היהודים אשר בירושלים ובארץ יהודה לאחיהם היהודים במצרים שלום וישע רב!
...The Jews in Jerusalem and in the land of Judah to their Jewish brethren in Egypt, peace and salvation!
ה' אלוהים יברך אתכם, ויזכור לכם את בריתו את אברהם ואת יצחק ואת יעקב.
God bless you, and remember you his covenant with Abraham and Isaac and Jacob.
ויתן לכם לב שלם ליראה אותו ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם.
And give you a whole heart to fear him and to serve him with all your heart and all your soul.
יפתח ה' לבבכם להגות בתורתו ולשמור מצוותיו, ויתן לכם ברכה ושלום.
God will open your hearts to reflect on His Torah and keep His commandments, and will give you a blessing and peace.
לו ישמע ה' את תפילתכם וירחם עליכם, ומכל צרה יפלט נפשכם.
זאת תפילתנו בעדכם כל הימים.
בשנת תשע ושישים ומאה, עת מלך מלך דימטריוס, כתבנו לכם את כל הצרות אשר עברו על נפשנו, בבגוד ישוע ועדתו בארץ הקדושה ויפשעו בממלכות יהודה.
ויציתו את שער החצר באש וישפכו דם נקי בארץ.
ונתפלל את ה' אלוהינו ויקשב לקולנו, ונקרב לו קורבן וסולת למנחה, נעלה נרות וניתן את לחם הפנים על שולחן ה'.
ושאלנו מכם לחוג עמנו את חנוכת המזבח בירח כסלו.
ויהי בשנת מאה שמונים ושמונה, וישובו ויכתבו להם את הדברים האלה.
אנשי יהודה וירושלים והזקנים, לאריסטובלוס אומֵן המלך תלמי ממטה הכוהנים המשוחים, וליהודים אשר במצרים, שלום וישע.
הננו מברכים את ה' אלוהינו אשר הציל את נפשנו מצרה גדולה להתייצב לפני מלך אדיר ונורא.
כי הוריש ה' את אויבינו מעירנו הקדושה, ויפיצם בגבולי ארץ פרס.
והמלך עם חילו הגדול והעצום נהרגו בבית נאניה בעקבות כוהניה.
כי בבואו אנטיוכוס עם להקת מרעיו אל בית נאניה, ויתלוצץ לקחת אותה לו לאשה, למען החזיק באוצרותיה כמוהר.
ויהי כאשר הביאו כוהני נאניה את האוצר, והמלך ואנשיו הלכו אל הבית פנימה לראותו, ויסגרו הכוהנים את דלתי הבית מאחריהם.
ויפתחו דלת נסתרה, ויסקלו אותו וכל אשר עמו באבנים וימותו.
ויכרתו את ראשם ויגזרו אתם לגזרים, וישליכום החוצה.
הודות והלל לה' כי הכרית את הרשעים מן הארץ ואינם.
ועתה כי יש את נפשנו לחוג את יום חנוכת המזבח בעשרים וחמש לחודש כסלו. לא חדלנו מהודיע אתכם לחוג אותו עמנו.
וחגותם אותו כימי חג הסוכות, וכיום אשר מצא בו נחמיה את אש הקודש בשובו לבנות את המקדש ואת המזבח, ויקרב עליו עולות וזבחים לאלוהים.
כי כאשר הוגלו אבותינו ארצה פרס, לקחו הכוהנים הקדושים את האש בסתר מעל המזבח, ויטמנו אותה בשוחה עמוקה ויבשה לשומרה, ולא ידע איש את מקומה.
ויהי מקץ ימים רבים, בנטות ה' את חסדו עלינו, והמלך שלח את נחמיה ירושלימה.
ויקח מבני הכוהנים אשר טמנו את האש, וישלחם לבקְשה.
אולם כאשר הוגד לנו לא מצאו את האש, כי אם מים קפואים מצאו תחתיה, ויצו נחמיה לשאוב את המים ולהביאם.
ויהי בהקריבם את קורבן ה', ויצו אותם לזרוק מן המים על העצים ועל הקורבן אשר על המזבח, ויעשו כן.
אחרי כלותם, והשמש יצאה על הארץ, והעבים נפוצו, והנה אש אלוקים מתלקחת בקורבן, וישתומם כל העם מסביב.
ויפלו הכוהנים וכל העם וישתחוו, עד כי אוּכל הקורבן.
ויתפלל יונתן אל ה', ונחמיה וכל העם ענו אחריו ויאמרו.
ה' אלוקים יוצר ובורא הכל, עזוז ונורא צדיק ורחום, אתה לבדך מלכינו ומושיענו.
ה' הצדיק הפותח ידו הרחבה לכל חי, אלוקי האלוקים ואדון העולם, הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו, אתה בחרת באבותינו וקידשת אותם לעבודתך.
רצה נא את הקורבן הזה בעד עמך ישראל, ושמר את נחלתך וברכה.
קבץ את פזורי עמך ופדה אותם מיד הגויים, פקח עינך וראה את חרפתם, כי תועבת כל אדם המה, למען ידעו הגויים כי אתה ה' אלוהינו.
שפוך חמתך על צוררי עמך, אשר בשרירות לבם השפילונו עד ארץ.
תביאנו ותטענו בהר נחלתך, כאשר אמר משה עבדך.
ככלותם להתחנן, וישירו הכוהנים בהלל והודות לה'.
ויהי כי אוכל הקורבן, ויצו נחמיה לצקת את המים הנותרים על הרצפה, ותלהט להבה ותבלע אותה האש מעל המזבח.
ויוגד למלך פרס כי מים נמצאו במקום אשר טמנו כוהני הגולה את האש, ויבעירו אש בקורבן אשר הקריב נחמיה, וידרוש ויחקור לדעת אם כן הוא.
וימצא כי אמת ונכון הדבר, ויקדש את המקום ויגדור אותו גדר, ויתן מתנות יקרות לכל אשר מצאו חן בעניו.
ויקרא נחמיה את שם המקום ההוא הפטר, לאמור קודש הוא. ואחרים קראו לו נפטר.