Sichot Avodat Levi
Introduction הקדמה
1 א

בתוך אחת משיחותיו (לפנים מאמר פב) ייחד רבינו זצ"ל דברים לבאר מטרתו במסירת שיחותיו, וראינו לנכון להציגם כאן כפתיחה לקובץ שיחותיו, וז"ל: רצוני להקדים שהעיקר של השיחות אינו ללמוד "ווארט", אלא העיקר הוא שדברי התורה ישפיעו על האדם להשתנות לטובה. לפעמים אנשים מגידים לי שהם זוכרים איזה "ווארט" ששמעו ממני לפני הרבה שנים, אבל הם לא נשתנו מאז ועד עכשיו, ובזה הם מניחים את העיקר ותופסים את הטפל. ואפילו אם ה"ווארט" אינו מתקבל עליך אין זה מגרע כלל מהשיחה כיון שעיקר מטרת השיחה אינה ללמוד את ה"ווארט" אלא לקחת מוסר השכל ולהתעלות, ובפרט בימים אלו של חודש אלול שאנו צריכים להכין את עצמנו בשביל יום הדין הבא עלינו לטובה.

2 ב

ועוד יש להעיר, שלפעמים אין רוצים לשמוע אותו דבר שאמרתי מכבר, אלא רוצים לשמוע דוקא חידוש. גם זו טעות היא, שהרי עיקר לימוד המוסר הוא כדי להתעורר, ולכן אדרבה, יש לחזור על הישנות כדי להחדיר את היסוד לתוך הלב. וכבר כתב הרמח"ל במסילת ישרים בתחילת ספרו, "החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול וכו', אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה". וזכורני, שהג"ר משה מרדכי אפשטיין זצ"ל, כשהיה מוסר שיחה, היה חוזר על אותה שיחה שהגיד בשנה שעברה. והנה ר' משה מרדכי היה מחדש גדול, ובודאי היה לו הרבה לחדש, אבל אין זו המטרה של שיחת מוסר, אלא העיקר הוא להתעורר ולהשתנות, ובזה אין נפקא מינה אם שומעים חידושים או לא.

3 ג

והנה יש מי שמפרש שזו היא כוונת הפסוק במשלי (כ"ח, ט'), "מסיר אזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה", שלפעמים כששומעים דבר תורה שכבר שמעו מכבר אומרים "כבר שמעתי דבר זה ואין זה חידוש", ולכן מדה כנגד מדה כשמתפלל להקב"ה אומר לו הקב"ה "כבר שמעתי אותה תפילה כבר ואין זה חידוש ולכן לא אקשיב לתפילתך", וממילא מי שמסיר אזנו מלשמוע דבר תורה באמרו שכבר שמעו אז תפילתו תהיה תועבה לפני הקב"ה, שגם הקב"ה יאמר לו שכבר שמע תפילה זו.