ויפגע במקום וילן שם כו'. ופרש"י פגיעה זו תפלה. יבואר בשנקדים משנה בזבחים [פ"ב] זה הכלל אמר ר"י אם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן אינו חייב כרת ואם מחשבת הזמן קודם למחשבת המקום פגול וחייבים עליו כו'. יש לרמז בדבריהם כי הנה האדם צריך להתפלל ובעמדו לפני ה' ידע כי כל צרכי חמודי תבל ועניני הזמן אינם העיקרי בכח התפלה אף כי ההכרח מביאו לזה צורך הפרנסה והבריאות עכ"ז אין זה העיקר. אך זאת תורת האדם שיתכוון בעיקר תפלתו שיתגדל ויתקדש שמי' רבא. ואח"כ על יסוד הנאמן הזה יתפלל ג"כ על צרכי עצמו בעניני עוה"ז השייכים לעבודת הבורא בקיום הגוף בבריאות ובפרנסה וזה ההכרח לא יגונה. כי כן אמרו חכז"ל שעה ראשונה יושב ושונה שני' יושב ודן ואח"כ זן ומפרנס כן האדם צריך לכוון השעות בהקדמת כבוד השם ב"ה ראשונה כי כן יסדו רז"ל סדר מלכות ראשונה לזכרונות להקדים כבוד שמים תחלה לשאלת צרכיו. ועד"ז רמז ר"י אם מחשבת המקום קדמה למחשבת הזמן. היינו מחשבת המקום ב"ה קודם בתפלתו למחשבת צרכי גופו בעוה"ז אינו חייב. ואם מחשבת הזמן קודם פיגול הוא וחייב. וכן הרמז ויפגע במקום. כי יעקב אבינו ע"ה התפלל תחלה על כבוד המקום ב"ה ועל בנין בהמ"ק כמבואר במד"ר. ואח"כ התפלל יעקב אבינו אם יהי' אלהים עמדי וכו' ונתן לי לחם לאכול כו' ושבתי בשלום כו':
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. הנה כבר כתבו הראשונים ז"ל. כי כל מעשה אבות הוא רק בשביל הבנים וכמבו' ברמב"ן ז"ל ולכך יעקב אבינו ע"ה בצאתו לחו"ל ידע כי זה סימן לבנים לכן השתדל להתפלל במקום ההוא ע"ד שאמרו רז"ל אצל הר הבית הבנויות בחול ופתוחות לקודש קודש. הבנויות בקודש ופתוחות לחול חול. הרמז להורות עם בנ"י היושבים בחו"ל ומצפים ומיחלים על בנין בהמ"ק כמ"ש והתפללו דרך ארצם וכמ"ש פתחו לי שערי צדק וזהו שער השמים. הרי הם כאלו הם בקודש. ולהיפך ח"ו כאשר יושבים בא"י ופתוחות לחול במחשבתם הרי הם כיושבי חו"ל. וזה שקבע יעקב להמשיך כל התפלות במקום ההוא של כל בני הגולה. וזה ויפגע במקום כי בא השמש הגלות הוא החושך. ובזמן הגאולה כתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה. וכן הי' כל תפלותיו ושבתי בשלום אל בית אבי שלם מן החטא באורך הגלות ונשוב לבית אבינו בב"א:
וישכב במקום ההוא. פרש"י באותו מקום שכב אבל י"ד שנה ששמש בבית עבר לא שכב בלילה שעסק בתורה. הנה יש לשום לב בטעם על מיעוט השינה של הצדיקים בלילה כמ"ש ותדד שנתי מעיני. וכן מצינו אצל דוד המע"ה שלא עבר עליו חצות לילה בשינה וכמו כן בכל הצדיקים אך הנה כבר נודע כי בלילה הוא זמן שליטת החיצוני' והסט"א מתגבר בעולם ר"ל. לכן ע"י שהצדיקים עוסקים בתורה בלילה עי"כ מפילים כח הסט"א ומכניעים אותם לבל יהא להם שליטה לסט"א לטמא בנ"א חלילה. וז"ש הכ' חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך. חבלי רשעים עודני תורתך לא שכחתי. חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. חבר אני לכל אשר יראוך. סמיכת הפסוקים האלו זל"ז הוא כנ"ל באשר כי דוד המע"ה הוא הי' בחי' המלכות וכל עבודתו הי' להקם אותה.(וזה חצות לילה אקום כו') חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצותיך. ר"ל אני חשתי ומהרתי לשמור המצות להקם המלכות דקדושה בטרם ישלוט הקליפה. כי גם הם חשים אך אני קדמתי לפניהם לכן חבלי רשעים עודוני כשנתקבצו חבל רשעים לבית הוועד אני תורתך לא שכחתי כשאני לומד תורה מפרידם לבל יהי' להם שליטה כמ"ש יתפרדו כל פועלי און. וכ"ז מחמת כי חצות לילה אקום שלא עבר עלי חצות לילה בשינה למען לא יהי' להם כח להתגבר בעולם. אך חבר אני לכל אשר יראוך אני מחבר א"ע עם היראים והצדיקים בקדושה עי"כ נתפרדת כוחות הטומאה. וזהו קרבו רודפי זמה. כאשר נתקרבו הרשעים הנה מתורתך רחקו ע"י לימודי הם מתרחקים. וכן אמר המגיד להב"י ז"ל אלו היית יודע כמה וכמה עולמות שנופלים ע"י הפסק לימודך לא היית ישן כלל. וז"ש חכז"ל דוד המע"ה לא הי' ישן. וכן יעקב אבינו ע"ה אמר זה לי עשרים שנה בביתך מקום הקליפה והטומאה החזקה הוצרכתי לעבוד בכל כוחי לבטל אותה לכן ותדד שנתי מעיני לכוונה הנ"ל. לזאת כל י"ד שנה בבית עבר לא הי' ישן כלל בלילה:
ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום 'הזה ואנכי לא ידעתי. הנראה לרמז בזה ע"ד הכתוב ואולם חי אני כו' וימלא כבוד ה' את כל הארץ. הרמז בזה כי עיקר העבדות והנחת רוח להקב"ה כביכול הוא להמשיך ולהוריד השפע מלמעלה לעוה"ז שיהי' כבוד ה' מלא את כל הארץ בהתגלות ההארה והקדושה בתחתונים. וז"פ ואולם חי אני. הוא כמ"ש חכז"ל אתם פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. יל"ד בלשון החכמים שאמרו כפתחו של אולם ולא אמרו כפתח אחר. אמנם כן מורגל הלשון בדבריהם ז"ל בגמ' בכ"מ מן האולם למזבח ויל"ד הלא המזבח הי' קודם האולם למזרח לצד הפתח והול"ל מן המזבח ועד האולם. אכן הנה הרמז הוא בפתחו שלאולם על בחי' ירידת השפע דרך האולם שהוא בחי' יסו"נ. וזהו מן האולם למזבח שהוא הקדושה וההארה היוצא מהיכל ק"ק דרך האולם ולחוץ וכן למעלה יציאת השפע הוא דרך פתח האולם דרך המלכות כנ"ל. וזהו ע"י אתערותא דלתתא מעט כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם כנ"ל להשפיע לכם השפעות טובות רבות לעולם. וזה רמז הכ' ואולם חי אני ע"י השפעות רבות טובות היוצאות מבחי' האולם. חי אני שזהו רצון הש"י להשפיע לנו כ"ט. וכן חי אני הוא בחי' היחוד יסו"מ חי הוא יסוד. אני. הוא מלכות. וע"י היחוד של הצדיק זהו נ"ר שימלא כבוד ה' את כל הארץ. כי הצדיק עיקר כוונתו להתיחד השכינה בעליונים ושימלא כבוד ה' את כל הארץ כנ"ל. וזהו הרמוז כאן אכן יש ה' במקום הזה שיעקב אבינו ע"ה המשיך רב חסד ורחמים במקום הזה לעוה"ז ע"י צדקתו. וזהו אכן גימ' ע"ב עה"כ שם ע"ב הוא חסד. יש הוא בחי' חכמה יש מאין שהמשיך בחי' החסדים מאב"א אל הוי' שהוא ת"ת כנודע וממנו למקום הזה ע"י היחוד תפארת ומלכות. וכל זה כי אנכי לא ידעתי שלא ידעתי מעצמי כלל ולא כוונתי לעצמי כלל רק ליחוד קבה"ו ולכבוד הש"י ב"ה יכול להמשיך כל זאת:
א"י ויקץ יעקב משנתו וכו'. אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ההרגש בפסוק הזה ידוע ומבואר. אכן הנראה לבאר עפ"י מאמר רז"ל איזהו יסורים של אהבה שאין בהם ביטול תורה וביטול תפלה. נקדים עוד מאמר הכ' דנני אלהים וגם שמע בקולי. לכאורה אין לו שייכות זל"ז. ולבאר כל זה נקדים עוד מאמרם ז"ל אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני אמרה כנ"י אימתי אני אהובה לפניך בזמן שישמע לקול תחנוני. לכאורה יקשה עוד מה השמיענו בזה הלא דבר פשוט הוא אם ישמע בקול תפלתו בוודאי הוא נרצה לפניו באהבה. אך הענין הוא כנראה מבחי' האדם ההולך לפני ה' כאשר יראה חלילה כי גברה עליו מדה"ד והוא נלחץ ביסורים ופגעי הזמן הנה מזה באה לו הכנעה מאד ושפלות רוח לפני ה' באמרו כי אין חפץ ה' בו ועוונותיו הביאו לו כל אלה כי מחולל אני מפשעי אך כאשר יתפלל לפעמים הוא בעד זולתו ויעתר לו ה' וישמע בקולו ויחלץ רעהו מצרתו. הנה זהו האות כי חפץ העליון בהצדיק הזה וימלא כל משאלות לבבו. ואך אשר נלחץ הוא בעצמו הוא מחמת אהבת הבורא ב"ה בו ויסורים של אהבה הם. וזה שאמרה כנ"י אימתי אני אהובה לפני ה' בזמן ששמע לקול תחנוני בעבור זולתי. הגם שאני בימי אקרא אפפוני חבלי מות מ"מ רואה אני כי היסורים שלי הם של אהבה ולא מחמת עונש כי הלא אני רצוי לפני הש"י בהתפללי על זולתי ובזה אתנחם. כאשר אני רואה כי תפלתי. לא תשוב ריקם. כמו ר' חנינא בן דוסא שכל העולם ניזון בשבילו והוא הי' די לו בקב חרובין כי הסתפק במיעוט בידעו כי יסורים של אהבה הם כי הלא כל העולם ניזון בשבילו. נחזור לענינינו הנה זה הי' ג"כ ענין יעקב אבינו ע"ה שהי' שפל ונבזה בעיני עצמו מאד כמ"ש יעקב בנה הקטן כי כן דרך הצדיקים שהם קטנים בעיניהם מאד ואינם יודעים כלל מגודל מדריגת תורתם ועבודתם ומה גם כאשר יעקב אבינו ע"ה ראה בעודו בלחץ ועוני והי' בורח ערום ויחף אל בית לבן הארמי הנה בזה שיער בעצמו כי איננו חשוב כלל לפני הש"י וכל צדקותיו אינם כלום. אך כאשר ראה בחלומו המראה הגדול הזה כי מלאכי אלהים עולים ויורדים בו פי' בתורתו נעשו מלאכים עד כי ה' נצב עליו אז ויקץ יעקב משנתו שהי' שונה הלכות עד העת ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ומן אז והלאה התחיל להתחזק וישא את רגליו נשא לבו בחשק רב ולא הי' ירא עוד. וכן הי' מעשה בחסיד אחד שנדחק מאד כל ימיו ביסורי עוני ר"ל עד שפ"א בע"ש לא הי' לו כלל צרכי שבת ולקחה אשתו המנורה שהי' להם ותתן עבור מעט אוכל להחיות נפשם. וכבוא אחר חצות ויאמר לאשתו תנה נא לי כעת אשר הכינות לאכול בערב כי איך נשב בחשך מה אעשה כי אין מעשי רצוים לפני הש"י. עודם מדברים והנה איש בא מן החוץ לאמור אולי יש את נפשכם לקנות מנורות טובות לכבוד שבת ויענו הלא אין בידינו לשלם. ויאמר קחו לכם כעת ואח"כ תשלמו לי. וכראות החסיד כי כן (אמר) א"כ לא נסתר דרכי מה' למה אדחק עוד ביסורי עוני ויאמר תנו לי עוד עתה לאכול קודם שבת כי לא ארפה עד הביאו לי בגדים ותכשיטים וכ"ט ויהי כן:
(מכתי"ק)
