Shemini, Mechilta d'Miluim 2 שמיני, מכילתא דמילואים ב
1 א

[א] "ויהי ביום השמיני קרא" – זה אחד מן הכתובים שצריך לדרוש. נאמר כאן "ויהי ביום השמיני" ונאמר להלן (שמות יט, טז) "ויהי ביום השלישי". אין אנו יודעים אם שלישי לשבת אם שלישי למנין? כשהוא אומר (שמות יט, יא-טז) "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני ויהי ביום השלישי בהיות הבקר" – הוי אומר שלישי למנין. וכאן נאמר "ויהי ביום השמיני" – אין אנו יודעים אם שמיני למנין אם שמיני לחדש? כשהוא אומר (ויקרא ח, לג) "כי שבעת ימים ימלא את ידכם" – הוה אומר שמיני למנין ולא שמיני לחדש. אותו היום נטל עשר עטרות: ראשון למעשה בראשית ראשון לנשיאים ראשון לכהונה ראשון לעבודה ראשון לירידת האש ראשון לאכילת קדשים ראשון לאיסור הבמות ראשון לראשי חדשים ראשון לשכון שכינה בישראל ראשון לברך את ישראל

1) (Vayikra 9:1) ("And it was on the eighth day that Moses called to Aaron and to his sons and to the elders of Israel"): This is one of the verses that needs expounding: It is written here: "And it was on the eighth day," and elsewhere (Shemoth 19:16): "and it was on the third day." We do not know whether (this refers to) the third day of the month (Sivan) or the third day of the number (of days of separation, viz. Shemoth 19:15). Its being written (Shemoth 19:11): "… for on the third day the L–rd will go down before the eyes of all the people on Mount Sinai" and then "And it was on the third day, when it was morning etc." tells us that it is the third day of the number, and not of the month, that is being referred to. Here, too, it is written: And it was on the eighth day," and we do not know whether it is the eighth day of the number (of days of miluim [i.e., the first of Nissan]) or the eighth day of the month (of Nissan). Its being written (Vayikra 8:33): "For seven days shall He invest your hands" tells us that it is the eighth day of the number and not the eighth day of the month. That day (the first of Nissan) took ten crowns: It was first for creation of the universe; first for the (sacrificial service of the) nesi'im (the chiefs of the tribes); first for the (sacrificial service of the) Cohanim, (that service having previously been performed by the first-born, and, on the seven days of miluim, by Moses); first for the (sacrificial) service (of the daily offerings [temidim] and all of the communal offerings); first for the descent of fire (upon the altar from Heaven); first for shechitah in the north (of the altar); first for the prohibition of bamoth (temporary altars); first for roshei chodoshim (the beginnings of months); first for the reposing of the shechinah in Israel; first for the (priestly) blessing of Israel.

2 ב

[ב] "קרא משה לאהרן ולבניו" – לפי שכבדו המקום תחלה לאהרן אף משה כבדו בסוף. ומנין שכבדו תחילה לאהרן? שנאמר (שמות יט, כד) "ועלית אתה ואהרן עמך". אף משה כבדו בסוף שנאמר "קרא משה לאהרן ולבניו.." – ואחר כך – לזקני ישראל.

2) "Moses called to Aaron and to his sons": Because the L–rd honored Aaron at first, so, Moses honored him afterwards. Where is it seen that the L–rd honored him at first? In (Shemoth 19:24): "And go up, you and Aaron with you" — so, Moses honored him afterwards, viz.: "Moses called to Aaron and to his sons and (only afterwards) to the elders of Israel."

3 ג

[ג] "ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת" – מלמד שאמר לו משה לאהרן "אהרן אחי, אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן. שלח דורון לפניך עד שלא תכנס למקדש שמא ישנאך בביאתך למקדש. ושמא תאמר "אין צריך כפרה אלא אני" – והלא אף ישראל צריכים כפרה שנאמר "ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת" וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם "אתם יש בידכם בתחלה ויש בידכם בסוף"; יש בידכם תחלה – "וישחטו שעיר עזים" (בראשית לז, לא), ויש בידכם בסוף – "עשו להם עגל מסכה" (שמות לב, ח). יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים; יבא עגל ויכפר על מעשה עגל.

3) (Vayikra 9:2): "And he said to Aaron: Take for yourself a bull-calf for a sin-offering": We are hereby taught that Moses said to Aaron: Aaron, my brother, even though the Holy One Blessed be He has consented to forgive your sins (in the episode of the golden calf), you must "place something in Satan's mouth." Send your gift before you before entering the sanctuary lest he condemn you upon your entering the sanctuary. And lest you say: Is it only I who need atonement? Israel, too, needs atonement, viz. (Vayikra 9:3): "And to the children of Israel shall you speak, saying: Take a kid of goats for a sin-offering, and a calf, etc." And why was it Israel's lot to bring more than Aaron? He said to them: You are culpable in the beginning and culpable in the end. In the beginning (at the sale of Yosef) — (Bereshith 37:31): "And they slaughtered a kid of goats, etc."; in the end — (Shemoth 32:8): "They have made for themselves a molten calf." Let a kid of goats come and atone for the "act" of goats, let a calf come and atone for the "act" of the calf.

4 ד

[ד] "ושור ואיל לשלמים". לפי שנדמית עבירה לשני מינים – שנאמר "עשו להם עגל מסכה" ולהלן הוא אומר (תהלים קו, כ) "וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב" – יבא שור ויכפר על מעשה שור; יבא עגל ויכפר על מעשה עגל. תדעו שנתרצה המקום לכפר על עונותיכם. עבירה שאתם מיראים ממנה כבר נזבחה לפני המקום שנאמר "לזבח לפני השם". אמרו ישראל "וכי היאך מקלסת מדינה את המלך ואינה רואה פני המלך?". אמר להם "על מנת כן! – "כי היום ה' נראה עליכם"?

4) (Vayikra 9:4): "and an ox and a ram for peace-offerings": Because their sin was two-faceted, viz.: "They have made themselves a molten calf and (Tehillim 106:20): "And they exchanged their glory for the likeness of an ox eating grass" — let an ox come and atone for the "act" of the ox; let a calf come and atone for the "act" of the calf. Know that the L–rd has been conciliated to atone for your sins. The transgression that you are in fear of lies already slaughtered before the L–rd, viz. (Vayikra, Ibid.) "to slaughter before the L–rd." Israel said before Moses. How can a province praise a king without seeing his face? He responded: Even so, "for today the L–rd will appear to you" (to repose His shechinah in the work of your hands.)

5 ה

[ה] "ויקחו את אשר צוה משה" – בזריזות. "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני השם" – קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. משל למלך שכעס על אשתו והוציאה. לאחר ימים נתרצה לה. מיד חגרה מתניה, קשרה כתיפיה, והיתה משמשת אותו יותר מדאי. אף כך ישראל. כיון שראו שנתרצה המקום לכפר על עונותיהם – קרבו כולם בשמחה ועמדו לפניו. לכך נאמר "ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני השם".

5) (Vayikra 9:5): "And they brought what Moses had commanded" — with zeal! "and all the congregation drew near and stood before the L–rd": They all drew near with joy and stood before Him. An analogy: A king grew angry at his wife and sent her away. After several days he was reconciled to her. Immediately, she girded her thighs, braced her shoulders and served him more assiduously than ever. Israel, likewise — when they saw that the L–rd had been conciliated to atone their sins, they all drew near with joy and stood before Him. Thus: "and all the congregation drew near and stood before the L–rd."

6 ו

[ו] "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו" – אמר להם משה לישראל אותו יצר הרע העבירו מלבכם ותהיו כולכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעולם כך תהא עבודתכם מיוחדת לפניו. שנאמר (דברים י, טז-יז) "ומלתם את ערלך לבבכם" – מפני מה? – "כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים". עשיתם כן – "וירא אליכם כבוד השם".

6) (Vayikra 9:6) "And Moses said: This thing that the L–rd commanded shall you do": Moses said to Israel: That yetzer hara (for idolatry) — remove it from your heart, and let all of you be of one fear and of one counsel — to minister before the L–rd. Just as He is One in the world, let your worship be "one" before Him, as it is written (Devarim 10:16): "And you shall circumcise the foreskin (i.e., the occlusion) of your hearts." Why? (Devarim 10:17): "For the L–rd your G d — He is the G d of gods and the L–rd of lords. If you do so, then (Vayikra, Ibid.): "There shall appear to you the glory of the L–rd."

7 ז

[ז] "ויאמר משה אל אהרן" – זהו שאמר הכתוב (תהלים צט, ו) "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם בעמוד ענן ידבר אליהם" – מלמד ששלשתן שקולים זה כזה.

7) (Vayikra 9:7): "And Moses said to Aaron: Draw near to the altar, etc." (Of) this (moment, Moses inducting Aaron into the service on the eighth day of the miluim, to serve with him in the priesthood, [Moses having served alone the first seven days]), it is written (Tehillim 99:6): "Moses and Aaron (the elect of) His priests, and Samuel (among the elect of) the invokers of His name. They called to the L–rd and He answered them. (Tehillim 99:7) In a pillar of cloud He spoke to them" — whereby we are taught that the three were on a par.

8 ח

[ח] "קרב אל המזבח" – משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנשא אשה, והיתה מתביישת מלפניו. ונכנסה אחותה אצלה. אמרה לה "על מה נכנסת לדבר זה אלא שתשמשי את המלך! הגיסי דעתך ובואי ושמשי את המלך!". כך אמר משה לאהרן "אהרן אחי על מה נתבחרת להיות כהן גדול אלא שתשרת לפני הקב"ה! הגס דעתך ובא ועבד עבודתך!". ויש אומרים היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתירא ממנו. אמר לו משה "אחי, ממנו אתה מתירא?! הגם דעתך וקרב אליו!", לכך נאמר "קרב אל המזבח".

8) "Draw near to the altar": An analogy: A king of flesh and blood married a woman and she was ashamed in his presence — whereupon her sister came in to her and said: Why did you enter into this? Is it not only for the sake of ministering to the king? Embolden yourself and serve the king! Similarly, Moses says to Aaron: My brother, why were you chosen as high-priest? Is it not only for the sake of ministering before the Holy One Blessed be He? Embolden yourself and perform your service! (Thus: "Draw near!") Others say: Aaron perceived the (horned) altar as an ox and was frightened by it, whereupon Moses said to him: My brother, don't be afraid — "Draw near." Embolden yourself and draw near to Him.

9 ט

[ט] "ויקרב אהרן אל המזבח" – בזריזות. "וישחט את עגל החטאת אשר לו" (ויקרא ט, ח) – בקרבנו התחיל תחלה. "ויקרב את קרבן העם" (ויקרא ט, טו) – משנפנה מקרבנותיו בא לו לקרבן העם. תדע שקרבנו מכפר יותר מקרבן העם; שקרבן העם אינו מכפר על הכהנים, וקרבנו מכפר על ידו ועל יד העם שנאמר "ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם". "וישחטהו ויחטאהו כראשון". מה הראשון טעון חיטוי אף זה טעון חיטוי. מה הראשון טעון על ד' קרנות אף זה טעון על ד' קרנות.

9) (Vayikra 9:8): "And Aaron drew near to the altar": with zeal! "and he slaughtered the calf of the sin-offering which was his": He started with his offering. (Vayikra 9:15): "And he presented the offering of the people": When he finished with his offerings, he came to the offering of the people. Know that his offering atones more than does the offering of the people. For the offering of the people atones only for themselves, whereas his offering atones both for himself and for the people, viz.: (Vayikra 9:7): "And offer your sin-offering and your burnt-offering and make atonement for yourself and for the people; and offer the offering of the people and make atonement for them." (Vayikra 9:15): "And he slaughtered it (the sin-offering of the people) and he offered it as a sin-offering, like the first (his calf)": Just as the fist required chitui (application of the blood on the horn with the finger), so this required chitui. Just as the first required four applications, this, too, required four applications.

10 י

[י] "ויקרב את העולה ויעשה כמשפט": מה נעולה טעונה הפשט ונתוח – אף זו טעונה הפשט ונתוח מה עולה כליל לאישים – אף זו כליל לאישי מה עולה עומד בצד המזבח וזורק – אף זו עומד בצד המזבח וזורק מה עולה פקעו אברים מעל המערכה מחזירם למערכה – אף זו פקעו אברים מעל המערכה מחזירם למערכה.

10) (Vayikra 9:16): "And he presented the burnt-offering and he offered it according to the ordinance": Just as a burnt-offering requires flaying and cutting into pieces, this, too, required it. Just as a burnt-offering is entirely burnt by the (altar) fire, so, this. Just as with a burnt-offering, he stands on the side of the altar and flings (the blood beneath the red line), here, too. Just as with a burnt-offering, if limbs are jetted from the altar (to the ground), they are returned to the wood pile, here, too.

11 יא

[יא] "ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה" – נאמר כאן 'מלוי' ונאמר להלן (ויקרא ב, ב) 'מילוי'. מה מילוי האמור להלן – מלא קומצו, אף 'מילוי' האמור כאן – מלא קומצו; ומה 'מילוי' האמור להלן קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט לבונה פסול, אף 'מילוי' האמור כאן – קמץ ועלה בידו צרור או גרגיר מלח או קורט של לבונה פסול.

11) (Vayikra 9:17): "And he presented the meal-offering and he filled his hand from it": "filling" is stated here, and "filling" is stated elsewhere (Vayikra 5:2). Just as the "filling" there is "his full fistful," so the "filling" here is his full fistful. And just as with the "filling" there, if he took a fistful and there entered into it a pebble, a grain of salt, or a particle of frankincense, it is invalid; here, too, it is invalid.

12 יב

[יב] "ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר" – מה זה בא ללמדנו?. אם ללמד שאם לא מצא מנחה יביא בהמה – כבר נאמר "ויקרב את העולה ויעשה כמשפט"! אם כן למה נאמר "ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר"? מלמד ששתי מנחות היו שם; אחת עם העולה ואחת בפני עצמה.

12) (Vayikra 9:17): "and he smoked it upon the altar aside from the burnt-offering of the morning": What does this come to teach us? If about the daily meal-offering, it is already written (Bamidbar 28:5): "and a tenth of an ephah of flour for the meal-offering." If to teach us about the meal-offering of the burnt-offering, it is already written (Bamidbar 28:16 above): "And he presented the burnt-offering and he offered it according to the ordinance." Why, then, is it written? To teach us that two meal-offerings are sacrificed one after the other.

13 יג

[יג] "וישחט את השור ואת האיל זבח השלמים אשר לעם" – מכאן למדו שלמים לצבור. "ואת החזות ואת שוק הימין הניף אהרן תנופה" – להגיד גדולתו של אהרן ושל בניו שבשעה קלה למדו שבעה עבודות: שחיטה, וקבלה, זריקה, והזאה, חיטוי, יציקה וכפרה.

13) (Vayikra 9:18): "And he slaughtered the ox and the ram, the sacrifice of the peace-offerings, which was the people's": From here we learn of peace-offerings. (Vayikra 9:21): "And the breasts and the right thigh Aaron waved as a wave-offering before the L–rd": To teach us the greatness of Aaron and of his sons — that in a brief time they mastered seven (sacrificial) services: slaughtering, receiving (of the blood), dashing, sprinkling, purification, spilling and waving.

14 יד

[יד] "ויהי ביום השמיני" – הוא יום שמיני לקדושת אהרן ובניו. או יכול שמיני בחדש?... כשהוא אומר (שמות מ, יז) "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן" – מלמד שבראש חדש הוקם המשכן. יכול הוקם בראש חדש ושרתה שכינה בשמיני לחדש?.. תלמוד לומר (במדבר ט, טו) "וביום הקים את המשכן כסה הענן" – מלמד שביום שהוקם המשכן בו ביום שרתה שכינה על מעשה ידי אהרן. שכל שבעת ימי המלואים היה משה משמש ולא שרתה שכינה על ידו. עד שבא אהרן ושרת בבגדי כהונה גדולה ושרתה שכינה על ידו שנאמר "כי היום ה' נראה אליכם".

14) (Vayikra 9:1): "And it was on the eighth day": the eighth day of the consecration of Aaron and his sons. — But perhaps the eighth day of the month is being referred to! — (This cannot be, for) it is written (Shemoth 40:17): "And it was in the first month of the second year on the first of the month that the mishkan was set up" — whereby we are taught that the mishkan was set up on Rosh Chodesh (Nissan). I might think that it was set up on Rosh Chodesh and the shechinah reposed upon it on the eighth of the month; it is, therefore, written (Bamidbar 9:15): "And on the day that the mishkan was erected, the cloud covered the mishkan) — whereby we are taught that on the very day that the mishkan was set up the shechinah reposed on the handiwork of Aaron. For all of the (first) seven days of the miluim Moses served (as high-priest) and the shechinah did not repose (there) through him — until Aaron came (on the eighth day) and ministered in the vestments of the high-priesthood and the shechinah reposed (there) through him, as it is written thereof (Vayikra 9:4): "For today the L–rd will appear to you."

15 טו

[טו] מה תלמוד לומר "ויהי"? מלמד שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו בו שמים וארץ. במעשה בראשית הוא אומר "ויהי ערב ויהי בקר" וכאן הוא אומר "ויהי". וכיון שכלו ישראל את מלאכת המשכן בא משה וברכן שנאמר (שמות לט, מג) "וירא משה את כל המלאכה...ויברך אֹתם משה". מה ברכה ברכן? אמר להם " יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ". רבי מאיר אומר כך ברכן (דברים א, יא) "ה' אלקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים" והם אמרו לו (תהילים צ, יז) "ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וכולי". ועל אותה שעה הוא אומר (שה"ש ג, יא) "צאנה וראנה בנות ציון" – בנים המצוינים, "במלך שלמה" – במלך שהשלום שלו, "בעטרה שעטרה לו אמו" – זה אהל מועד שמצויר בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש; "אמו" – אין אמו אלא ישראל שנאמר (ישעיהו נא, ד) "וּלְאוּמִּי אלי האזינו".

15) What is the intent of (Vayikra 9:1) "And it was (on the eighth day")? We are hereby taught that (the day of the erection of the mishkan was as joyous before Him on high as the day of the creation of heaven and earth, of which it is written (Bereshith 1:5): "And it was evening and it was morning." And here it is written "And it was." And when Israel finished the work of the mishkan, Moses came and blessed them, viz. (Shemoth 39:43): "And Moses saw all the work … and Moses blessed them." With what blessing did he bless them? He said to them: "May the shechinah repose on the work of your hands. R. Meir says: He blessed them thus: "May the L–rd, the G d of your fathers, add to you, such as you, a thousand times!" (Devarim 1:11), and they responded: "And may the pleasantness of the L–rd our G d (His shechinah and His consolations) be upon us. And establish the work of our hands (the mishkan) upon us (that the shechinah reside therein), and the work of our hands (in our daily lives) establish it (that blessing repose upon it"). (Tehillim 90:7). And of that time it is written: "Go out and see, O daughters of Zion (children who are distinctive ["metzuyanim" (like "Zion")] with mitzvoth), the king Shelomoh (the King who is the source of peace [shalom] with the crown wherewith his mother crowned him." (Shir Hashirim 3:11). "his mother": This is the tent of meeting, which was distinctive with blue and purple wool, with scarlet and with linen. "his mother": This is none other than Israel, viz. (Isaiah 51:4): "And my nation (leumi), give ear to me." Read it not "leumi" but "leimi" (my mother).

16 טז

[יו] "ביום חתונתו" – ביום ששרתה שכינה ס"א בבית, "וביום שמחת לבו" – ביום שירדה אש חדשה ממרום וליחכה על המזבח את העולה ואת החלבים.

16) (Shir Hashirim 3:11): "on the day of his wedding": on the day the shechinah came to repose in the sanctuary." and on the day of the rejoicing of his heart": on the day a new fire descended (from Heaven) and lapped up the burnt-offering and the fats on the altar.

17 יז

[יז] "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" – באותה שעה זכה במתנות כהונה וזכה בנשיאת כפים לו ולדורותיו עד שיחיו המתים.

17) (Vayikra 9:22): "And Aaron lifted his hands to the people and he blessed them (the priestly blessing)": At that time he attained to the priestly gifts and to the lifting of the hands (in the priestly blessing) for himself and for his future generations until the resurrection.

18 יח

[יח] "וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים" – משנפנה מקרבנותיו ירד לו מן המזבח בשמחה.

18) (Vayikra 9:22): "And he came down from offering the sin-offering and the burnt-offering and the sin-offerings": Having acquitted himself of his offerings, he descended from the altar in joy.

19 יט

[יט] "ויבא משה ואהרן אל אהל מועד". כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה עומד ומצטער. אמר "יודע אני שכעס עלי המקום. בשבילי לא ירדה שכינה לישראל". אמר לו "משה אחי כך עשית לי, שנכנסתי ונתביישתי ולא ירדה שכינה לישראל". מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל. לכך נאמר "ויבא משה ואהרן אל אהל מועד".

19) (Vayikra 9:23): "And Moses and Aaron went into the tent of meeting": When Aaron saw that all the offerings had been sacrificed and all the services had been performed and the shechinah had not descended upon Israel, he stood and grieved: I know that the L–rd is wroth with me. Because of me the shechinah has not descended upon Israel. This is what my brother Moses has done to me: I entered and was put to shame and the shechinah did not descend upon Israel — whereupon Moses entered with him, they implored mercy and the shechinah descended upon Israel. This is the intent of "And Moses and Aaron went into the tent of meeting."

20 כ

[כ] "ותצא אש מלפני ה'". כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרום ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים – פתחו פיהם ואמרו שירה. ועל אותה שעה הוא אומר (תהלים לג, א) "רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה".

20) (Vayikra 9:24): "And a fire came forth from before the L–rd": When they saw a new fire descending from on high and lapping up upon the altar the burnt-offering and the fats, they opened up their mouths in song. And of that moment it is written (Tehillim 33:1): "Sing joyfully, you righteous ones, in the L–rd. Praise (of the L–rd) becomes the just."

21 כא

[כא] באותה שעה קפצה פרענות על נדב ואביהוא. ויש אומרים מסיני נטלו את שלהם; כיון שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכים תחלה, והם באים אחריהם, וכל ישראל אחריהם – אמר לו נדב לאביהו "עוד שני זקנים הללו מתים ואנו ננהוג את הקהל". אמר הקב"ה "מי קובר את מי? הם קוברים אתכם ויהיו הם מנהיגים את הקהל".

21) At that time destruction "sprang upon" Nadav and Avihu. Others say: It accrued to them from Sinai. They saw Moses and Aaron going first, themselves going after them, and all of Israel after them — whereupon Nadav said to Avihu: Soon these two old ones will die and we will lead the congregation — at which the Holy One Blessed be He said: We shall see who shall bury whom. They will bury you, and they will lead the congregation!

22 כב

[כב] דבר אחר: כיון שראו בני אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל אמר לו נדב לאביהו "וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש?" – מיד נטלו אש זרה והכניסו לבית קדשי הקדשים שנאמר "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש". אמר להם הקב"ה "אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי. אתם הכנסתם לפני אש טמאה – אני אשרף אתכם באש טהורה!".

22) A different view: When the sons of Aaron saw that all the offerings had been sacrificed and all the services performed and that the shechinah had not descended for Israel, Nadav said to Avihu: Now is there such a thing as cooking a meal without fire? — whereupon they took a strong fire and entered the holy of holies, viz. (Tehillim 33:24): "And the sons of Aaron took, each his coal pan, and they put the fire therein" — at which the Holy One Blessed be He said to them: I will honor you more than you have honored Me. You have brought before Me an impure fire; I will burn you with a pure fire.

23 כג

[כג] כיצד היתה מיתתן? שני חוטין של אש יצאו מבית קדשי הקדשים ונחלקו לארבעה. שנים נכנסו בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה, ונשרף גופם ובגדיהם קיימים שנאמר "ותצא אש מלפני ה'". היה אהרן עומד ותוהא, אומר "אוי לי, כך עבירה בידי וביד בני שכך הגעתני". נכנס משה אצלו והיה מפייסו. אמר לו: אהרן אחי, מסיני נאמר לי "עתיד אני לקדש את הבית הזה – באדם גדול אני מקדשו". הייתי סבור או בי או בך בית מתקדש. עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהם הבית נתקדש. כיון ששמע אהרן כך – צדק עליו את הדין ושתק שנאמר "וידם אהרן".ולמודים צדיקים שמצדיקים עליהם את הדין. אברהם צדק עליו את הדין שנאמר (בראשית יח, כז) "ואנכי עפר ואפר" עקב צדק עליו את הדין שנאמר (בראשית לב, יא) "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך"

23) What was their death like? Two strands of fire came forth from the holy of holies and parted into four. Two entered the nostrils of one, and two, the nostrils of the other, burning their bodies and leaving their garments intact, viz. (Tehillim 33:25): "And a fire came forth from before the L–rd (i.e., from the holy of holies) etc." Aaron stood in astonishment, saying: Woe unto me! There must be transgression in me and in my sons that such has befallen me! Thereupon Moses entered and comforted him, saying: Aaron, my brother, from Sinai it was revealed to me: I (the L–rd) am destined to consecrate this house (the mishkan) — I will do so with a great man. I thought to myself that the house will be consecrated either through me or through you. We find now that your two sons are greater than both of us, the house having been consecrated through them. When Aaron heard this, he vindicated G d's judgment upon him and he was silent, as it is written (Vayikra 10:3): "And Aaron kept his peace." And the righteous are wont to vindicate G d's judgment upon them. Abraham did so, viz. (Bereshith 18:27): "… and I am dust and ashes." Jacob did so, viz. (Bereshith 32:11): "I am too small for all of the lovingkindness and for all of the truth that You have conferred upon Your servant."

24 כד

[כד] דוד צדק עליו את הדין שנאמר (תהלים לח, ו) "הִבְאישו נָמַקו חבּוֹרתָי מפני אִוַּלתי".

24) David did so, viz. (Tehillim 38:6): "My wounds have oozed forth and putrefied (my flesh) because of my wrongdoing."

25 כה

[כה] "ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עזיאל דד אהרן ויאמר אלהם קרבו שאו את אחיכם" –

25) (Vayikra 10:4): "And Moses called to Mishael and to Eltzafan, the sons of Uziel, the uncle of Aaron (Uziel was Amram's brother)":

26 כו

[כו] מכאן אמרו הכהנים אין מטמאין למתים שהרי אלעזר ואתמר כהנים היו ולא נטמאו להם. מי נטמאו להם? הלוים.

26) From here we see that Cohanim do not make themselves tamei for the dead. For Elazar and Ithamar (the brothers of Nadav and Avihu) were Cohanim and they did not make themselves tamei for them. Who did make themselves tamei for them? The Levites (Mishael and Eltzafan).

27 כז

[כז] "ויקרבו וישָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם" – מלמד שחס המקום עליהם במיתתם יותר מבחיים. שאילו נשרף גופם ואין בגדיהם קיימים היו מפורסמים ומבוזים; אלא נשרף גופם ובגדיהם קיימים. והרי דברים קל וחומר: ומה אם שהכעיסו את המקום שנכנסו לפניו שלא כרצונו כך עשה להם – קל וחומר לשאר צדיקים!

27) (Vayikra 10:5): "And they drew near and they carried them in their (the dead ones') tunics.": We are hereby taught that the L–rd was more solicitous for them in their deaths than in their lives. For if their bodies had been burned and their garments not been intact, they would have been exposed and despised. But their bodies were burned and their garments left intact. Now does this not follow a fortiori: If for these, who had angered the L–rd, having entered before Him against His will, He did thus, how much more so, for the other righteous ones!

28 כח

[כח] "ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר". מכאן אמרו הרוגי בית דין אין מתעסקין עליהם לכל דבר. שמא תאמרו "אנו הולכים לבתינו ומתאבלים ואוננים ובוכים" – הלא פקד המקום שלא תצאו מבית הקדש שנאמר "ומפתח אהל מועד לא תצאו". מכאן אמרו כהן גדול שמת לו מת אינו יוצא אחר המטה. הם נכסים והוא נגלה, הם נגלים והוא נכסה. "ויעשו כדבר משה" – צדקו עליהם את הדין ושתקו.

28) (Vayikra 10:6): "And Moses said to Aaron and to Elazar and to Ithamar, his sons: Your hair do not grow long … (Vayikra 10:7) and from the door of the tent of meeting do not go out.": From here they ruled: Those who were executed by beth-din are not to be attended upon for any purpose. "and from the door of the tent of meeting do not go out": From here they ruled: If a high-priest lost one of his kin, he does not follow the litter. When they (the members of the funeral cortege) are concealed (from his sight), he may reveal himself. When they are revealed, he must conceal himself. Lest you say: We shall go to our houses and mourn and grieve and wail, has the L–rd not commanded us not to leave the sanctuary? (Vayikra 10:6): "And let your brethren, the entire house of Israel, mourn the burning that the L–rd has burned … (Vayikra 10:7): and they did according to the word of Moses": They vindicated G d's judgment upon them and they were silent.

29 כט

[כט] "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" – זה מקרא מסורס. כן היה ראוי לומר "וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וישא אהרן את ידיו ויברכם"; שבירידתו נשא את כפיו וברך את העם. "ויברכם" – בעמידה. אתה אומר בעמידה או אינו אלא בעמידה ושלא בעמידה?... תלמוד לומר (דברים י, ח) "לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו" – מקיש ברכה לשירות. מה שירות בעמידה – אף ברכה בעמידה. וכן הוא אומר (דה"ב ל, כז) "ויקמו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים". בדורו של חזקיהו מלך יהודה שהיו עוסקין בתורה מה נאמר בהם? "ותבוא תפלתם למעון קדשו לשמים"; בדורות האחרים שהיו עובדים עכו"ם מה נאמר? (ישעיהו א, טו) "ובפרשכם כפיכם..."

29) (Vayikra 9:22): "And Aaron lifted his hands to the people and he blessed them (the priestly blessing), and he came down from offering the sin-offering and the burnt-offering and the peace-offerings." The verse is (to be understood as) inverted, (i.e., First "he came down, etc." and then "Aaron lifted his hands, etc."). In going down, he lifted his hands and blessed the people. "and he blessed them": while standing. You say "while standing," but perhaps (it could be done) standing or not standing! It is, therefore, written (Devarim 10:8): "to stand before the L–rd to serve Him and to bless in His name." Blessing is being likened to serving. Just as serving is "standing," so is blessing. And thus is it written (II Divrei Hayamim 30:27): "And the Cohanim and the Levites stood up, and He heard their voice, and their prayer came to His holy abode in heaven." In the generation of Chizkiyahu, king of Judah, when they occupied themselves with Torah, what is written of them? "and their prayer came to His holy abode in heaven." In other generations, when they served idolatry, what is written of them? (Isaiah 1:15): "And when you spread out your hands (in prayer), (I will hide My eyes from you, etc.")

30 ל

[ל] "ויברכם" – זו ברכה סתומה שאין אתה יודע. וחזר הכתוב ופירשו להלן (במדבר ו, כד-כו) "יברכך ה' וישמרך" עד "וישם לך שלום". "ויבא משה ואהרן אל אהל מועד" – למה נכנס משה ואהרן ביחד? ללמדו על מעשה הקטרת. או לא נכנס אלא לדבר אחר?... הריני דן! ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה. מה ירידה מעין עבודה – אף ביאה מעין עבודה! מנין לביאה שהיא טעונה ברכה? ודין הוא! ומה אם יציאה – שאינה טעונה רחיצה – טעונה ברכה, ביאה – שטעונה רחיצה – אינו דין שטעונה ברכה?! או חילוף! ומה אם ביאה – שאינה טעונה ברכה – טעונה רחיצה, יציאה – שטעונה ברכה – אינו דין שתטעון רחיצה?! לא! אם אמרת בביאה שכן יצא מחול אל הקדש! תאמר ביציאה שכן יוצא מקדש לחול?! בטל החילוף וחזרנו אל לדין! ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה. מה ירידה – מעין עבודה, אף ביאה – מעין עבודה. הא למה נכנס משה עם אהרן? ללמדו על מעשה הקטורת.

30) "and He blessed them": (The formula of) this blessing is undisclosed (here). Scripture discloses it elsewhere, viz. (Bamidbar 6:24-26): "The L–rd bless you and keep you; the L–rd cause His countenance to shine upon you and grant you favor; the L–rd lift His countenance unto you and confer peace upon you." (Vayikra 9:23): "And Moses and Aaron came into the tent of meeting": Why did Moses and Aaron come in together? (For Moses) to teach Aaron the service of the incense. But perhaps he entered for some other reason. I derive it (thus): Coming down (from offering sacrifices) entails a blessing (the priestly blessing) and coming in (to the tent of meeting) entails a blessing. Just as (the blessing upon) coming down follows a service (sacrificing), so, (the blessing upon) coming in (to the tent of meeting) follows a service (that of the incense [whence it is seen that they went in for that purpose and not for some other reason]). Whence is it derived that coming in entails a blessing? It follows a fortiori, viz.: Now if leaving (the tent of meeting), which does not require laving entails a blessing (viz. Vayikra 9:23: "And they went out and they blessed the people"), then coming in, which does require laving (viz. Shemoth 30:20) how much more so should it entail a blessing! — But why not reverse it! (viz.:) Now if coming in, which (we do not find) to entail a blessing, requires laving, then going out, which does entail a blessing, how much more so should it require laving! No — this may be so (that washing is required), for coming in, where he goes from the mundane to the holy. But would you say the same for going out, where he goes from the holy to the mundane! The "reversion," then, is nullified and we return to the original formulation, viz.: Coming down entails a blessing and coming in entails a blessing. Just as coming down follows a service, so coming in follows a service (that of the incense). Why, then, did Moses come in with Aaron? To teach him the service of the incense.

31 לא

[לא] "ותצא אש מלפני ה'". כיון שראו אש חדשה שירדה מן השמים ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים – נפלו על פניהם ושבחו לשמים. וכן בימי שלמה נפלו על פניהם שנאמר (דה"ב ז, ג) "וכל בני ישראל רֹאים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו". ועל אותה שעה הוא אומר (מלאכי ג, ד) "וערבה לה' מנחת יהודה וִירוּשָׁלָ‍ִם כימי עולם וכשנים קדמֹנִיּוֹת"; "כימי עולם" – כימי משה, "וכשנים קדמוניות" – כימי שלמה. רבי אומר "כימי עולם" – כימי נח, "וכשנים קדמוניות" – כשנות הבל שלא היתה עכו"ם בעולם.

31) (Vayikra 9:24): "And a fire came forth from before the L–rd, and it consumed upon the altar the burnt-offering and the fats. And all the people saw and they exalted (the L–rd), and they fell upon their faces.": When they saw a new fire which descended upon the altar and lapped up the burnt-offering and the fats, they fell upon their faces and praised the L–rd. And in the days of Solomon, too, they fell upon their faces, as it is written (II Chronicles 7:3): "And all the children of Israel saw when the fire came down and the glory of the L–rd was upon the house. And they knelt on the floor with their faces to the ground, and they prostrated themselves in thanks to the L–rd — (saying:) 'For He is good; for His lovingkindness endures forever.'" And of that time it is written (Malachi 3:40: "Then the offerings of Judah and of Jerusalem shall be as pleasant to the L–rd as in days of old and as in former years.": "as in days of old" — the days of Solomon; "and as in former years" — the years of Moses. Rebbi says: "as in days of old" — the days of Noach (viz. Bereshith 8:21); "and as in former years" — the years of Hevel (viz. Bereshith 4:4), when idolatry had not yet appeared in the world.

32 לב

[לב] "ויקחו בני אהרן" – אף הם בשמחתם. כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה. "ויקחו" – אין 'קיחה' אלא שמחה. "נדב ואביהו" – מה תלמוד לומר "בני אהרן"? שלא חלקו כבוד לאהרן. "...נדב ואביהו" לא נטלו עצה ממשה. "..איש מחתתו" – איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה. "ויקריבו לפני השם אש זרה אשר לא צוה אותם". ר' ישמעאל אומר יכול אש זרה ממש? תלמוד לומר "אשר לא צוה אותם" – הכניסוהו בלא עצה. רבי עקיבא אומר לא הכניסוה אלא מן הכירים שנאמר "ויקריבו לפני השם אש זרה". אם כן למה נאמר "אשר לא צוה אותם"? שלא נמלכו במשה רבן. רבי אליעזר אומר לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

32) (Vayikra 10:1): ("And the sons of Aaron, Nadav and Avihu, took, each of them his coal pan, and they put fire therein, and they laid incense thereon; and they offered before the L–rd a strange fire, which He had not commanded them."): "And the sons of Aaron took": They, too, in their joy, when they saw the new fire, added "love to love." "and they took": "taking" is nothing other than joy. "the sons of Aaron": What is the intent of this? (i.e., Do we not know that they were the sons of Aaron?) (The intent is that) they did not accord honor to Aaron, (as they should have, by consulting him). (Nadav and Avihu did not consult Moses.) "each of them his coal pan": each (took) of his own accord, without consulting each other. "and they offered before the L–rd a strange fire, which He had not commanded them": R. Yishmael says: I might think "a strange fire," literally; it is, therefore, written "which He had not commanded them." They introduced it without consultation. R. Akiva says: They brought it in from the (common) stove, this being the intent of "and they brought before the L–rd a strange (common) fire." Why, then, is it written "which he had not commanded them"? The intent is that they had not consulted Moses, their master, ("he," referring to Moses.) R. Eliezer says: They were liable only for "having taught a halachah in the presence of their master"; and all who teach a halachah in the presence of their master are liable to death (at the hands of Heaven).

33 לג

[לג] ומעשה שאירע בתלמיד אחד שהורה בפניו. אמר לה לאימה-שלום אשתו "אינו מוציא שבתו". ומת. לאחר שבת נכנסו חכמים אצלו, אמרו לו "רבי נביא אתה?". אמר להם "לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני מרבותי שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה".

33) Once, a certain disciple taught (a halachah) before him, whereupon he said to Imma Shalom, his wife: He will die before Shabbath ends. After Shabbath, sages came to him and asked: Rebbi, are you a prophet? He answered: I am neither a prophet nor the son of a prophet. But thus have I received it from my teachers: All who teach a halachah in the presence of their master are liable to death.

34 לד

[לד] "ותצא אש מלפני ה'" – מלמד שיצא אש מבית קדש הקדשים ושרף נשמתם. אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין של אש יצא מבית קדש הקדשים ונחלקו לארבעה, ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה. "ותאכל אותם" – נשמתם נשרפת ולא בגדיהם שנאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם" – בכתנות הנישָאִים. או יכול בכתנות הנושאים?... תלמוד לומר "ותאכל אותם" – אותם ולא בגדיהם. ואומר "ולבני אהרן תעשה כתנות" – כתנות לכהנים ולא כותנות ללוים.

34) (Vayikra 10:2): "And a fire came out from before the L–rd": We are hereby taught that a fire came forth from the holy of holies and burned their souls. Abba Yossi b. Dostai says: Two strands of fire came forth from the holy of holies and parted into four, and entered, two into the nostrils of one, and two, into the nostrils of the other, and burned them, but not their garments, it being written (Vayikra 10:2) "and it consumed them," but not their garments. And it is written (Vayikra 10:5) "And they carried them in their tunics": In the tunics of the carried (their garments not having been burned) or the tunics of the carriers? It is, therefore, written (Shemoth 28:40): "And for the sons of Aaron (here, the carried,) shall you make tunics," (and not for the sons of the Levites; here, the carriers).

35 לה

[לה] "וימותו לפני ה'". ר' אליעזר אומר לא מתו אלא בחוץ, מקום שהלוים מותרים לכנס לשם שנאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם". אם כן למה נאמר "וימותו לפני ה'"? נגפן מלאך ודחפן לחוץ והוציאן. רבי עקיבא אומר לא מתו אלא בפנים שנאמר "וימותו לפני השם". אם כן למה נאמר "ויקרבו וישאום בכתנתם" – מלמד שהטילו חנית של ברזל וגררום והוציאום לוץ.

35 (Vayikra 10:2): "And they died before the L–rd": R. Eliezer says: They died outside (the tent of meeting, in the court of the Israelites and the Cohanim), a place where the Levites are permitted to go, as it is written (Vayikra 10:5) "and they (the Levites) drew near and they carried them in their tunics." Why, then, is it written "and they died before the L–rd"? An angel smote them (in the holy of holies), and pushed them out (of the tent of meeting). R. Akiva says: They died inside, as it is written "and they died before the L–rd." If so, what is the intent of "and they drew near and they carried them in their tunics"? They hurled an iron spear and dragged them and (thus) took them out.

36 לו

[לו] "ויאמר משה הוא אשר דבר ה' לאמר בקרבי אקדש" – זה דבור נאמר בסיני למשה ולא ידעו עד שבא מעשה לידו. וכיון שבא מעשה לידו אמר לו משה "אהרן אחי לא מתו בניך אלא על קדושת שמו של הקב"ה, שנאמר (שמות כט, מג) "ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי"". כיון שידע אהרן שבניו ידועי המקום – שתק, וקבל שכר על שתיקתו. מכאן אמרו כל המקבל עליו ושותק – סימן יפה לו. על ידי דוד הוא אומר (תהלים לז, ז) "דום לה' והתחולל לו", ועל ידי שלמה הוא אומר (קהלת ג, ז) "עת לחשות ועת לדבר" – עתים לכל; עתים שאדם שותק, עתים שאדם מדבר.

36) (Vayikra 10:3): "And Moses said to Aaron: This is what the L–rd spoke, saying: With My near ones will I be sanctified, and before all the people will I be slaughtered. And Aaron kept his peace." This (in essence) was spoken to Moses on Sinai, and he did not know it (i.e., its intent) until what it spoke of (the deaths of Nadav and Avihu) materialized before him. And when it came to pass Moses said to Aaron: Aaron, my brother, your sons died only to sanctify the Name of the Holy One Blessed be He, as it is written (Shemoth 29:43): "And I shall be appointed there (in the tent of meeting), and it will be sanctified with My glory," (the death of Aaron's sons there, intensifying its awe in the eyes of the people). When Aaron saw how exalted were his sons in the eyes of the L–rd, he kept his peace and was rewarded for doing so, (by G d's addressing to him exclusively the following section [viz. Shemoth 10:8-11]). From here it was derived: All who accept (G d's decrees) upon themselves and remain silent — it is an auspicious sign for them. As expressed by David (Tehillim 37:7): "Be silent in the L–rd, and hope to Him." And, as expressed by Solomon (Koheleth 3:7): "a time to be silent and a time to speak." There are times for all (things). There are times when a man remains silent, and there are times when a man speaks.

37 לז

[לז] "ויקרא משה אל מישאל ואל אלצפן בני עוזיאל דוד אהרן". ממשמע שנאמר (שמות ו, יח) "ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל" איני יודע שעוזיאל דוד אהרן?! מה תלמוד לומר "דוד אהרן"? מקיש מעשה עוזיאל למעשה אהרן. מה אהרן רודף שלום בישראל אף עוזיאל רודף שלום בישראל. ומנין שאהרן רודף שלום בישראל? שנאמר (במדבר כ, כט) "ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל", ובמשה הוא אומר (דברים לד, ח) "ויבכו בני ישראל את משה". מפני מה בכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל ומשה לא בכו אלא בני ישראל ולא כל בית ישראל? שאהרן לא אמר לאיש ולא לאשה סרחת אבל משה מפני שהוכיחם נאמר בו "ויבכו בני ישראל את משה". וכן הכתוב מפורש על ידי אהרן בקבלה (מלאכי ב, ה-ו) "בריתי היתה אתו החיים והשלום" – שהיה רודף שלום בישראל; " וָאֶתְּנֵם לו מורא וַיִּירָאֵנִי" – שקבל עליו כל דברי התורה באימה וברתת ובזיע; מה תלמוד לומר "מפני שמי נִחַת הוא"? אמרו, בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן – נרתע ונפל לאחוריו. אמר "אוי לי שמעלתי בשמן המשחה". השיבתו רוח הקדש (תהלים קלג, א) "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו כטל חרמון שירד על הררי ציון" – מה הטל אין בו מעילה אף שמן המשחה אין בו מעילה.

37) (Vayikra 10:4): "And Moses called to Mishael and Eltzafan, the sons of Uziel, the uncle of Aaron": From (Shemoth 6:18) "And the sons of Kehoth: Amram and Yitzhar and Chevron and Uziel" do I not know that Uziel is the uncle of Aaron? Why, then, need it be stated? The deportment of Uziel is being likened to the deportment of Aaron. Just as Aaron was a pursuer of peace in Israel, so, Uziel. Where is it seen that Aaron was a pursuer of peace in Israel? It is written (Bamidbar 20:29): "And the entire congregation saw that Aaron had died, and the entire house of Israel mourned Aaron thirty days." And in respect to Moses it is written (Devarim 34:8): "And the children of Israel mourned Moses, etc." Why is it that the entire house of Israel mourned Aaron for thirty days and the house of Israel (but not the entire house of Israel) mourned Moses? For Aaron never told a man or a woman: You have offended; but Moses, because he reproved them, it is written of him "And the children of Israel, (but not all) mourned Moses." And thus does Scripture apply (the following verse) to Aaron in the tradition (Malachi 2:5): "My covenant was with him, the life and the peace" — he pursued peace in Israel; "and I gave him fear and he feared Me" — he took upon himself all the words of Torah in awe and trembling and trepidation; "and before My name he cowered": What is the intent of this? When Moses spilled the anointment oil on Aaron's head, he recoiled and fell backwards, saying: Woe unto me for defiling the anointment oil! (He feared that too much of it had been spilled and that he may have derived benefit from it), whereupon he was reassured by the Holy Spirit (Tehillim 133:1): "Behold, how good and how pleasant is the dwelling of brothers together, (Tehillim 133:2) as the precious oil upon the head, running down upon the beard, the beard of Aaron, running down over his garments, (Tehillim 133:3) as the dew of Chermon running down upon the hills of Zion" — Just as the dew is not defiled, the oil of anointment is not defiled.

38 לח

[לח] "תורת אמת היתה בפיהו" – שלא טמא את הטהור ולא טהר את הטמא; "וְעַוְלָה לא נמצא בשפתיו" – שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור; "בשלום ובמישור הלך אתי" – שלא הרהר אחר המקום כדרך שלא הרהר אברהם; "ורבים השיב מעון" – שהשיב פושעים לתורה, ואומר (שה"ש א, ד) "מישרים אהבוך".

38) (Malachi 2:6): "The Torah of truth was in his mouth" — he did not rule something clean, unclean, or something unclean, clean; "and wrong was not found upon his lips" — he did not forbid the permitted or permit the forbidden; "in peace and in righteousness he walked with Me" — he did not question the L–rd's (assurances), as Abraham did not; " and he turned aside many from sin" — he returned sinners to Torah." And it is written ([Shir Hashirim 1:4] in praise of Aaron's quality): "Just words cause You to be beloved."

39 לט

[לט] "ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר ולאיתמר בניו". רבי אומר בגדולה מתחילין מן הגדול ובקללה מתחילין מן הקטן. מנין? שנאמר "ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת..אל האשה אמר" – בתחלה נתקלל נחש ואחר כך נתקללה חוה ואחר כך נתקלל אדם.

39) (Vayikra 10:6): "And Moses said to Aaron and to Elazar and to Ithamar, his sons": Rebbi says: In (affirming) greatness (as in this instance), we begin from the greater, and in (affirming) derogation, we begin from the lesser. Whence is this (the latter) derived? From (Bereshith 3:14): "And G d said to the serpent: Because you have done this … (Bereshith 3:15) and hatred shall I place between you and between the woman … (Bereshith 3:16) to the woman He said .. (Bereshith 3:17) and to the man He said…" — first the serpent was cursed, then Eve, then Adam.

40 מ

[מ] "ראשיכם על תפרעו" – אל תגדלו פרע. יכול אל תפרעו מן הכובע?... הרי אתה דן: נאמר כאן 'פריעה' ונאמר להלן (יחזקאל מד, כ) 'פריעה'. מה פריעה האמורה להלן – גידול שער, אף פריעה האמורה כאן – גידול שיער.

40) (Vayikra 10:6): "Your heads al tifrau (lit., 'do not uncover')": I might take this to mean that you should not remove your hat, but we derive (otherwise), viz.: It is written here periah ("tifrau"), and elsewhere, (in respect to a Nazirite, Bamidbar 6:5), "periah." Just as "periah" there refers to letting the hair grow long; here, too, it refers to letting the hair grow long, (so that the translation above becomes "Your hair do not grow long" (in mourning).

41 מא

[מא] "ובגדיכם לא תפרומו" – לא תקרעו בגדיכם. "ולא תמותו" – ממשמע לאו אתה שומע הין "ועל כל העדה יקצוף ואחיכם כל בית ישראל יבכו" – זה מקרא מסורס ואין ראוי לומר אלא "אחיכם יבכו ועל כל העדה לא יקצוף" – הא אם אין אחיכם בוכים יקצוף על כל העדה. מה תלמוד לומר "את השריפה"? הרי אתה דן: נאמר כאן 'שריפה' ונאמר להלן (ויקרא כ, יד) (ויקרא כא, ט) 'שריפה'. מה שריפה האמורה כאן – שריפת נשמה וגוף קיים, אף שריפה האמורה להלן – שריפת נשמה וגוף קיים. שריפה האמורה בבת כהן והאמורה באשה ואמה.

41) (Vayikra 10:6): "and your garments you shall not rend and you will not die." The negative implies the positive (if you do rend them). "and let your brethren, the entire house of Israel, mourn the burning that the L–rd has burned": "burning" is mentioned here, and "burning" is mentioned in respect to (fornication with) a woman and with her mother (Vayikra 20:14) and in respect to the daughter of a Cohein (Vayikra 21:9). Just as the "burning" here is burning of the soul with the body remaining intact, so the "burning" there is burning of the soul with the body remaining intact.

42 מב

[מב] "ומפתח אהל מועד לא תצאו" – יכול בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה? תלמוד לומר "ומן המקדש לא יצא ולא יחלל" – אימתי אינו יוצא ולא יחלל? – הוי אומר בשעת עבודה. "פן תמותו" – ממשמע לאו אתה שומע הין.

42) (Vayikra 10:7): "And from the door of the tent of meeting you shall not go out": I might think (that they shall not go out) whether or not they are officiating; it is, therefore, written (Vayikra 21:12): "and he shall not go out (to follow the litter) and he will not profane (the sanctuary of his G d") [by serving while he is an onein (a mourner)]. When is it that he does not go out and does not profane? When he is officiating. Here, too, "you shall not go out" (speaks of an instance) when he is officiating. (Vayikra 10:7) "lest you die": The negative implies the positive (if you do go out).

43 מג

[מג] "כי שמן משחת ה' עליכם" מה תלמוד לומר? יכול אין לי אלא אהרן ובניו – שנתרבו בשמן המשחה – אם יצאו בשעת עבודה חייבים מיתה; מנין לכהנים של כל הדורות? תלמוד לומר "כי שמן משחת ה' עליכם". "ויעשו כדבר משה" – קיימו עליהם מצות משה רבן. וכן הכתוב משבח את ישראל בפרשת שלוח טמאים – (במדבר ה, ד) "ויעשו כן בני ישראל ויְשַלחו אותם אל מחוץ למחנה". וכן הכתוב משבח את יהושע – (יהושע יא, טו) "כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע".

43) "for the anointing oil of the L–rd is upon you": What is the intent of this? I might think that only Aaron and his sons who were exalted with the oil of anointment, if they went out while officiating, would be liable to death — it is, therefore, written "for the anointing oil of the L–rd is upon you" (upon all high-priests, even if not anointed). "and they did according to the word of Moses": They fulfilled in themselves the mitzvah of Moses their teacher. And thus does Scripture praise Israel in the section of the sending (out of the camp) those who had become tamei, viz. (Bamidbar 5:4): "And the children of Israel did so, and they sent them outside the camp." And thus does Scripture praise Joshua, viz. (Joshua 11:15): "As the L–rd had commanded Moses, so had Moses commanded Joshua, and so did Joshua do."