ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר - מגיד הכתוב שכשפתח משה - לא פתח לצרכם של ישראל תחילה, עד שפתח בשבחו של מקום. משל למה הדבר דומה? ללאיטור שהיה עומד על הבמה, ונשכר לו לאחר לדבר על ידיו; ולא פתח בצרכי אותו האיש תחילה - עד שפתח בשבחו של מלך תחילה: אשרי עולה אמלכו, אשרי עולה מראיני, עלינו זרחה חמה, עלינו זרחה לבנה. והיו הכל מקלסים עמו - ואח"כ פתח בצרכי אותו האיש, וחזר וחתם בשבחו של מלך. אף משה רבינו לא פתח בצרכם של ישראל - עד שפתח בשבחו של מקום, שנ' ויאמר ה' מסיני בא וזרח, ואח"כ פתח בצרכם של ישראל - שנ' ויהי בישורון מלך, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנא' אין כאל ישורון. (Devarim 33:2) "And he (Moses) said: The L-rd came from Sinai, and He shone forth from Seir to them": Scripture (hereby) relates that Moses did not open with the needs of Israel until he opened with the praise of the L-rd. To what may this be compared? To an advocate's standing upon the podium, having been hired by a man to speak in his behalf, and not opening with the needs of that man until opening with the king's praise first — "How exalted is our king! How exalted is our master! The sun has shone upon us! The moon has shone upon us!", all praising with him — after which he opens with the needs of that man, after which he concludes with the praise of the king. Moses, our teacher, likewise, did not open with the needs of Israel until he had opened with praise of the L-rd, viz.: "The L-rd came from Sinai and He shone forth from Seir," after which he opened with the needs of Israel, viz.: (Ibid. 5) "And He was a King in Yeshurun (Israel)," after which he concluded with praise of the L-rd, viz. (Ibid. 26) "There is none like the Almighty, Yeshurun."
אף דוד מלך ישראל לא פתח בצרכם של ישראל תחילה, עד שפתח בשבחו של מקום תחילה, שנ' הללויה שירו לה' שיר חדש. וחזר וחתם בצרכם של ישראל, שנ' כי רוצה ה' בעמו, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנ' מי אל כמוך שומר הברית והחסד לעבדיך ההולכים לפניך בכל לבם, ואח"כ פתח לצרכם של ישראל, שנ' רעב כי יהיה בארץ, וחזר וחתם בשבחו של מקום, שנ' קומה ה' למנוחתיך. David, king of Israel, likewise, did not open with the needs of Israel, until he had opened with the praise of the L-rd, viz. (Psalms 149:1) "Hallelukah! Sing to the L-rd a new song," after which he opened with the needs of Israel, viz. (Ibid. 4) "For the L-rd desires His people," after which he concluded with praise of the L-rd, viz. (Ibid. 6) "The exaltations of the Almighty are in their throats." And Solomon, likewise, did not open with the needs of Israel, until he had opened with the praise of the L-rd, viz. (II Chronicles 6:14) "There is none like You, O G-d, in the heavens or in the earth, preserving the covenant and the lovingkindness for Your servants, who walk before You with all their heart," after which he opened with the needs of Israel, viz. (Ibid. 28) "A famine if there be in the land…", after which he concluded with the praise of the L-rd, viz. (Ibid. 41) "Rise, O L-rd, to Your resting place."
ואף שמנה עשרה שתקנו חכמים הראשונים שיהו ישראל מתפללים, לא פתחו בצרכם של ישראל תחילה - עד שפתחו בשבחו של מקום, שנ' האל הגדול הגבור והנורא. קדוש אתה ונורא שמך, ואח"כ מתיר אסורים ואח"כ רופא חולים ואח"כ מודים אנחנו לך. And, likewise, the Amidah, instituted by the early sages for Israel to pray — they did not open with the needs of Israel until they had opened with the praise of the L-rd, viz. (Nechemiah 9:32) "the great, mighty, awesome G-d," "releasing the bound," "You are holy and awesome is Your name," followed by "Heal us," and concluded with "We thank You."
ד"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל לא בלשון אחד נגלה אלא בארבע לשונות: ויאמר ה' מסיני בא - זה לשון עברי. וזרח משעיר למו - זה לשון רומי. הופיע מהר פארן - זה לשון ערבי. ואתא מרבבות קודש - זה לשון ארמי. Variantly: "And he said: The L-rd came from Sinai": When the Holy One Blessed be He appeared to give Torah to Israel, He did so not with one language but with four languages, viz.: "And he said: "The L-rd came from Sinai" — Hebrew. "and he shone forth from Seir to them" — Romish; "He appeared from Mount Paran" — Arabic; "And He came from the myriads of the holy ones" — Aramaic.
ד"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא מרוח אחד נגלה, אלא מארבע רוחות נגלה, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא. ואיזו? זו רוח רביעית, כמה שנ' אלוה מתימן יבוא. Variantly: "And he said: The L-rd came from Sinai": When the L-rd appeared to give Torah to Israel, He did so not from one direction, but from four, viz.: "And the L-rd came from Sinai." Which (direction) is this? The fourth, as it is written (Habakkuk 3:3) "G-d came from the south."
ד"א ויאמר ה' מסיני בא - כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות: בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם לא תרצח. אמרו: רבש"ע, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנ' והידים ידי עשו, ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר (בראשית כז) על חרבך תחיה. הלך לו אצל בני עמון ומואב ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בו? אמר להם לא תנאף. אמרו לפניו: רבש"ע, עצמה של ערוה להם היא, שנ' ותהרן שתי בנות לוט מאביהם. הלך ומצא בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בה? אמר להם לא תגנוב. אמרו לפניו: רבש"ע, כל עצמו אביהם לסטים היה, שנא' והוא יהיה פרא אדם, לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר, ודפק על פתחם מה ירצו ויקבלו את התורה, וכן הוא אומר (תהלים קכח) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך. יכול שמעו וקיבלו? ת"ל (יחזקאל לג) ואתם לא תעשו, ואומר (מיכה ה) ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוי אשר לא שמעו, אלא אפילו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. משל לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו ג' סאים, והיה החמור מהלך והכלב מלחית. פרק ממנו סאה ונתנו על החמור, וכן שני וכן שלישי. אף כן ישראל קבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה, אף אותם ז' מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. לכך נאמר ויאמר ה' מסיני בא. Variantly: "And He said: The L-rd came from Sinai": When the L-rd appeared to give Torah to Israel, it is not to Israel alone that He appeared, but to all of the nations. First He went to the children of Esav, and He asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered: "You shall not kill" (Shemoth 20:13). They answered: The entire essence of our father is murder, as it is written (Bereshith 27:22) "And the hands are the hands of Esav." And it is with this that his father assured him (Ibid. 27:40) "And by your sword shall you live." He then went to the children of Ammon and Moav and asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered "You shall not commit adultery." They answered: L-rd of the Universe, ervah (illicit relations) is our entire essence, as it is written (Ibid. 19:36) "And the two daughters of Lot conceived by their father." He then went and found the children of Yishmael and asked them: Will you accept the Torah? They asked: What is written in it? He answered: "You shall not steal" (Shemoth, Ibid.) They answered: L-rd of the Universe, our father's entire essence is stealing, viz. (Bereshith 16:12) "And he (Yishmael) shall be a wild man, his hand against all." There was none among all of the nations to whom He did not go and speak and knock at their door, asking if they would accept the Torah, viz. (Psalms 138:4) "All the kings of the earth will acknowledge You, O L-rd, for they heard the words of Your mouth." I might think they heard and accepted; it is, therefore, written (Ezekiel 33:31) "And they did not do them (the mitzvoth)." And (Michah 5:14) "And with anger and wrath will I take revenge of the nations because they did not accept (the mitzvoth)." And even the seven mitzvoth that the sons of Noach took upon themselves they could not abide by, until they divested themselves of them and ceded them to Israel. An analogy: One sent his ass and his dog to the threshing floor, loading his ass with a lethech (a dry measure) and his dog with three sa’ah. The ass went and the dog buckled, whereupon he took a sa'ah from it and put it on the ass; and so with the second (sa’ah) and so with the third. Here, too, Israel accepted the Torah with all of its explanations and inferences; but the sons of Noach could not even abide by the seven mitzvoth that they did take upon themselves, until they divested themselves of them and ceded them to Israel, wherefore it is written "And he said: The L-rd came from Sinai, etc."
כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל הרעיש את העולם כולו על יושביו, שנאמר קול ה' על המים אל הכבוד הרעים; כיון ששמעו אומות העולם את הקולות נתקבצו כולם אצל בלעם, אמרו לו כמדומים אנחנו שהמקום מאבד את עולמו! אמר להם והלא כבר נאמר ולא יהיה עוד המים למבול! אמרו לו: הקול הזה מהו? אמר להם ה' עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא תורה, שנ' (איוב יב) עמו עוז ותושיה. אמרו לו: אם כן ה' יברך את עמו בשלום. When the Holy One Blessed be He appeared to give Torah to Israel, He "thundered" the entire world on its inhabitants," as it is written (Psalms 29:3) "The voice of the L-rd upon the waters; the G-d of glory thunders. When the nations of the world heard the thunders all of them gathered near Bilam and said to him: It seems that G-d is going to destroy His world. He answered: Is it not already written (Bereshith 9:15) "And the waters will no more be a deluge to destroy all flesh"? They asked: What is this sound? He answered (Psalms 29:11) "The L-rd is giving oz to His people," oz being nothing other than Torah, as it is written (Iyyov 12:16) "With Him there is oz and might" — whereupon they responded: If so, "let the L-rd bless His people with peace!" (Psalms 29:11).
ד"א ויאמר ה' מסיני בא - כשעתיד המקום ליפרע משעיר עתיד להרעיש כל העולם כולו על יושביו, כדרך שעשה בשעת מתן תורה, שנ' (שופטים ה) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם שחקים יזלו מים, ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו ויקרא שמו יעקב. אמר להם המקום: אין כל אומה ואומה נכנסת לתוכם. Variantly: "And he said: The L-rd came from Sinai.": When the L-rd is destined to exact payment of Seir, He is destined to "thunder" all of the world on its inhabitants, as He did at the giving of the Torah, viz. (Judges 5:14) "O L-rd, when You went out of Seir, when You strode from the field of Edom, the earth thundered; the heavens, too, trickled; the heights, too, dripped water."
ד"א משל למה הדבר דומה? לאחד שהיה מבקש ליתן מתנה לאחד מבניו, והיה מתיירא מאחיו ומפני אוהביו ומפי קרוביו. מה עשה אותו הבן? עמד ופירסם את עצמו וסיפר את שערו, אמר לו המלך לך אני נותן מתנה. כך כשבא אבינו אברהם לעולם יצא ממנו פסולת - ישמעאל ובני קטורה, חזרו להיות רעים יותר מן הראשונים! כשבא יצחק יצא ממנו פסולת - עשו וכל אלופי אדום. אבל יעקב לא נמצא בו פסולת, כענין שנ' ויעקב איש תם יושב אהלים; אמר לו המקום: לך אני נותן את התורה. לכך נאמר ה' מסיני בא: Variantly: To what may this be compared? To one who desired to give a gift to one of his sons, but feared his brothers, his lovers, and his kinsmen. What did that son do? He arose and exposed himself and shore his hair, whereupon the king said to him: To you shall I give the gift. Similarly, when our father Abraham came to the world, a blemish issued from him — Yishmael and the sons of Keturah reverted to wickedness, more than their predecessors. When Isaac came, a blemish issued from him — Esav and all the chiefs of Edom. But in Jacob no blemish was found, as it is written (Bereshith 25:27) "And Jacob was an upright man, a dweller of tents" — whereupon the L-rd said to him: To you shall I give the Torah — wherefore it is written "And he said: The L-rd came from Sinai, etc."
הופיע מהר פארן - ארבע הופעות הם: הראשונה במצרים, שנ' רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה; שנייה בשעת מתן תורה, שנ' הופיע מהר פארן; שלישית לימות גוג ומגוג, שנא' אל נקמות ה' אל נקמות הופיע; רביעית לימות המשיח, שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע: (Devarim 33:2) "He appeared from Mount Paran": There are four "appearances." The first, in Egypt, viz. (Psalms 80:2) "Shepherd of Israel, hear, who leads Joseph as a flock; Dweller among the cherubs — appear." The second, at the giving of the Torah, viz. "He appeared from Mount Paran." The third, in the days of Gog and Magog, viz. (Psalms 14:1) "A G-d of vengeance is the L-rd — G-d of vengeance, appear!" The fourth, in the days of the Messiah, viz. (Ibid. 50:2) "From Zion, the quintessence of beauty, G-d appeared."
ואתא מרבבות קודש - שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם. מדת בשר ודם, כשהוא עושה משתה לבנו הוא שמח בחופתו, מראה לו כל גנזיו, וכל אשר לו. אבל מי שאמר והי' העולם אינו כן; אלא מרבבות קודש - ולא כל רבבות קודש. (Devarim 33:2) "And He came from the myriads of His holy ones": Not as the "measure" of the Holy One Blessed be He is the measure of flesh and blood. The measure of flesh and blood: When one makes a (wedding) feast for his son, he rejoices at his chuppah (his marriage canopy). He shows him all of his treasures and all that he possesses. Not so, He who spoke and brought the world into being. He came "from (i.e., with some of) the myriads of His holy ones," and not (with) all of them.
ד"א ואתא מרבבות קודש - מלך ב"ו יושב בתוך פמליא שלו, יש בה בני אדם נאים ויש בה בני אדם קווצים, ויש בה בני אדם גבורים. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא ואתא מרבבות קודש - אות הוא בתוך רבבות קודש. וכשנגלה על הים - מיד הכירוהו שנ' זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו. וכן היו אומות העולם משאלים את ישראל ואומר להם: מה דודך מדוד, שכך אתם מומתים עליו, שכך אתם נהרגים עליו, כענין שנ' על כן עלמות אהבוך, ואומר כי עליך הורגנו כל היום? כולכם נאים כולכם גבורים, בואו והתערבו עמנו! וישראל אומרים להם: נאמר לכם מקצת שבחו ואתם מכירים אותו: דודי צח ואדום דגול מרבבה, ראשו כתם פז, עיניו כיונים, לחייו כערוגות הבושם, ידיו גלילי זהב, שוקיו עמודי שש, חכו ממתקים. כיון ששמעו אומות העולם גאותו ושבחו של הקב"ה אמרו להם לישראל: נבוא עמכם, שנ' אנה הלך דודך היפה בנשים... וישראל אומרים להם: אין לכם חלק בו! אני לדודי ודודי לי! Variantly: "And He came from the myriads of His holy ones": A king of flesh and blood sits in the midst of his entourage. There are men comelier than he, men taller than he, and men stronger than he. With Him who spoke and brought the world into being it is not so, but "He came (ve'atha) from the myriads of His holy ones." He is an oth ([like "ve'atha"] i.e., distinctive) in the midst of the myriads of His holy ones. And when He appeared at the red Sea, He was immediately recognized, viz. (Shemoth 15:2) "This is My G-d and I will extol Him; the G-d of my father, and I will exalt Him." And thus did the nations of the world query Israel (Song of Songs 5:9) "How does your Beloved (differ) from all others," that you so (readily) die for Him, that you give up your lives for Him? As it is written (Ibid. 1:3) "Therefore "alamoth (midrashically "al maveth," "above death") have they loved You" And (Psalms 44:23) "For because of You we are killed all of the day." (The gentiles say:) "You are all comely; you are all strong — come and intermarry with us." And Israel responds: We will tell you part of His praise and you will recognize Him (Song of Songs 5:10-16) "My Beloved is pure and ruddy, distinctive among a myriad. His head is fine gold … His eyes are like doves … His legs are pillars of marble … His palate is sweet …" Upon hearing (of) the beauty and the praise of the Holy One Blessed be He, they said to Israel: Let us come with you, viz. (Ibid. 6:1) "Whither has your Beloved gone, you loveliest among the women?" And Israel responds: You have no portion in Him, (Ibid. 3) "I am my Beloved's and my Beloved is mine."
מימינו אש דת למו - כשהיה הדבר יוצא מפי הגבורה - היה יוצא דרך ימינו של קודש לשמאלם של ישראל, ועוקף את מחנה ישראל י"ב מיל על י"ב מיל, וחוזר ובא דרך ימינם של ישראל לשמאלו של מקום, והקב"ה מקבלו לימינו וחקקו בלוח; והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנא' קול ה' חוצב להבות אש: (Devarim 33:2) "From His right hand (He gave) them the law of fire": When the word left the mouth of the Omnipotent, it left by way of the right hand of the Holy One and the left of Israel and encircled the encampment of Israel, twelve mil by twelve mil, and returned by way of the right of Israel to the left of the L-rd. And the Holy One Blessed be He received it with His left hand and engraved it into the tablet. And His voice traveled from one end of the world to the other, viz. (Psalms 29:7) "The voice of the L-rd cleaves (the tablets with) shafts of fire."
אש דת למו - מגיד הכתוב שדברי תורה נמשלו באש, מה אש נתנה מן השמים כך דברי תורה נתנו מן השמים, שנאמר (שמות כ׳:י״ט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה אש חיים לעולם, אף דברי תורה חיים לעולם. מה אש קרוב לה נכוה, רחוק ממנה צונן (כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, ליפרש מהם ממיתים אותו) [ואין לאדם להתחמם ממנה, כך ד"ת נשתמש ממנה נאבד מעה"ז, פירש ממנה מת, עמל בה הרי היא לו חיים]. ומה אש משתמשין בה בעוה"ז ובעה"ב, כך דברי תורה משתמשין בהם בעוה"ז ובעה"ב. ומה אש כל המשתמש בו עושה בגופו רושם, אף (בני אדם) [תלמידי חכמים] שעמלים בו ניכרים הם [בעיני ונכרים] בין הבריות (כך תלמידי חכמים ניכרים) בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק. (Ibid. 33:3) "the Law of fire to them": Scripture (hereby) tells us that words of Torah are compared to fire. Just as fire descends from heaven, so words of Torah were given from heaven, viz. (Shemoth 6:22) "You have seen that from the heavens I spoke to you." Just as fire "lives" forever, so words of Torah live forever. Just as fire — one who is close to it is burnt; one who is distant from it is cold and it does not afford heat, so words of Torah — if one "handles" them (for profane purposes) he goes lost; if he separates himself from them, he dies; if he toils in them, they give him life. And just as fire is utilized in this world and in the world to come, so, words of Torah. And just as fire leaves an "impression" on one's body, so Torah scholars, who toil in words of Torah are "recognized" by men in their walking, in their speaking, and in their deportment in the marketplace.
אש דת למו - אלמלא דת ניתנה עמה אין אדם יכול לעמול בה. "the law of fire to them": If a law (for immunity from Torah's "flames") had not been given along with it, no man could toil in it (without being consumed by it).