לרב שרירא, ורב האי בנו זלה"ה.
וששאלת: המעביר שער בית השחי ובית הערוה, שאסרו חכמים מקומות אלו, בלבד הוא דאסור, אבל שאר מקומות אם הוצרך להם, לאו? א"ד כיון שהוא מתיקוני נשים, הכל אסור, ואסור לאדם להעביר שער מעל גופו. ואם הותר להעביר בשאר המקומות, מהו שיסיר בכללם בית השחי ובית הערוה? שמצינו בתשובות שאלות מתיבתא: שאם העבירן עם שאר גופו, מותר ובקשנו הוראת רבותינו ומנהג רבותינו. ועוד, העברת תער על פנים שרי או אסור, שמצינו קצת רבנן שמחמרין בו?
תשובה: מנהג כולהו רבנן, בשתי ישיבות, ממאתים ושלש מאות שנה, שמעבירין שער בית השחי ובית הערוה, ואין נמנעין מהם. והאמור בדברי: לא פליגי, בבין המעביר אלו בלבד, למעבירין בכל שער גופו. אלא כך אנו רואין בו: יש הפרש בין תכשיטי נשים, בין הזמנים ובין המקומות. וגם יש בין בגד לבגד, הפרש. כי כן נהגו כאן, שבגדי פשתן ובגדי צמר גפן, אין האנשים לובשין אותן צבועים. אבל בגדי כלך ובגדי משי ובגדי מילת, לובשין אותן הגברים צבועים, בכל מיני צבעונים. לפיכך מותר להם ללבוש מאלו, כפי מנהג הזמן והמקום. ואם היה זמן או מקום שאין רגילין באלו ג"כ, אלו היו אסורין להם. וכן, כי יש כאן מנהג למלבושי נשים ולמלבושי אנשים, ובמקומות אחרים מנהג אחר, כל האסור בו כמנהגו וההיתר בו כמנהגו. כי לא סיים לנו כלי גבר ושמלת אשה, אלא לפי המנהגות בהם, ובאותם השנים, לא היה מנהג האנשים להעביר בית השחי ובית הערוה שלהם. והיו רואין מי שעושה כן, כנשים שהן מתקשטות. אלא היו מגדלים שער גופן, עד שיגיע לגבולות מאליו. ע"כ היה אסור להם. ואף עד עכשיו, יש בערב מי שהם בני הערבים ישמעאלים ובני יקטן שמנהגם כן, כי הגבר בהעברת בית השחי ובית הערוה, רואין אותו חלש כנשים. ואנשי אותן מקומות עכשיו, אסור להעביר בית השחי ובית הערוה שלהם. אבל מנשי מקומות הללו בזמן הזה, אין בין הנשים והאנשים הפרש בזה. אלא כששומעים שיש הפרש במקומות, תמהין בזאת, ואומרים: הללו בעלי גבורה. וכולן בעיניהם כנשים. לפיכך, מותר הדבר, ועכשיו באלו המקומות וכיוצא בהם, היתר גמור, ואין בו חשש כל עיקר. וכשהיה לפנינו מ' חיים בר עובדיה, שאל מלפנינו זאת, וכן השבנוהו, ושמח שמחה גדולה בתשובתנו. ודעתו כחקרונה. ועשה כן. אף מ' משה בן אבי שכם, שאל מלפנינו שאלה זאת, וכן השבנו.