The Testaments of the Twelve Patriarchs
The Testament of Reuben the First born Son of Jacob and Leah, Chapter 1 צוואת ראובן בכור יעקב ולאה, א׳
1 א

העתקת צואת ראובן אשר צוה לבניו לפני מותו בשנת מאה ועשרים וחמש לחייו:

The copy of the Testament of Reuben, even the commands which he gave his sons before he died in the hundred and twenty-fifth year of his life.

2 ב

ויהי מקץ שנתים ימים אחרי מות יוסף כאשר חלה ראובן ויבאו בניו ובני בניו לראותו:

Two years after the death of Joseph his brother, when Reuben fell ill, his sons and his sons' sons were gathered together to visit him.

3 ג

ויאמר אליהם בני הנה אנכי מת והלכתי בדרך אבותי:

And he said to them: My children, behold I am dying, and go the way of my fathers.

4 ד

ויהי כאשר ראה שם את־יהודה ואת־גד ואת־אשר אחיו ויאמר אליהם חזקוני ואשב ואמר לאחי ולבני את אשר צפנתי בלבי כי הנה אמותה הפעם:

And seeing there Judah, and Gad, and Asher, his brethren, he said to them: Raise me up, that I may tell to my brethren and to my children what things I have hidden in my heart, for behold now at length I am passing away.

5 ה

ויתחזק וישב וישק להם ויאמר אליהם שמעו אחי ובני והאזינו אל־ראובן אביכם את אשר אצוה לכם:

And he arose and kissed them, and said unto them: Hear, my brethren, and do ye, my children, give ear to Reuben your father in the commands which I give unto you.

6 ו

הנה העידותי בכם היום את־אלהי השמים אשר לא תלכו בפשע נעורים ובזנונים אשר בם נכשלתי אנכי ואחלל יצוע יעקב אבי:

And behold I call to witness against you this day the God of heaven, that ye walk not in the sins of youth and fornication, wherein I was poured out, and defiled the bed of my father Jacob.

7 ז

ואגידה לכם כי מכה גדולה הכה אותי יי על־ירכי שבעה חדשים ולולא יעקב אבי התפלל בעדי אל־יי כי אז חפץ יי להמיתני:

And I tell you that he smote me with a sore plague in my loins for seven months; and had not my father Jacob prayed for me to the Lord, the Lord would have destroyed me.

8 ח

כי בן־שלשים שנה הייתי כאשר עשיתי את־הרע בעיני יי ושבעה חדשים חליתי עד־מות:

For I was thirty years old when I wrought the evil thing before the Lord, and for seven months I was sick unto death.

9 ט

ואחרי־כן נחמתי ונעניתי ברצון נפשי שבע שנים לפני יי ויין ושכר לא שתיתי ובשר לא בא אל־פי וכל־מאכל תאוה לא אכלתי ואתאבל על־עוני כי גדול אשר לא נעשה כזאת בישראל:

And after this I repented with set purpose of my soul for seven years before the Lord. And wine and strong drink I drank not, and flesh entered not into my mouth, and I eat no pleasant food; but I mourned over my sin, for it was great, such as had not been in Israel.