ועוד יש מעלה שמינית במה שגדולה תשובה ולא נזכר ביומא רק (בר"ה י"ז ב) איתא גדולה תשובה שמקרעת גזר דין של אדם ודייק מלבבו יבין ושב ורפא, וביומא אמביא רפואה מייתי מארפא משובתם ולא מהאי ואי משום דההוא רפואה דסליחה כמו שאמרו (במגילה י"ז ב) גם ארפא משובתם אימא כן וכמו שכתבתי (לעיל אות א) באמת כן, רק דארפא משמע להבא וכדדייק גמ' שם אח"כ לפירוש א' דרש"י, אבל ורפא היינו לשעבר שכבר נרפא ועוד ארפא משמע מפעולת השם יתברך אבל ורפא משמע מעצמו וזה דבר מופלא שיהי' נרפא מעצמו על ידי התשובה והרי השם יתברך ידו פתוחה לקבל שבים משמע דצריך לקבלתו, אבל ביוהכ"פ מיירי בענין הכפרה של התשובה להבא ולשעבר ודבר זה הוא הוצאת ענין התשובה לפעל, וכל דבר היוצא לפעל יש בו ג' ראשונות המולידות דבר ההוא בכח שמהם נמשכות ז' תחתונות מדות הבנין של ההוצאה לפעל, כי כל דבר מוגבל על כן נחלק לג' חלוקות והגבלות ראש תוך סוף והם הג' ראשונות ומהם נבנים היציאה לפעל בהתפשטות המקום ג' הגבלות דאורך ורוחב וגובה או עומק שבהם הו' קצוות דכל דבר והז' הוא כללות השטח כידוע, ומזה מיירי (בר"ה) דזהו ולבבו יבין הוא שורש התשובה בהיותו עדיין בכח בבניה שבלב לבד, ועשרת ימי תשובה הם י' מדות הקומה ובר"ה הוא ההתחלה וגו' ראשונות וביוה"כ הוא הגמר והסיום וכדרך שאומרים בר"ה יכתבון וביוהכ"פ יחתמון, ועל כן במס' ר"ה ביארו מעלה זו של תשובה שמצד עצמם מדתה שהיא מדה הח' מתחא לעילא כנודע דבינה תמן שורש התשובה שאינה אלא בלב והיציאה לפועל הוא מה שהשם יתברך גומר בעדו ומקבלה ואז יש לה ז' מדריגות ומעלות דיומא: ואמרו (בר"ה) שם גזר דין דיחיד אינו נקרע והיינו כמו שנאמר אני ד' לא שניתי, כי הנה לשון נקרע וכן תשובה שמקרעת וכן לשון הכתוב ורפא מעצמו היינו דהתשובה מעצמה היא הקורעת ומרפאת, ומרפאת, כמו דרך משל שנפל מים על נייר כתוב ונמחקו האותיות כי אותיות הגזר דין הוא ממעשה העבירה עצמה כי חטאים תרדף ףעה ומזה נעשה נייר של הגזר דין דהיינו ספרן של רשעים, דידוע שהספר של צדיקים סשל רשעים ושל בינונים הוא לב האדם עצמו וכששובר לבו ועשה תשובה ונשבר לבו בקרבו הרי נקרע הספר של גזר דין, רק מכל מקום צריך עזר השם יתברך שיוכל להשלים כל מדריגות התשובה בשלימות ולא ימנעהו יצרו המתגבר בכל יום וכמו שאמרו (סוכה נ"ב ב) דאלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו וזהו לענין להבא דעל זה נאמר ארפא, ומטעם זה אין תשובה מועלת לפטור מעונשי ב"ד שהוא על ידי עקירת המעשה למפרע דעל ידי התשובה כאלו לא חטא והזדונות כשגגות או כזכיות ולמה יענש, אבל כל תיקוני התשובה הכל בלב אף ביציאה לפועל שהוא מצד השם יתברך שמקבלו אני ד' לא שניתי, ומאחר דגזר דין כתוב בתורה אין אפשר לשנותו דתורה נקרא אמת כמו שאמרו (ברכות ה רע"ב) ואמת הוא מה שיכון לעד ולא ישתנה לעולם וכן חותמו של הקב"ה אמת כמו שאמרו (יומא ס"ט ב), ועל כן גזר דין דהיינו כשנחתם כדמשמע (בר"ה ט"ז א) אי אפשר להשתנות, ועל כן אמרו (בע"ז