א"י ויקץ יעקב משנתו וכו'. הנ"ל להבין כי במ"א (כגון) אצל פרעה לא נאמר משנתו רק ויקץ פרעה. אך הנה זהו מעלת הצדיקים ההולכים לפני ה'. כיהנשמה והשכינה מעוררים אותו לעמוד משנתו לומר שירות ותשבחות וללמוד תורה. וז"פ מעורר ישינים וכו'. וזה ג"כ הפי' בשכבך תשמור עליך לשון מצפה כמו ואביו שמר את הדבר. והקיצות היינו שמקיצה ומעורר אותו לקום ולעסוק בתורה. וזהו היא תשיחך. פי' נתן טעם לזה מה שהשכינה עומדת ומצפה מתי יקום הצדיק משנתו. הוא משום שאין לה להגיד לבעלה שום דבר רק מתורת הצדיקים. וזה הרמז בגמ' משמורה אחרונה אשה מספרת עם בעלה התורה של הצדיקים במאי ברא אתינא לקמך. וזהו היא תשיחך שכל השיחות שלה שמספרת מעשה והתורה של הצדיקים. וזהו ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. אסתר רומז לשכינה כמ"ש ותלבש אסתר מלכות וכל אמירה שלה לממ"ה הקב"ה בשם מרדכי צי"ע כנ"ל. והוא הכוונה להביא גאולה לעולם. וז"פ ויקץ יעקב משנתו. פי' שהשכינה היתה מעוררת אותו ללימודו. פי' משנתו לשון משנה ע"י לימודו הקיץ שכל י"ד שנה שהי' בבית עבר לא הי' ישן כלל ולא הוצרך התורה להקיצו. וכיון שראה יעקב כן חשיבות התורה שלו כי השכינה נהנית מתורתו ומקיצה אותו. אמר אכן יש ה' במקום הזה בלימודי ואנכי לא ידעתי שאלו ידעתי לא ישנתי כלל. ומכאן ואילך הי' לומד באהבה ותשוקה יתירה כמ"ש וישא יעקב רגליו כו' כי זהו מדת הצדיקים לרדוף לעשות נחת רוח לקוב"ה וכמ"ש רז"ל אלו הי' יודע ראובן כו'. וק"ל:
אם יהי' אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך וכו'. הנ"ל ע"ד המבואר בספרים ברמז ענין הפרשה זו שהיא רומזת על יציאת הנשמה מעולם העליון לעוה"ז. עיין באוה"ח. והנה כן סיים הכתוב בזה אם יהי' אלהים עמדי ר"ל שכל תקוותנו בעוה"ז היא.רק זאת שיהי' אלהים עמדי בכל מעשינו כמ"ש ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשי ידינו כוננה עלינו וכו' כי אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו. ואמר עוד ושמרני בדרך הזה כי כן כל פעולת המצות ומעש"ט צריך עמהם שמירה מהקב"ה להנצל מן החיצונים. כמ"ש ה' ישמרך מכל רע כו' ואם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. וזהו דוגמת החורש והזורע בארץ כל היום. ובכ"ז אח"כ אל השמים יתן עיניו לבא מטר יורה ומלקוש להצמיח דגנו ופרי תבואתו בעתו ובלתי הגשם לא יעשה ולא יצמיח כל דבר. כן אחרי כל עבודת המצות ומעש"ט צריך עליהם שמירה ע"י ההארה העליונה השופעת עליהם ואז יעלו ויגיעו ברום עולם בלי עיכוב. וזהו הרמז בענין והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי כו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו' מה ענין המטר לשמירת המצות. אכן זה לעומת זה עשה אלהים כמו שבארנו. ואמר עוד ונתן לי לחם לאכול הוא בחי' ההשפעה מהקדושה שהוא לח"ם גימ' ג' הויו"ת. ושבתי בשלום אל בית אבי. כי אך זה כל תקוותי לשוב בשלום אל בית אבי שבשמים אשר ממנו חוצבתי. ואמר בשלום אל בית אבי היינו לגרום היחוד והשלום בית אבי הוא או"א שהוא נקרא שלום בית כמ"ש בחכמה יבנה בית וכנ"ל. וע"ז אמה"כ ואהבת את ה' אלהיך לגרום היחוד ואהבה בהשם אלהיך באותיות הוי' ב"ה וזה נעשה ע"י בחי' שמירת השבת שהוא רומז באותיות ושבת"י שבת ו'י וכמ"ש איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו. או"א תיראו ותיחדו ע"י אשר שבתותי תשמורו. ואמר עוד והי' ה' לי לאלהים שיחול שמו עלי עי"כ אוכל להמשיך השפעות טובות והאב"ן הזאת אמשיך מבחי' אלף אלופו של עולם לשם ב"ן דעשי' שזהו רמז אב"ן וימשיך ההשפעה מראש דרגין עד סוף דרגין להשפיע כל טוב לעמו ישראל אמן:
ושבתי בשלום אל בית אבי והי' ה' לי לאלהים. נקדים מ"ש לעיל בפ' תולדות בפ' וישבת עמו ימים אחדים ושלחתי ולקחתיך משם. שלא מצינו שנתקיים זה הדבור ששלחה לקחת אותו משם. ובארנו שזה רמז על יום השבת אשר גם בזמן הגלות השכינה שורה בתוכנו ביום השבת. וזה וישבת עמו אותיות שב"ת ו"י והם הימים אחדים. כי לא יבצר מכל איש אשר הוא מזרע ישראל להיות לו ביום השבת התעוררת הקדושה ואם הוא רוצה לגשת אל הקודש ניקל לו להשיג הקדושה יותר מימי החול. כמ"ש בזוה"ק כד עייל שבתא כו' כל דינין מתעברין מינה כו' כשנכנס באדם קדושת שבת מבטל ממנו כח הסט"א. וז"ש זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. וז"ש בפיוט שמור וזכור בדבור אחד השמיענו אל המיוחד ה' אחד ושמו אחד. וז"ש וישבת עמו ימים אחדים רמז ליום השבת להכלל ביחודו ואחדותו ית"ש אשר כביכול מתיחד עמנו כמ"ש חכז"ל אוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת. לזאת ממילא אין לדאוג ולהתאונן על חורבן הבית ביום ש"ק. כמ"ש אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל ביום השבת שישו ושמחו כו' כי ביום השבת הוא באמת בבחינת בנין בהמ"ק מפני כי השכינה הקדושה שורה בתוכנו כמו בשעת בנין בהמ"ק. וזה ושלחתי ולקחתיך משם רמז על הגאולה העתידה כמ"ש הנני שולח לכם את אליה הנביא כו' והשיב לב אבות על בנים. שיהיה התשובה בשלימות בזמן הגאולה ב"ב. אך יעקב אבינו ע"ה היה במדריגה גדולה יותר אשר גם בימות החול היה ג"כ בקדושה גדולה כמו בחינת שבת. וז"ש ויהי בעיניו כימים אחדים. פי' שכל ימיו היה באחדות הבורא. באהבתו אותה. או"ת ה' רומז לשכינה הקדושה. כמ"ש והנה רחל בתו באה עם הצאן כמבואר במ"א. נחזור לעניננו זה שכתוב ושבתי בשלום רמז ליום השבת כנ"ל שנקרא שלום. כי על ידי שמירת שבת אשוב בשלום לעשות היחוד כנ"ל:
והיה זרעך כעפר הארץ. יש להבין ענין הברכה הזאת שיהיו כעפר הארץ ולא אמר כחול הים וככוכבי השמים כמ"ש לעיל כחול הים. אך הנה כתיב הכל היה מן העפר כו'. כי אמנם זהו בחי' העפר אשר הוא אך המקיים את כל הברואים אשר עליה כי מעפר יצא לחם ויניקה לכל נברא ובלעדה לא תכון כל בריה בעוה"ז ובכ"ז היא שפלה מאד ונדרכת בכף רגלי ההולכים עליה תמיד. ממנה ילמד האדם כי זאת היא בעצמה הסיבה שהעפר היא המצמחת מזון לכל בריה מפני כי היא שפלה בעצמה ואיננה חשובה לכלום לכן היא נתונה לאם כל נברא וז"ש חכז"ל כי מי שמשים עצמו כעפר הקב"ה מגביהו עד לשמים. וכן אמרו חכז"ל שאמרו לו חכמיו להמן הרשע האומה הזאת כשהן יורדין יורדין עד לעפר לכן אח"כ כשהן עולין עולין עד לרקיע מחמת שהן משפילים עצמן כעפר לכן עולים עד לרקיע. וזה שאומרים ונפשי כעפר לכל תהיה. ע"י שנפשי כעפר לכן לכל תהיה בחינת כל הוא המשפיע כל טוב לכל בריה. וזש"א כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו קומה עזרתה לנו. כי ע"י כי שחה לעפר נפשנו ונעשים כעפר ודבקה לארץ בטננו עי"כ קומה עזרתה לנו. וזהו והיה זרעך כעפר הארץ. פי' שמתחלה יחשבו כעפר שהוא נדרך בכף הרגל ועי"כ יעלו ויצמיחו להשפיע כל טוב לכל העולם כמו הארץ הזאת. וז"ש הכ' אני אשכון את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולב נדכאים. ר"ל השכינה שורה עם הצדיק שהוא שפל ברך ונדכא בעיניו ולכך על ידו משפיע להחיות שאר בנ"י רוח שפלים ונדכאים כי כולם מגיע להם חיות מן הצדיק הזה כמ"ש במעלות משרע"ה והאיש משה עניו מאד מכל האדם כו'. כמ"ש לעיל ונפשי כעפר בענוה אז לכל תהיה להשפיע לכל ישראל כל טוב:
וישא יעקב רגליו וכו' וירא והנה באר בשדה. הנראה ברמז הכתובים הללו ע"ד המובא בזוה"ק בא"ר הוא ידוע וכן באר שבע היא השכינה וישב בבאר שבע ויטע אשל בבאר שבע. אש"ל ר"ת "אכילה "שתיה "לויה נטע הכל אברהם אבינו בבאר שבע לשיקבה"ו ומן הבאר ההוא ישקו העדרים בגלות וגללו את האבן כנ"ל ויאמר להם הידעתם את לבן ידיעה היא לשון יחוד. את לבן עולם הרחמים. הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה הוא רומז לגלות הארוך הזה ואמר להם השקו הצאן ולכו רעו. ר"ל להיות תפלת הצדיקים בזמן הגלות העיקר על טובת ישראל. וזהו שאמר השקו הצאן ולכו רעו בהשפעות טובות להיות להם קיום בגלות. וכמבואר ענין כזה בעין יעקב בדברי הכותב במאמר הגמרא בברכות דף ג' ע"א אמר רבי יוסי פ"א נכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים כו' הי' לך להתפלל בדרך ע"ש. וכן שמענו מפי תלמידי הרה"ק ר' אלימלך זלה"ה שלא היה מדבר כלל מחורבן בהמ"ק רק מתיקון הנפש תמיד. וז"ש והנה רחל בתו באה עם הצאן רחל רומז לשכינה הקדושה הנה היא מבקשת תמיד רק טובת בנ"י צאן קדשים אשר לאביה. כי רועה היא כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. לילה היא הגלות ממשכת פרנסה לכלל ישראל. הא לכם זרע. וכאשר נבקש על טובת ישראל ממילא תבוא הגאולה בב"א:
א"י וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. הרמז בזה על בחי' יעקב הוא מדת האמת כמ"ש תתן אמת ליעקב. ואמת יש לו רגלים:
א"י וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. כבר בארנו ענין יעקב בזה הפרשה הכל רמוז לזמן הגלות אשר אנו בדיוטא התחתונה בחי' הרגלים. וידוע מ"ש בס' עמק המלך במעשה שהביא מר' אברהם הלוי ז"ל מתלמידי האר"י ז"ל שהיה גלגול ירמי' הנביא והיה מתאבל תמיד על חורבן בהמ"ק וצוה אותו האר"י ז"ל שילך אל הכותל מערבי והיה לו שם התגלות השכינ' בתחלה בלבוש שחור כדרך אשה אבילה וראשה חפוי. ותיכף נתגלה לו בהדר יופיה בשמחה עצומה. וזה הענין בגמ' הא בבתי בראי והא בבתי גוואי עוז וחדוה במקומו. וזה ג"כ וישא יעקב רגליו הם ימי הגלות וילך ארצה בני קדם. שהי' מעורר תיכף החסד אשר הי"ג מכילין דרחמי המסיימים אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. קדם ידעתי מעדותיך היינו הרצון הקדום בחסד עליון קודם ברי"ע וזה אשר הנביאים הראשונים.תיכף אשר נבאו התוכחות והיסורים מגלות תיכף אמרו נבואתם על הגאולה העתידה כי כן הוא בבתי גוואי כנ"ל. וזה פי' הידעתם את לבן בן נחור היינו לובן העליון הרחמים והחסדים אשר יהיה לעתיד. והנה רחל בתו באה עם הצאן צאן קדשים. והבן:
מה דאמרינן בגמרא יעקב תיקן תפלת ערבית. הנראה לרמז בזה ענין הנהגת האדם בדברי הרשות והמותר לו שיהיה בקדושה לאשר בעוה"ז הוא מעורב טוב ברע וצריך האדם לברר הטוב מן הרע. וזה שתיקן יעקב תפלת ערבית לשון מעורב טו"ר הכל הביא אל הקדושה וזה היה עבודתו כמו שמצינו בא"א ע"ה תיקן תפלת שחרית בחינת חסד כמ"ש שבענו בבקר חסדך והוא נגד המצות עשה אברהם עולה בגימט' רמ"ח. יצחק בחי' הגבורה להתגבר על יצרו במצות ל"ת להיות שמור מן החטא. ויעקב הוא שתיקן תפלת ערבית אפי' בדבר הרשות יהיה בקדושה קדש עצמך במותר לך. לכן גם הברכות בשמ"ע הם ג"כ מסודרים כך. מגן אברהם. מחיה מתים ברחמי' כו' נגד יצחק. אתה קדוש נגד יעקב אבינו כמ"ש והקדישו את קדוש יעקב כו' וזה תפלת ערבית רשות. וז"ש הוו זהירין ברשות. ובזה צריכין הזהרה יתירה שגם בדבר המותר לו יהיה בקדושה בכוונה הרצויה לעבודת הבורא ב"ה:
וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ורחל עקרה. יש לדקדק בסמיכת הדברים ויפתח את רחמה ורחל עקרה. גם מה שמצינו אצל האמהו' ברחל ולאה לשון ויפתח את רחמה. ונקדים מה שכבר בארנו בס' תהלים בפ' על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו. להורות דרך הישר לפני האדם ההולך בדרכי החסידות כשעומד בתפלה לא ישים מגמתו על מה שנוגע לעצמו וחסר לו רק יהמו המון רחמיו על זולתו להשפיע עליו חסדים וטובות כמ"ש בר"ח בן דוסא שכל העולם ניזון בשבילו וחנינא בני די לו כו'. וז"פ שטף מים רבים אליו לא יגיעו שהוא לא יהנה כלל מהחסדים. ולזה נקרא חסיד אותיות חסד ובתוכו נכלל יו"ד להיות דורש טוב כל היהודים. כי אם לא ישפיע לזולתו רק לעצמו זה איננו בגדר חסד כמ"ש בתיקוני זוהר כל חסד דעבדין לגרמיהו עבדין ומה שעושה לעצמו איננו נקרא חסד רק מה שנוגע לזולתו ג"כ. וזה הענין ברחל ולאה כתיב ויפתח את רחמה לשון רחמנות מה שלא מצינו בשרה ורבקה רק לשון ותהר רבקה וה' פקד את שרה כו'. לפי הידוע לי"ח כי האמהות הקדושות הם רומזים לעולמות העליוני' וכל עניני יעקב אבינו ע"ה עם רחל ולאה רומז על זמן הגלות כי אז שעת רחמים ורצון לעורר על זולתו חסד עליון. וז"ש וירא ה' כי שנואה לאה פי' שהיה דבר זה שנוי אצלה לבקש רחמים על מחסורה רק כל מגמתה בתפלתה על אחותה כמ"ש ורחל עקרה. וז"ש ויפתח את רחמה לשון רחמנות שלה בזה פתחה שערי רחמים על אחותה כי זהו רצון הבורא ב"ה להתפלל על חבירו. וז"ש קדש לי כל בכור פטר כל רחם ר"ל לפתוח הרחמנות על זולתו באדם ובבהמה לי הוא כי זהו הנקרא קדוש אם הוא בעל רחמנות על כל הברואים ואז הקב"ה מקרבו ושומע בקול תפלתו. וז"ש בתהלים מ' פסוק י"ז י"ח. ישישו וישמחו בך כל מבקשיך ויאמרו תמיד יגדל ה'. ואני עני ואביון אדני יחשב לי כו'. פי' כאשר כל בקשתי רק יגדל ה' ומה שנוגע לעצמו איננו זוכר כלל כמ"ש ואני עני ואביון. עי"ז עזרתי ומפלטי אתה כו' וזה היה ענין האמהות שכל אחת היתה מצפה לטובת חברתה כמו כן ברחל כתיב ויפתח את רחמה לשון רחמנות כנ"ל. וז"ש בתהלים מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה כידוע מספרים כי רחל נקראת עקרת הבית ולאה היא נקראת אם הבנים. וז"פ כאשר מושיבי עקרת הבית זהו רחל עי"ז אם הבני' שמחה. וז"ש בלידת יששכר נתן אלהים שכרי כי נתתי שפחתי לאישי. להורות תום לבבה כי לא למענה עשתה זאת כי נתתי שפחתי לאישי לזה נתן אלהי' שכרי בלידת יששכר כנ"ל":
ויפתח את רחמה כו'. נקדים מ"ש בפי' הפ' מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית כו' ע"ד הכ' פי' פתחה בחכמה. עפ"י היל"ח ענין הנקודות הרומזים לעולמות העליונים. קמ"ץ כמ"ש וקמץ הכהן. פת"ח רומז לעולם החכמה כמ"ש כולם בחכמה עשית פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. חכ"ם גימט' חיים כמ"ש תורת חכם מקור חיים. החכמה תחיה את בעליה. וזש"א בכל הש"ס לשון וחכמים אומרים שהיה בכחם להמשיך בתורתם ממקור החיים מספי' החכמה. וזה שתרגם ירושלמי בראשי' בחוכמא כי בריאת העולם התחיל מספי' החכמה נקודת פת"ח. וזה ג"כ הרמז ויפתח את רחמה. והבן:
ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילווה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי. הנה יש לרמז בזה במה שנכתב אצל בני השפחות ותלד זלפה ליעקב בן. וכן ותלד בן שני ליעקב וכן בכולם אבל אצל האמהות לא כתיב כן רק ותלד בן. אך הנ"ל עפ"י מ"ש שבטי י"ה עדות לישראל. ר"ל כי כל ענין מעלת הצדיקים להיות ג"כ תולדותיהן כיוצא בהן לזאת ע"י השבטים הקדושים שהיתה מטתו שלימה י"ב שבטי י"ה כולם צדיקים כולם ברורים מזה היה ניכר מעלתו של יעקב אביהם וזהו עדות לישראל כו'. ולזאת הנה אצל האמהות בני הגבירות לא הוצרך לכתוב שילדו ליעקב רק לאה רמזה זאת בלידת בן שלישי כי ילדתי לו שלשה בנים כולם ברורים בצדקתם כמו אביהם. אך בבני השפחו' הוצרך לאשמעינן שגם המה היו כיוצא בו ולזה נאמר ותלד ליעקב בן להיות כמותו. וז"ש ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב. מאשר כל מגמתה היה להוליד זרע קודש כמו יעקב. ולזה היתה מצטערת כי לא זכתה להעמיד בן כמותו באמרה כי היא בשפלות המדריגה ואיננה ראויה להעמיד בנים כמותו. וזה שאמרה הבה לי בנים כו'. פי' שרצונה להעמיד ממנו בנים כמותו להיות תולדותיה כיוצא בו:
ותהר עוד וכו' ע"כ קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת. הנה כבר נתבאר במ"א על מאמר הגמ' ר' יהודה היה דורש סמוכים. פי' לקרב השם הוי' יחד להיות סמוכין כי עתה הד' מפסקת. וז"ש והגישו אל הדל"ת. ויגשו לשבור את הדל"ת בסוד השבירה כיל"ח אבל כתיב והדלת סגר אחריו. וז"ש בגמ' כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו. אמר ר' אחא בי' ובדלי"ת. להמשיך מא"א עולם הרחמים בהיחוד של ק"ש ע"י העלאת מ"נ ולהוציא הד' העומדת ומפסקת בשם הוי' ב"ה. ואז מאריכין לו ימיו כמ"ש בפי' הפ' ויהי כי ארכו לו שם הימים ע"ש. והענין הוא כי הד' רומזת על דוד המלך ע"ה רגל רביעי במרכבה ובחי' מלכות היא בגלות בבחי' דלות כי היא דלה ואביונה והוא שאמר דלותי ולי יהושיע כי עיקר הגאולה יהיה לבחי' מלכות הזאת ב"ב. והוא שרמז במשנה ב"ב המקיף את חבירו משלש רוחותיו וכו' ר' יוסי אמר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל. דהנה בחי' המקיף משלש רוחותיו הם תלת אבהן בבחי' חג"ת והרביעית היא בחינת מלכות בית דוד שמגלגלין עליו את הכ"ל היא כל"ה כי כל השפעות טובות באים על ידי המלכות וכל הישועות יהיו ע"י עליית מלכות בית דוד במהרה. וזהו שבעל המאמר הלזה הוא ר' יוסי כי יוסי גימט' אלהי"ם. ומהרה יקום אלהים ויפוצו אויביו ויגדור פרצות עמו בית ישראל שהיא הרביעית רמז לדלי"ת בגלות ויהיה יחוד הה' מלאה בבחי' כלה בקבוץ בנ"י לתוכה בשמחה. אכי"ר:
ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקולי כו'. נקדים מ"ש בהושענות סובלת סבלך עפ"י מ"ש בגמ' יסורים של אהבה. כי ראינו כמה צדיקים שהיו מקבלים עליהם יסורים של אהבה כגון ר"א ב"ר שמעון וכדומה. הענין בזה עפ"י מ"ש בסידור השל"ה שער השמים בפ' וחסידיך יברכוכה. יברכ"ו כ"ה כי כה רומז על המלכות והוא סוד יסורין של אהבה אשר הארכתי בהם במקום אחר שהענין הוא שהצדיק מקבל עליו יסורין להסיר הפגם שלמעלה המונעים היחוד וזיווג העליון כדי שיהיה אהבה בין הדבקים וזהו יסורין של אהבה כדי בשביל האהבה שלמעלה אהבת השכינה אל דודה ואז נמשכת הברכה בכל העולמות וסי' כה תברכו את בנ"י עכ"ל. והנה זה הענין מש"א בברכת יוצר המאורות וכולם מקבלי' עליהם עול מלכות שמים זה מזה. פי' שמקבלים עליהם יסורים כנ"ל כדי להקל מספירת המלכות כביכול העול מלכות הם הפגמים כנ"ל. ולזה נאמר אח"כ לאל ברוך נעימות יתנו כו' כי הוא לבדו מרום וקדוש מצמיח ישועות כו'. וז"ש בישעיה נ"ג ובחבורתו נרפא לנו כידוע אשר משיח צדקינו הוא מקבל עליו יסורים כדי להקל על הדור ושיוגמר היחוד למעלה. וזש"א ביה"ר קודם תהלים לחבר אשת נעורים עם דודה וכו' ומשם יומשך לנו שפע כו'. וז"ש בפרקי אבות הוה דן את כל האדם לכף זכות. כי ע"י הצדיקים שמקבלים עליהם דין ויסורים הם מכריעים את העולם לכף זכות להשפיע להם כ"ט. וז"ש בתהלים קט"ז אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני כו' אפפוני חבלי מות וכו' צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. פי' זה העיקר אהבה לקבל עליו עול מלכות שמים במס"נ. כמ"ש אפפוני חבלי מות וכל כוונתי בשם ה' אקרא שיהיה היחוד בשם הוי' ואז ממילא ישמע ה' קול תחנוני. וז"פ מה שהתחלנו סובלת סבלך. שסובלים היסורים למען הקל מלמעלה מספי' המלכות כנ"ל. וזה ג"כ הרמוז בפ' זו דנני אלהים וגם שמע בקולי. ע"י קבלת הדינין והיסורים של אהבה לגמור היחוד למעלה עי"ז נשמע תפלתי ברחמים. וזה שנאמר אצל דן מאסף לכל המחנות כי הצדיק אשר הוא בבחינה זו כנ"ל גורם השפע לכל הדור ומאסף לכל המחנות כנ"ל:
א"י דנני אלהים וגם שמע בקולי וכו' ע"כ קראה שמו דן. הנראה בביאור הכ' הזה דהנה כתיב אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני. אפפוני כו' ובשם ה' אקרא. ודרשו חכז"ל אימתי אני אהובה לפניו בזמן כי ישמע את קול תחנוני. ואמר אח"כ אפפוני חבלי מות כו'. כי אמנם זה מדת הצדיקים אשר מעולם להיות כל תפלתם ובקשתם רק עבור טובת כלל ישראל אע"פ שהם עצמם הם מדוכאים מאד ביסורי מות הנה חפצים הם בזה יותר כדי להפיק רצון וחסד על ישראל. וע"י מס"נ בתפלתם תתנונים לה' הם פועלים כל טוב על בנ"י. וז"ש אהבתי אימתי אני אהובה לפניו בזמן כי ישמע ה' את קול תחנוני עבור כלל ישראל אע"פ שאני אפפוני חבלי מות ויסורים קשים ר"ל בכ"ז בשם ה' אקרא כי אך בזה אני חפץ כדי להטיב לכלל ישראל. וז"ש בגמ' איזהו הם יסורים של אהבה שאין בהם ביטול תורה ותפלה. ר"ל איזהו הם היסורים אשר נדע כי לא באים בעבור החטא של עצמו ואם הוא רצוי לפניו ית"ש כל שאין בהם ביטול תורה ותפלה. ר"ל אם ע"י היסורים והתורה ותפלה ממשיך כ"ט על בנ"י בזה ידע כי תפלתו אהובה לפני הש"י. וז"פ שאין בהם ביטול תורה ותפלה שתורתו ותפלתו לא נתבטל למעלה רק פועל ישועות על ידם. וזה נקרא יסורי' של אהבה כי אהוב הוא למעלה כי מוסר נפשו עבור. אהבת ישראל כמ"ש אהבתי כי ישמע כו' אפפוני חבלי מות וכו' כמ"ש. והוא שמצינו אצל ר"ע וחביריו עשרה הרוגי מלכות שמסרו נפשם כדי להיות בזה תיקון לדורות אל ישראל כיל"ח. והוא נרמז מידי אבי"ר יעק"ב אותיות רב"י עקיב"א כי ע"י היסורי' ומס"נ של ר"ע משם רועה אבן ישראל ממנו יצאה כל התלמוד ותורה שבע"פ כמבואר וכלהו סתימאי אליבא דר"ע ומשם ירעו כל ישראל עבורו. וז"פ דנני אלהים ביסורים. אבל גם שמע בקולי עבור זה ישמע תפלתי עבור בנ"י וזה ע"כ קראה שמו דן הוא כמ"ש הוה דן את כל האדם לכף זכות כי צריך הצדיק לקבל על עצמו יסורין כדי להטיב לישראל על ידו וזהו הוה דן ביסורים כמו דן אנכי ועי"כ יהיה כל אדם לכף זכות. ע"כ קראה שמו דן כלומר הוה דן בעצמך כדי שיהיה כל אדם לכף זכות כנ"ל:
ותאמר רחל אסף אלהים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף. כבר בארנו בענין לחם משנה בשבת רמוז על בחינת יוסף צי"ע ב' פעמים לחם עולה בגימט' יוסף כאשר ידוע כי שמירת שבת הוא תיקון על מכירת יוסף כמש"א במשנה תורה וזכרת כי עבד היית במצרים כמבואר בזוה"ק כי עבד היית זה יוסף. וידוע מספרים כי הרפ"ח ני"ק אשר נפלו לחיצונים העלה יוסף במצרים ר"ב. וז"ש רב עוד יוסף בני חי. וכן לשבור ב"ר רמז ג"כ על ר"ב ני"ק שהעלה יוסף במצרים. ועוד נשאר פ"ו כמנין אלהי"ם אשר תיקונם יוגמר לעתיד בביאת הגואל ב"ב. וגם ע"י ק"ש הוא בחי' העלאת הני"ק ע"י המס"נ וז"ש והיה בית יעקב אש וכו' ובית עשו לק"ש ר"ת לקריאת שמע. וזה שרמזה רחל בדברים האלה אסף אלהים את חרפתי כי ראתה ברוה"ק כי זה הבן היולד הוא יעלה תיקון רפ"ח ני"ק הרומזים בתיבת חרפת"י. וז"ש רש"י שהיתה מצירה שמא תעלה בגורלו של עשו. פי' שלא יפלו ח"ו כל ההשפעות להחיצונים ע"י הני"ק הנפזרים בהם ונבלעו ביניהם שהם גורלו של עשו כנ"ל. והבן. אסף אלהים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר. פרש"י ואגדה כל זמן שאין לאשה בן כו' משיש לה בן תולה בו מי שבר כלי זה בנך מי אכל תאנים אלו בנך. הנראה לרמז בזה דהנה כל עיקר העבדות הוא להעלות רפ"ח ניה"ק שנפלו ממאנין תבירין מאז ולתקן פגם אדה"ר מחטא עץ הדעת. וזה נעשה ע"י בחי' יסוד צדיק זה יוסף. וז"ש אסף אלהים את חרפתי הוא אסיפת רפ"ח ניצוצין הרמוז בתיבת חרפת"י על ידי בחינת יסוד יוסף כמ"ש ויצבור יוסף ב"ר הם ר"ב ניצוצין שהעלה יוסף. וזהו שפרש"י מי שבר כלי זה בנך רמוז על בחי' שבירת הכלים ומי אכל תאנים אלו בנך הוא כמ"ד עץ שאכל אדה"ר תאנה היה וכ"ז נתקן ע"י יוסף וז"ש יוסף ה' לי בן אחר הוא להעלות הני"ק איברי דשכינתא שהוא רמוז בשם ב"ן מלכות להעלות שם ב"ן מן החיצונים אלהים אחרים ולהוסיף על הקדושה וזהו יוסף ה' השם ב"ן מבחינת אחרים אל חזרת הקדושה בב"א:
ויבא יעקב מן השדה בערב וכו' וישמע אלהים אל לאה ותהר ותלד כו'. הנה לא מצינו שהתפללה כלל כמו שדקדקו המפרשים ז"ל. אך. הנה כבר פרשתי בתפלת אנא בכח כו' המאמר האחרון שועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות מה המשך הדברים יודע תעלומות לשמע צעקתנו. אך לפי המבואר בספרים ובכתבי האר"י ז"ל על עניני התפלו' שתיקנו אנשי כנה"ג ואמירת תהלים וברכת סלח לנו רפאינו מברך השנים וכדומה לפי פשוטו הוא לכאו' ע"מ לקבל פרס וכל מה שמכוון יותר הוא יותר כוונתו לקבלת פרס. אך הנה הצדיקים הגדולים כל כוונתם בתפלתם רק לתקן העולמות העליונים כמבואר בספרים כאשר האדם מתפלל על רפואה או פרנסה וכדומה עיקר כוונתו הוא שאם יש חסרון למטה בבריאות או בפרנסה החסרון הוא למעלה בשכינה או בכללות ישראל בשרש נשמתם או על היחיד בשרש נשמתו יש פגם שנסתם ח"ו השפע ממנו ונפסק מלירד. וכאשר מתקנים הדבר למעלה ממילא יורד השפע בהצנור משורש נשמתו של האיש ההוא הצריך רפואה ופרנסה. ובזה יתישב קושית המפרשים על ענין התפלה שהוא השתנות רצון הבורא ולפ"ז ניחא מאד. ולזה כוונו חכז"ל במס' אבות ודע מה למע' ממך. פי' מה שנחסר לך למטה תדע החסרון למעלה דוגמתו וזה שנאמר והיית רק למעלה ולא תהיה למטה שכל כוונתך יהיה רק למעלה לתקן בעולמות העליונים כנ"ל. וז"ש במדרש בפ' אשגבהו כי ידע שמי מפני מה בנ"א צועקים ואינם נענים מפני שאינם יודעים להתפלל בשם שנא' כי ידע שמי. והמדרש הזה מחוסר הבנה. ובזה ניחא. וז"פ בש"ס כרום זלות לבנ"א זה התפלה שעומד ברומו של עולם ובנ"א מזלזלי' בה אין הפי' שאינם מתפללים כלל רק שבאמת מתפללים בכוונה רק שמזלזלים בהם שמכוונים בהם רק לתועלת גופם ובאמת עיקר התפלה לתקן בעולם העליון וז"ש שעומדים ברומו של עולם. ובזה פרשתי הפ' בפ' עקב כו' ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר. ודרשו רז"ל לא תהיה תפלתך עקרה ותהיה עושה פירות. הכוונה בזה דלכאורה על פי פשוט עיקר התפלה בזמן הזה מחמת שיש חסרון בעולם הן מחמת הגלות העובדי כוכבים או רפואה ופרנסה ואנו צריכין להתפלל ע"ז אכן לאחר כל ההבטחות שבפסוק הזה שיהיו כל הברכות בעולם על ישראל ויהיה עולה בדעתם שלא נצטרך להתפלל עוד כלל. ולזה אמר שלא תהא תפלתך עקרה רק שנעשה תיקון בעולמו' העליונים שהם צריכין תיקון עד ביאת הגואל כמבואר בפרי עץ חיים בכוונת התפלה על ז' מלכים שמתו ושאר תיקונים וזה נמשך עד ביאת הגואל:
(חסר הסיום) צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו כו' ולבן בקש לעקור את הכל. דהנה זה מדת פשוטי העם כאשר יתן את בתו לת"ח והוא עודנו באבו מתהלך בצדקו על התורה ועבודה ולנסוע לצדיקי הדור. הנה מתעורר נגדו היצה"ר לקומם חותנו עליו להטותו מדרכו. ומתחלה בא עליו בדברים רכים לפתותו אתה בני לא טוב לך שבת תמיד בית התורה ותפלה כל היום רק שים לבך גם על עניני עוה"ז אשר נכון להחיות נפש ביתך והוא גם הוא מצוה רבה וטוב תורה עם דרך ארץ וכדומה ראיות רבות מפיתוי היצר. והנה אמנם זה היה מדת לבן הארמי אשר רצה להטות את יעקב מדרך צדקתו אל עניני עוה"ז והחליף את משכורתו עשרת מונים כדי לטרוד את מחשבתו. וזה שרמזו רז"ל. אתה האברך המתפתה מחותנך. צא ולמד צא ממחשבתך ולמד ואל תשים לבך על הנ"ל כי כן מה בקש לבן.. ר"ל רק בקש בבקשה ליעקב אבינו לאמור הלא ארבעה נשים לך ואחד עשר ילדים ראה נא לפרנס אותם ואעפ"כ לא שמע לו כי רצה לעקור את הכל הוא הכל דקדוש' בדבריו כנ"ל. וכ"נ ללבן השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע. ר"ל מהטוב שאתה אומר כי טוב תורה עם דרך ארץ כי זהו מגיע עד רע וסט"א להעביר הצדיק מצדקתו:
וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב את כל אשר לאבינו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. כי אמנם זה היה מדת של אבותינו הקדושיס ללקט אורות וניצוצות הקדושות בכל מדרך כף רגלם כמ"ש לכם יהיה. וכ"נ באברהם אבינו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. לשון המבריך את הגפן לנטוע במקום אחר כן הבריך כל הנשמות להקדושה כמו במלחמת המלכים שם מצא נשמת רבא כמובא בכתבי האר"י ז"ל בר"ת "רכשו "בן "אחיו ע"ש. וכזה היה ענין יעקב ויוסף בכל הליכתם לכן כאשר יעקב אבינו ע"ה הוציא כל הני"ק מבית לבן לא היה לו לעשות עוד אצלו כלל. וז"ש לקח יעקב את כל אשר לאבינו ר"ל כל דסט"א אשר כל יניקתם וחיותם מיניקת הקדושה והוציא את בלעם מפיו ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה. דהנה זה דרך האיש הישר הולך ליקח לו ראיה מהפכו כאשר רואה תשוקת ההמון עם והשתדלות בדבר הרשות ככה ירדוף הוא וישתדל בזריזות בקיום המצות והוא ישכים כמו שהם משכימים בבקר. וכמו כן כשרואה איזו ענין מתאוות עוה"ז ואיזו התפארות ותשוקת האדם להם כן יתלהב ויתאווה להקדושה להיות דבוק בשרשו וכן בכל המדו' וכמבו' זה בספר תהלים כמה פעמים. וזה היה ענין העבדות של יעקב אבינו אצל לבן בראותו תשוקתו וטרדתו בעניני תאוות עוה"ז ככה עשה אף הוא בקדושה. וכ"נ ברבקה ותקח את בגדי עשו בנה החמודות אשר אתה בבית ותלבש את יעקב בנה כו' כי יעקב היה ירא לשמוע אל אמו לקחת הברכות פן אהיה כמתעתע והבאתי עלי קללה כו' ולזה לקחה בגדי עשו החמודות פי' חמדת ותאוות עשו בעניני עוה"ז לבשה את יעקב בנה כדי לעשות מצותה בחשקות. וז"ש ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה כי ממנו לקח ראיה להעבדות הש"י ולכן אח"כ כשהלך מעמו נאמר ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי פי' שגנב לבו הרע להיות לו דרך להפוך להקדושה כמ"ש חשבתי דרכי הם דרכי הרשות ואשובה רגלי אל עדותיך. וז"ש ולא תתורו אחרי לבבכם וכו' למען תזכרו וכו' ר"ל עיניכם אשר אתם זונים תקחו להפך למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי להפוך מרע לטוב כנ"ל. והבן:
מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי כי מששת את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך. כי הנה אם האדם יפול במחשבות זרות מן תאוות העוה"ז ר"ל מזה יש בו אחיזה להחיצונים. וזה ענין ההתגברו' האויבים בגלות המר הזה. וז"ש יעקב אבינו ע"ה אשר כל מחשבותיו היה לטוב ולא נפל לאחת מהם. ולזה אמר מה פשעי כו' כי דלקת אחרי. פי' מה אחיזה יש לך עלי כי מששת את כל כלי. פי' המחשבות שלי כמ"ש וכלי כליו רעים. מה מצאת מכל מחשבותיך כי לא מחשבותי מחשבותיך: