Paragraph 342שמ״ב
1 א

וזאת הברכה - לפי שאמר להם משה לישראל דברים קשים תחילה: מזי רעב ולחומי רשף, מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה, ובחורב הקצפתם, ממרים הייתם - חזר ואמר להם דברי נחומים: וזאת הברכה אשר ברך משה.

(Devarim 33:1) "And this is the blessing wherewith Moses, the man of G-d, blessed the children of Israel before his death:" (Devarim 33:1) "And this is the blessing": Because Moses had first spoken to Israel hard words — (Ibid. 32:24-25) (They will be) "hairy with hunger and embattled by demons… On the outside (of the city) the sword (of legions) shall devour (them), and in the chambers (of their hearts, when they flee), fright" (will pound, eventually killing them), (Ibid. 9:8) "And in Chorev you angered the L-rd," (Ibid. 7) "You have been rebellious…" — he reverted to words of consolation, viz.:

2 ב

וממנו למדו כל נביאים, שהיו אומרים להם לישראל דברים קשים תחלה וחוזרים ואומרים להם דברי נחמות. ואין לך בכל הנביאים שהיו דבריו קשים כהושע: תחלת דבריו אמר להם (הושע ט) תן להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל ושדים צומקים, חזר ואמר להם נחמות (הושע י״ד:ז׳) ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו וגו', ישובו יושבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן, ארפא משובתם אהבם נדבה, אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה. וכן יואל א׳:ב׳׳:ב׳מר (יואל א) שמעו זאת הזקנים והאזינו כל יושבי הארץ, ההיתה זאת בימיכם ואם בימי אבותיכם? עליה לבניכם ספרו ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר: יתר הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אכל הילק, ויתר הילק אכל החסיל. חזר ואמר להם דברים נחומים: (יואל ב׳:כ״ה) ושלמתי לכם את השנים אשר אכל הארבה הילק החסיל והגזם. וכן עמוס אמר (עמוס ד) שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון, העושקות דלים הרוצצות אביונים האומרות לאדוניהם הביאה ונשתה, וחזר ואמר להם דברי נחומים: (מיכה ז׳:י״ח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא, ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וכן ירמיה אמר (ירמיה ז) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון קול שמחה, קול חתן וקול כלה, כילחרבה תהיה הארץ. חזר ואמר להם דברי נחומים: (ירמיהו ל״א:י״ג) אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו.

"And this is the blessing wherewith Moses blessed, etc." And from him all of the prophets learned: They first spoke hard words to Israel, and then they reverted to words of consolation. There were none among all of the prophets whose words were as hard as those of Hoshea. In the beginning he said to them (Hoshea 9:14) "Give them, O L-rd, what You will give. Give them a bereaving womb and shriveled breasts." And then he reverted to words of consolation — (Ibid. 14:7-8) "His tender branches will go forth, and his glory will be like the olive tree… Those who dwell in His shade will return. They will revive like grain and blossom like the vine… (Ibid. 5-6) I will heal their backsliding; I will love them freely… I will be like the dew to Israel; it will blossom like the rose…" And thus with Joel. (In the beginning) he said (Joel 1:2-4) "Tell your children about it, and your children to their children, and their children to another generation: What remained from the maggot, the locust has devoured, and what remained from the locust, the cankerworm has devoured, and what remained from the cankerworm, the cricket has devoured." And he reverted to words of consolation — (Ibid. 2:25) "And I shall requite for you the years which were devoured by the locust, the cankerworm, the cricket, and the maggot." And thus with Amos. (In the beginning) he said (Amos 4:1) "Hear this thing, you cows of Bashan on the mountain of Shomron, who oppress the poor, who crush the destitute, who say to their lords, 'Bring, so we may drink!'" etc. And he reverted to words of consolation — (Ibid. 9:11) "On that day I will raise up the succah of David that is fallen, etc." And thus with Michah. (In the beginning) he said (Michah 1:9) "Her wound is grievous, etc." And he reverted to words of consolation — (Ibid. 7:18-20) "Who is a G-d like You, who pardons iniquity and overlooks transgression for the remnant of His heritage? He does not maintain His wrath forever, for He desires lovingkindness. He will return and grant us mercy; He will suppress our iniquities. You will cast into the depths of the sea all of their sins. Grant truth to Jacob, lovingkindness to Abraham, as You swore to our forefathers in days of old." And thus with Jeremiah. (In the beginning) he said (Jeremiah 7:34) "I will cut off from the cities of Judah and from the streets of Jerusalem the sound of joy and the sound of gladness, the sound of groom and the sound of bride; for the land will become a wasteland." And he reverted to words of consolation — (Ibid. 31:12) "Then the maiden shall rejoice with dance, and young men and old men together."

3 ג

אבל אומות העולם משאמרו להם דברי נחומים - חזרו ואמרו דברי תוכחות: (ירמיהו נ״א:ס״ד) ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום, מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ועיפו עד הנה דברי ירמיהו. הוי משאומר להם לאומות דברי נחומים - חוזר ואומר להם דברי תוכחות.

But, of the Babylonians, he who spoke of them words of consolation (in the beginning) — (Jeremiah 27:6) "I have given all these lands into the hand of Nevuchadnezzar, king of Bavel, My servant; even the beasts of the field have I given him to serve him" — He reverted to words of retribution — (Ibid. 51:64) "And you shall say: 'Thus shall Bavel sink and it shall not rise because of the evil I am bringing upon her, and she shall grow faint.' Until here the words of Jeremiah." He who (in the beginning) spoke of the Babylonians words of consolation, (in the end) reverted to words of retribution.

4 ד

ד"א וזאת הברכה - זה מוסף על ברכה ראשונה שברכו יעקב אביו (בראשית מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. נמצינו למדים שממקום שסיים יעקב אבינו לברך את בניו משם התחיל משה וברכן, שנ' וזאת הברכה, הרי זה מוסף על ברכה ראשונה. ואיזו? זו תפלה, שנאמ' (תהלים צ) תפלה למשה איש האלהים. ועדין דבר תלי בדלא תלי, ואין אנו יודעים אם תפלה קודמת הברכה - ואם ברכה קודמת לתפלה? כשהוא אומר וזאת הברכה הוי תפלה קודמת את הברכה, ואין ברכה קודמת לתפלה.

Variantly: "And this is the blessing": This is what he (Moses) added to the first blessing, whereby they were blessed by Jacob his father, viz. (Bereshith 49:28) "And this is what their father spoke to them and blessed them." We find, then, that from the place where our father Jacob concluded blessing his sons — from that place, Moses began to bless them, viz. "And this is the blessing." Variantly: "And this is the blessing": This adds to a previous (blessing). And which is that? (Psalms 90:1) "A prayer of Moses, the man of G-d." And we still do not know whether the prayer preceded the blessing or the blessing preceded the prayer. "And this is the blessing" indicates that the prayer preceded the blessing and not that the blessing preceded the prayer.

5 ה

אלו אחרים ברכו את ישראל - כדי היא ברכתם, אלא שבא משה וברכן - נמצינו למדים שכדי היה משה לברך את ישראל, וכדי ישראל שיברכם משה:

"wherewith Moses the man of G-d blessed the children of Israel": (Even) if others had blessed Israel their blessing would be of avail, but Moses came and blessed them — whence we learn that Moses was fit to bless Israel and that Israel was fit to be blessed by Moses.

6 ו

איש האלהים - זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים: משה נקרא איש האלהים, שנ' וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים. שמואל נקרא איש האלהים, (שמואל א ט׳:ו׳) הנה איש האלהים בעיר הזאת. דוד נקרא איש האלהים, שנ' (דברי הימים ב ח׳:י״ד) כמצות דוד איש האלהים. שמעיה נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים א יב) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עידוא נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים א י״ג:ח׳) ואיש האלהים בא מיהודה כדבר ה'. אליהו נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים ב א) איש אלהים תיקר נא נפשי בעיניך. אלישע נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים ב ד׳:ט׳) כי איש אלהים קדוש הוא. מיכה נקרא איש האלהים, שנ' (מלכים א כ) ויבוא איש האלהים אל מלך ישראל. אמון נקרא איש האלהים, (דברי הימים ב כה) ואיש אלהים בא אליו:

"the man of G-d": There are ten who were called "the man of G-d": Moses — "This is the blessing wherewith Moses, the man of G-d, blessed"; Elkanah — (I Samuel 2:27) "And the man of G-d came to Eli"; Samuel — (Ibid. 9:6) "Behold, there is a man of G-d in this city"; David — (Nechemiah 12:24) "by the command of David, the man of G-d"; Shemayah — (I Kings 12:2) "The word of the L-rd came to Shemayah, the man of G-d; Iddo — (Ibid. 13:1) "And a man of G-d came from Judah by the word of the L-rd"; Eliyahu — (II Kings 1:13) "Man of G-d, may my soul be worthy in your eyes"; Elisha — (Ibid. 4:9) "He is a holy man of G-d"; Michah — (I Kings 20:28) "And the man of G-d came and spoke to the king of Israel"; Amotz — (II Chronicles 25:7) "And a man of G-d came to him."

7 ז

לפני מותו - וכי תעלה על דעתך שלאחר מיתה היה משה מברך את ישראל? אלא מה ת"ל לפני מותו? - סמוך למיתתו. כיוצא בו אתה אומר (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים... וכי עלתה בדעתך שלאחר ביאה היה אליהו מתנבא להם לישראל? מה ת"ל לפני בא יום ה'? סמוך לביאתו:

"before his death"; Would it enter your mind that Moses blessed Israel after his death? What, then, is the intent of "before his death"? Close to his death. Similarly, (Malachi 3:23-24) "Behold, I send you Eliyah the prophet before the coming of the great and awesome day of the L-rd, and he will return the heart of fathers to sons." Would it enter your mind that Eliyahu would prophesy to Israel after the coming (of that day)? What, then, is the intent of "before the coming of the day of the L-rd"? Close to its coming.