Chapter 15ט״ו
1 א

בא חבירו וישב (נ"י כנגד) כנגדי (נ"י ואף בזה יש מקרא ואין בו משנה) ואף בזה היה מקרא ולא היה בו משנה ואמר לי רבי רחיצת ידים מן התורה לא נאמר לנו מהר סיני (נ"י אמר) אמרתי לו בני דברים הרבה יש לנו וחמורין הן ולא צריך הכתוב לאמרן לפיכך הטילו אותן על ישראל ואמר הן יבדילו אותן כדי להרבות שכרן. ומנין לך תדע לך שכן הוא כשהיו ישראל במדבר אמר הקב"ה למשה (שמות י״ט:י׳) לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ושנו במשנה וקדשתם בטבילה גם למדנו רחיצת ידים מן התורה מן משה ואהרן ובניו שנאמר בבואם אל אהל מועד ירחצו מים (שמות ל׳:כ׳) ואצל ישראל מהו אומר (ויקרא כ׳:ז׳) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני מכאן היה רבן גמליאל אוכל חולין בטהרה ואמר לתלמידיו לא לכהנים בלבד ניתנה קדושה אלא לכהנים ולוים וישראלים כולן שנאמר (ויקרא י״ט:ב׳) דבר אל כל עדת בני ישראל וגו' קדושים תהיו מכאן אמרו כל המזלזל בנטילת ידים סימן רע לו ועליו הוא אומר (דברים כ״ט:י״ח) והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' לא יאבה ה' סלוח לו וגו' ומחה ה' את שמו מתחת השמים הא למדת כל האוכל בלא נטילת ידים כאלו בא על אשת איש. ואמר לי רבי אין שחיטה מן הצואר מן התורה אמרתי לו בני מה ראית לומר כן ולא שחיטה עצמה מן התורה בעולה וחטאת ואשם וכל הזבחים כולן ואמרתי לו בני אבל באמת כך שנו חכמים השוחט סימן אחד בעוף ושני סימנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו והמגרים בשחיטתו כל שהוא זה רע עין. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שהטבח מושך הבשר מן הצואר ומגרים ומביאו לידי פסול כך מושכין ממונו ממנו ונותנין אותו לאחרים שנאמר (משלי כ״ח:ח׳) מרבה הונו בנשך ותרבית וגו'. ואמר לי רבי אין דם אדם אסור מן התורה אמרתי לו בני מה ראית לומר כך אמר לי רבי דכתיב לא תאכלו על הדם הא אין כאן דם אדם אמרתי לו בני והלא הדברים ק"ו ומה אם בהמה וחיה ועוף שדרכן לאכול אותן דם שלהם אסור בני אדם שאין דרכן לאכול אותן לא כל שכן שדמו אסור עליו הכתוב אומר (דברים י״ב:כ״ג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר וגו' ואומר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא (ויקרא י״ז:י״ד) דם כל בשר לא תאכלו להביא דם אדם שהוא אסור באכילה לפי כי נפש כל בשר דמו הוא. והעבודה אף דם החי שנקרש ונתמצה בכלי ומיוחד בפ"ע שנתנו בכלי אחד אף זה אסור באכילה שנאמר דם דם מ"מ. ואמר לי רבי בהמה שלא הקריב ממנה קרבן חלבה מותר אמרתי לו בני מה ראית לומר כן אמר לי רבי דכתיב (ויקרא ז׳:כ״ה) כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לה' ונכרתה וגו'. אמרתי לו בני ראה כחה של תורה מה היא וכל אמריה בינה וכל דבר ודבר שנאמר בה לא נאמרה אלא בחכמה בבינה ובהשכל כדי שלא יאמר אדם לעצמו בהמה שמקריבין ממנה קרבן חלבה אסור ובהמה שאין מקריבין ממנה קרבן חלבה מותר לכך חזר הכתוב ופירשה במקום אחר חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו (ויקרא ג׳:י״ז) חקת עולם לדורותיכם ללמדך מכאן שינהג הדבר לדורות עד סוף העולם בכל מושבותיכם בארץ ובח"ל כל חלב וכל דם לא תאכלו מה דם אסור באכילה אף חלב אסור באכילה א"כ למה נאמר כל חלב וכל דם אלא להקיש מצות שניהן להדדי שדם שוה לחלב וחלב שוה לדם ושניהם במלקות וכרת לכך נאמר כל חלב וכל דם וכך שנו חכמים במשנה מה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו אפילו הכי הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן עאכ"ו שיזכה לו ולדורותיו ולדורי דורות עד סוף כל הדורות. ואמר לי רבי גזל אח מותר אמרתי לו בני מה ראית לומר כך ואמר לי רבי נאמר על הר סיני (שמות כ׳:י״ב) כבד את אביך ואת אמך לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וגו'. והלא אין שם גזל אח ואמרתי לו בני לא זו היא שיטה הראשונה שאמרתי לך דברים הרבה יש לנו וחמורין הן ולא צריך הכתוב לאומרן לפיכך הטילו על ישראל ואמר הן יבדילו אותן כדי להרבות שכרן עליהן הכתוב אומר (ישעיהו כ״ו:ח׳-ט׳) נפשי אויתיך בלילה וגו'. אבל הייתי אומר מתוך ד"ת מתיסרין ומתוך דברי תורה מתרפאין. מכאן אמרו בשמונה דברים העולם חרב ובד' דברים העולם מתישב בח' דברים העולם חרב א' על הדינין ב' ועל ע"ז ג' ועל גילוי עריות ד' ועל שפיכות דמים ה' ועל חילול השם ו' ועל דברים מכוערים שאדם מוציא מפיו ז' ועל גסות הרוח ח' ועל לשון הרע ויש אומרים אף על החימוד דורות הראשונים לא נעקרו מן העולם אלא מתוך שמונה דברים דכתיב (איוב כ״א:י״ד) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו וגו' ומתוך שמונה דברים נעקרו מן העולם ואנשי דור הפלגה לא נעקרו מן העולם אלא מתוך שמונה דברים שנאמר (בראשית י״א:א׳) ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' ומתוך שמונה דברים נעקרו מן העולם. ואנשי סדום לא נעקרו מן העולם אלא מתוך שמונה דברים שנאמר (בראשית י״ג:י״ג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד ומתוך שמונה דברים נעקרו מן העולם פרעה לא נעקר מן העולם אלא מתוך ח' דברים שנאמר (שמות ה׳:ב׳) ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו ומתוך שמונה דברים נעקר מן העולם סנחרב לא נעקר מן העולם אלא מתוך שמונה דברים שנאמר (מלכים ב י״ח:ל״ה) מי בכל אלקי הארצות וגו' כי יציל את ירושלים מידי ומתוך שמונה דברים נעקר מן העולם. נבוכדנצר לא נעקר מן העולם אלא מתוך שמונה דברים שנאמר (ישעיהו י״ד:י״ג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו' ומתוך שמונה דברים נעקר מן העולם. ובארבעה דברים העולם מתיישב מתוך הצדקה ומתוך הדין ומתוך האמת ומתוך השלום ואמר לי רבי מעשה שמכרתי לעכו"ם אחד ארבעה כורין של תמרים ומדדתי לו בבית אפל מחצה על מחצה ואמר לי אלקים על השמים ואתה יודע על מדה שאתה מודד לי ומתוך שמדדתי לו בבית אפל חסרתי לו שלשה סאין של תמרים ולאחר כך נטלתי המעות ולקחתי בהן כד אחד של שמן והנחתי אותו במקום שמכרתי התמרים לעכו"ם נקרע הכד ונשפך השמן והלך לו אמרתי לו בני כתיב (ויקרא י״ט:י״ג) לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגו' רעך הרי הוא כאחיך ואחיך הרי הוא כרעך הא למדת שגזל עכו"ם אסור כי גזל הוא ואצ"ל גזל של אח ומתוך שראה הקב"ה בני אדם שהן עושקין וגוזלין וחומסין זה לזה חזר ופירש בקבלה ע"י יחזקאל (יחזקאל י״ח:י״ח) אביו כי עשק עשק גזל גזל אח ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו והנה מת בעונו. ואמר לי רבי בת חמורה או בת הבת אמרתי לו בני כמו שהבת היא ערוה כך היא בת הבת ג"כ ערוה כמו שהיא הבת כך היא בת הבת ואמר לי רבי והלא כתיב בתורה (ויקרא י״ח:ט׳-י׳) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה אמרתי לו בני ולאו ק"ו הוא ומה אם בת בנו ובת בתו אסורה לו בתו לא כ"ש ומה ת"ל ערות אשה ובתה לא תגלה בין אשה ובתה משלו בין אשה ובתה ממקום אחר ואמר לי רבי זב חמור או נדה חמורה אמרתי לו בני נדה חמורה מזב ואמר לי רבי והלא לא למדנו טבילה לנדה אלא מן הזב אמרתי לו בני והלא דברים ק"ו ומה אם הזב שאין פרה ורבה מטמא אחת עשרה טומאות וטעון שבע רחיצות וטבילות שבתורה נדה שהיא פרה ורבה לא כ"ש שהיא מטמאה אחת עשרה טומאות וטעונה שבע רחיצות וטבילות שבתורה הא למדנו כל האומר לאשתו ולבנותיו ולבני ביתו כשהם בנדותם מותרים אתם לנגוע בכל הכלים עשו מה שאתם רוצים לעשות לפי שאין טבילה לנדה מן התורה אינו רואה קורת רוח בעולם:

2 ב

מעשה באדם אחד שקרא הרבה ושנה הרבה ושמש ת"ח הרבה ונכנס לבית עולמו בחצי ימיו ונעשית אשתו כשוטה והיתה מחזרת על פתחי חבירי בעלה ואמרה להם רבותי בעלי שקרא הרבה ושנה הרבה ושימש ת"ח הרבה מפני מה מת בחצי ימיו ולא היה אדם שהשיב לה כלום דבר. פעם אחת הייתי מהלך בשוק ונכנסתי לחצרה באתה וישבה כנגדי והיתה בוכה אמרתי לה בתי מפני מה את בוכה אמרה לי רבי בעלי קרא הרבה ושנה הרבה ושימש ת"ח הרבה ומת בחצי ימיו אמרתי לה בתי בשעת נדותיך מהו אצלך אמרה לי רבי ח"ו אפילו באצבע קטנה לא נגע בי ואחר כל אותן הימים שראיתי בהן דם ישבתי שבעה נקיים שלא אבא לידי ספק אמרתי לה בתי יפה אמר לך בעלך שכן אמרו חכמים בזבין ובזבות ובנדות וביולדות שלאחר שבעה הן טהורין שנאמר (ויקרא ט״ו:כ״ח) ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר אבל באותן הימים לבנים מהו אצלך שמא הבאת לו את הסכין שבידך ונגע בו אפילו באצבע הקטנה. אמרה לי רבי חיי ראשך רחצתי לו את רגליו וסכתי לו את השמן וישנתי אני עמו במטה אחת אני בבגדי והוא בבגדיו אבל לא הסיח דעתו לדבר אחר. אמרתי לה ברוך המקום שהרגו שאין לפניו משוא פנים שכן כתוב בתורה (ויקרא י״ח:י״ט) ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברי תיפלות ת"ל לא תקרב יכול יהא ישן עמה בבגדיה על מטה אחת ת"ל לא תקרב כדי שלא יאמר אדם לעצמו כשהיא בנדתה אסור לבשרה ואסור למטתה פירשה מן הנדה שמא תאמר לבשרה אסור ולמטתה מותר לפיכך חזר ופירש על ידי יחזקאל (יחזקאל י״ח:ו׳) ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא יקרב השוה אשה נדה לאשת איש להיותה נזהר עליך כמו בכל המיתות האמורות בתורה ואומר (עמוס ג׳:ב׳) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה אלו ישראל מתוך שבעים לשונות על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם אלו תלמידי חכמים מתוך בית ישראל. עוד אמרתי לה בתי בואי ולמדי ממה שכתוב בתורה שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה הרבה אדם לשון שוא לשון שקר עם אביו ועם אמו עם אשתו ועם בניו עם רבו שלמדו מקרא ומשנה וחכמה לסוף הוא עושה כך עם כל אדם. הרבה אדם שבועות שוא עם כל אלו לסוף הוא עושה כך עם כל אדם. נוהג אדם גסות הרוח עם כל אלו לסוף הוא עושה כך עם כל אדם. העיז אדם פניו באביו או באמו או בפני מי שגדול הימנו לסוף הוא עושה כך עם כל אדם. מראין את הנגעים בגופו אם חזר ועשה תשובה מרפאין אותו ואם לאו הרי הוא בחזקתו עד יום מותו אהב את הגזל והרבהו בכ"מ מראין את הנגעים בגופו אם חזר ועשה תשובה מרפאין אותו ואם לאו הרי הוא בחזקתו עד יום מותו אהב אדם את ממונו והרבה בכ"מ מראין את הנגעים שתי וערב בבגדים נאים שלו אם חוזר בתשובה מתרפאין ואם לאו נוטלין את הבגדים נאים שלו ושורפין אותן בפניו בא עני ועומד על פתחו של בעה"ב ואומר לו הלויני קב אחד של חטין או של שעורים ובעל הבית אומר לו אין לי לא חטין ולא שעורין ובאמת יש לו מראין את הנגעים בקירות ביתו עד שהן מגיעין לארץ וכשמוציאין כליו מן ביתו לחוץ אל הרחוב של עיר אומרים הבריות זה לזה לא זהו שאמר אין לי לא חטין ולא שעורין והלא יש לו ברוך המקום ברוך הוא שמקדש שמו הגדול בגלוי לכל העולם לכך הוא אומר בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וישברו אניות וגו' האומנין והנהנתין ועזי פנים עליהן הוא אומר (תהילים ל״ז:י״ז) כי זרועות רשעים תשברנה וגו'. חורשי רע ומהפכי דברים ומעמיקי שפה ומחלקלקי לשון עליהן הוא אומר יהי דרכם חשך וחלקלקות וגו'. המכים רעיהן בסתר ומחללי השם בגלוי והמזלזלין את חבריהן בדברים והמטילין מחלוקת עתידין הן להיות כמו קרח ועדתו ועליהן הוא אומר ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל. אוצרי פירות ומלוי בריבית ומקטיני איפה ומפקיעי שערים עליהם הוא אומר נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח כל מעשיהם. כל אלו אין מורישין לבניהם ואם הורישו לבניהם אין מורישין לבני בניהם משחקים בקוביא ומלוי ברבית ומגדלי בהמה דקה בארץ ישראל והכהנים והלוים שעלו על חלקם והמינים והאנסים ומחללי שם שמים והחנפים עליהן הוא אומר מעות לא יוכל לתקן וגו' (קהלת א׳:ט״ו) אבל מי שהן עלובין ואינן עולבין שומעין חרפתם ואינן משיבין עושין המצות מאהבה ושמחין ביסורין עליהם הוא אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה׳:ל״א). הנבזים ומאוסים בעיני עצמן ומשפילין את רוחן וכובשין את יצרם עליהם הוא אומר (ישעיהו מ״ט:ז׳) כה אמר ה' וגו' לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו וגו'. בעלי אמנה ומשיבי פקדון ומחזירי אבידה ומכסה רזין עליהן הוא אומר (תהילים ק״א:ו׳) עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי וגו'. העושה חפצי אשתו ומנהיג את בניו כשורה ומשיא אשה לבניו הקטנים עד שלא יגיעו לפרקן קודם שיבואו לידי חטא עליו הוא אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וידעת כי רב זרעך וצאצאיך כעשב הארץ תבא בכלח אלי קבר כעלות גדיש בעתו. הנושא בת אחותו והאוהב את שכניו והמקרב את קרוביו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הוא אומר (ישעיהו נ״ח:ט׳) אז תקרא וה' יענה וגו'. ראה האדם קרי חייב טבילה מן התורה אם אמר מי ראה אותי אין בכך כלום העבירו מכנגד פניו שוב ראה קרי ואומר מי רואה אותי אין בכך כלום וכן בפעם שלישית עובר על מה שכתוב בתורה (ויקרא ט״ו:ט״ז) ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב ועבר על מה שכתוב (איוב ל״ג:כ״ט) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר לסוף הוא נעשה זב מתוך דרכיו שנאמר (ויקרא ט״ו:ב׳) איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' ומה ת"ל איש איש אלא איש אחד לזב מבשרו ואיש אחד למקרה לילה ואם חזר ועשה תשובה מרפאין אותו. ואם לאו הרי הוא זב עד יום מותו שנאמר וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו וגו'. מכאן אמרו אשה שראתה טפת דם כחרדל ואמרה מי ראה אותי אין בכך כלום העבירתה מכנגד פניה שנים וג' פעמים ועברה על מה שכתוב בתורה (ויקרא ט״ו:י״ט) ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה וגו' ועברה על מה שכתוב הן כל אלה יפעל אל וגו'. לסוף נעשית מתוך דרכיה זבה ימים רבים שנאמר (ויקרא ט״ו:כ״ה) ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה וגו'. ומה תלמוד לומר בבשרה מלמד שהיא מטמאה מבפנים כבחוץ רבי ישמעאל אומר פרשה זו לכתחלה לא נאמרה אלא ללמוד על בנות ישראל שמטמאות טיפת דם כחרדל וצריכה לספור שבעה נקיים ואחר שספרה שבעה נקיים היא צריכה טבילה כמו נדה גמורה כדי לצאת מכלל עבירה. רבי מאיר אומר לא נאמרה פרשה זו אלא למצות פריה ורביה שאפילו אוכלת אשה כל מיני מאכל ושתתה כל מיני משקה אין אישה קווט (מואס) בה. אבל אם היה רגיל אצלה בכל זמן אפילו בימי נדותה היה קווט בה והיה מבטל פריה ורביה. לכך נאמר בתורה שבעת ימים תהיה בנדתה וגו' כדי שתהא חביבה על בעלה ביום טבילתה כיום כניסתה לחופה אם חזרה ועשתה תשובה מרפאין אותה מיד ואם לאו הרי היא בחזקתה עד יום מותה שנאמר ואשה כי יזוב זוב דמה וגו'. ברוך המקום ברוך הוא שנתן את התורה לישראל שילמדו ממנה דרך ארץ כדי שלא ירבו עונותיהם של ישראל שכל העובר על מ"ש בתורה עוקר את עצמו מן העוה"ז ומן העוה"ב ועליו הוא אומר למי אוי למי אבוי וגו' (משלי כ״ב:כ״ט) ד"א למי אוי למי אבוי מכאן אמרו כל המשכים ומעריב ומאחר על היין סימן רע לו והוא בידו עוקר א"ע מן העוה"ז והעוה"ב ועליו הוא אומר (חבקוק ב׳:ה׳) ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה אשר הרחיב כשאול נפשו וגו'. ואין יהיר אלא לשון זריזות ומהירות שנאמר (משלי כב) חזית איש מהיר במלאכתו וגו'. מכאן אמרו פועל שקיבל מלאכתו של בעה"ב חובה עליו לעשותה כמו שהוא חפץ בעל הבית ואם אינו עושה רצונו וחפצו של בעל הבית עליו הכתוב אומר ארור עושה מלאכת ה' רמיה לכך נאמר גבר יהיר ולא ינוה. ומאי אשר הרחיב כשאול נפשו אלא מתוך שהוא אוכל ושותה והרחיב נפשו כשאול נוח וטוב שלא היה נברא בעולם לכך יעשה אדם הטוב בעיני הקב"ה. ומאי והוא כמות ולא ישבע אלא מה מלאך המות הזה אפילו נותנין לו כל בני העולם כלו אין דרכו לשבוע אף כל המשכים ומעריב על היין אין דרכו לשבוע ועליו הוא אומר (משלי ג׳:ל״ג) מארת ה' בבית רשע ונוה צדיקים יברך. ומאי ויאסוף אליו כל הגוים ויקבוץ אליו כל העמים אלא לא כל הגוים ממש ולא כל העמים ממש אלא מתוך שהוא אוכל ושותה נותן עיניו על כל העבירות שעכו"ם עושים אותן ועושה גם הוא אותן לכך נאמר ויאסוף אליו כל הגוים וגו'. וכי מה כתיב בענין של אחריו הלא אלה כולם עליו משל ישאו ומליצה וגו' ויאמר הוי המרבה לא לו עד מתי ומכביד עליו עבטיט (חבקוק שם) מאי ומכביד עליו עבטיט אלא לא עוד אלא שהוא יושב וסותר כל מעשה ידיו של הקב"ה מיום שנברא העולם עד אותה שעה לכך נאמר למי אוי למי אבוי וגו'. ד"א למי אוי וגו' לשפתי חלקות ולשון מדברת גדולות ולעזי פנים ולגסי הרוח ולבעלי בתים שאינם מרחיקים עצמן מן הגזל ולמי שהוא עובר על והדוה בנדתה.