Paragraph 141קמ״א
1 א

ולפני אלעזר הכהן יעמוד - שהיה יהושע צריך לאלעזר, ואלעזר ליהושע: ושאל לו - שומע אני בינו לבין עצמו? ת"ל במשפט האורים. שומע אני בקול גדול? ת"ל ושאל לו. הא כיצד? עומד ומדבר בשפתותיו, וכהן גדול משיבו על שאלותיו:

(Bamidbar 27:21) "And before Elazar the Cohein shall he (Joshua) stand": Joshua had recourse to Elazar, and Elazar, to Joshua. "And he (Joshua) shall inquire of him (Elazar)": I might think, (that the inquiry was) "between him and himself"; it is, therefore, written "as to the judgment of the urim." I might then think, (that he inquired) in full voice. It is, therefore, written "and he shall inquire of him," (connoting in subdued voice). How so? He stood and moved his lips, and the high-priest answered his inquiries.

2 ב

יעש משה כאשר צוה ה' אותו - הלך ועשה בשמחה, ולא הורע בעיניו בין בנו לבין בן אחיו: ויקח את יהושע - לקחו בדברים והודיעו מתן שכר פרנסי ישראל לעולם הבא:

(Bamidbar 27:22) "And Moses did as the L-rd commanded him": He did so with joy, undiluted with regret for his son and his brother's sons (i.e., for the honor not having been accorded them.) "and he 'took' Joshua": He "took" him with words, apprising him of the reward of the leaders of Israel in the world to come.

3 ג

ויסמוך את ידיו עליו - ככלי מלא וגדוש, וכן הוא אומר שמות לג ומשרתו יהושע בן נון נער. כיוצא בו אתה אומר יהושע א לא ימוש ספר התורה הזה, והלא דברים ק"ו: ומה יהושע שנא' לו דברים לד ומלא אותו רוח חכמה, נאמר בו לא ימוש - שאר בני אדם על אחת כמה וכמה! ויצוהו כאשר צוה ה' את משה. מה צוה הקב"ה את משה בשמחה - כך צוה משה ליהושע בשמחה. שומע אני שחסר משה? ת"ל בן מאה וכ' שנה אנכי היום, שנא' לא כהתה עינו - בין טמא לטהור, בין איסור להיתר. ולא נס ליחה - בעולמו בתורה:

(Bamidbar 27:23) "And he placed his hands upon him": He made him an overflowing vessel of Torah, viz. (above) "the watcher of the fig-tree will eat its fruit." For it is written (Shemot 33:11) "And his attendant, Joshua the son of Nun, a youth, did not depart from the midst of the tent," and, likewise, (Joshua 1:8) "this book of the Torah shall not depart from your mouth." Now does this not follow a fortiori, viz.: If Joshua, of whom it is written (Devarim 34:9) "He was full of the spirit of wisdom" — If Joshua "did not depart, etc.", then how much more so (should this hold for) other men! "And he commanded him as the L-rd had spoken by the hand of Moses": Just as the Holy One Blessed be He had commanded Moses with joy, so, Moses commanded Joshua with joy. I might think that Moses' powers waned (with age.) It is, therefore, written (Devarim, Ibid. 7) "And Moses was a hundred and twenty years old in his death. His eye had not dimmed" (in deciding) between unclean and clean, between forbidden and permitted, "and his strength had not abated" in toiling in Torah.