יז א) במינות וזנות שאם ישובו לא ישיגו אורחות חיים דעל זה לא יועיל התשובה, דוגמת לפטור ממיתת ב"ד דמאחר דאדוק בהו זה מקרי דנחתם גזר דין כמבואר (בר"ה י"ח א) דזהו מש"נ נכתם עונך, רצה לומר ככתם הנכנס בבגד בחוזק שאף שיעבירו כל ז' סימנין אין עובר שזהו סימן הכתם המטמא כמו שאמרו (בנידה) שאינו מתכבס ועובר כלל, כך השקוע בעון וברע בכל מעמקי לבבו שלא יכול להתכבס, וזהו חתימת גזר דין שאינו נקרע דכל באיה וגו', ואע"ג דאין לך דבר שעומד בפני התשובה מכל מקום בענין היציאה לפעל במעשה הרי יש ד' חלוקי כפרה הנזכר (ביומא) דצריך ליסורין ומיתה ממרקין, והיינו כל ימי עולם הזה שעדיין לא הגיע לשלימות מדרגתה שיגיעו לעתיד דיבולע המות ויכלו היסורין מן העולם כי יגיע למדריגת מוחלין לו ולכל העולם כולו שיהי' התעוררות התשובה בכל העולם כולו: ובצבור נקרא דאז הוא עת רצון וכמו שאמרו (ברכות ח' ב) אימתי עת רצון וכו' וכמו שאמרו (בר"ה י"ח א) דביחיד נקרא בהמצאו בעשרת ימי תשובה ובצבור בעל קראינו ואפי' לאחר גזר דין עיין שם, והיינו דרצון הוא ההיפך מרוגז ודין וכיון דהצבור מעוררים עת רצון ממילא אין מקום לדין ואין כאן שינוי שהדין לא נשתנה רק שנתגלה אור חדש בעולם שהוא אור רצונו יתברך שהוא לעולם להטיב, ובהתגלות עת רצון זה שהקב"ה מרוצה בעולמו ומוצא ניחא ברביותיו על ידי התשובה שבלב ואובנתא דלבא אף על פי שעדיין לא נגמר היציאה לפעל על ידי עזר השם יתברך עד עת קץ מכל מקום כבר ורפא מעצמו וממילא נקרע גזר דין על ידי גילוי מדת רצונו וטובו יתברך: ועיין (שם י"ח א) פליגי תנאי גם בגזר דין דיחיד ולאיבעית אימא (שם ט"ז א) הא דמצלינן אקצירי ומריעי דקיי"ל כר' יצחק דגם לאחר גזר דין יפה צעקה ודיקרע, אף מכל מקום אמרו דמועיל תפילה וצעקה אבל התשוה לבדה לדברי הכל אין מועלילה ועל כן לא מוקי הא דר' יצחק גם בגזר דין דיחיד כסתימות הלשון וכמ"ד הכי כיון דקיי"ל כותי', ועל כן משום דר"י בתשובה לבד דיבר ובזה ליכא למ"ד והוא מוכרח גם כן ממה שכתבתי דלא מהני תשובה למיתת ב"ד, [ובנוב"ק סימן ל"ה כתב גאם כן בטלת כל עונשי תורה עיין שם, ואין זה מספיק לעשות דינא בלא דינא ואין אחריות עונשין עלינו, ומה שחשב שהעונשין כדי למנוע העוברין, אינו כן דאין עונש ב"ד אלא בעדים והתראה ואין זה מצוי כל כך וסנהדרין ההורגת אחת לז' שנה נקרא חובלנית, ואם יהי' הדור פרוץ והוא צורך שעה דבר זה נמסר לב"ד ענוש גם שלא מן התורה כמו שאמרו ביבמות ב', ואין עונשי התורה מי"ג מדות וצורך שעה אלא שכך קצב העונש המגיע לאותו עוון וכשקיבל עונשו נתכפר וכמו שאמרו כיון שלקה הריה וא האחיך, ונהירנא דראיתי באיזה ספר ובספר ה"ר חיד"א בשם אחרונים כתבו הטעם דשמא לא שב בכל לב רק איערומי מערים מפני פחד העונש,וגם זה אין מספיק להמיתו מפני הספק כיון דאם שב באמת פטור ספר נפשות להקל ואין להמיתו מספק שמא מערים, ולא שייך גם כן לומר בזה אין ספק תשובה מוציא מידי ודאי חטא להוציא הלה למיתה על ידי ה דהרי לקולא י"ל דלא אמרינן כן כמו שאמרו תוס' פסחים ט' א ד"ה כדי ובחולין ובנידה יעוין שם הרי דלאו מילתא פסיקא הוא גם באיסורין כל שכן בידני נפשות והלה צווח אני שב באמת] ועל כן דהתשובה אף על פי שמועילה היינו רק מצד השם יתברך שידו פתוחה לקבל שבים, אבל מצד החכמה הנפש החוטאת תמות כמו שאמרו (בירושלמי דמכות): והיינו דודאי אלו הי' מצות התורה רק גזירת מלך לעשות רצונו וכל חטאי העובר והעונשין הבאין עליו רק מפני שעבר מצות המלך אם כן הי' בדין לכשישוב ויבקש מחילה וכפרה שיועיל שאפי' בשר ודם צריך שלא יהי' אכזרי מלמחול כשמבקש מחילה כל שכן ממ"ה הקב"ה שאעפ"י שכפי גדולתו המראת רצונו חטא גדול ועצום מאוד מכל מקום הוא מלך מלא רחמים וכבודו למחול לחוטאים המבקשים מחילה ובדין הוא כך למלך רחמן כמותו יתברך שהוא מקור הרחמים שיש בעולם שגם היותר רחמני שבבני אדם אין לו שום שייכות וערך לרחמנותו יתברך על הנבראים ולא יעלה על הדעת שיתאכזר ולא ימחול להמתחרט ומבקש מחילה וכל שכן שכבר הבטיח על התשובה ושהוא חפץ בתשובה רשעים ומרבה לסלוח, אבל באמת אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו להטיל עליהם גזירות כדי להענישם אם יעברו ועל זה אמרו (במדרש) שאל תאמר לרעתכם נתתי התורה לא ניתנה אלא לטובתכם ואין רצה לומר לרעתכם ממש דזה לא יעלה על הדעת חס ושלום רק רצה לומר שאינו גזירה בעלמא דאם כן רעה הוא לגבי העוברים שהם הרוב ואין אדם צדיק בארץ וכו' (קס"ה א) רובן וכו' ומוטב הי' שלא יגזור ולא יענשו, אבל באמת התורה הוא דפוס מעשה בראשית כמו שאמרו (בבראשית רבה פ"א) וכפי חוקי הבריאה ההכרח הוא לשמור חוקי התורה כדי לקיים העולם וחטאים תרדף רעה היא העבירה עצמה רודפתם ואין לו להתאונן על חי עולמים רק על עמו וטובה גדולה עשה השם יתברך במתן תורה שהודיענו הדברים אשר יעשה האדם וחי והזהיר כמה פעמים על הבחירה בחיים כי הם חיינו מצד עצמם ואם כן מה מקום לתשובה ובקשת מחילה אם גוף הדבר מצד עצמו רע ומר ומביא העונש, הא למה הדבר דומה לאדם שפצע בעצמו היועיל מה שיתחרט אח"כ ועל כן לשום רטיות וסממנים מרפאים ואם קטע ידו אין לו תקנה עוד, מצות התורה הם חיות אברי הנפש והחוטא וא כפוצע או קוטע אבר כפי גודל החטא ולפיכך מצד החכמה אין מקום לתועלת התשובה להצלת המיתה הראוי' לנפש החוטאת, אלא שכל זה מצד חוקים שחקק השם יתברך בעצמו והמדות ומאמרות שבהם נברא העולם בז' ימים בראשית הנותנים גבול ולצבה לכל דבר וכפיהם הם חוקי התורה מגדרת האדם שהוא דוגמת העולם, אבל השם יתברך ברא התשובה קודם לעולם וקדמה לתורה גם כן כי יש מדרגה גבוה יותר שכשמגיע לשם כבר עבר למעלה מגבול העולם וחוקיו ואין חטאי יציאת החוקים מגיעים לשם, וזהו פתיחת השער לדופקי בתשובה הם שערי תשובה דלמעלה מכל השערים של הנהגות העולם, והם גם כן השערים הנפתחים ביוהכ"פ דעל ידי כן יוכל הכה"ג ליכנס אז לבית קדשי קדשים מה שאיה יכול ליכנס כל השנה: וידוע בזוה"ק (שלח קס"א ב) דבית קדשי הקדשים הוא לבא דכל ארעא ועלמא עיין שם, ותמן הלב מבין רזא דינה עילאה שהוא עלמא דאתי שלמעלה מהתפשטות ו' קצוות דעלמא דין, ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יוהכ"פ כמו שאמרו (בתנדבא"ר פ"א) שהשם יתברך קבע השנה שהוא דוגמת העולם כי הוא המשמש בעולם שתחת הזמן יום אחד שהוא ממדרגה עליונה משאר ימים שהם ז' ימי הבנין, וגם על שבת נדרש שם שהוא גם כן מעין עוה"ב, ויוהכ"פ נקרא שבת שבתון כי שבת הוא סוד ה' התחתונה היונקת מה' עליונה ויוהכ"פ סוד ה' עליונה עצמה ועל כן אז זמן תשובה לכל ומושכת עמה כל י' ימי תשובה כי כל הדברים כלולים בי' שהם קומה שלימה כנודע, ויוהכ"פ בשנה הוא דוגמת לדשי קדשים בעולם ולב בנפש ושם עיקר התשובה דלבבו יבין ושב, והוא אחת ממצות התורה שגם זה אחת מחוקי התורה שיועיל שובה שגם זה מחוקי הבריאה שחקק השם יתברך בעולמו, אלא שהוא בהעלם בהאי עלמא כמו קדשי קדשים בעולם דבזמן קדושתו שהי' שם לב העולם הי' בתכלית ההעלם דכל אדם לא יהי' באוהל מועד ואפי' אותם שדמות פניהם וכו' כמו שאמרו (ביורשלמי דיומא), וכן הלב באדם עקוב הלב מכל ועמוק מי ידענו רק אני ד' חוקר לב וגו' ונא' ד' יראה ללבב, וכן ביוהכ"פ ישראל מתדמים בו למלאכי השרת שמתרחקים מכל תאות עולם הזה הגופני שזהו העלם הגופניות כי מצד הגופניות אין שייכות לקדושת יום הזה כי הוא נעצם בעולם הזה: וכן במצות התורה מצות התשובה הוא בהעלם מצד העולם הזה ולפיכך משפי זנהדרין שהם משפטים שבעולם הזה אין התושבה מועלת להם כי אין כח לתשובה שיועיל לתקן הקודם שיהי' כאלו לא חטא או עוד כזכיות מבורר בעולם הזה שהוא עלמא דאתגלייא והרי כפי ההתגלות של אדם אשר יראה לעינים הי' מעשה החטא, ואף בדיני שמים לאחר גזר דין שנמסר למלאכים והם איןה יודעין מחשבות שבלב כמו שנאמר אני ד' חוקר לב ולאפוקי מהתוס' פ"ק דשבת וכמו שכתבתי במקום אחר לא מהני אלא בעשרת ימ"ת דהוא בהמצאו, שאז מתגלה לכותו יתברך דעל כן אומרים המלך הקדוש והמלך המשפט והוא יושב על המשפט והוא יודע מעמקי הלב וסגי בתושבה לבדה להיות נקרע ממילא הגזר דין על ידי התשובה כיון דשב לד' בכל לבו אין מקום עוד לעונש שהוא מהעבירה עצמה דתרדפו רעתו והשם יתברך הרואה ללבב רואה דאין כאן עוד עבירה, וכן לצבור בשאר ימות השנה כששבים להשם יתברך וממליכים אותו יתברך עליהם להיות ד' שופטינו וכו' והוא יושיענו, מה שאין כן יחיד דאין מלך בלא עם אין יכול להמשיך התגלות מדת המלכות אלא בי' ימי תשובה נמשכים מר"ה שאז הוא התגלות מלכותו שהי' בבריאת עולם מצד עצמו שהוא ברא לוס עם כדי לגלות מדת מלכותו, וכן מתגלה בכל ר"ה מדת מלכותו על הנבראים מצד עצמו בלא אתערותא שלהם וישראל ממליכין אותו על עצמם מרצונם, ועל ידי התפלה להשם יתברך דהוא קרוב לכל קוראיו יכול לקרוע הגזר דין שנמסר למלאכים גם בשאר ימות השנה, כי השם יתברך יכול לשנות מה שאין כן להיות נקרע מעצמו על ידי התשובה לבד, כי זו המדרגה הגדולה שבתשובה שאינה מורגשת לאל בבינה שבלב ולפני בוחן לבבות ית"ש לבד וכמו שכתבתי: