ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, ובניהם אחריהם ישבו בארץ ארם (סוריא) ובהר אמאניוס והר הלבנון עד הים, וגבולם עד ים אוקינוס (אצעאן). שמות העמים צאצאי חם נשכחו קצתם מפי יושבי הארץ, וקצתם נשחתו בפי עם הארץ עד כי לא נכיר עוד מוצאותיהם מקדם, ורק שמות אחדים נשארו עוד עד היום הזה. אך שֵׁם כוש, אחד מארבעה בני חם, נשאר על מתכונתו ולא נגעה בו יד העת לשנותו, כי בני עטיאפיע, אשר כוש בן חם מלך עליהם, נקראים בפי כל יושבי אזיה בשם כושים עד היום הזה. גם שם מצרים בן חם נשאר על מכונו, כי יושבי ארצנו (ארץ יהודה) יקראו את ארץ עגיפטען בשם ארץ מצרים ואת יושביה בשם מצרים. פוט בן חם כונן מוצאות (קאלאניען) בארץ לוב (לוביען) ויקרא את יושבי הארץ פוטים על שמו. גם בארץ מוריטאניה ימצא נהר אחד אשר שמו פוט, והנהר הזה גם הארץ אשר אצלו הנקראת כשמו, נזכרים פעמים רבות בפי סופרי היונים. בימים האלה תקרא ארץ לוב (ליביען) על שם להבים אחד מבני מצרים. אך מדוע תקרא הארץ הזאת גם בשם אפריקא, יראה הקורא במרוצת דברי הספר הזה. כנען בן חם ישב בארץ הנודעת כעת בשם ארץ יהודה, ולפנים נקראה ארץ כנען על שמו. כוש הוליד ששה בנים^*)טעות המעתיק יש בזה וצ״ל חמשה בנים, והם סבא וחוילה וסבתה ורעמה וסבתכא (בראשית י׳, ז׳). ולפי הנראה חשב יוזיפוס גם את נמרוד בן כוש (שם ח׳) ואין בזה טעות.. ומהם סְבָא אבי הסבאים (סאבאער), חוילה הוא אבי משפחת החוילי (עווילאער) הנקובים כעת בשם גאטולים. סבתה אבי הַסַבְתִּינִים אשר היונים יקראו להם אסטאבארים. סבתכא אבי הסבתכנים. רעמה אבי הרעמונים. ובני רעמה שבא ודדן. דדן הוא אבי הדודנים היושבים בין הכושים בארץ מבוא השמש, ושבא הוא אבי השבאים^*)מלכי שבא וסבא נזכרו בספר תהלים (ע״ב י׳), מלכת שבא. (מ״א ז׳ א׳), ומכרום לשבאים (יואל ד׳, ח׳), ותפל שבא ותקחם (איוב א׳, ט״ו).. נמרוד בן כוש ישב בין הבבלים ויהי עליהם למלך. מצרים הוליד שמונה בנים^*)אולי חשב גם את פלשתים (בראשית י׳, י״ד)—., ומושבם מעזה עד קצה ארץ מצרים, ובבל זאת נקרא חבל הארץ הזאת בשם פלשתים, והיונים יקראו חלק אחד ממנה בשם פלישתני. מיתר משפחות בני מצרים, הלא הם לודים, ענמים ולהבים (אשר כונן מוצאות בארץ ליביען ויקרא לה בשמו), נפתוחים, פתרוסים, כסלוחים וכפתורים לא ידענו כמעט מאומה בלתי אם שמותיהם, יען כי במלחמת עטיאָפּיען, אשר נדבר על אֹדותיה הלאה, נהרסו עריהם עד היסוד ולא נדע מה היה להם. וכנען ילד את צידון בכורו, אשר בנה עיר בארץ פיניציה ויקרא לה צידון כשמו, וזה שמה בפי היונים עד היום הזה. גם ילד את החמתי היושב בחמת, והיא עיר בנויה גם בימים האלה ויושביה יקראו לה חמת, אך המקרונים יכנוה בשם עפיפאניה כשם מלכה הקדמון; את הָאַרְוָדִי היושב באי ארוד (אראדוס); ואת הערקי היושב בעיר ערקי (Arce) בהר הלבנון. מיתר שבעת בני כנען, הלא הם: חת, יבוסי, אמורי, גרגשי, חוי, סיני וצמרי לא הודיעה לנו תורתנו הקדושה רק את שמותיהם, יען כי העברים הרסו את עריהם כליל ויכחידום מן הארץ.

2. The children of Ham possessed the land from Syria and Amanus, and the mountains of Libanus; seizing upon all that was on its sea-coasts, and as far as the ocean, and keeping it as their own. Some indeed of its names are utterly vanished away; others of them being changed, and another sound given them, are hardly to be discovered; yet a few there are which have kept their denominations entire. For of the four sons of Ham, time has not at all hurt the name of Chus; for the Ethiopians, over whom he reigned, are even at this day, both by themselves and by all men in Asia, called Chusites. The memory also of the Mesraites is preserved in their name; for all we who inhabit this country [of Judea] called Egypt Mestre, and the Egyptians Mestreans. Phut also was the founder of Libya, and called the inhabitants Phutites, from himself: there is also a river in the country of Moors which bears that name; whence it is that we may see the greatest part of the Grecian historiographers mention that river and the adjoining country by the apellation of Phut: but the name it has now has been by change given it from one of the sons of Mesraim, who was called Lybyos. We will inform you presently what has been the occasion why it has been called Africa also. Canaan, the fourth son of Ham, inhabited the country now called Judea, and called it from his own name Canaan. The children of these [four] were these: Sabas, who founded the Sabeans; Evilas, who founded the Evileans, who are called Getuli; Sabathes founded the Sabathens, they are now called by the Greeks Astaborans; Sabactas settled the Sabactens; and Ragmus the Ragmeans; and he had two sons, the one of whom, Judadas, settled the Judadeans, a nation of the western Ethiopians, and left them his name; as did Sabas to the Sabeans: but Nimrod, the son of Chus, staid and tyrannized at Babylon, as we have already informed you. Now all the children of Mesraim, being eight in number, possessed the country from Gaza to Egypt, though it retained the name of one only, the Philistim; for the Greeks call part of that country Palestine. As for the rest, Ludieim, and Enemim, and Labim, who alone inhabited in Libya, and called the country from himself, Nedim, and Phethrosim, and Chesloim, and Cephthorim, we know nothing of them besides their names; for the Ethiopic war(17) which we shall describe hereafter, was the cause that those cities were overthrown. The sons of Canaan were these: Sidonius, (who also built a city of the same name; it is called by the Greeks Sidon), Amathus inhabited in Amathine, which is even now called Amathe by the inhabitants, although the Macedonians named it Epiphania, from one of his posterity; Arudeus possessed the island Aradus: Arucas possessed Arce, which is in Libanus. But for the seven others, [Eueus,] Chetteus, Jebuseus, Amorreus, Gergesus, Eudeus, Sineus, Samareus, we have nothing in the sacred books but their names, for the Hebrews overthrew their cities; and their calamities came upon them on the occasion following.

על פי הנסבה הזאת כאשר שבה הארץ אחר המבול לאיתנה הראשון, החל נח לעבוד את האדמה ולנטוע כרמים, ובימי בציר ענבים שתה מן היין אחרי אשר הביא קרבן לה׳, וישכר ויישן שנת תרדמה על הארץ ויתגל בתוך אָהֳלֹה. וירא חם אבי כנען את ערות אביו, ובבוז וקלון ולצון הגיד זאת לאחיו, והם כסו את ערות אביהם, ובהודע זאת לנח בצאת היין מאתו, ברך את שם ויפת ויקלל את כנען בן חם, כי את חם לא אבה לקלל בהיותו בנו היוצא מחלציו, ויקלל את כנען ואת כל בניו קללה נצחת, והקללה ההיא רבצת כל ימי עולם על בני כנען, ובהשחיתם עוד את דרכם על הארץ, נתנם ה׳ בידי העברים (צאצאי שֵׁם) לעשות בהם שפטים, כאשר נספר זאת במרוצת דברינו בספר הזה.

3. Noah, when, after the deluge, the earth was resettled in its former condition, set about its cultivation; and when he had planted it with vines, and when the fruit was ripe, and he had gathered the grapes in their season, and the wine was ready for use, he offered sacrifice, and feasted, and, being drunk, he fell asleep, and lay naked in an unseemly manner. When his youngest son saw this, he came laughing, and showed him to his brethren; but they covered their father's nakedness. And when Noah was made sensible of what had been done, he prayed for prosperity to his other sons; but for Ham, he did not curse him, by reason of his nearness in blood, but cursed his prosperity: and when the rest of them escaped that curse, God inflicted it on the children of Canaan. But as to these matters, we shall speak more hereafter.

בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם, ומושבם בארץ אזיה מנהר פרת עד ים הודו. עילם הוא אבי העילמים (עלאמאער) אשר מהם יצאו הפרסים. אשור בנה את נינוה העיר הגדולה, וילכוד את העמים אשר ישבו בארץ ההיא ויקרא להם אשורים כשמו. ארפכשד רדד תחתיו את העם הנודע כיום בשם כשדים (כאלדאער) ויקרא את שמו עליהם^*)ארפכשד מרכב משם ארף ומשם כשד, ועל שם כשד קרא את העם ההוא כשדים, ורק ע״פ הדבר הזה נבין את כונת המחבר בזה. וימשל בם. ארם הוליד ארבעה בנים: עוץ וחול וגתר וָמש. עוץ בנה את טרכוֹניטוּס ואת דמשק אשר בין פלישתיני (ארץ ישראל) ובין חול־סוריא (Cölesyrien). עוץ משל בארמיניה, גתר בבאקטריה, וָמש מלך על המשים (מעסאנאער) אשר בגבול ארצם ימצא כעת הנוף Spasinu Charax.

4. Shem, the third son of Noah, had five sons, who inhabited the land that began at Euphrates, and reached to the Indian Ocean. For Elam left behind him the Elamites, the ancestors of the Persians. Ashur lived at the city Nineve; and named his subjects Assyrians, who became the most fortunate nation, beyond others. Arphaxad named the Arphaxadites, who are now called Chaldeans. Aram had the Aramites, which the Greeks called Syrians; as Laud founded the Laudites, which are now called Lydians. Of the four sons of Aram, Uz founded Trachonitis and Damascus: this country lies between Palestine and Celesyria. Ul founded Armenia; and Gather the Bactrians; and Mesa the Mesaneans; it is now called Charax Spasini. Sala was the son of Arphaxad; and his son was Heber, from whom they originally called the Jews Hebrews. (18) Heber begat Joetan and Phaleg: he was called Phaleg, because he was born at the dispersion of the nations to their several countries; for Phaleg among the Hebrews signifies division. Now Joctan, one of the sons of Heber, had these sons, Elmodad, Saleph, Asermoth, Jera, Adoram, Aizel, Decla, Ebal, Abimael, Sabeus, Ophir, Euilat, and Jobab. These inhabited from Cophen, an Indian river, and in part of Asia adjoining to it. And this shall suffice concerning the sons of Shem.

ארפכשר הוליד את שלח, ושלח ילד את עבר אשר על שמו נקראו היהודים בראשונה בשם עברים. ולעבר יֻלד שני בנים, שם האחד פלג, כי נולד בעת אשר נפלגה הארץ למספר יושביה, ושם השני יקטן. ויקטן ילד את אלמודד ואת שלף, ואת חצרמות ואת ירח, ואת הדורם ואת אוזל ואת דקלה, ואת עובל ואת אבימאל ואת שבא, ואת אופיר ואת חוילה ואת יובב. ויהי מושבם על נהר קאפענע בארץ הודו גם בארץ אריה הסמוכה לה. כל אלה בני שם. ועתה נדבר דברים מעטים על תולדות העברים. פלג בן עבר הוליד את רעו, ורעו הוליד את שרוג, ושרוג הוליד את נחור, ונחור הוליד את תרח, ותרח הוליד את אברהם, ועשרה דורות עברו מנח עד אברהם, ונולד מאתים ותשעים ושתים שנה אחר המבול, כי תרח היה בן שבעים שנה בהולידו את אברהם, נחור היה בן מאה ועשרים שנה בהולידו את תרח ¹⁾בתורה כתוב כי נחור היה בן תשע ועשרים שנה בהולידו את תרח (בראשית י״א, כ״ד)., ושרוג היה בן מאה ושלשים ושתים בהולידו את נחור ²⁾בתורה כתוב שלשים שנה (שם כ״ב)., ורעו היה בן מאה ושלשים בהולידו את שרוג ³⁾שתים ושלשים שנה (שם כ׳)., גם פלג היה בן מאה ושלשים בהולידו את רעו ⁴⁾שלשים שנה (שם י״ח).; ועבר הוליד את פלג בהיותו בן מאה ושלשים וארבע שנים ⁵⁾ארבע ושלשים שנה (שם י״ז).. ארפכשד הוליד את שלח בהיותו בן מאה ושלשים וחמש שנים ⁶⁾חמש ושלשים שנה (שם י״ב)., אך ארפכשד בן שם נולד בשנת שתים עשרה אחר המבול ⁷⁾שנתים אחר המבול (שם י׳). והנה כל המספרים האלה סותרים את מספר השנים אשר בתורה, וסותרים לפעמים גם את דברי עצמו, כי פעם יאמר כי אברהם נולד מאתים ותשעים שנה אחר המבול, ופעם אחרת נראה מחשבונו כי הוא נולד תשע מאות ותשעים ושלש שנים אחר המבול. ואנחנו לא נדע מה היה ליוזיפוס בכל השנוים והסתירות האלה, ואולי היתה יד המעתיק הראשון במעל הזה.. ולאברהם היו שני אחים, שם האחד נחור ושם השני הרן, והרן הוליד את לוט בנו גם שתי בנות, האחת שרי ושם השנית מִלכה; וימת הרן על פני תרח אביו בעיר אוּר בארץ כשדים, וקברו נמצא שם עד היום הזה. ואברהם ונחור לקחו להם את בנות הרן אחיהם לנשים, אברהם לקח את שרי, ונחור את מִלכה. ויתאבל תרח על הרן בנו אשר נקטף בלי יומו, ויקץ בחייו ולא יכול לשבת עוד בארץ כשדים, ארץ אשר בה מת בנו מחמל נפשו, ויקח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם ויצאו מאור כשדים ויבואו עד חרן בארץ ארם נהרים וישבו שם, ושם מת תרח בן חמש שנים ומאתים שנה, כי בימים ההם לא האריכו עוד בני האדם ימים על הארץ כבני הדורות הראשונים אשר היו לפני המבול, ובדור משה לא חיו בני האדם רק עד מאה ועשרים שנה, וגם הוא (משה) לא האריך ימים יותר ממאה ועשרים שנה, ומאז והלאה הקציר ה׳ עוד את ימי חיי האדם על הארץ כיום הזה. מִלכה ילדה לנחור שמונה בנים: את עוץ ואת בוז, ואת קמואל ואת כשד ואת חזו, ואת פלדש ואת ידלף ואת בתואל. ופילגשו ושמה ראומה ילדה לו את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה, ובתואל בן נחור יָלד את רבקה ואת לבן.

5. I will now treat of the Hebrews. The son of Phaleg, whose father Was Heber, was Ragau; whose son was Serug, to whom was born Nahor; his son was Terah, who was the father of Abraham, who accordingly was the tenth from Noah, and was born in the two hundred and ninety-second year after the deluge; for Terah begat Abram in his seventieth year. Nahor begat Haran when he was one hundred and twenty years old; Nahor was born to Serug in his hundred and thirty-second year; Ragau had Serug at one hundred and thirty; at the same age also Phaleg had Ragau; Heber begat Phaleg in his hundred and thirty-fourth year; he himself being begotten by Sala when he was a hundred and thirty years old, whom Arphaxad had for his son at the hundred and thirty-fifth year of his age. Arphaxad was the son of Shem, and born twelve years after the deluge. Now Abram had two brethren, Nahor and Haran: of these Haran left a son, Lot; as also Sarai and Milcha his daughters; and died among the Chaldeans, in a city of the Chaldeans, called Ur; and his monument is shown to this day. These married their nieces. Nabor married Milcha, and Abram married Sarai. Now Terah hating Chaldea, on account of his mourning for Haran, they all removed to Haran of Mesopotamia, where Terah died, and was buried, when he had lived to be two hundred and five years old; for the life of man was already, by degrees, diminished, and became shorter than before, till the birth of Moses; after whom the term of human life was one hundred and twenty years, God determining it to the length that Moses happened to live. Now Nahor had eight sons by Milcha; Uz and Buz, Kemuel, Chesed, Azau, Pheldas, Jadelph, and Bethuel. These were all the genuine sons of Nahor; for Teba, and Gaam, and Tachas, and Maaca, were born of Reuma his concubine: but Bethuel had a daughter, Rebecca, and a son, Laban.