קמ

אגרת ששלח הרב הגדול מורה צדק רבינו משה בן מימון ז"צל אל דיין אלכסנדריא רבי פנחס בר משולם זצ"ל (* נעתק מאגרת הרמב"ם:) כבר הודעתי להדרת כבוד גדולת קדושת מרנא ורבנ' פנחס ש''צ הדיין הגדול המעוז המגדול החכם המופלא בר' משולם הרב זצ"ל שלא נתאחרתי להשיב על כתביך הראשונים והאחרונים אלא מפני חליי לא מפני דברים ששמעתי שאיני ממקבלי לשון הרע ואני יודע שכל דבר שיעתק מאיש לאיש ישתנה ויתוסף בו כמה תוספות ויותר מזה למי שירצה הרגיל ות"ל אפילו שמעתי באזני וידעתי בודאי שאדם פלוני התכבד בקלוני או בעט בדברי אפילו חרף איני מרגיש ולא מקפיד על זה אלא אמחול ואסלח ואשר השבעתני בכתב זה האחרון שלא אשליכך מלפני וכל אותו הענין חלילה לי אה אעקור אשר נטעתי ואם אתוץ אשר בניתי אל יעלה על לבך לעולם לא אתה ולא תלמיד ק''ו לחכם שיגיע אליך ממני רעה או שום צער אפילו להקניט בדברים וזה שאמר לך הדיין החסיד ש''צ שכעסתי הרבה על כתבך הראשון אמת אמר בא אלי כתב מלא סיגי' ואני חולה נוטה למות איך לא אכעוס כתוב בנוסח זה ככה קמו כל העם מקצה אל קצה זקניהם וקטניהם ובאו אלי לאמר אין אנו יכולין לשאת עוד דבריכם שהרי אתם מתירים מה שתרצו ותאסרו מה שתחפצו הרי היה מסורת מאבותנו הראשונים אשר לפנינו שאין לבר ישראל להתפלל אם הוא בל קרי עד שירחץ במרחץ או בים ויטהר וינקה את עצמו ועכשיו התרתם להתפלל ולהכנס בבית הכנסת ולקרות בתור' בלא רחיצה ובלא טהרה אם כן הוא הדת של ישראל נלך ונודיע לפלילים וכו' זה נוסח דבריך אות באות:

ועתה ראה גם ראה אם דבריך הם המכעיסין אפילו להלל הזקן או אינן אמרת שקמו כל העם זקנים וקטנים ודבר ידוע וברור שלא היו כלם אלא קצת מעמי הארץ השוטים ועוד שטענת דבריהם ומלאת אותם ועשית אותם כאלו הם דברי חכמים גדולים בעלי מסורת וקבלה מאבותיהם ועוד שבא מכלל הדברים שהסדרת ותקנת שאסור לקרות בתורה ולהכנס לבית הכנסת אלא אחר רחיצה מקרי ועוד כתבת באותו הכתב שבקשו ממך לדרוש להם בדבר זה ולהודיע להם חומר הדברים ודרשת גם זה הכעיסני וכי נעשו בדבר זה קלין וחמורים ומה הן חומר הדברים והלא אין הדבר אלא מנהג בשנער ובמערב בלבד אבל בכל ערי רומי וצרפת וכל פרובינציא' אנשי עריכם מעולם לא נהגו במנהג זה ומעשים תמיד שיבאו חכמים גדולים ורבנים מעריכם לספרד וכשיראו אותנו רוחצים מקרי שוחקים עלינו ואומרים למדתם מנקיות הישמעאלים ומן הדין היה כששמעת דברי אותן העניים שקמו שתגער בהם ותורה כהלכה ולא תחפה ותודיע להן שדת משה רבינו שאין דברי תורה מקבלין טומאה ושבעל קרי מותר להכנס בבית הכנסת ולקרות בספר תורה אבל להתפלל הדבר תלוי במנהג כל ישראל שבין הישמעאלים נהגו לרחוץ וכל ישראל שבין הערלים לא נהגו לרחוץ ואתם לא תשנו מנהג אבותיכם ואסור לכם לזוז מן המנהג כך היה לומר ולהורות אבל אהבה מקלקלת השורה והשנאה מקלקלת השורה מפני השנאה שהיתה בינך ובין רבי דניאל כעסת ושמחת לרגשת אלו הקמי' עליו ונתעלמה ממך דרך המשפט:

וזה העני שאמר עלי שאיני רוחץ מקרי שקר הוא מעידין עלי שמים וארץ שמעולם לא עשיתי זאת אלא מחולי ואיך אשנה מנהגי ומנהג אבותי בלא עלה בלא שום איסור ומנין ידע הוא בפתיותי אם נראיתי לרחוץ אם לא ? ודבריו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ואין להאריך בדברי זה הקל בודאי אבל הודעתיך מפני מה כעסתי ועוד כתבת באותו הכתב נוסח זה ככה ודברי חבוריך מאירים לעולם אך למי שעסק בתלמוד ויודע שם החכמים אשר עסקו ונשאו ונתנו בתלמוד ובגמרא ולא להתעסק בהם לבדם וישתכח שם התנאים והאמוראים מן העולם וכל שכן שלומדים ואינן יודעין מה לומדין וטועים באמרי החבור ואינן יורדין לסוף דעתך ומאי זה מקום המעיין נובע ועליהם אמר התנא חכמים הזהרו בדבריכם וכו' וימותו ונמצא שם שמים מתחלל אלו הן דבריך אות באות ועוד כתוב נוסח זה ראוי להדרתך להורות לעולם שלא יניחו הגמרא מלהתעסק בה וכו' ועל כל זה הענין ראוי להוכיחך ולהודיעך שכבר הבנתי דברים שבלבך אף על פי שלא פירשת אותם אלא ברמיזה דע תחלה שאני חס ושלום לא אמרתי לא תתעסקו לא בגמרא ולא בהלכות הרב רבי יצחק או זולתו:

היודע עד שיש לי כמו שנה וחצי שלא למדו אצלי חבורי אלא באו שלשה אנשים למדו מקצת ספרים ורוב התלמידים רצו ללמוד ההלכות של הרב ולמדתי אותם כמה פעמים כל ההלכות וגם שנים שאלו ללמוד הגמרא ולמדתי אותם מסכתות אשר שאלו וכי אני צויתי או עלתה על לבי שאשרוף כל הספרים שנעשו לפני מפני חבורי ? והלא בפירוש אמרתי בתחלת חבורי שלא חברתי אותו אלא מפני קוצר הרוח למי שאינו יכול לירד לעומק התלמוד ולא יבין ממנו דרך האסור והמותר והארכתי בדבר זה הרבה וזה שאמרת על שמות החכמים כבר הזכרתי שמות רובי החכמים תנאין ואמוראין בתחלת החבור האם כן הוא שכל מי שפסק הלכות ועשה סלת נקייה גרם לשם שמים להתחלל כמו שעלה על לבך כבר קדמוני גאונים וגדולים שחברו חבורים ופסקו הלכות בלשון עברי ובלשון ערב בענינים ידועים אבל לפסוק הלכות בכל התלמוד ובכל דיני תורה לא קדמני אדם אחר רבינו הקדוש וסיעתו הקדושים וכי מפני שזה כולל גורם לשם שמים להתחלל הרי זה תימה גדול ואם מפני הלומדים שאמרת שאינם יודעים אין ביד כל מי שחבר חבור שיהיה הולך עמו ולא יניח לקרות אלא פלוני ופלוני:

ודע שכבר אמרתי בתחלת חבורי שהענין שתפשתי בו שיהיה דרך המשנה ובלשון המשנה אבל אתם לא שמתם לבבכם לדברי ולא ידעתם ההפרש שיש בין דרך המשנה ודרך התלמוד ומפני שאין ענין זה ידוע אצלכם כתבת לי בכתב שם נוסח זה ככה וגם כשאני מעיין בחבור של רבינו מוציא אני בהם פעמים רבות דברים הנסתרים מעיני מפני שהם בלא ראיות ואין דעתי צלולה להבינם אלו נוסח הדברים ועתה אפרש:

דע אלופי ומיודעי שכל מי שכתב ספר בין בדברי תורה בין בדברי שאר החכמות בין מן הגוים הקדמונים בעלי החכמות בין מן הרופאים אחד משני דרכים הוא אוחז או דרך חבור או דרך פירוש ודרך החבור להזכיר הדברים הנכונים בלבד בלא קושיא ובלא פירוק ובלא שום ראיה בעולם כמו שעשה רבינו הקדוש בחבור המשנה ודרך הפירוש להזכיר הדברים הנכונים ודברים אחרים סותרין אותן והקושיות על כל דבר והפירוק והראיה שזה הדבר אמת וזה שקר או שזה ראוי וזה אינו ראוי וזהו דרך התלמוד שהתלמוד פירוש המשנה ואני לא עשיתי פירוש אלא חבור דרך המשנה ושמא יאמר מי שלא יבין והלא במשנה כתוב שמות החכמים וידמה שזו היא הראיה פלוני אומר כך ופלוני אומר כך אין זו ראיה הראיה היא להודיע מפני מה אמר פלוני כך ומפני מה אמר פלוני כך זו היא הראיה:

ודע שאם אני גרמתי לאבד שם החכמים מפני שאמרתי דברים הנכונים שהם על פי המשפט סתם בלא שם אומרם דרך רבינו הקדוש תפשתי גם הוא עשה זה מלפני שכל סתם שאמר בלא שם אדם כלם דברי חכמים אחרים הם ואותן החכמים האחרים לא מדעתן אמרו אלא מפי אחרים ואחרים מאחרים עד משה רבינו וכשם שלא הקפידו התנאים והאמוראים על שמות כל החכמים שמימות משה עד ימיהם שאין לדבר סוף כך לא נקפיד אנו על שמותם אם הוזכרו או לא הוזכרו ומה תועלת יש בזה והלא אמרו בפירוש בכמה מקומות ראה רבי דבריו של רבי פלוני בכך וכך וסתם לן כותיה ודבריו של ר' פלוני בכך וסתם לן כותיה הנה בפירוש שהדברים שראה אותן רבי שהן הלכה פסוקה אצלו ושכך ראוי לעשות אמרן סתם בלא שם אדם ובכמה מקומות אמרינן האי סתמא יחידאה היא ולא הזכיר רבינו שם אחד מהם ודברים שלא היו הלכה פסוקה אצל ר' אלא יש בהם מחלוקת ולא היתה דעתו נוטה לאחד משני הדברים אמר שני הדברים בשם אומרן רבי פלני אומר כך ורבי פלוני אומר כך והזכיר שמות החכמים ששמע מהן או שהן קרובים לזמנו לא שם רביהן ורבי רביהן מפני שיש באותו הזמן רבים עושי' כדברי זה ורבים עושים כדברי האחר החולק עליו וכבר אמרו לנו רז''ל מפני מה הזכיר שמות שהזכיר במקצת הלכות בהדיא למה מזכירין בדברי שמאי והלל לבטלן ללמד לדורות הבאים ולמה מזכירין דברי היחיד בין המרובין שאם יראה ב"ד את דברי היחיד ויסמוך עליו וכו' ולמה מזכירים דברי היחיד בין המרובים לבטלן שאם יאמר אדם כך אני מקובל וכו' הנה בפירוש שאין ראוי להזכיר אלא ההלכה הפסוקה בלבד ובאותו הזמן שהיו עושים אלו כך ואלו כך והיו המקבלים והשומעין אחד קבל כדברי זה ואחד קבל כדברי זה מפני זה הוצרך להזכיר וכיון שחברתי אני דרך המשנה וכבר פסק התלמוד כל הלכה והלכה בפרט או בכלל מן הכללות שפוסקים מהן ההלכות ואין שם שני מעשים למה אני אזכיר שם האיש שאין הלכה כמותו ושאין אותו הדין דברי זה היחיד הנזכר בתלמיד כמו אביי או רבא אלא מרובין מפי מרובין ומפני זה בחרתי שלא ליתן מקום למינים לרדות שהרי הן אומרים על דברי יחידים אתם סומכים ואינו כן אלא אלפים ורבבות אלפים מפי אלפים ורבבות ולפי ענין זה אמרתי בתחלת החבור פלוני ובית דינו קבלו מפלוני ובית דינו כדי להודיע שהקבלה רבים מרבים לא יחיד מיחיד ולזה היתה מרוצתי ומגמתי שכל הלכה והלכה תמצא סתם כלומר שהיא דברי היחיד לא שתאמר בשם פלוני עד שיבא ממנה חרבת המינים האלו שבעטו בכל התורה שבעל פה לפי שראו אותה בשם פלוני ופלוני ודמו שלא נאמר דבר זה לעולם אלא אותו פלוני מדעתו:

וזה שאמרת שתמצא בחבור דברים הנסתרים מפני שהם בלא ראיה ואין דעתך צלולה לא היה לך לומר כן אלא אלו היה בחבור דברים שהוצאתי אותן מפלפולי ומדעתי וכתבתי אותם סתם ולא הבאתי עליהם ראיה וזה לא עשיתי אותו מעולם גלה אותן חכמתך ודע שכל הדברים הסתם שבו תלמוד ערוך הוא בפי' בבלי או בירושלמי או מספרא וספרי או משנה ערוכה או תוספתא על אלו סמכתי ומהן חברתי ודבר שהוא מתשובת הגאונים אומר בפירוש הורו הגאונים או תקנת אחרונים היא וכו' וכיוצא בזה ודבר שהוא מפלפולי אומר בפי' יראה לי שהדבר כך וכך או אני אומר מכאן אתה למד שהדבר כך וכך וזו היא הראיה שמאחר שהודעתי בתחלת החבור שכלו מתלמיד בבלי וירושלמי וספרא וספרי ותוספתא אבל לך לומר שתמצא בו דברים הנסתרים שאין אתה זוכר אותו באי זה מקום נאמר זה ודאי יארע לך ולכל חכם שבעולם שחיבור זה לא יכיר יגיעתו בו אלא חכם גדול כמותך אבל שאר התלמידים ידמו שהוא הולך על סדר התלמוד ומסיר הקושיא והפירוק בלבד אני נשבע שיש בו כמה פרקים יהיו באותו הפרק הלכות פסוקות מעשרה מקומות או יותר מן התלמוד והירושלמי ומן הבריתות שאיני מהלך לא על סדר התלמוד ולא על סדר המשנה אלא כל ענין וענין מקבץ כל הדינין שנאמר בו בכל מקום שהן עד שלא יהיו הלכות אותו הענין מפזורות ומפורדות בין המקומות וזו היתה סוף מגמתי בזה החבור שאין כח באדם בעולם להיות זוכר כל התלמוד בבלי וירושלמי והבריתות שלשתן שהן עיקר הדינין ואני אומר לך מה אירע לי עתה בדבר זה בא אלי הדיין החסיד וקונטרי"ס מן החבור בידו יש בו הלכות רוצח מספר נזיקים והראה לי הלכה אחת אמר לי קרא זו קראתי אותה אמרתי לו מה ספק יש בזו אמר לי באי זה מקום נאמרו דברים אלו אמרתי לו במקומן או באלו הן הגולים או בסנהדרין בדיני הרוצח אמר לי כבר חזרתי על הכל ולא מצאתי לא בירושלמי ולא בתוספתא השתוממתי כמו שעה ואמרתי לו אני זוכר שבמקום פלוני מגיטין נתפרשו דברים אלו הוצאתי גיטין וחפשתי ולא מצאתי תמהתי ונבהלתי ואמרתי היכן נאמרו דברים אלו הנח עתה עד שאזכור מקומן הוא יצא ואני זכרתי שלחתי שליח והחזרתיו והראתי לו הדברים מפורשין בגמרת יבמות אגב גררא תמה והלך וכן תמיד אני בצער מזה שיבא השואל וישאל היכן נאמרו דברים אלו פעמים [אני] אומר לו מיד במקום פלוני ופעמים לא וחייך לא אזכור מקומן עד שנחפש אחריהן ועל זה אני מצטער הרבה שאני אומר הרי אני המחבר ויתעלם ממני מקום דבר זה מה יעשו שאר בני אדם ועל זה נחמתי שלא חברתי עם חבור זה ענין שאני אומר לך ובדעתי אם גוזר השם יתברך שתעשנו אף על פי שיש בו טורח הרבה שכל הלכה שאינה במקומה באותו ענין אודיע מקומה כיצד כגון הלכות שבת מחבורי כל דבר שהוא בפירוש בשבת או בעירובין איני צריך להודיע מקומו והלכה שהיא מהלכות שבת שהיא בע"ז או בפסחים או בזבחים או בכריתות אודיע מקומה ואומר הלכה פלונית מפרק פלוני מן החבור מקומה בפרק פלוני ממסכת פלונית ויהיה זה הספר אחד לבדו שאי אפשר לעשות בגופו של חבור שאינו דרך פירוש כמו שאמרתי לך ומכל מקום כל דבר שיתעלה מהדרתך מקומו תודיעני בחסדך ואני אומר לך שכל סתם שבו מאחד מחמשת חבורים אלו הוא אבל הדבר הקשה הוא שלא יודע מקומו מפני שבא בתלמוד אגב גררא ודרך משא ומתן ונתבאר אותו הדין שלא במקומו ולא ידע אדם היכן יבקש וכבר שלם ענין זה:

כתבת בכתב א' שאני אמרתי ברבים ועליך שפלוני דיין אלכסנדריא נתברר לי שאינו יודע כלום ואינו בקי בחכמת חכמי התלמוד מה נתברר לרבינו ממני עד שאמר עלי כאלו הדברים ואני שאלתי מאת רבינו כמה שאלות ולא בא אלי תשובה מהן אלו הן נוסח דבריך גם בכתב שבא עתה בקרוב כתוב ותלמדני הנעלמות אשר בקשתי מהדרתך ושמע תשובה על הכל דבר זה מעולם לא אמרתי עליך שאיני אומר שקר לא בנוסח זה ולא בנוסח אחר אבל היו שם מקצת דברים כך היו בא אלי כתב מן אלש''ך אבו אלפרי"ג אמר שאתה דנת לו עם חתנו שיקח חתנו החלי של זהב שכתוב עליו בתורת נכסי צאן ברזל ויעשה בו כל מה שרצה אפילו רצה שילך בו למדינה אחרת הואיל הוא חייב באחריותן וכיון שהביא החלי לחתנו מפני דין זה לא רצה חתנו ליקח ואמר קחו כל הנדוניא שאיני רוצה שאהיה חייב באחריותה ודנת לו שהדין עם חתנו ושכופין אותה שתשוב ותטול נדונייתה ותחזור הנדוניא נכסי מלוג אלו הן ענייני הדברים שאמר לי כתבתי לו איני מאמין שאמר דברים אלו ואם אמרן העד עדים על דבריו ושלח לי:

שלח לי כתב יש בו עדות מכלו''ף ואב''ן טמאני שאתה דנת בכל אשה שירצה בעלה ליתן לה נדונייתה ולא ישאר עליו אחריותה הדין עמו מיד תמהתי והיה הדיין החסיד שם עמי וכמו שלשה ארבעה אחרים הראיתי להם העדות תמהו כלם אמרתי אל תתמהו אלו בני פרנצ"א גם כל היהודים שבערי הערלים אפילו חכם גדול שבהן אינו בקי בדינין לפי שאינן רגילין בהן שאין הערלים מניחים לדון כמו הישמעאלים וכשיבא להן דין יאריכו בו יותר מדאי ולא ידעו אותו עד שיתפשוהו בתלמוד הרבה כמו שאנו עושין בדין מדיני הקרבנות היום לפי שאין אנו עוסקים בהן ובאותו הזמן שהיו עוסקין בהם הכל היו בקיאין בהן ואינן צריכין לשאול ולא לחפש כמו אלו השוכנים בין הישמעאלים בפסקי הדין שכבר הורגלו בהן אפילו התלמידים היודע עד והעדים הם קיימים שכך היו הדברים בלא להוסיף ובלא לגרוע:

וזה שאמרת ששאלת ממני כמה שאלות ולא השבותי לך בשבועה שאיני יודע לעולם שאלה שלא השבותי עליה חוץ מזו שבאה ואני חולה בענין קדושי כסף שאמרתי שהן מדבריהם והרי אני משיב עליה אחרונה ולא ראיתי שאלה כלל ממך אלא אותם השאלות של ברכת אירוסין שהקניטוני מחזרתן כמה פעמים עד שאמרתי לך כבר הודעתי דעתי ומה שתרצה עשה וכן שאלה של גט לההוא שאמרת שהוא פסול מפני השליחות וכתבתי לך שהוא כשר והראתי ההפרש שיש בדברים ודחית בזרוע ואמרת עדין לא ידעתי מאי זה טעם הוא כשר שתקתי והנחתיו וכן דרכי תמיד עם כל אדם שאראה אותו עומד בשטותו ואינו רוצה לחזור בו אשתוק ואניחנו ברצונו כך דרכי לעולם ולא ידעתי כלל שאלה שבאה לי בדבר אחר שמא אבד הכתב ולא הגיע לידי ואתה תולה עצמך להשיב על מה שלא ידעתי או בא לידי ואיני זכור מכל מקום אפשר לחזור ולשאול וכן כתבת לי בענין האלמנה עה יתומיה שדנתי אני שאינה חייבת שבועה על החצר עצמת אתה הדברים ועשית אותם טענה וכתבת בכתב זה האלמנה שהיא טוענת שנמכרו נכסיה בפחות וכו' ולא היתה שאלתם שהדבר טענה וכן פירשתי אני בתשובתי ואמרתי הואיל ונודע בודאי שחצר זה נלקח מנכסי הנדוניא והוא כתוב בשמה וידועה לה אינה צריכה שבועה שהחצר בחזקתה הוא ואינו בחזקת היתומים ואמרת לי מפני מה חתמו הדיינין עמך אתה נתלה בהן או הן תלויין בך אמת אמרת וגריעותא היא לי:

אבל כתבו אלי מאלכסנדריא שאם תכתוב לבדך יאמר הדיין לפקחים או לשופט פלוני אומר כך ואני אומר כך מי מכריע לא יעשו לנו דין ואם יהיו החותמים רבים נמצא הוא יחיד בין רבים וכיון שידעתי שכך הוא דיניהן באמת ראיתי למחול על כבודי כדי שיצא הדין לאמתו והתימה הגדול שאמרת בכתבך ואלמלא לא היתה מפחדת מן השבועה לא היתה נותנת ליתומים שום ריוח אבל עתה הוסיפה להם נ' דינרים אלו נוסח דבריך ואינו יודע היאך יאמר חכם כמותך דבירים אלו וכי מי הוא הרשע שלא יפחד מן השבועה אין זה אלא דבר תימה וכן כתבת לי ששמעת שאמרו לי שהגט של בתו של אבו אלפר''ג בטל ושלחתי לחפש על דבר זה והכשרתיו לא היו דברים אלו מעולם אלא כך היה מעשה בא אלי חתנו של אבו א"ל פר"ג ואמר לי עשה עמי חותני כמה רעות והחזירני מן הדרך והצרכני בדבר זה הכרתי מכלל דבריו שהגט ע"י שליח לא אמרתי שום דבר וכתבתי לאבו אלפר"ג ושאלתי לו בתך קבלה גיטה או לא קבלה וכתב לי נוסח דברים שכתבת בשליחות השליח ושהרשהו ליתן לה הגט כתבתי לו אל תתאחר שעה א' עד שתקבל גיטה במהרה לא היו שם דברים אחרים אבל עתה צריך אני להוכיחך על ב' דברים הא היאך הנחת הגט ע"י השליח אפי' שעה א' ואתה רואה שהן בקטטה ומריבה גדולה היאך לא חששת לבטולו ונמצא כל מה שנעשה הבל וריק אלו היה יוצא ומבטל והולך לדרכו ומה יועיל הדיין אלא להודיע דברים אלו וכיוצא בהן היה לך לומר אי אפשר שלא תקבל גטה על תנאי זה ועוד אם ימות השליח לא תהיה היא עגונה ועוד אם נררג או טבע ביה ולא נודע זכרו חס ושלום קודם שיגיע גט לידה מה יועיל הגט ביד השליח ואין גט לאחר מיתה והדבר הב' על שכתבת בגט זה שהוא על מנת כך וכך וכתבת התנאי וכפלתו ועשית הן קודם ללאו ומה זה הלבוט כל האומר על מנת כאומר מעכשיו ואינו צריך לכפול ואתה יודע כמה הפרשות ודינין בין מגרש ומקדש על תנאי ובין מגרש ומקדש על מנת כדאמרינ' והיא תתן או לכשתתן וכו' וזה לא הפסיד כלום אבל קשה לי חכם גדול כמותך שיהיו הדברים מעורבבי' על מנת שמשמע מעכשיו ותנאי כפול שמשמע לכשיהיה הדבר הזה ואמרת לי שאתה מצטער מאברהם ומה בידי היודע עד עלי ודיין שגערתי בו והכפתי אותו על פה ובכתב בגללך והשבעתיו בכתבי שלא יעזור לו כמו שעולה על דעתו לעולם ושלא ידבר עליך תועה אולי יקבל וכן אב"ו אלפר"ג כתב שפלוני הרי עובר עלי את הדין מפני חתנו שנתן לו שאכל וסהדי בשמים וכתב ידי שעמו על מה שגמרתי לו ואמרתי לו אל יעלו דברי' אלו על לבך ואלה הדברים שדן לך בטעות דן לא בכונה ובית דין הגדול יטעו בהוראה ומה בכך והסרתי כעסו בכל דבר וזה שאמרו לך שאמרתי עליך שהוא כעסן אמת כך אמרתי ומה שיש בזה אל יקשה בעיניך האי צורבא מרבנן דרתח מרתחתא אוריתא היא דמרתחא ליה שנ' הלא כה דברי כאש נאם יי' לפי שאמרו לי כל הדברים שאירעו בינך ובין רבי דניאל כתבתי או אמרתי שהוא כעסן וקשה בעיני שלא יהיה מחברך ומלומדי לפניך שהוא אדם ירא שמים ומצדיק רבי' הנה ובאלכסנדריא ואלו היה מלמד לפניך היית מאיר עיניהם בו והיית מודיע להם עקרי הדברים ונסתריהם אחלי שיהיה זה:

ושמעתי שאתה רוצה לחזור לרומניא"ה מצער העם הזה הזהר ואל תעש' זאת תניח מקו' שנקבע ותלך למקומות משובשות בגייסות אם רוח המושל יעלה עליך מקומך אל תנח ושאלת על עסקי אבי זכרי שלקח השררה בשפלו' ודלות הוא פוחד מקטן שבקהל ואין לו עוזר אל תחוש לו ואל יבהילוך דברי העוברים נתן תשעים להפסדה ולבטלה ולא נתן לו כתב כלל מן המלך אלא רשות ככה אם ירצו בו היהודים ירצו ובא הוא ואמר לזקני אצא ובכה בלילה לפניהם עד שהניחוהו אלו הן אמתת הדברים ושלומך ירבה: