בלב וקיבל תוכחת חיים לנתינה יחשב לו ואח"כ באינו עושה מאבד מה שנותנין לו ויש כת ג' שאינו נכנס כלל לבה"כ כשנודע לו שיש משמיע תורה ומוסר כמו בריחת שד מן ויהי נעם וזה נקרא קטן שאינו יכול לאחוז בידו של אביו ולעלות מירושלים להר הבית לדברי ב"ה דהלכתא כוותי' נגד ב"ש וא"כ פטור מלהתראות בעזרה והענין מה שכתבתי בביא' משנה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכו'. וזהו מאן דאחיד בידא דחייביא וכתבתי בתנאי שגם הוא יכול לאחוז בידו של אביו שהוא החכם המלמדו דרך ה' כמ"ש אלישע לאליהו אבי אבי רכב ישראל וכאשר אבאר מזה דרוש מיוחד וגם ביאור הש"ס שיעור השופר כדי שיאחז בידו וכו' יעו"ש ושפיר א' ולעלות מירושלים שהיא קדושה קצת אל הר הבית שהיא מעלה ומדריגה יותר בכמה קדושות וכמו שאמרו במשנה א' דכלים כי ירושלים מקודש רק שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני משא"כ הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבו' נדות ויולדות נכנסים לשם וכו' א"כ זה החכם שרוצה להעלותו ממדריגה למדריגה היותר קדושה והוא אינו יכול לאחוז בידו כדי להעלותו והיינו מצד שאין לו אחיזה ודביקות עמו ואדרבה חושב מחשבה למצוא עונו של חכם כדי לשנוא אותו כמ"ש האלשיך משלי שנאה מעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה כי הרשע שונא חכמים לעורר מדנים משא"כ החכם אוהב הבריות אפילו הרשעים כדי לקרבן לתורה יעו"ש ומאחר שאלו ג' כתות חרש שוטה וקטן אינן מקבלים חכמה ומוסר כמו שזכרתי ג' בחי' הנ"ל א"כ אינן בכלל היראה כמ"ש ראשית חכמה יראת ה' ר"ל תחלה חכמה אח"כ יראה דאין בור וכו' א"כ שפיר א' הש"ס במשנה הכל חייבין בראיה כמ"ש יראה כל זכורך אל פני אדון ה' חוץ מחרש שוטה וקטן וק"ל.

15 טו

ומשנה דאבות ג"כ בזה הזהיר שלא יהי' מכלל החרש שאינו שומע תוכחת חיים לעשות מיד שאומר שאי אפשר לשמוע עתה רק שסופו להשמע וכאמור וק"ל.

16 טז

ואל תאמר לכשאפנה אשנה וכו' והוא דכ' הרמ"בם בפ"ה מה' תפלה וז"ל חמשה דברים מעכבין את התפלה אעפ"י שהגיע זמנה ואחד מהם כוונת הלב וכו' כיצד הוא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט וכו' והוא מש"ס דברכות דף ל"ו דלמא מעקרא לא כיון דעתי' ולבסוף כיון דעתי' ומ"ש חוזר ומתפלל והקשה בלח' משנה על הרמ"בם הא המסקנא בש"ס דף ל"ד עכ"ל דלעכובא לא בעי דאמרי' ואם לאו יכוין באחת מהם ולא ידעתי למה לא הזכירו רבינו ז"ל ע"כ והנה לתרץ קו' זו' עיין וכ"כ התו' ויצא יצחק לפנות ערב יעו"ש.

17 יז

העולה מזה דצריך לפנות מחשבתו מכל הרהורין ומחשבות זרות בעת עסקו בתורה ותפלה אבל אינו מעכב וכמ"ש בטור א"ח דמטעם זה אינו חוזר בשביל חסרון כוונה דגם בחזרה יהי' כך יעו"ש וז"ש אל תאמר כשאפנה מן כל המחשבות זרות אז אשנה שמא לא תפנה וכמו דקי"ל בפוסקים הנ"ל וא"ש.

18 יח

איברא דיש עוד לפרש משנה דאבות בדרך זה והוא דשמעתי קו' א' ממורי בענין מה שאמרו בש"ס בכל יום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכו' וכן מה שנאמר אמר שומר וגו' שדרשו שהוא כרוז וכנ"ל שאם אין שומע את הכרוז למה מכריזין ואם יש שומע קשה שהחוש מכחישו כי מי זה יאמר ששמע כרוזין מלמעלה ואף אם ימצא א' שאומר ששמע מי הוא הפתי אשר יאמין לדבריו וא"כ לאיזה תועלת הוא הכרוז ללא יועיל ותירוצו הוא עד"ז הגם שאין זה לשונו דאי' בש"ס דחגיגה דף ה' ע"ב רי"בח הוי קאי קמי' קיסר אחוי לי' אפקורסא עמא דאהדרינהו מרי' לאפי' מני' אחוי לי' עוד ידו נטוי' וכו' מאן דלא ידע במחוג ליחוי קמי' מלכא וכו' ויש להבין זה הענין למה דברו ברמז ולא ע"י דיבור מפורש וגם לאיזה תועלת מביא הש"ס זה ונ"ל דיוצא לן מזה רמז מוסר בענין הכרוזין שלמעלה שאינו דיבורכי אין אומר ואין דברים שם למעלה כי הדיבור הוא גשמי וראי' לזה כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעואין דרך ארץ לדבר המלך עם שריו ויועציו ועבדיו כי אם ברמז וכאשר שגם עתה במלכות ישמעאל הנהגתו כך וזה שהודיענו הש"ס שגם הכרוזין היוצאין ממלך מלכו של עולם הוא ברמז וצריך לידע במחוג רמז הכרוז ע"י המחשבה שבאין לאדם בכל יום הרהורי תשובה שהוא מחמת הכרוז או ע"י שאר דברים הנודעים למי שעיני שכל לו שלא יהי' מכלל אלו הנאמר אל תהי' כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן וכו' רק כשנתעורר בעולם איזה פחד ויראה ידעו שמרמזין להם מלמעלה שידבקו בשורש היראה וכנ"ל וכשנתעור' איזה שמחה בעולם ידבק בשמחת עבודת ה' וכיוצא בזה ישמע חכם ויוסיף לקח ודפח"ח.

19 יט

ובזה ביארתי משנה דע מה למעלה ממך ר"ל שידע איזה מדה נתעורר למעלה ויתפלל משם בסוד בזאת יבוא אהרן אל הקודש ממך ר"ל איזה מדה נתעורר בך אם מדת יראה ופחד שהוא מדת גבורה יתפלל וידבק בשורש הגבורה למתק הדינין בשרשן ואם נתעורר לך מדת אהבה וחסד ושמחה ידע שמדה זו נתעורר למעלה בשכינה וידבק בשורש השמחה וכ"כ בזוהר תרומה מטעם זה צריך הכהן שיהי' פניו נהירין ולא בעצבות כמ"ש בדף קס"ה ע"א עבדו את ה' בשמחה ובזה מקיים בכל דרכיך דעהו וההיפך ח"ו מצאוהו צרות רבות כמ"ש על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה כי הי' מראין לו צרות המלובש בקליפו' שהוא חיצוני כדי שיכנס בפנימי על דרך הנ"ל עד לבסוף שיודע ברמז שמרמזין לו מלמעלה וכמו שנאמר בפ' ואתחנן בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו ר"ל שאז תשמע להבין ברמז קול הכרוז כי אל רחום ה' לכך לא ירפך שתלך בדרך שובב וע"כ עדיו תשובו וכן שמעתי מהרב המוכיח מוהרי"ל גילנר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' והקושיא מה זה נתינת טעם כי אדרבה מי יוכל לדמות צורה ליוצרה שיהי' קדוש כמו הש"י וביאר כי מאחר שנשמ' ישראל נאצלי' מעצמותו ית' וכמ"ש ויפח באפיו וכל הנופח מעצמותו הוא נופח א"כ זה שאמר קדושים תהיו שמצד ההכרח לבסוף תהיו קדושים אחר כמה גלגולין וסגופין כדי שלא ידח ממנו נדח כי קדוש אני א"כ עצה היעוצה שמיד תהיו קדושים מאחר שאין ברירה וכמו ששמעתי פ' כל ישראל יש להם חלק לעה"ב בהכרח ודפח"ח

20 כ

ובזה יובן מ"ש אל תאמר דבר שא"א לשמוע ר"ל בל תחליט בדעתך שזה מן הנמנע בדבר הכרוזין שא"א לשמוע כי הרי סופך שתשמע וכמו שנא' בצר לך וגו' אז ושמעת בקולו ר"ל שיהי' לו אז לב שומע להבין בקול הכרוז אחר כל הצרות א"כ מוטב לך לשמוע מיד ע"י מחשבה או שאר מאורעות שבעולם ע"ד הנ"ל ואז יצליח וא"כ במשנה הנ"ל מרומז קו' מורי ותרוצו וק"ל וז"ש דוד המלך ע"ה נתתי שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו וגו' ור"ל שנתפשט שמחה בעול' והם שמחו בגשמי וקליפו' והוא מעת אשר דגנם ותירושם רבו ואני נתתי שמחה בלבי שהיא השכינה וכמ"ש וטוב לב משתה תמיד לשמוח ביחוד ושמחה בעולם עליון וק"ל

21 כא

ובזה נ"ל לבאר מ"ש בזוהר תרומה דף ק"ס ע"ב פתח רבי יוסי במילי דק"ש ואמר כתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד וכתיב שמע ישראל היום הזה נהיית לעם וכתיב שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן וביאר שם כל א' יע"ש ולדברינו הנ"ל נראה דבא הכתוב נגד ג' כיתות הנ"ל וק"ל

22 כב

מצוה עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' להבין מצוה זו נ"ל לבאר תחלה ש"ס דשבת פרק כל כתבי בעי מיני רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי עשירים שבאורץ ישראל במה הם זוכים א"ל בשביל שמעשרין שנא' עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר שבבבל במה הם זוכים אמר לי' בשביל שמכבדין את התורה ושבשאר ארצות במה הם זוכים א"ל בשביל שמכבדין את השבת וכו' והוא כולו תמוהו ונבאר א' לאחד תחלה מה זה שאלה עשירים שבא"י במה זוכים וכי השאלה הוא על העשירים המז' לכאורה ראוי לשאול על העניים שבה מ"מ הם עניים וכמו שנז' במכילתא שאלת התורה כתיב בשמאלה עשר וכבוד למה בני עניים וכו' א"כ בני ארץ ישראל שהם חכימי בתורה טובא לכך בשמאלה עושר וכבוד וצריך לומר דקאי על עמי הארץ שבה מ"מ זוכים למעלת העושר גם זה אינו דכ' הגאון מו' נפתלי בספרו סמיכו' חכמי' טעם שנחשידו עמי הארץ המעשר דוקא וביאר משום דקי"ל הנותן מעשר זוכה לתורה שנא' למען תלמד סמוך לעשר תעשר וכו' א"כ כשהוא ע"ה ע"כ לא נתן מעשר דאל"כ לא הי' ע"ה ודפח"ח ע"כ עשירי ארץ ישראל ע"כ לא קאי על עמי הארצות דודאי אינם מעשרים וע"כ צריך לומר דקאי על ת"ח שבה א"כ הדרא קו' לדוכתא הנ"ל ונראה דביארתי במשנה תן לו משלו שאתה ושלך שלו עפ"י מ"ש האלשיך על פסוקי התור' בפ' ראה כי יהי' בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך וגו' לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ ידך מאחיך האביון כי פתח תפתח את ידך לו וגו' וביאר בארוכה ואני ביארתי בקצרה אף שאינו לשונו ממש והוא ע"פ שוחר טוב בפסוק ישב עולם לפני' אלהים חסד ואמת מן ינצורוה ששאל דוד מלפני הקב"ה למה יהי' זה דל וזה עשיר הי' ראוי שישב עולם לפני אלהים ר"ל עפ"י הדין הי' ראוי להתחלק ההון ועושר בין הכל בשוה והשיבו רוח הקודש א"כ חסד ואמת מן ינצורוהו עם מי יעשו צדקה זו עם זו וכו' ובאמת זה שאלת התורה הנ"ל מ"מ ביני עניים וזאת התשובה ג"כ שלא יתעסקו בדברים אחרים וישכחו התורה וא"כ ז"ש עשר תעשר שתגרם לת"ח למען תלמד וגו' ר"ל תלמד שהוא פעול יוצא לאחרים ובזה ביאר פסוק כי יהי' בך אביון ר"ל כי בך ובשבילך הוא אביון למען זכותך בהתפרנס על ידך והראי' שהוא מאחד אחיך וזה ביאר האלשיך במקום אחר הכותב כל נכסיו לבנו א' בין הבנים לא עשאו אלא אפוטרופס וכו' וא"כ מאחר שהוא אחיך מהיכי תיתי שתזכה את בנכסי אביך שבשמים כי לו ית' הכסף והזהב ולא אחיך האביון ושמא תאמר כחך ועוצם ידך עשה לך את החיל וגם שאת' יושב בעיר רבת משא ומתן משא"כ הוא יושב בעיר שכל יושביה דלים ואביונים גם זה אינו כי הוא אחיך בחכמה ומשא ומתן וגם באחד שעריך כמוך בעיר רבת משא ומתן ואפילו הכי אתה עשיר והוא אביון ע"כ הוא בך ובשבילך לכך הזהר שלא תאמץ לבבך שהוא כולל היצה"ר שתמצא בו דופי לומר שהוא רע בעיני ה' כמו שאלת טורנוסרופס לרבי עקיבא ומכח זה תקפץ ידך מלתת לו אלא פתח תפתח ר"ל אם תרצה לפתוח לך מן השמים תפתח אתה למטה לאביון ואמר את ידך שלא תמתין עד יפתוח הדל ידו לקבל כי אם אתה תפתח לו ידך תחלה כי אז בראותו רצונך הטוב לא יבוש וכו' ודפח"ח

23 כג

ובזה מבואר תן לו משלו שאתה ושלך שלו כי פקדונו בידך וק"ל אפס דהקושיא הוא כך בשלמא הת"ח שהוא עני וע"ה עשיר שיחזיק זה ביד זה והוא כמו יששכר וזבולן שזה לא יבטל מתורתו רק זה יעסוק במשא ומתן וא"כ לא קשה שיהי' איפכא משא"כ כשהת"ח הוא עושר וע"ה עני ודאי קשה למה ישונה סדרן בזה או שני ת"ח או ב' ע"ה זה עני וזה עשיר ודאי קשה למה זכה זה יותר מזה והנה השפעת השפע הנשפע לאדם הוא בא' מג' סבות כמ"ש בח"ה שזכרתי בהג"ה וכו' ולהבינך ענין ג' סבות נ"ל כי העולם נברא בג' קוין קו החסד קו הגבורה קו הממוצע וז"ס ג' ספרים וסוד אמ"ש הנז' בס"י וכמ"ש הראב"ד יעו"ש הג"ה כ' ברו"ה העושר נותן הש"י לאחד מג' הא' לטובות האדם ב' לנסיון ומבחן ג' לנקמה סימן טובה כשחושב תמי' בממונו לגמו' חסד וטרוד בקיום חובת הבור' יותר מממה שהי' לטרו' בממונו סימן נסיון ומבחן שטרוד בממונו ומפחד לשמר מפגעים אין לו ממנו אלא אורך הדאג' עליו נאמר כי כל ימיו מכאובים וסימן לנקמה שהוא טרוד בתענוגי עה"ז הרוג בקר ושחוט צאן והי' לכנור ונבל ותוף וחליל עליו נאמר עושר שמור לבעליו וכו'. וא"כ לא ימלט שפע עשירית כי אם שנשפע מג' קוין הנ"ל והוא נרמז בג' סימנין שזכר בח"ה כשהוא גומל חסד נשפע מקו החסד לנקמה נשפע מגבורה לנסיון ומבחן הוא מקו האמצעי המכריע לכאן ולכאן והוא נסיון ומבחן לאיזה צד יכריע את עצמו בעושר או לגבורה או לחסד ונודע ג' קוין אלו הם ג' ארצות שנזכר בש"ס הנ"ל כי ארץ ישראל יש בו עשר קדוש' כמ"ש נגד קו הימין שהוא קו החסד והחכמה הנקר' קדוש ובבל יש בו קצת קדוש' לענין מעשר שני בשביעי' כמ"ש בפ"ד דידים וכו' הוא נגד קו האמצעי ושאר ארצות שאין בו קדושה כלל הוא נגד קו הגבורה אך דלפ"ז תיקשי קו' הרמ"בם ובעל עקידה על הש"ס דשבת דמאן דאתיליד במאדים הוי שופך דמים וכו' דא"כ אין ברירה דהמזל מכריחו ושכר ועונש למה וכו' וה"נ אחר שהעושר ניתן לבני אדם בשאר ארצות לנקמה א"כ מוכרח בו ועונש למה ובא"י ניתן לחסד ושכר למה אך דכבר סרה קו' זו כמ"ש האלשיך משלי סימן ך"ב ערום ראה רעה ונסתר ופתיים עברו ונענשו לתרץ קו' הנ"ל וז"ל פקח עיניך וראה כי לא בהחלט נתננו ה' ביד המזל וזה לך האות והמופת כי הלא ביד האדם להפכו ולהמלט ממנו כענין מ"ש כי רעה נגד פניכם והפכו יהושיע לדם מילה א"כ ה"נ בש"ס בנולד במאדים דלהוי אשיד דמא דיכול להפכו ולהיות מוהל או אומנא הנה בידו להפכו מרעה לטובה ובזה מתורץ קו' הנ"ל דראוי לעונש וז"ס ערום ראה רעה ונסתר ע"י שהפכו כנ"ל ופתאים עברו בטענה כי מזלו גרם לכך נענשו כי תו' יכול לסתור מלעבור להפכו לטובה ודפח"ח וה"נ בשאר ארצות שנתן לנקמה והסימן שהוא טרוד בתענוגי עה"ז והנה יכול להפכו שיהי' טרוד בתענוי עה"ז לדבר מצוה להתענג בשבת ויום טוב וכשלא יעשה כך ראוי לעונש והוא הדין בארץ ישראל הי' יכול לעשות חסד שלא לדבר מצוה רק בשביל עצמו שהוא מעשר בשביל שיתעשר דשרי לנסוי בזה כמ"ש הרי שיש לו עושר בשכר מצוה זו של מעשר אבל זה שמעשר לשם פועלן שהוא לשם שמים הרי זוכה למצוה וגם לעושר.

24 כד

ובזה יובן צחות לשון הש"ס עשירים שבארץ ישראל במה זוכין והוא ב' שאלות חדא מאחר שבא"י נשפע העושר מקו ימין א"כ שכר למה שהוא מוכרח כך ובמה זוכים לשכר על עצם המצוה ושאלה ב' דע"כ יש בו ג"כ צד שיהי' לו עושר מצד העונש דאל"כ אין בחירה וא"כ צריך לידע ההיפך שהיא הרעה כדי שיהפכנו לזכות וז"ש במה זוכים ומשני בשביל שמעשרין שיש בו ב' בחי' א' שיעשר לשם שמים או שיעשר להנאת עצמו שיתעשר דשרי בזה וקאמר כשמעשרין סתם דהיינו לש"ש ולא שמעשר ומפרש כדי שיתעשר לכך זוכה כנ"ל ומבאר ב' שאלות חדא באידך וק"ל.

25 כה

ושוב שאל שבבבל במה זוכין שהוא נגד קו האמצעי שיש בו בחינה לכאן ולכאן ושאל לידע במה זוכין שיהי' העשירים לו לזכות ע"י שהכריעו לטובה כי שם שפע העושר לנסיון ולמבחן וכנז' ומשני ע"י שמכבדין התורה ור"ל דהא זכרנו לנסיון יש לו פחד ודאגה תמיד לשומרו מפגעים אשר עליו נאמר כל ימיו מכאובים לשומרו במקו' שיד האדם שולטות בו וההיפך שיגנזו במקום שאין יד האדם שולטת בו כמו מעשה דמונבז המלך שביזבז אוצרותיו ואמר אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו וכו' אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות שנאמר פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם אבותי גנזו לאחרים ואני וגנזתי לעצמי שנאמר ולך תהי' צדקה אבותי גנזו לעה"ז ואני לעה"ב

26 כו

עוד נראה לי לפיו' דאי' בפ"ב דעדיות האב זוכה לבן בעושר וכו' והי' השאלה במה זוכין ר"ל לבניהם כי ודאי ידע השואל בזכות המעשר רק דס"ל כי זכו' מעשר מספיק לדידי' אבל לבניו צריך עוד איזה זכות והשיב בשביל שמעשרין סתם ר"ל לשם פועלן ושלא להתעשר כי עשר בשביל שתתעשר שרי והוי על מנת לקבל פרס דשרי במעשר ומספיק לדידי' ולא לבניו משא"כ לש"ש נמשך לבנו ג"כ ומרומז בפסוק וק"ל

27 כז

אי נמי יש לומר כפשוטו דעושר שהוא לנקמ' שמור לבעליו לרעתו וכמ"ש בזוהר שאינו שלו רק לבעליו ולא נשאר לבניו אחריו ושאל במה זוכין לבניו ומשני בשביל שמעשרין וק"ל או במה זוכין ר"ל שלא יהי' לנקמה רק שידע שניתן לו לזכות ואמר כשמעשרין או כשמכבדין וכו' וק"ל.

28 כח

ויש להבין ענין מעלות הנאמרין כאן הגם דב' הראשונים י"ל שהוא א' דהא אמר אבותי גנזו למטה ואני למעלה ושמא תאמר שאין נפקותא בזה רק שיהי' גנוז לזה א' דיש נפקותא רבתא כי למטה הוא במקום שיד האדם שולטת בו משא"כ למעלה וא"ש וא"כ נשאר עלינו חובת ביאר ה' מעלות אלו להבין מה ענינ' ועוד דקי"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וא"כ קשה על מונבז שביזבז יותר וכ"ת דביזבז עד חומש ותו לא א"כ למה חברו עליו אחיו ובית אחיו שהיו מבית חשמונאי מאומ' ישראלי' שרצ' לקיי' תור' משה שנא' עשר תעשר ואטו בשופטני הוי וכ"ת דמצד הדין סגי במעשר א' מעשר' והוא נתן חומש קשה וכי מאן דעביד כתקנת אושא שחומש רשאי לבזבז יחברו עליו וגם שהש"ס מביאו ונ"ל דודאי הש"ס מביא זה ללמדינו מדריגות מעולות שיש בצדקה זה למעלה מזה א' המעשר כדי שיתעשר שהוא כמו המרויח למטה לתועלת עצמו ב' המעשר לשם שמים ואינו רוצה להנות ממנה בעה"ז וכו כי אם שיהנה ממנה לעולם הבא כשאר שכר מצות הגנוזים לו לעה"ב ג' ע"ד שכ' האלשיך משלי כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין ור"ל שאינו רוצה שיהנה משכר מצותיו בעה"ז לכך מספיק זכותו לכל העולם שיהיו ניזונין בזכותו וזש"ה כל העולם ניזון בשביל חנינא בני והטעם בזכות שדי לו בקב חרובין וכו' והכי נמי יש מדריגה שהוא מעשר להמשיך שפע וברכה אל השכינה שהוא נקרא מעשר מדה עשירית והיא תשפיע לכל העולם אשר פרי מעלליהם יאכלו כל בני עולם וזה נק' צדיק כי טוב ודרשו בפ"ק דקדושין טוב לשמים ולבריות והנה לכאור' הוא היפך הש"ס צורבא מרבנן דמרחמין לי' בני מתא לא משום דמעלי טפי אלא דלא מוכח להו במילי דשמיא וא"כ איך אפשר שיהי' הצדיק טוב לשמים ולבריות אלא צריך לומר שמשפיע שפע להשכינה כדי שתשפיע לתחתונים ואז נקרא טוב לשמים ולבריות וא"ש. ד' שיש הפרש בצדקה בין נותן לת"ח ובין נותן לע"ה כי כבר כתבתי בפ' הש"ס דמ"ק בביאור משים לילות כימים כי הת"ח נקרא נפש האדם ואיש ההמוני נקרא בשר אדם והוא לבוש אל הנפש והנשמה כמבואר שם כי עמי הארץ הם מעולם העשיה הנק' עבד ואמה משא"כ נפש הת"ח הם מעולם הבריאה ואצילו' הנק' בנים להקב"ה כנודע בזוהר והנפקותא בזה עפ"י השאלה ששאל טורנוסרופס לרבי עקיבא אם אלהיכם אוהב עניים משל למלך שכעס על עבדו וכו' והשיבו ר"ע משל למלך שכעס על בנו וכת' העולה מזה כשנותן לע"ה הנק' עבד אדרבה הקב"ה כועס וכמ"ש הנביא ירמי' יהיו מוכשלים לפניך בעת אפיך וכו' וכ' הגאון בעל קיקיון דיונה משא"כ לת"ח והגון שנק' בן לצדקה יחשב והנה כשנותן גם לשאינו הגון אף דאינו מקבל שכר מ"מ הצדקה המעשר עושה שלה שיתעשר עכ"פ דגם נוגשיך צדקה בעניים מרודים כדמפרש בש"ס והיינו שגונזו אוצרות ממון שיתעשר ממנו אבל כשנותן להגון ת"ח שנקרא נפש גונז אוצרות נפשות שמקיים אדם שנקרא נפש וכמ"ש בפסוק פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם ה' יש הפרש בין נותן לעני אחר שבא אצלו ובין כשהוא מקדים לשלוח לו דרך כבוד לביתו טרם שיבקש ממנו דאי' בפ"ק דב"ב מאי דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד משום דרודף צדקה ימצא צדקה אמר רבי נחמן ב"י הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנין לעשות להן צדקה כדי לקבל עליהם שכר לאפוקי ממדרש רבא בעת אפך עשה בהם וכו' וק"ל.

29 כט

מצוה פתוח תפתח את ידך לו טעם כפל וגם לו שהוא מיותר דודאי לעני קאי ונ"ל דהוא כמו אשר הכין לו ודרשו חז"ל לעצמו הכא נמי כך שיפתח ידך לו להנאת עצמו שאם פתוח לעני תפתח ידך לו לעצמו בסוד פותח את ידיך א"ת ידיך אלא יודיך וכו' ה"נ כך ע"י שפתוח אתה לעני תגרום להמשיך ותפתח השפע מן יודיך לו לעצמו והוא על דרך עשר בשביל שתתעשר.

30 ל

ובדרך פנימי נראה לי לתרץ תחלה פסוקי משלי סימן י' פסוק שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בחסר לב ימותו ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה כשחוק לכסיל עשות זמה וחכמה לאיש תבונה מגורת רשע היא תבואנו ותאות צדיקים יתן והספיקות רבו גם הי"א תעשיר מיותר ועוד מהיכי תיתי שיוסיף עצב עם העושר ונראה לי דכבר זכרתי לעי' בביאור הפסוק שפתי צדיק ירעו רבים על ענין האחדות יעו"ש וכאן נראה לי לפרש יותר פנימי ע"פ פירוש הפסוק זה עני קרא וה' שמע ומכל צרותיו הושיעו דנזכר בתיקונים איזה חסיד המתחסד עם קונו יעו"ש עונש המתכוין לתועלת עצמו גם בתורה ותפלה שכל חסדם כחציר יבש וכו' ומעלת המכוין להועלת השכינה שגם הוא נענה מיד רק שלא יכוין שיהי' נענה לעצמו יעו"ש ונודע כי יסוד צדיק נקרא זה ומדת המלכו' דלי' לה מגר' כלו' נק' עני גם שהו' גי' קל שדעת קל של' וכו' וז"ש זה עני קרא ר"ל שאם קריאתו ותפלתו הוא לתועל' השכינה לחברה ולייחד' ביסוד צדיק עליון שהם זה העני אז וה' שומע מיד נענה ומכל צרותיו הושיעו וא"ש

31 לא

ובזה יובן שפתי צדיק ירעו רבים שכוונת הצדיק בתפילתו אינו לתועלת עצמו רק לתועלת השכינה להמשיך לה שפע וברכה שתשפיע לכל העולם שהם רבים כי היא אם כל חי משא"כ אוילים שאינם מכוונים לתועלת השכינה הנק' לב בחסר לב ימותו והוא ע"ד כי מתו כל האנשים שירדו מנכסיהן שגורמין שהנהר יחרב ויבש וכשאין השפע באה אל השכינה והיא עני' גם הם באו למדה זה של עניות הנקרא מיתה וז"ש בסוף הש"ס אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום וגו' כי המלכות נקרא ברכה שמקבלת ק' ברכות בכל יום בסוד מאה אדנים וכו' וגם סוד הברכה הוא כשמקבלת מן ד' מלוין ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהוא רל"ב גי' הברכה והם סוד המוחין דז"א חו"ב ע"ב ס"ג חו"ג מ"ה ב"ן והכל ע"י ברית שלום יסוד המשפיע למלכות והצדיק שהוא במדריגת ברית שלום לכך אמר אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שהוא הצדיק הנעשה מרכבה לצדיק יסוד עליון הנכלל מכל המדריגות כדי להשפיע למלכות ונודע כי המלויין הוא ביודין ההין אלפין וסימנם יהא וז"ש ברכת ידו"ד ור"ל כי מדריגת הצדיק שמכוין רק לתועל' השכינה וזהו ברכת יהו"ה שממשיך לה ברכה מן שם הויה שנתמלא בכל מלויין שסימנם היא היא כי שם ע"ב ביודין וס"ג חצי ביודין אות ו"ו באלף ומ"ה וב"ן הוא ההין אלפין הרי יה"א שהוא בהיפך הי"א זהו תעשיר ר"ל פועל יוצא לעשיר לאחרים ולא יוסיף עצב מאחר שהוא עמה עם השכינה כביכול משא"כ המכוין להעשיר את עצמו שיש עצב מאחר שאינו עמה וכנ"ל וא"ש.

32 לב

עוד יש לפרש ולא יוסיף עצב עמה דכתב בכתבי האר"י זלה"ה פי' הפסוק תחת אשר לא עבדת אתה' מרוב כל שצריך שיהיה עבודת ה' בשמחה גדולה מרוב כל הון וכל שמחת עה"ז ומחמת עבודת ה' בשמחה גדולה זכה לרוח הקודש יעו"ש וזה היה ענין דוד המלך ע"ה שהיה מפזז ומכרכר בכל עוז וז"ש ולא יוסיף עצב עמה ר"ל כשירצה להיות דבוק עמה ולעשות כסא להשראת השכינה שיהי' עמה היינו שלא יוסיף עצב רק בשמחה ואז הוא עמה וכנזכר וקאמר לא יוסיף ר"ל כי יש זמן שצריך להתחרט מעוונותיו ואז בכל עצב יהיה מותר רק שלא יוסיף על האמור ואז הוא עמה.

33 לג

איברא שיש מניעה להראות השמחה מחשש המלעיגים ואף כי אמרו בא"ח סימן א' הוי עז כנמר ולא יחוש אל המלעיגים מ"מ הוא מסור ללב ואיך שייך לומר אל תירא והמורא נכנס מעצמו בלב לכך ביאר שלמה מלתא בטעמא שבודאי לא יחוש להרשעים המלעיגים והוא כי בעשות הרשע מעשה זמה או שאר דברי עבירה מסירה ונצחון קטטה ומריבה הרי הוא שמח לעין כל בלי שום חשש מלעיג ואיך לא יקח מזה ראיה לעצמו החכם בעבודת ה' וז"ש כשחוק לכסיל עשות זמה וחכמה לאיש תבונה כי חכמת אדם תאיר פניו מחמ' רוב שמחה מק"ו משחוק הכסיל עשות זמה מגורת רשע היא תבואנו וגו' דכ' האלשיך שם פסוק י' ברכות לראש צדיק ופי רשעים יכסה חמס וז"ל כי הכל מכירין ויודעים מעלת הצדיק ומכבדין אותו ואפילו הרשעים יודעין מעלתו רק שאין אומרים בפיהם שבח מעלת הצדיק פן יאמרו להם למה לא תעשו כמעשיו רק עושין חמס ו"ש ופי רשעי' יכס' מלברך הצדיק החמס שעושין והנה בחי' זו לרשעים שאינם מברכין הצדיק וגם אינם מגנים אותו איברא שיש עוד גרועים מהם שמגני' מעשה הצדיקים בעיניהם עד שמחמת זה ממאנים לשמוע מוסר מפי חכמים אחרים פן יראה בעיניו ושב ורפא לו ע"י שיתנהג בחסידו' כמוהו לכך מתחלה לא יטה אזן מיראתו שלא יכנס בגדר החסידי' שהם מאוסין בעיניו עד מאוד לכך חכמה ומוסר אוילים בזו וכמ"ש חז"ל בפ' בחוקותי ואם לא תשמעו ולא תעשו ואם בחוקותי תמאסו וגו' אם אינו שומע אינו עושה ומואס באחרים העושין ואינו מניח לאחרים לעשות עד שכופר בעיקר וכו' הרי שסיבת לא תשמעו הוא שלא יעשו כמעשיו וכו' איברא דפי' המפרשי' דכל ישראל יש להם חלק עה"ב בעל כרחו וכמו ששמעתי מן מוהרי"ל מוכיח קדושים תהיו בע"כ כי קדוש אני ה' וכו' ר"ל מחמת העושר הבא מן הי"א כנ"ל וז"ש מגורת רשע הי"א תבואנו שהי' ירא מלשמוע מוסר וחכמה פן יכנוס לגדר החסידים שהוא מאוס בעיניו והיא תבואנו אחר כל הגלגולים וענויים קשים וז"ש לשון תבו אנו ע"ד הלוך ילך וגו' בא יבא ברנה וגו כי יתייחס לביאה אחר שיהי' מוכרח לשוב לבסוף אח"כ משא"כ תאות צדיקים לשמוח בעבודת ה' יתן מיד ומזה יקחו מוסר מאחר שההכרח לא יגונה ישוב מיד וטוב לו וק"ל.

34 לד

ובזה יש לפרש פי' הפסוק הלך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברינה נשא אלומותיו דכ' האלשיך בפסוק קחו מוסרי ואל כסף וגוי' כי טובה חכמה מפנינים וכל חפציה לא יושוו בה והוא בסי' ח' פסוקי' וי"א וז"ל כי המתרחק מתורת ה' א' מהסיבות הוא כי הדבק בדרכי ועניני מצוותי' לא ימושו ממנו היסורין כי דרך חיים תוכחת מוסר וכו' וביותר החסרון כסף המצוי בעובדי הש"י לזה א' קחו מוסרי ואל כסף גם שיהיו הייסורין חסרון כסף הקשין מכל מיני יסורין מ"מ טוב לך היסורין בהחזיקך בי מאלפי זהב וכסף כי בזה יזכה לחיי עה"ב וכו' ולא יצטרך לבוא בגלגול כמ"ש דניאל תנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין וכו' וכמ"ש וכל חפצים לא ישוו בה כי חפצי בני אדם יש חפצו כסף וזהב ויש שררה וכבוד וז"ש כל חפצי' לא ישוו בה מפאת איכות' המיוחד לה והדבק בה העוסק בה באמת וכו' כי עושר וכבוד הוא בשמאלה ומכ"ש ימינה ומכ"ש היא עצמה.

35 לה

ובזה יובן הלך ילך ר"ל מה שהולך ומתרחק מתורת ה' ועבודתו ומצוותיה ובכה ומתעצב על שהוא נשא משך הזרע שהוא השפע והעושר שבידו ורוצה שיהיה נמשך העושר ההוא לו ולזרעו אחריו ויש בו ב' פירושים ושניהם אמת א' הזרע הוא השפע כנודע וב' הוא כפשוטו שיהיה נמשך אל הזרע שפעו ועשרו מחמת זה אינו חפץ להתדבק ולשמוח בעבודת ה' רק הוא כמשא כבידה על ראשו כשמתפלל מחמת מצות אנשים מלומדה וכמו שכתבתי על פסוק ויהי העם כמתאוננים לכך היה רע בעיני ה' יעו"ש בכתבי וכמ"ש האלשי"ך בפ' ראה כי ירחק ממך המקום כי לא תוכל שאתו כי יותר שהוא עשיר מתרחק מן המקום יעו"ש והכל הוא מיראת הכסף שלא יאבד ממנו העושר בעסק השתדלת תורת ה' ומצוותי' ודואג על עניני עה"ז ולא על חיי עה"ב והקב"ה אב הרחמן שלא ידח ממנו נדח וצריך להתגלגל כמה פעמים ולחזור ולבוא בזה העולם כמה פעמים וכמו ששמעתי בשם המגיד ר"לי מאוסטרע איזה שוטה הלן בבית הקברות שיש כמה קברים מן הרשע הנק' שוטה וכו' כי כמה פעמים מת וכו' וז"ש כפל הלך ילך שמרמז על מיתתו כמה פעמי' כמ"ש חז"ל בכו בכה להולך וגו' ולכך בא יבוא ברנה שיצטרך לבוא בזה העולם כמה פעמים עד שיעסוק בתורת ה' ובעבודתו ברנה כשהוא נושא אלמותיו שהוא קש ותבן בלא הזרע ור"ל בעניות ותחת שלא רצה לעבוד הרשע את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ר"ל הסבה היה מחמת רב כל שהי' ירא לנפשו בזה שלא יאבד עשרו וזה הי' המניע' שלו מהתדבק בתורת ה' ומצוותיה לכך ועבדת אח"כ בסוף הגלגול ברעב ובחסר כל וזהו כוונת המשנה באבות כל המבטל את התורה מעושר דהל"ל בעושרו אלא ש"מ דר"ל מחמת עושרו מתיירא ומרחק א"ע מהתורה כנ"ל לכך סופו בגלגול שני לבטלה מעוני ואח"כ כשמקיים מעוני סופו לקיימו מעושר וק"ל.

36 לו

ובזה יובן פ' המשנה פ"י דשבת המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת וכו' דהעולה מן הנז' כי פסוק הלך ילך ובכה יש לו ב' פירושים ושניהם אמת כי זה נמשך מזה כי הלך נק' המתרחק מעבודת ה' וגם הלך נק' מיתה כמ"שא חז"ל ונערותיה הולכו' שהלכו למיתה ונלמד מעשו שאמר אנכי הולך למות וגו' וגם הזרע יש לו ב' פירושים א' על עושר ושפע וב' על בנים ושניהם אמת כי בשם זרע יכולה ושניהם באו משפע יסוד צדיק עליון כנודע וגם בא יבוא יש לו ב' פירושי' א' על בואו להתקרב לעבודת הש"י וב' בואו לעולם הזה ושניהם אמת וז"ש הלך ילך ר"ל מצד שהלך והתרחק א"ע מעבוד' ה' לכך ילך כמה פעמים למית' לכך ובכה ו"יו נוספת על בכי' לכמה פעמים על העדרו מעה"ז ואח"כ כשיבוא בזה העולם אחר הגלגול יהיה מכונה לשם ביאה להתקרב לעבוד עבודת ה' ברנה וק"ל.

37 לז

ובזה נבוא לביאר משנה הנ"ל שיש ג' סיבות אל המונע א"ע מעבודת ה' בשמחה ובטוב לבב ותחלה נתרץ ש"ס דסוטה דף מ"ד ויספו השוטרים ואמרו מי האיש היר' ורך הלבב ר"ע אומר שאינו יכול לעמו' בקשרי המלחמ' ר"י אומר הירא מעבירה שבידו וכו' ונ"ל דלפ"ז דזה שבידו עבירה אינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה שהוא המלחמה הכבידה כמ"ש בח"ה שא' החכם לאנשי החיל השבים מצבא המלחמה שבתם ממלחמה קטנה הכינו עצמיכם למלחמה גדול' שהוא מלחמת היצ"ה שהוא בין בשבתו בביתו ובלכתו בדרך בתורתו ותפלתו ואכילתו צריך ללחום תמיד מלחמה זו עם היצה"ר וזהו שאמרתי טעם ב' פירושים שנכללו בתיבה א' כי לחם הוא מזון כמו בר ולחם ועוד פ' ב' כי לחם הוא מלחמה כמ"ש בתהלים סי' ל"ה לחם את לוחמי החזק מגן וצינה וקומה בעזרתי ושניהם אמת כמ"ש הינוקא בזוהר בשלח איבעית לאכול בקרבא וכו' כי כדי שיוכל להעלות ניצוצי המאכל הוא מלחמה גדולה ח"ו שלא ינוצח מן הניצוץ ומחטיאו כמ"ש בכתבי' על יוחנן כה"ג שנעשה צדוקי שאכל קדשים בלא כוונה והיה בו ניצוץ וכו' יעו"ש ובתפלה נודע שהמחשבות זרות הוא מלחמה גדולה לכך נקראו הצדיקים גבורי כח היודעים לעמוד בקשרי המלחמה משא"כ הרשעים וגם המוני עם מחמת עונות שבידם אינ' רוצים להלחם ביצרם ולעמוד בקשרי המלחמה והוא נחבא אחורי הכלים והלואי שלא יוסיף גם הוא עם השונא להלחם בצדיקי יראי הש"י וגם אלו השלמים בעבודת הש"י באין רואה אבל בין המוני עם יחוש מן המלעיגי' וכמו שכתבתי על פ' הפסוק מי יתנך כאח לי אמצאך בחוץ אשקך לא יבוזו כי כשהאדם דבק בהקב"ה אין חשש המלעיגים הרואים עולה על לבו משא"כ כשירד ממדריגותו הוא בוש וירא מגש' לעבודת הקודש שלא יאמרו הרואים והוא ע"ד ויהיו שניהם ערומים ויתבוששו כשהפשוטו חלוקי דרבנין מהם בסיבת עונם אז ויתבוששו ויתחב' האדם וגו' שאז אינו יכול לעמוד בקישרי המלחמה וכן מצינו ישראל שנתייראו מקרני הוד משה שגרם החטא ויראו מגשת אליו.

38 לח

ובזה נבוא לביאור המשנה המצניע ר"ל האדם שאינו יכול לעמוד או אינו רוצה לעמוד בקשרי המלחמה נגד היצה"ר רק מצניע את עצמו כמו ויתחבא האדם האמת הוא מחמת החטא כנ"ל אבל נותן טעם לפגם על א' מג' סבות הוא מצניע את עצמו א' כנ"ל פן יאבד הזרע שהוא השפע והעושר ממנו והוא רוצה להצניע ולהמשיך עשרו אל זרעו אחריו והוא כולל ב' פירושים וזה נמשך מזה מה שמצניע את עצמו הוא לזרע ר"ל לסבת הזרע שהוא השפע שלא יאבד ממנו וגם כוונתו להצניע לזרע להמשיך השפע לזרעו אחריו משא"כ אם יעמוד בקשרי המלחמ' של היצה"ר שהוא ויאבק איש עמו חושש פן יגע בכף ירכו שהוא היקום והעושר אשר מעמיד ומקים את האדם על רגלו וכמ"ש בזוהר ג"כ דקאי על העושר שהוא תמכין דאורייתא יעו"ש סבה ב' שמתייר' שלא יהי' לשחוק וללעג בעיני כולם כי עובדי הש"י שפלים ונבזים והם למשל ולשנינה וזהו לדוגמא ולראי' בעיני כולם האומרים חזי זה האיש שהי' עובד ה' מה עלתה לו כי הוא ח"ו מט לפני רשע והי' לבז ולסבה זו ירפה ידי אד' מעבו' ה' וכבני דורו של מלאכי הנביא שאמרו שוא עבוד אלהים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו' גם נבנו עושי רשעה וכמ"ש האלשיך משלי סימן ך"ה יעו"ש כי שם ינוחו יגיעי כח ובעה"ז הוא רק הכנה לשבת בעה"ב ובעה"ז הוא עיף ויגע ומה שיש צדיק וטוב לו בעה"ז הוא מצד הגלגול שהי' צדיק בן צדיק ר"ל בגלגול הקודם היה ג"כ צדיק וכ"כ האלשיך שם וכו' והוא ע"ד הנ"ל שזכרתי ג"כ במשנה המקיי' את התור' מעוני בגלגול א' סופו לקיימה מעושר בגלגול ב' שאז נק' צדיק בן צדיק ור"ל. סבה ג' ולרפואה שמצניע את עצמו שאינו עומד בקשרו המלחמה מחמת שיהי' רפואה לגופו כי צריך גבורי כח בתורה ותפלה לבטל מחשבות זרות ולשבר הקליפות שיתפלל וילמד בכח ובקול כנודע תיקוני הקרי בזה וכמ"ש בזוהר שלח לך הרפה או חזק שצריך גוף חזק לעבודת הש"י ולכך אינו רוצה להחליש את הגוף רק שיהיה רפואה ובריאה להגוף כשמצניע א"ע ואינו עומד במלחמת היצה"ר זהו הג' סבות המונעי' את האדם הירא ורך הלבב אבל א' תשובתו בצדו יעו"ש. והנה דרך היצה"ר בתחלה נעש' אורח ואח"כ בעל הבית וזה שהמצניע א"ע שלא לעמוד בקשרי המלחמה עם היצה"ר וסובר שבזה ניצל ממנו ואדרבה זה גורם שימצא מקום תחנותו אצלו ובעל כרחו יכריחו לעשות רצונו וז"ש המצניע א"ע בא' מג' סבות לזרע לדוגמא ולרפואה והוציאו ר"ל שהיצה"ר הוציאו אח"כ בע"כ להחטיאו חייב בכל שהוא ר"ל סוף ענין חייב אף על התחלה שהוא בשב ואל תעשה כי צריך מלחמת רשות דלא ליתי נכרים שהוא היצה"ר עליה ולא יצטרך למלחמת חוב כשבאו נכרים עליו משא"כ כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו ר"ל כשיעוררנו היצה"ר אז מקום למלחמה מאחר שגם תחלה לא הכניע א"ע וק"ל.

39 לט

ובזה יובן פתוח תפתח את ידך לו ר"ל כשתפתח ידך לצדקה לא תכוין להנאת עצמך אף שגם הוא מצוה כמאמר הש"ס הרי סלע זו לצדקה על מנת שיחי' בני וכו' מ"מ לאו משנת חסידים הוא כי איזה חסיד המתחסד עם קונו לגמול חסד עם קב"הו ויכוין להמשיך יוד"יך הוא מן י' עלאה אל יוד תתאה ע"י פתח בסוד הויה אדני בשילוב שיש ו' אותיות בין יוד ליוד שהוא פתח המשפיע וזהו שאמר פתוח הצדקה יהיה על כוונה שתפתח יוד"יך לו והבן. ובאמת ממילא נמשך השפע לו ר"ל לאדם המשפיע ג"כ רק שיהיה שלא ע"מ לקבל פרס וק"ל.

40 מ

איברא דיש לפרש הלך ילך וגו' דנודע מצד הכללות אי רישא דעמא טב כולא טב וה"ה בהיפך וז"ש הלך שאם ראש הדור הולך מעבודת ה' גורם להדור שגם המה ילך ובכה וגו' וה"ה כשחוזר בתשובה הנק' בא גורם שגם הדור יבא ברנה דכולא טב וק"ל.

41 מא

מצוה ובו תדבקון להדבק בדרכיו וכו'.

42 מב

לבאר פסוק ואתם הדביקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום דכתב האלשי"ך בפרשה בחוקותי ובתהלים סי' ק"ז בשם מדרש שוחר טוב כל הנשמה תהלל יה הנשמה שבאדם בכל עת עולה ויורדת ומבקשת לצאת מן האדם אלא שרואה את הקב"ה שכל הארץ מלא כבודו וחורת לאחריה והטעם כי כל דבר תאב אל שורשו לכן נפש האדם רוצה לעלות אל ה' אשר נתנו אלא שרואה את ה' שכל הארץ עם היותה חומר מלאך כבודו על כן אומרת דיו לעבד להיות כרבו ובזה תנוח ותסבול היותה מעוטפת תוך חומר האדם ע"כ והנה סבה זו הוא גם בצדיקים הסובלים גלות מן הרשעים באמרם דיו לעבד להיות כרבו כמו הנשמה בתוך הגוף וזה נראה לי פירוש הפסוק השבעתי אתכם בנות ירושלים אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני ר"ל בנות ירושלים אתם הצדיקים השבעתי אתכם לסבול גלות הרשעים כמו שאני סובל חולה הגוף העכור מצד אהבת דודי דיו לעבד להיות כרבו כו' תעשו גם אתם ואם תמצאו את דודי ע"י תפילת' מתוך גלות הרשעים תגידו לו חולת אהבת הנשמה שהיא חלק השכינה תהיה כוונת התפלה לאהבת השכינה והבן.

43 מג

ובזה יובן ואתם הדביקים בה' ר"ל להדבק בדרכיו להיות עבד כרבו בענין הגלות הנ"ל ואז אתם חיים כולכם כל הנשמה ג"כ עושה כך להיותה תוך הגוף שלא לצאת משא"כ הרשעים בגובה אפם שאין סובלין הגלו' גם הנשמה אילו רוצה לסבול גלות הגוף לכך רשעים קרואי' מתים וז"ש ובו תדבקון והבן.

44 מד

ובזה נראה לי פירוש הפסוק משלי סימן י"ז עבד משכיל ימשול בבן מביש וגו' מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות ה' דכ' הקלשיך מה שמושל עבד משכיל על הבן מביש הוא ככור לזהב כי אין הכור גדול מזהב על שנתך בו כי אינו רק כלי להשביח בו הזהב וכו' יעו"ש וק"ל.

45 מה

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה והספיקות רבו ונ"ל דנודע אם היו שומעין מפי הקב"ה כל התורה לא היה שכחה בעולם רק ע"י ששמעו ממשה למדו ושכחו והנה השכחה הוא מצד הקליפה הנק' קללה היפך הקדושה הנק' ברוך ובזה יובן ראה אנכי מצד שאנכי למדתי אתכם לכך אני נותן לפניכם היום ברכה וקללה משא"כ אלו שמעו מהש"י היה רק ברכה ולא שכחה המכונה קללה לכך עצה היעוצה שתהי' מ"מ ברכה אשר תשמעון כמה פעמים שלא ישכחו וק"ל.

46 מו

ונבאר הפטורה ישעי' סי' עניה סערה לא נחמה הנני מרביץ בפוך אבניך וגו' לבאר זה נרא' לי כי תואר עניה יש לו ב' פ' א' עניה מתורה ומצות ב' עניה כפשוטו ובזה ג"כ יש ב' סוגים ונבאר משנה דאבות פת במלח תאכל וגו' אשריך בעולם הזה וכו' והקושי' מפורסמת מהו האושר בעה"ז וכבר רבו המפרשים בזה ולי נראה כפשוטו כו יש ב' סוגי עניות א' עני כפשוטו ב' שהוא עשיר ומ"מ בתואר עני יכונה וכמו שכתב הגאון מוהר"ם שיף ריש ועושר אל תתן לי כי אין אדם מת וחצי תאוותו בידו וכו' א"כ יותר שהיא עשיר הוא יותר עני כי כשיש לו חמשים זהובים אינו תאב רק לחמשים וכשיש לו אלף זהו' תאוב עוד לאלף זהובי' וז"ש ריש ועושר ר"ל עשירות שיש בו ריש אל תתן לי ודפח"ח וכ"כ האלשיך בהפטורה זו למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה כי עשירות עה"ז אין לו שביעה וקצבה וכו' יעו"ש הרי שיש ב' סוגים בזה וההפרש כי סוג עני כפשוטו יש לו עה"ז עכ"פ שהוא שוקט במנוחה בביתו ומסתפק במועט שיש לו פת בשלו משא"כ סוג עני כשהוא עשיר הוא סוער והולך תמיד יום ולילה לא ישבתו כמ"ש בזוהר שטו העם ולקטו בשטות' נסבין לגרמייהו וכו' ומ"מ המרב' לא העדיף והממעיט לא החסיר

47 מז

ובזה יובן המשנה כי זה שהוא עני כפשוטו להסתפק במועט פת במלח זהו מאושר עכ"פ בעה"ז וכו' משא"כ עניה סוער' העשיר שנקרא עניה רק שסוער והולך השקט לא יוכל זה לא נחמה שאין לו פנאי להתנחם על מעשיו להתחרט ולשוב עד שאני מרביץ בפוך אבניך וגו' וק"ל.

48 מח

ופירש ב' עניה סוערה מתורה ומצות הענין דכ' האלשיך כי ג"ע והעה"ב קונה ע"י שקט ושלוה משא"כ גיהנם צריך להיות סוער והולך יום ולילה לא ישבות עד שישיגו בגניבה וגזילה וניאוף וכיוצא יעו"ש. ונ"ל שזהו שאמרו חז"ל שעתיד ליתן דין וחשבון והקשו כי תחלה היו ראוי ליתן חשבון ואח"כ דין וכו'. ולדברינו יבואר כי תחלת דינו של אדם מה ראה על ככה להניח דברי היצה"ט שעל ידו היה יורש ג"ע בהשקט ושלוה ולשמוע ליצה"ר לירש גיהנם בטורח גדול וכנ"ל ואח"כ יתן חשבון על פרטי עונותיו ואפשר שהי' לו מענה על זה ג"כ כמ"ש האלשיך משלי אשה הומה וגו' כי היצה"ט אומר רק פעם אחד ותו לא משא"כ היצה"ר הומה תמיד לא ניתן הפג רוחו ואלו הי' עושה כך היצה"ט הייתי שומע לו ג"כ אך דטענה זו הסתירה בצידו מזה שהוא תמיד הומה מכוח שיש לו סחורה רעה אשר לא יוכל שלחה לכך מוכרח להומה משא"כ היצה"ט יש לו סחורה טובה חיי עולם הזה ועולם הבא ואין צריך להיות הומה וכמ"ש האלשיך שם.

49 מט

ובזה יובן עניה סוערה ר"ל גם שהיא עניה מתור' ומצות רוצה לפטור את עצמו מצד שהי' סוערה שהיצה"ר הי' סוער והולך משא"כ היצה"ט ובאמת תשובתו בצידו כאמור לכך לא נחמה לכך עצה היעוצה כל צמא לכו למים וכו' דאי' במדרש איכה הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו והקושיא מפורסמת מה זה הלואי ולפי הנ"ל א"ש כי היצה"ר הומה משא"כ היצה"ט וכנ"ל וז"ש הלואי אותי עזבו שלא ילמדו לש"ש מצד היצה"ט רק מצד היצה"ר שהוא הומה תמיד ובזה תורתי שמרו שישמרו לעד בעבור כבוד ונצחון מסעודה וכיוצא שהיא מצד היצה"ר אשר הומה תמיד משא"כ היצה"ט שאינו הומה תמיד לא ישמור שיהי' קיים לעד וז"ש בש"ס דר"ה וסעודת גדולות עושין להם לעידי ראי' שיהי' רגילין לבוא וק"ל.

50 נ

עוד יש לומר כי אדם בריא שותה מים לצמאו משא"כ אדם חלש צריך ליין וחלב כך אדם שנשמתו בריא שותה בצמא דברי תוכחת מוסר משא"כ מי שנשמתו חולה טועם מתוק למר צריך להלבישו בתוך איזה משל ומליצה ופשט כדי שיהי' מתוק לחיך שיטעום יין וחלב ובתוכו פנימי' מוסר והנה ב' סוגי אדם הנ"ל אדם בריא טועם רק פנימית מוסר ואדם חלש טועם המשל והמליצה שהיא יין וחלב ולא מוסר הפנימי ויש עוד כת ג' שאינו רוצה לשמוע גם יין וחלב פן ישמע ושב ורפא לו וז"ש הלואי אותי עזבו שהיא פנימי המוסר ותורתי שמרו שהוא הלבוש והפשט שמתוך המאור שבה וכו' ור"ל.

51 נא

וז"ש כל צמא לכו למים שהיא פנימית המוסר שהיא תכלית ואשר אין לו כסף לכו שברו בלא כסף יין וחלב שהיא הלבוש כמו המשל והמליצה אולי מתוך המאור שבה וכו' ור"ל כשהוא תאוב לשמוע תורה בחשק וצמא לשתו' דבריהם אז מצילתו מעבירה וכנ"ל ואשר אין לו כסף שאינו כוסף וחושק לשמוע תורה לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב ר"ל דאי' בזוהר שמות דף ך' ע"ב דודי לי ואני לו הרועה בשושנים מה השושן אדום ולבן כך ריח הקרבן חלב ודם וכו' מאדים ולבן וכו' עכשיו מי שיושב בתעניתו ומקריב חלבו ודמו הוא מזבח כפרה יעו"ש ויין הוא אדום שנאמר אל תירא יין כי יתאדם ולבן הוא חלב והכוונה דכ' בכתבי האר"י זלה"ה וז"ל מי שיחשוק בתורה כ"כ עד שיום ולילה לא ישבות ולא יחשוב מדברי עה"ז רק בד"ת ודאי ישיג וכו' ולא יצטרך לשום סגופים וענויים ע"כ וז"ש כל צמא לכו למים שהשותה בצמא את דבריהם בחשק גדול אין צריך להיות יושב בתענית להקריב חלבו ודמו כשושנים משא"כ מי שאין לו כסף וחשק צריך ליין וחלב שהוא אדם ולבן וק"ל. וז"ש למה תשקלו כסף בלא לחם ויגיעכם בלא לשבעה ר"ל למה הוא כוסף וחושק בלא לחמה של תורה רק לדברי ועסקי עה"ז שהוא יגיעכם בלא לשבעה שאין חצי תאוותו בידו וכפי' האלשיך וכו' ולדברינו אתי כפשוטו שאז צריך לתעניתים ויגיעכם בלא לשבעה משא"כ אם היה כוסף לה הי' בלא לחם כי אם בלחם לשבעה שאין צריך לתענית וק"ל וכמ"ש בכתבים פי' הפסוק יתן למכהו לחי ישבע בחרפה שאין צריך לתענית הנעלב ושומע חרפתו ושותק ודפח"ח.

52 נב

והכא נמי אם היה כוסף ישבע בלחם כפשוטו וק"ל וא"כ ב' פירושים נמשך זה מזה מכח שאינו כוסף ללחם תורה מכח זה הוא בלא לחם ממש ויגיעכם בלא לשבעה ויותר היה נכון שיהיה כוסף ללחם תורה וישבע בלחם ממש והבן.

53 נג

ובזה נבאר מצות פ"ו דכ' הרמב"ם מי שנפשו חשקה בתורה כבן עזאי יוכל לבטל מפריה ורביה בלבד שלא יהיה יצרו מתגבר עליו וכמ"ש בטא"ה סי' א' ועיין מה שהקשתי במ"א וגם יש להקשות עוד ולפי הנ"ל א"ש כשלומד בחשק ניצל מיצה"ר שלא יתגבר עליו וכמ"ש החסיד מוהר"י יעב"ץ הנ"ל וק"ל.