שמקרבת או מביאה גאולה לעולם, וזהו התפשטות מדת מביאה רפואה דאלו ג' הקודמות מולידות עוד ג' מעלות אחרות מצד התפשטות והמשכת שפעם כמדתו יתברך בכל דבר טוב, והגאולה הוא התפשטות התיקון להבא יותר מרפואה והיינו דידוע מ"ש (ברכות י"ד א) רצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, והיינו רצון האמיתי הנעלם שבנפש הישראלי זרע יעקב אבינו ע"ה אין לו שייכות לשום חטא שהם רק כהוצי הסובבים לאסא מרצונות זרות הנמשכות ללב על ידי יצר הרע ואו"ה היינו מצד עצמו שהיצר הרע שוכן בלבו ומצד אחרים הגורמים שלומר ממעשיהם והם האומות ששרשם רע, ורפואה הוא לחולי שבנפש עצמו להינצל מהשאור שבעיסה עצמה וגאולה הוא משעבוד מלכיות, וזהו דרגא דמשה רבינו ע"ה הוא הגואל הא' לישראל, ובעת מתן תורה שנתקן הקודם נעשה חרות לגמרי ממלכיות ומיצר הרע וגם ממלאך המות כמו שהיה לעתיד, אבל זה היה קודם שיחטא גדלות מצרים לא היה בשביל חטא שהרי עדיין לא ניתנה תורה שיהיה חטא רק היה הכנה למתן תורה, ולאחר החטא שיועיל התשובה להחזיר למדרגה זו זה לא היה עדיין כי הקמת עולה של תשובה היה על ידי דוד המע"ה ומזרעו אחריו הם המגלים ומעוררים מעלות ומדריגות התשובה אחת לאחת כמו שתבאר משלמה וחזקיה, ומעלה זו הד' אף ששלימותה הוא לעתיד כשיהיה גאולה השלימה על ידי המשיח מזרע דוד שהוא יברר ויגלה כל מדריגות התשובה כולם על שלימותם הראוי, מכל מקום כבר התחילה גילוי אור מעלה זו על ידי זרובבל בן שאלתיאל שהוא מזרע דוד המע"ה והוא נחמיה בן חכליה כמו שאי' (בסנהדרין ל"ח רע"א) ונקרא זרובבל שנזרע בבבל והיינו להיות הוא עיקר הגואל מבבל והוא ע"ד שאמרו על פסוק שם ירעה עגל על משיח שגדל עמם במדינה כמשה רע"ה בפלטין מצרים, דלעולם הגואל הוא מגידולי מדינת הגלות דוקא ע"ד שאי' (בסנהדרין ל"ט ב) מיני' ובי' אבא ניזיל בי' נרגא, ושם בעובדי' הוא מיני' עצמו דהוא לא היה הגואל רק נתנבא על מפלתם, אבל גואל בהכרח להיות מישראל ומקרב אחיך ומתקיים מיני' ובי במה שגדל שם, וזרובבל שנזרע שם והיינו דעיקר הזרעתו היה על ידי מלך בבל עצמו כמו שאמרו (בויק"ר) פייסו לגדלת וגדלת למלכה ומלכה למלך ולכך נטפל לו השם זרובבל, ולא הוא לבדו שהיה נזרע בבבל שהרי כל בני הדור הההוא נזרעו ונולדו שם רק שהוא עיקר מעלתו וכחו היה מצד הזה ועל כן נעשה לו זה שם תואר המורה תואר מעלתו, וההזרעה רצה לומר שורש התחלת היצירה דיכני' כבר נגזר עליו כתבו האיש הזה ערירי וגו' אלא שבבל גרמה לו דהגלות כיפר כמו שאמרו (סנהדרין ל"ז סע"ב), והזרעתו היה מורה שכבר פעל גלות בבל פעולתו וממילא מתחיל ממנו הגאולה באופן דשם זה מורה על טעלתו שהגאולה נצמח על ידו, וראוי היה להיות אז גאולה שלימה אלא שגרס החטא כמו שאמרו (ברכות ד' א): ומכל מקום התחיל אז ענין גאולה על ידי תשובה, דגאולת מצרים לא היתה על ידי תשובה כלל רק על ידי מה שראה שעתידים לקבל התורה וכן נתן להם ב' מצות דם פסח ודם מילה שיגינו עליהם, כי עיקר הגלות גם כן היה רק בשביל זה כמו שאמרו (ברכות ה' א) שמתנת התורה היה על ידי יסורין והם יסורי גלות מצרים, אבל גלות בבל הוא גלות הא' שהיה בשביל החטא וגאולתו הוא גאולה הא' שהיה על ידי תשובה שמביאה גאולה, וזה נגד מדת הנצח היינו ניצוח שכל גאולה הוא ניצוח האומה המשעבדת שכל כח שעבודה לישראל הוא מצד החטא שהוא בפועל, ועל ידי תשובה שמתקן מכאן ולהבא לבד דנתבטל מעשה החטא בפעל אף שלא נתקן השורש דלמפרע ועדיין* שיחזור לקלקולו סכמו שהיה אז שגלו שנית, מכל מקום מצד כח התשובה בתיקון דלהבא שנתבאר (סימן א) בהבאת רפואה דהוא גם כן אף שלא נתקן בהחלט, הכי נמי הבאת גאולה על דרך זה כי אן השם יתברך מביט בזה אלא על מה שהוא אותה שעה, רק צריך לזה תשובה בתוקף יותר שיועיל לנצח האומה שכבר נמסרו לידן בסבת החטא שזהו ע"ד עבירה גוררת עבירה והבא לטמא פותחין שהרי שעבודם גורס לחטוא עוד יותר, וזה מצד שנכתם העון עד שפעל כבר גזירת הגלות על ידו והמציא הגזירה לפעל, ואם כן אפי' יועיל לרפא עצמם מכל מקום כיון שכבר נמסרו לאותה אומה צריך שיהיה להם עוד זכות על זה שיגיע המשפט להוציא בלעו של אותךה אומה מתוך פי', (פסחים קי"ח ב) דכלום יש עבד שרבו נותן לו מתנה וחוזר ונוטלה ממנו, ואף דגלות ישראל חלילה לא היה דרך מתנה כלל כהאי דהתם מכל מקום הרי לפי שעה מיהת נגזר להיות תחת ידם וצריך על זה מפשט בפני עצמו שיוכלו לנצחם ולצאת תחת ידם, וזהו על ידי התפשטות כח התשובה בתיקונה דלהבא, ושורש התשובה דהוא החרטה מהחטא ושמירה ממנו להבא הנה קבלת השמירה מגוף החטא עצמו מביא רפואה למכת החטא, והתפשטותו הוא קבלת גדרים וסייגים על עצם הדבר שסבירות החטא שלא יבוא לידי חטא זהו הגורס גאולה וניצוח לאומה המשעבדת בהיותו מתרחק על ידי זה מהחטא לגמרי: ונחמיה הוא היה הראשון לחדש גזירות וסייגות חדשות בישראל והוא כפי הנראה היה המתחיל בזה וכנזכר בספרו קבלת איסור מוקצה ומשא ומתן בשבת, וכן אחריו כל חביריו אנשי כנה"ג הם בעלי התקנות והסייגות בישראל והזהירו על זה בפירוש בג' דברים שאמרו (פ"א דאבות) ועשו סייג לתורה, ומוסיף עליהם נחמיה בעשיית סייג דלצורך שעה אף שאינו ראוי להתקיים לעולם שהרי במוקצה התירו וחזרו והתירו וכמו שאמרו (שבת קכ"ג ב) בימי נחמיה בן תכליה נשנית משנה זו, והכל כפי מה שראה צורך לגדור הדור שלא ישובו לכסלה, אף הוא חידש ענין חזרת קבלת התורה שבאו על החתום באלה ושבועה לשמור תורת ד' ככתוב בספרו, ומבית אבותיו למדה כמו שאמר דוד המע"ה נשבעתי ואקימה וגו' ולמדו מזה (נדרים ח' א) דנשבעין לקיים המצוה לזרוזי נפשי', ואף הוא קיבלה מזקינו בועז שאמר חי ד' שכבי וגו' ואמרו ז"ל ליצרו שבע, ובא נחמיה ופירסמה לעצה זו בכל ישראל, וכל ענייניו ומעשיו היה בענין זה להוסיף גדרים וזירוזים אלהבא שלא יעברו עוד, וענין זה דתשובה הוא המביא גאולה וזה שאמר בעל ידי מקרא דשמרו משפט עיין שם בהרי"ף שהעיר בזה, ונראה דדרשי' ע"ד שאי' (במגילה ט"ו ב) על פסוק ולרוח משפט זה הדן את יצרו פירש"י כופהו לשוב בתשובה ומתגבר על יצרו ואינו הולך אחריו לעבור עבירה על כן, ודבר זה דשפיטת היצר וא המקרב גאולה ולגבי קירוב אמר לשון לעולם שכן סיים הכתוב שם ואל יאמר בן הנכר הנלוה וגו', כי לענין הקירוב מועיל לכל העולם כולו אבל גבי מביאה גאולה לא אמר לשון לעולם, וגם לשון הכתוב הוא ובא לציון דוקא הגואל וכן על התשובה אמר ולשבי פשע ביעקב, כי הבאת הגאולה לגמרי הוא תיקון גמור על הקודם גם כן וזה לא עשה כן לכל גוי, ועל זמן הגאולה השלימה נאמר ד' בדד ינחנו וגו' ואין שייכות גאולה שלימה בפדות הנפש לאו"ה כלל, ורק לימות המשיח אמרו ז"ל דהמשיח יבוא ליתן מצות לאו"ה והם בן הנכר הנלוה לא שנתגייר דבשם ישראל יכנו ובכלל אונאת הגר הוא לקרותו בן הנכר כמו שאמרו בבא מציעא (נ"ט:) דאסור לומר לו זכור מעשה אבותיך, ועל כן דבבן נכר ממש גאי וכמו שאמרו (בפרק קמא דע"ז) דיהיו גרים גרורים לעתיד לבוא והם אותם שיהיו עבדים לישראל כמו שאמרו ז"ל על פסוק והחזיקו י' אנשים בכנף וגו' ומצד התקרבות הישיעה והגאולה יהיה גם להם ליווי וחבור קצת ולא ירחיקם השם יתברך כל זמן שאפשר להם להיות מקורבים וכל זמן שיש להם מציאות עדיין, מה שאין כן בעת גאולה גמורה אין להם מציאות עוד כלל: