Temurah 2aתמורה ב׳ א
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Toggle Reader Menu Display Settings
2aב׳ א

מתני׳ הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים

[Mishnah] ALL PERSONS CAN EXCHANGE, MEN AS WELL AS WOMEN;

לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את הארבעים

NOT THAT ONE IS PERMITTED TO EXCHANGE, BUT THAT IF ONE DID SO, THE SUBSTITUTE IS SACRED, AND HE RECEIVES FORTY LASHES.

גמ׳ הא גופא קשיא אמרת

[Gemarah] [The Mishnah] contains a contradiction in itself. You say:

הכל ממירין לכתחילה והדר תני

ALL PERSONS CAN EXCHANGE, implying that it is [permissible to exchange in the first instance] and [then it says]:

לא שאדם רשאי להמיר (אלא שאם המיר מומר) דיעבד

NOT THAT ONE IS PERMITTED TO EXCHANGE, implying, only after it has been done?

ותיסברא הכל ממירין לכתחילה

— But how can you understand it that ALL PERSONS CAN EXCHANGE in the first instance!

אדקשיא לך ממתניתין תיקשי לך קרא דכתיב

In that case, instead of bringing a contradiction from the Mishnah, you could rather bring it from the Scriptural verse, since it says:

(ויקרא כז, י) לא יחליפנו ולא ימיר אותו

He shall not alter it nor change it!(Leviticus 27:10)

אלא אמר רב יהודה

Rab Judah therefore said:

הכי קתני הכל מתפיסין בתמורה אחד אנשים ואחד נשים

What [the Mishnah] means is this: ALL PERSONS CAN EFFECT AN EXCHANGE, MEN AS WELL AS WOMEN;

לא שאדם רשאי להמיר שאם המיר מומר וסופג את הארבעים

NOT THAT ONE IS PERMITTED TO EXCHANGE, BUT THAT IF ONE DID SO, THE SUBSTITUTE IS SACRED, AND HE RECEIVES FORTY LASHES.

הכל לאיתויי מאי

What additional case is included by [the word] ALL?

לאיתויי יורש ודלא כר' יהודה

— It includes the case of an heir, and [the Mishnah] will not be in accordance with the view of R. Judah,

דתנן

for it has been taught:

יורש סומך יורש ממיר דברי ר' מאיר

An heir can lay hands [on the head of a sacrifice]; an heir can effect exchange [with his father's dedication]. This is the teaching of R. Meir;

ר' יהודה אומר

whereas R. Judah says:

יורש אינו סומך ויורש אינו ממיר

An heir cannot lay hands [on the head of a sacrifice] nor can an heir effect exchange [with his father's dedication].

מאי טעמא דרבי יהודה

What is R. Judah's reason?

יליף תחילת הקדש מסוף הקדש מה סוף הקדש יורש אינו סומך אף תחילת הקדש יורש אינו ממיר

— We infer the case of a preliminary act in the dedication from the case of a final act in the dedication. Just as in the case of the final act, an heir cannot lay hands [on the head of a sacrifice], so in the case of the preliminary act, an heir cannot effect exchange [with his father's dedication].

וסמיכה גופה מנלן

And how do we know this in the case of laying on of hands itself? —

תלת (ויקרא ג, א) קרבנו כתיבי

Three times the expression his offerings(Leviticus 3:1) is used:

חד קרבנו ולא קרבן עובד כוכבים

One [intimates that] ‘his offering’ [requires laying on of hands], but not that of a gentile.

וחד קרבנו ולא קרבן חבירו

One [that] ‘his offering’, but not that of his fellow.

וחד קרבנו ולא קרבן אביו

And one ‘his offering’ but not his father's dedication.

ולר' מאיר דאמר יורש סומך והכתיב קרבנו

But as for R. Meir, who rules that an heir can effect exchange [with his father's dedication],

ההוא מיבעי ליה

surely ‘his offering’ is written?

לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה

— He needs this in order to include partners in a sacrifice as requiring to perform laying on of hands.

ורבי יהודה בעלי חוברין לסמיכה לית ליה מאי טעמא דהא לא מיחד קרבן דידהו

And [what does] R. Judah] [say to this]? — He does not hold that partners in a sacrifice must perform laying on of hands.

ואיבעית אימא

What is the reason?

לעולם אית ליה וקרבן עובד כוכבים וקרבן חבירו מחד קרא נפקא דאייתר ליה חד לבעלי חוברין לסמיכה

Because their sacrifice is not designated. Or if you prefer [another solution] I may say that R. Judah may still be of the opinion [that partners in a sacrifice must perform laying on of hands] but he derives the cases both of the sacrifice of a gentile and a fellow's sacrifice from the one text. There is left over therefore one text, from which we derive that partners in a sacrifice must perform laying on of hands.

ור"מ דאמר יורש ממיר מאי טעמא

And as to R. Meir, who rules that an heir can exchange [with his father's dedication] what is his reason? —

אמר לך

He can tell you:

(ויקרא כז, י) אם המר ימיר לרבו' היורש

[Scripture says:] And if he shall at all change, to intimate that an heir can change.(Leviticus 27:10)