Part One, The Book of the Average Men, Chapter 1 חלק ראשון, ספר של בינונים, א׳
1 א

תניא [בסוף פרק ג' דנדה]: "משביעים אותו, תהי צדיק, ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע". וצריך להבין, דהא: תנן [אבות פרק ב'] "ואל תהי רשע בפני עצמך"! וגם, אם יהיה בעיניו כרשע, ירע לבבו ויהיה עצב, ולא יוכל לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב! ואם לא ירע לבבו כלל מזה, יכול לבוא לידי קלות חס ושלום!

We learned [in Niddah, end of chapter 3 (30b)]: "An oath is issued to him, be righteous, and be not wicked, and even if everyone in the world tells you 'you're righteous," view yourself as (someone who's) wicked.'" But one has to understand this. For have we not learned, "Do not consider yourself wicked."! What's more, if one will be wicked in his own eyes he will feel embittered and depressed, and he will be unable to serve G-d with joyful and a glad heart. And (even) if he will not be grieved by this at all, this could lead to frivolity, G-d forbid!

2 ב

אך הענין, כי הנה מצינו בגמרא‏ ה' חלוקות: צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו, ובינוני.

So the matter is as follows: We find in the Talmud five different types of people. A righteous person [tzaddik] who has good, a righteous person [tzaddik] who has evil; a wicked person [rasha] who has good, a wicked person [rasha] who has evil; and a intermediate person [beinoni].

3 ג

ופירשו בגמרא: צדיק וטוב לו - צדיק גמור; צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור. וברעיא מהימנא פרשת משפטים פירש: צדיק ורע לו - שהרע שבו כפוף לטוב וכו'.

And the sages explained in the Talmud, that the 'righteous person who has good' is the perfectly righteous person [or the perfect tzaddik]; the 'righteous person who has evil' is a person who is righteous but not completely [or the imperfect tzaddik]. And in Raya Mehemna he explains, that [in the description of] 'a righteous person who has evil' [not that there is something evil about him, rather] - that any evil within him is completely mastered by his goodness, etc.

4 ד

ובגמרא, סוף פרק ט' דברכות: "צדיקים יצר טוב שופטן כו', רשעים יצר הרע שופטן, בינונים זה וזה שופטן וכו'. אמר רבה: "כגון אנא בינוני". אמר ליה אביי: "לא שביק מר חיי לכל בריה" וכו'".

And in the Talmud: "The righteous [tzaddik] are judged by their good inclination etc., the wicked [rasha] are judged by their evil inclination, while the intermediate person [beinoni] is judged by both inclinations etc. Said Raba, 'For example, I am an intermediate person [beinoni].' Said Abaye to him, 'Our master has left no life for any creature.'"

5 ה

ולהבין כל זה באר היטב. וגם להבין מה שאמר איוב [בבא בתרא פרק א'] "ריבונו של עולם, בראת צדיקים בראת רשעים כו'", והא צדיק ורשע לא קאמר!.

So to understand all of this clearly. and also to understand a statement of Job's, "Master of the Universe, You have created righteous men and You have created wicked men." [how can this be correct] when righteousness and wickedness are not predestined?

6 ו

וגם להבין מהות מדרגת הבינוני, שבודאי אינו מחצה זכיות ומחצה עונות, שאם כן: איך טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני, ונודע דלא פסיק פומיה מגירסא‏, עד שאפילו מלאך המות לא היה יכול לשלוט בו, ואיך היה יכול לטעות במחצה עוונות חס ושלום?!

Also, we need to understand what is the true nature of this intermediate person [beinoni]. For certainly he is not someone whose deeds are half meritorious and half sinful [that he spent half his life doing good and half his life doing evil] for if that were the case how could Raba mistake himself for an intermediate person [beinoni]? It is known that his lips never ceased reciting words of Torah, to the extent that even the Angel of Death could not overwhelm him. Then how would he make such a mistake to consider himself [an intermediate person [beinoni] unless 'intermediate' means fully righteous in behavior and not] half sinful?

7 ז

ועוד, שהרי בשעה שעושה עוונות נקרא רשע גמור, [ואם אחר כך עשה תשובה נקרא צדיק גמור]. ואפילו העובר על איסור קל של דברי סופרים מקרי רשע, כדאיתא בפרק ב' דיבמות ובפרק-קמא דנדה; ואפילו מי שיש בידו למחות ולא מיחה נקרא רשע בפרק ו' דשבועות. וכל שכן וקל וחומר במבטל איזו מצות עשה שאפשר לו לקיימה, כמו כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, שעליו דרשו רז"ל (סנהדרין צט א): "כי דבר ה' בזה וגו' הכרת תכרת וגו'" (במדבר טו, לא), ופשיטא דמקרי רשע טפי מעובר איסור דרבנן!

Additionally, [an intermediate person cannot be one who is half sinful, for] in the moment that one sins he is considered completely wicked [complete rasha]. (If afterwards he returns to righteousness [he repents from his sin] he is considered completely righteous.) Even someone who violates a minor rabbinic prohibition is considered wicked [rasha]

8 ח

ואם כן, על כרחך הבינוני אין בו אפילו עוון ביטול תורה, ומשום הכי טעה רבה בעצמו לומר שהוא בינוני.

This being so, we must conclude that the Beinoni is not even guilty of the sin of neglecting to study torah. This is why rabbah mistook himself for a Beinoni.

9 ט

הגהה: (ומה שכתוב בזהר חלק ג' דף רל"א, "כל שממועטין עוונותיו וכו'", היא שאלת רב המנונא לאליהו; אבל לפי תשובת אליהו שם, פירוש צדיק ורע לו הוא כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשה משפטים דלעיל. ושבעים פנים לתורה).

10 י

והא דאמרינן בעלמא‏, דמחצה על מחצה מקרי בינוני, ורוב זכויות מקרי צדיק, הוא שם המושאל לענין שכר ועונש, לפי שנדון אחר רובו, ומקרי צדיק בדינו מאחר שזוכה בדין.

And this that we normally say, that someone with half merits and half sins is called an intermediate person (Beinoni), and someone with mostly merits is called a righteous person (Tzadik) .that is a borrowed term regarding reward and punishment, for he is judged based on the majority, and in his verdict he is called righteous, because he won his case

11 יא

אבל לענין אמיתת שם התואר והמעלה של מעלת ומדרגות חלוקות צדיקים ובינונים, אמרו רז"ל: צדיקים יצר טוב שופטן, שנאמר: "ולבי חלל בקרבי" (תהלים קט, כב), שאין לו יצר הרע כי הרגו בתענית.

12 יב

אבל כל מי שלא הגיע למדרגה זו, אף שזכויותיו מרובים על עוונותיו, אינו במעלת ומדרגת צדיק כלל. ולכן אמרו רז"ל במדרש (יומא לח ב): "ראה הקב"ה בצדיקים שהם מועטים, עמד ושתלן בכל דור ודור וכו'", וכמו שכתוב: "וצדיק יסוד עולם" (משלי י, כה).

However, anyone who has not reached this level, even if he has more merits then sins, is not at all on the level and caliber of a rigorous person (Tzadik). and therefore our rabbis of blessed memory say in the Midrash (Yuma 38b): "G-d saw that there are few righteous persons(Tzadikim), so he planted them in every generation, as its written and a riotous person (Tzadik) is the foundation of the world" (Mishlei 10,25).

13 יג

אך ביאור הענין, על פי מה שכתב הרב חיים ויטאל ז"ל בשער הקדושה (ובעץ חיים-שער נ-פרק ב), דלכל איש ישראל, אחד צדיק ואחד רשע, יש שתי נשמות, וכדכתיב: (ישעיהו נז טז): "ונשמות אני עשיתי", שהן שתי נפשות.

So to explain this idea, based on what Rabbi Chaim Vital ob"m writes in Shar Hakdusha (and in Eitz Chaim-Shar 50 Chapter 2), that every Jew, a Righteous person (Tzadik) and a wicked person (Rasha), has two souls, as it is written (Yeshayahu 57 16) "and I have made 2 souls", and these are the two souls.

14 יד

נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא, והיא המתלבשת בדם האדם להחיות הגוף, וכדכתיב (ויקרא יז יא): "כי נפש הבשר בדם היא". וממנה באות כל המדות רעות, מארבע יסודות רעים שבה. דהיינו: כעס וגאוה מיסוד האש, שנגבה למעלה. ותאות התענוגים מיסוד המים, כי המים מצמיחים כל מיני תענוג.

The first Soul is from Kelipa and the other (unholy) side, and it is enclothed in a person's blood to give life to the body, and as it's written (Leviticus 17,11): ''for the Soul of the flesh is in the blood''. and from it (the soul) comes all bad character traits, from the four evil elements within it. Which are: anger and arrogance from the element of fire which rises. and desirable pleasures are from the element of water, for water plants all sorts of pleasure.

15 טו

והוללות וליצנות והתפארות ודברים בטלים, מיסוד הרוח. ועצלות ועצבות, מיסוד העפר.

16 טז

וגם מדות טובות שבטבע כל ישראל בתולדותם, כמו רחמנות וגמילות חסדים, באות ממנה, כי בישראל נפש זו דקליפה היא מקליפת נוגה שיש בה גם כן טוב, והיא מסוד עץ הדעת טוב ורע.

17 יז

מה שאין כן נפשות אומות העולם, הן משאר קליפות טמאות שאין בהן טוב כלל, כמו שכתוב בעץ חיים-שער מט-פרק ג. וכל טיבו דעבדין האומות לגרמייהו עבדין, וכדאיתא בגמרא (בבא בתרא י ב) על פסוק (משלי יד לד): "וחסד לאומים חטאת", שכל צדקה וחסד שאומות העולם עושין אינן אלא להתייהר כו'.

The souls of the people of the world, however, emanate from the other, unclean klipot which contain no good whatsoever. As written in Etz Chayim (portal 49 chapter 3) that all the good that the people do, is done out of selfish motivations. So the Gemara comments (Bava Batra 10b.) on the verse (Mishlei 14:34), "The kindness of the people is sin"- that all the charity and kindness done by the people of the world is only for their self-glorification. etc.