Teshuva 30ל׳
1 א

נלע"ד דאפילו היינו אומרים שיש לומר קדיש בעבור זקנו או זקנתו דבני בנים הרי הם כבנים מ"מ לא הוו כבנים ממש ויש לו לבן ליטול יותר מבן הבן וזה דבר פשוט וכ"ש דלפי הנלע"ד אין לבן הבן לומר קדיש בשביל זקנו יותר מאדם אחר שהרי (א) מצינו שאמירת הקדיש תלוי בחיוב הכבוד שהרי אמרו הפוסקים ששני אחים נוטלים שני חלקים בקדיש משום שכל אחד חייב בכבוד אביו ומאחר שהדבר תלוי בכבוד אביו א"כ (ב) נראה שבן הבן שאין חייב בכבוד זקנו שהרי לא מצינו בשום מקום שיתחייב אלא בכבוד האב והאם ואשת אביו בחייו ובעל אמו בחיי' ואחיו הגדול ומוכח להו מקראי כדאמרינן בכתובות פרק הנושא (כתובות דף ק"ג) או אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו למצוה בעלמא כדאיתא התם. אבל בן הבן בכבוד הזקן זה לא מצינו בשום מקום. וא"כ אין לו לומר יותר קדיש מאדם אחר אלא שנהגו כן. והא דאמרינן דבני בנים הרי הם כבנים היינו דוקא לענין פרים ורביה דאהא קתני לה כדאיתא בבכורות אבל לא לענין אחר. ותדע דכן הוא שהרי בן הבן כשר להעיד לזקנו לדברי מר בר רב אשי כדאיתא פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ח) ואע"ג דלית הלכתא כוותיה. מ"מ פשיטא שצריך הוא ליישב הברייתא דמייתי פרק הבא על יבמתו (יבמות דף ס"ב) דבני בנים הרי הם כבנים אלא ודאי לענין פריה ורביה דוקא אתמר כדכתבתי לעיל ומ"מ אמת הוא שנהגו שאפי' איש נכרי שאין קרוב כלל אומר קדיש בשביל אחר ואפילו במקום שיש אומרים בשביל אב ואם אלא שאין נוטל כל כך כמו מי שאומר בשביל אב ואם ותמיד עושים פשרה שיטול הנכרי שליש או רביע והשאר יטול בשביל אביו ואמו וכ"ש האומר בשביל זקנו שיטול גם הוא חלק אפילו במקום שיש אומר בשביל אב ואם ואי לדידי צייתיתו אמינא דרך פשרה שהאומ' על אביו יאמר ב' פעמים והאומ' על זקנתו יאמר פעם אחת ואמנ' דוקא בענין (ג) הקדי' אבל בענין התפלה כך לי האומר בשביל אביו כמו האומר בשביל אחר שאין קרוב כלל דאין זה תלוי כלל אלא ברצון הקהל שהתפלה היא שלהם והיא במקום קרבן צבור דהיינו התמידי' שהיו באים משל ציבור ואין ראוי שהי' אדם שלוחם להקריב את קרבנם שלא מדעתם ורצונם (ד) ומטעם זה פסק רבינו שמחה דאפילו יחיד יכול לעכב את החזנות ולו' איני חפץ שיהיה פלוני חזן אם לא שכבר הסכים עליו מתחלה. והלכך מי שירצו הקהל שיאמר התפלה הוא יזכה בו ולא האחר. ועל דבר המנהג שטען ראובן שאין מנהג הלועזי' שבני בנים יאמרו הקדיש בשביל זקנם הנה כתב רבינו יצחק א"ז שצריך שיה' המנהג קבוע על פי וותיקין וחכמי המקום. ופשיטא שצריך ראובן להביא ראיה שכך היה המנהג ושעל פי וותיקין נהגו כן כ"ש בענין זה שאין הדבר מצוי שב"מ יארעו שני מתפללים בשביל שני מתים בבת אחת וכה"ג אין ראוי להלך אחרי המנהג אם לא נודע בודאי שכן נהגו אבל משום פעם אחת או שתים שיארע דבר אחד במקום אחד ואיתרמי שיעשו כך וכך בשביל זה לא יחשב מנהג קבוע כי אם בדבר שמעשים בכל יום לשם ראוי להלך אחרי המנהג דאי אפשר שיטעו העולם לעשות תמיד מידי יום יום דבר שלא יהי' לו שורש ע"פ הדין והשור' אבל דבר שאין בא כי אם פעם אחת ביובל או בשבוע ודאי אין לסמוך על שנהגו דאמר ב"ד טועים היו באותה שעה ואשר (ה) שאלת על אודות הנכנסים בספינה בשבת ע"י קנין שבית' מבע"ש והבאת ראי' להתיר ע"י קנין שביתה מהא דקיימא לך הלכה כר' יהודא האחד עני והאחד עשיר יכול לערב ברגליו אין הנדון דומה לראיה דהתם ודאי שביתה קונה ברגליו מהני ללכת אלפים אמה לכל רוח ממקום שביתתו אבל הכא שלמחר מפליגו והולך חוץ לתחום מה יועיל קנין השביתה אפי' אותן בני אדם שנהגו ליכנס בספינה מבעוד יום אין אלא כדי שיהיה מותר לטלטל בכל הספינה לאחר אשר הפליגה הספינה חוץ לתחום דלא ליהוי כיוצא חוץ לתחום או כמו שהוציאוהו כותים דאין יכול לטלטל אלא בד' אמות ומשום הכי נכנסים שם מבעוד יום כדי לשבות באויר מחיצות וכדשמואל דאומר בריש פרק מי שהוציאוהו כותים (דף מ"ב) דאין יכול לטלטל אלא בד' אמות ומשום הכי נכנסין שם מבעוד יום ומ"מ אפי' נכנס מבעוד יום אסור הוא לדברי רבינו יצחק גזירה משום שמא יעשה חבית של שייטין. ולרב אלפס משום עונג שבת ולר"ח משום איסור תחומין אם מתהלכת הספינה ברקק. ואף גם זאת אמת הוא שרבינו שמואל מתיר. וכן רבינו שלמה וכן פוסקים אחרים ועליהם סמכינן במקצת מקומות ללכת בספינה בשבת ולכאורה שכך נהגו בגלילות הלז. ואמנם אין זה ראוי לפי הנלע"ד מאחר שרבינו יצחק אוסר משום שמא יעשה חבית של שייטין. וכן כתבו הפוסקים ספר התרומה וסמ"ג והמרדכי אלא שאי אפשר למחות ביד המתירים כיון שכך נהגו ויש להם על מי שיסמכו כדפירש לעיל. ושלום מאתי הצעיר יוסף קולון בן מה"רר שלמה זלה"ה: