Chapter 2:15ב׳:ט״ו
1 א

מדוע הניח את האדם בגן עדן למלא תפקיד98 מילולי: עבור עניין. מ. כפול: "לעבוד ולשמור", בעוד שגן העדן לא היה זקוק לעיבוד, כיון שהיה כולו מושלם, הואיל ואלהים נטעו. ואף לשומר לא (נזקק), כי מי היה (שָׁם) שיגרום נזק?

Why God placed man in the Paradise with a twofold object, namely, that he might both till it and keep it, when the Paradise was in reality in need of no cultivation, because it was perfect in everything, as having been planted by God; nor, again, did it require a keeper, for who was there to ravage it? (Genesis 2:15).

2 ב

אֵלה הם שני העניינים שעובד האדמה צריך לשים לבו אליהם ולהשיגם: עבודת השדה ושמירה על אשר בו, כי הוא (השדה) עשוי להִשָחֵת, הן מתוך הזנחה99 מילולי: חוסר עבודה. מ. והן על־ידי גרימת נזק. אך אף על פי שגן העדן לא נזקק אף לא לאחד מהם, בכל זאת נחוץ היה, שזה אשר קיבל את הפיקוח וההשגחה על (הגן) -האדם הראשון- ישַמֵש כעין דוגמא לאיכר100 חקלאי. ראה להלן בראשית ט, כ שו"ת בראשית ב, סו. בכל אשר ראוי לעמול בו. יתר על כן, מפני שהגן היה מלא בַכֹּּל, מן הראוי היה להשאיר לעובד האדמה את הפיקוח וההשגחה, כגון להשקותו, לטפל במים, לרכך ולעדור, לחפור שיחין ולהזרים מים. ובאשר לשמירה; אף על פי שלא היה שם אדם אחֵר, הרי לפחות (היה צורך בשמירה) מפני חיות101 כן במפרשי המקרא: "וטעם לעבדה, להשקות הגן, ולשמרה מן החיות שלא יכנסו שם ויטנפוהו" (ראב"ע). "לעבדה, להשקותה במקום שהוא דר, ולשמרה מבהמות וחיות שלא יכנסו" (רוקח). "לעבדה, להשקותה, ולשמרה שלא ירמסוה רגלי בהמה וחיה" (חזקוני)., ולעיתים קרובות102 מילולי: במידה מרובה, כניגוד ל"לפחות" שבראשית המשפט. מ. מאויר וממים, כי בזמן בצוֹרת יש להשקות בשפע במים, ואילו בשעת סופת־ גשמים, יש לעצור בעד המים הגואים על־ידי (חפירת) אפיק נוסף.*שו"ת בראשית א, יד
___________

These are the two objects which a cultivation of the land must attain to and take care of, the cultivation of the land and the safe keeping of the things which are in it, otherwise it will be spoiled by laziness or else by devastation. But although the Paradise did not stand in need of these exertions, nevertheless it was proper that he who had the regulation and care of it committed to him, namely, the first man, should be as it were a sort of pattern and law to all workmen in future of everything which ought to be done by them. Moreover it was suitable that, though all the Paradise was full of everything, it should still leave the cultivator some grounds for care, and some means of displaying his industry; for instance, by digging around it, and tending it, and softening it, and digging trenches, and irrigating it by water; and it was needful to attend to its safety, although there was no one to lay it waste, because of the wild beasts, also more especially in respect of the air and water; as, for instance, when a drought prevailed, to irrigate it with a plenteous supply of water, and in moister weather to check the superabundance of moisture by directing the course of the streams in other directions.

3 ג

פילון מפרש את המקרא כפשוטו, בלי כל פירוש אלגורי, והוא שאדם הראשון נצטווה לעבוד את האדמה ולשמרה, כדי להורות את חשיבות העבודה וערכה בחיי האדם. רעיון זה עולה כאחד עם דעתו, שכשם שהפסוק בעשרת הדברות: "ויום השביעי שבת לה' אלקיך לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ, ט-י) מדבר על איסור מלאכה בשבת, כן הפסוק שלפניו: "ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך", מורה על מצוות עשיית המלאכה בששת ימי המעשה:

4 ד

"ישנו סיפור הכתוב במעשה בראשית, המכיל סיבה הכרחית לכך, והמודיע שהעולם נברא בששת ימים, ושביום השביעי שָבת האלהים מ(כל) מלאכתו, והתחיל להתבונן אל מה שהיטיב לעשות. הוא ציווה את אלה שנועדו להיות אוכלוסי המשטר (העולמי) הזה, שיתנהגו כמוהו בנוגע (לעניין) זה, כמו בנוגע לעניינים אחרים: שיפנו למלאכתם בששת הימים, אבל לחדול (ממנה) בשביעי. ושכשיהיו כך פנויים, (יתעסקו) בחכמה עיונית ויסתכלו בענייני הטבע, ועם זה יתבוננו שמא עשו איזה מעשה בלתי־טהור בימי הקודמים... באמת, אומר זה: לעולם הידבק במידותיו, אותו הפרק שבו הוא ברא את העולם יהא הוא דוגמה (לך) לעשות (בו) מלאכתך, וגם השביעי יהא לך דוגמא שצריך שתעסק (בו) בחכמה עיונית, כי נאמר בו, שהוא (האלקים), התבונן אל כל מה שעשה (בראשית א, לא). ללמדך, שגם אתה חייב להתבונן אל (ענייני) הטבע ואל כל מה שיביאך לידי הצלחתך" (על עשרת הדברות, צז-צח; ק).

5 ה

במדרש הגדול נמצאת המקבילה למדרש פילוני זה: "ששת ימים תעבד, ר' אומר הרי זו גזרה אחרת, שכשם שנצטוו ישראל על מצות עשה שלשבת, כך נצטוו על המלאכה" (מה"ג שמות כ, ט).

6 ו

עוד מקבילה למדרשו של פילון על "לעבדה ולשמרה" ו"ששת ימים תעבוד" נמצאת בחז"ל: "אהוב את המלאכה, כיצד? מלמד, שיהא אדם אוהב את המלאכה, ולא יהיה שונא את המלאכה, שכשם שהתורה ניתנה בברית כך המלאכה ניתנה בברית, שנאמר ששת ימים תעבד וכו'. רבי שמעון בן אלעזר אומר, אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנאמר: ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, [והדר] מכל עץ הגן אכול תאכל" (אבות דרבי נתן, נו"א, יא). "אהוב את המלאכה, חייב אדם להיות אוהב את המלאכה ועוסק במלאכה וכו'. רבי אליעזר אומר, גדולה היא מלאכה, שכשם שנצטוו ישראל על השבת כך נצטוו על המלאכה, שנאמר ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך" (שם נו"ב, כא).

7 ז

לדברי פילון, על האדם מישראל להקדיש את יום השבת לעיסוק בחכמה עיונית ולחשבון הנפש. כוונתו שבשבת האדם פנוי ממלאכתו, לכן יעסוק באותו זמן בלימוד התורה. וכך גם הדגישו דבר זה בחז"ל: "רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא, לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה" (ירושלמי שבת טו, ג. וראה בפסיקתא רבתי סוף פרק כג, שהדברים נאמרו על־ידי רבי חגי בשם ר' שמואל בר נחמן). "אמר להן הקב"ה לישראל, בניי, לא כך כתבתי לכם בתורתי: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א, ח), אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים, יום השבת יעשה כולו תורה. מיכאן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך (קהלת ט, ז), לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושֵׂי תורה בלבד" (סדר אליהו רבה פרק א, עמ' 4). "זכור את יום השבת לקדשו (שמות כ, ח). במה אתה מקדשו? במקרא במשנה במאכל ובמשתה ובמנוחה" (שם, פרק כד).

8 ח

פילון גם מדגיש, שמשה רבינו אינו מרשֶה ששומרי התורה ישבו בטלים ביום השבת, ולכן נקהלו בשבת להקשיב ללימוד מאת מוריהם, והגדול שבהם היה דורש לפניהם ברבים (על החוקים המיוחדים א, ס-סד), ומאז קבלת התורה ועד היום הזה (הכוונה כשהדברים נכתבים בזמנו של פילון) עוסקים בתורה בשבת בבתי כנסיות, והמנהיג מבאר ומורה להם, ואינם מבלים את הזמן כפי שהאחרים מבלים בשחוק ושעשועים, אלא עוסקים בתורה וששים ושמחים ביום השבת (על חיי משה ב, קי-קיב; קטו-קטז). או שכהן אחד, או אחד מהזקנים היה מלמד אותם את חוקי התורה עד קרוב לסוף זמן המנחה (המלצה על היהודים 14 - 12:7), וראה גם "על בריאת העולם", קכח (מובא להלן בביאור לבראשית ח, ט). וכן אמרו בחז"ל: "רבותינו בעלי אגדה אומרים וכו', אמר הקב"ה למשה, עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת, ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני" (מדרש אבכיר, וילקוט שמעוני ריש פרשת ויקהל).

9 ט

שאלת פילון, למה ציוה ה' את האדם "לעבדה ולשמרה", בזמן שהגן לא היה זקוק לשום טיפול, הואיל ה' בעצמו נטעו, נמצאת בחז"ל, אלא תשובתם היא אלגורית: "לעבדה ולשמרה, ומה עבודה היה בתוך הגן שאמר לעבדה ולשמרה? שמא תאמר יש מלאכה בגן עדן שיזמור לכרמים, ולחרוש ולשדד את האדמה, או לעמר או לקצור, והלא כל האילנות נצמחין מאליהן. שמא תאמר יש מלאכה בגן עדן להשקות את הגן, והלא הנהר מושך ויוצא מעדן, שנאמר ונהר יוצא מעדן, ומהו לעבדה ולשמרה? אלא לעסוק בדברי תורה" (פרקי דרבי אליעזר, יב). ועוד באדר"נ: "וכי עבודה היה צריך, או שמירה היה צריך? אלא לעמוד על דבריו" (נו"ב, פרק כא). "ולעבדו זה תלמוד. אתה אומר זה תלמוד, או אינה אלא עבודה? הרי הוא אומר ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר, הא למדת, לעבדה זה תלמוד ולשמרה אלו מצוות, וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה, כך תלמוד קרויה עבודה. דבר אחר, לעבדה זו תפלה" (ספרי עקב, מא). וכן גם בתרגום יונתן: "ויניחהו וכו' ואשריה בגינוניתא דעדן למהוי פלח באורייתא ולמנטר פקודהא". ובמדרש הנעלם: "א"ר שמעון, ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, וכי מאי עבודה הכא? אלא עבודת הנשמה. ר"ש אמר, הניח הקב"ה לאדם הראשון בג"ע, ונתן לו תורתו לעבוד בה ולשמור מצוותיה" (מדרש הנעלם בזֹהר חדש, יח ע"ג).

10 י

גם מדרש אלגורי זה של חז"ל יסודו כבר נמצא בפילון. במקום אחר הוא מסביר את הפסוק הזה, שה' נתן לאדם שלוש מתנות טובות, "ויניחהו בגן עדן" זו הבינה, "לעבדה" זו עשיית מעשים טובים, ו"לשמרה" הוא שמירת המצוות. ואלה דבריו: "וזה (האדם), קיבל שלוש טובות עליהן מתבסס מזגו הטוב: בינה נאמנות וזכרון. הבינה היא ה"הניח בגן העדך', הנאמנות היא עשיית המעשים הטובים, והזכרון הוא שמירת הצוויים האלהיים ומילואָם. ואילו השֵׂכל שנברא, לא זוכר את הטוב ואף לא עושה אותו, הוא אך ורק מבין. לכן, זמן מועט לאחר ש(האל) שָׂם אותו בגן העדן, הוא מתחמק ומושלך החוצה" (דרשות אלגוריות א, נה). ובמקום אחר הוא עוד מבליט פירושו זה על "לעבדה ולשמרה", בכתבו: "כי רבים, אחר שהתאמנו בקיום המידות הטובות, חזרו בהן לבסוף. אך מי שחננו האלהים בידיעה בטוחה, הוא מעניק לו את שתיהן; להתעסק במידות הטובות, וגם לא להזניח אותן לעולם, אלא תמיד לפקח על כל אחת ואחת ולשמרה" (דרשות אלגוריות א, פט).

11 יא

ובכן, "לעבדה" פירושו לעשות את המצוות, ו"לשמרה" פירושו לזָכרן. אפשר אפוא לראות, שבחז"ל ובפילון נמצא אותו המדרש האלגורי, אלא שחז"ל בספרֵי מרמזים ב"לעבדה" לתלמוד, ו"לשמרה" לקיום המצוות, בעוד שפילון מפרש ש"לעבדה" מכוון לעשיית המצוות בעינָן, ו"לשמרה" מכוון לשמירה על עשייתן, על־ידי לימוד וזיכּרון.