Siman 253רנ״ג
1 א

מי הוא הראוי ליטול צדקה. ובו י"ב סעיפים:
מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול מהתמחוי מזון י"ד סעודות לא יטול מהקופה ואם יש לו ר' זוז ואינו נושא ונותן בהם או שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם לא יטול צדקה ואם יש לו ר' זוז חסר דינר ואינו נושא ונותן בהם אפי' נותנים לו אלף זוז בבת אחת הרי זה יטול: הגה ומי שהולך מביתו ונוסע מעיר לעיר לקבץ כל הדרך שהיה בדעתו ליסע כשהלך מביתו נקרא פעם א' ואפי' נתנו לו ר' זוז בעיר א' יכול לקבל יותר ומכאן ואילך אסור (מרדכי פ"ק דב"ב בשם א"ז) ואם יש לו הרבה והוא עליו בחוב או שממושכן לכתובת אשתו הרי זה יטול ואם יש לו בית וכלי בית הרבה ואין לו ר' זוז הרי זה יטול ואין צריך למכור כלי ביתו ואפי' הם של כסף וזהב במה דברים אמורים בכלי אכילה ושתיה ומלבוש ומצעות וכיוצא בהן אבל מגרדה או עלי שהם של כסף מוכרם ולא יטול מהצדקה והא דאין מחייבים אותו למכור כלי תשמישו של כסף וזהב דוקא כל זמן שאינו צריך ליטול מהקופה אלא נוטל בסתר מיחידים אבל אם בא ליטול מהקופה של צדקה לא יתנו לו עד שימכור כליו: הגה וכן במקום דאיכא תקנה שלא ליתן צדקה למי שיש לו דבר קצוב אין חושבין לו בית דירה וכלי תשמישיו (מרדכי ריש פ"ק דב"ק) וכל מי שהוא עשיר אסור ליתן לבניו אע"פ שהם גדולים אם הם סמוכים על שולחן אביהם (מרדכי פ"ק דב"מ בב"י סי' רנ"ב) וכל זה דרך צדקה אבל דרך דורון וכבוד יכול לקבל אדם כדאמרי' הרוצה ליהנות יהנה כאלישע (מרדכי מהגהות דב"ק):

One who has food to suffice for two meals must not take any from the Tamhuy.1Alms-basket or soup-kitchen, from which provisions are distributed daily. One who has enough for fourteen meals must not take anything from the Kuphah.2Charity-fund, distributed weekly. See Article 256. And if he has two hundred Zuz uninvested or fifty Zuz invested, he should receive no charity. But if he has two hundred Zuz minus one denar uninvested, he may accept charity, even if the sum of a thousand Zuz be given him at one time. And if he has much money in his possession, but is indebted to others, or the money is the security of his wife's widowhood-endowment, he is entitled to charity. If one possesses a house and many household utensils but no two hundred Zuz, he may accept charity; and he does not have to sell his household goods, even if they be vessels of gold and silver. This applies only to eating and drinking utensils, articles of clothing, bedclothes and the like; but if he has a silver strigil or pestle, he should sell it and not depend on charity. Further, this law that he is not required to sell his gold and silver utensils applies only where he does not have to touch the public charity-fund but depends upon secret private assistance. But where he asks to be maintained out of the Kuphah, he should be refused until he sell the utensils.
RMI.—And so, in communities where it is a rule not to give charity to anyone having a definite capital, the dwelling and the necessary household utensils are not reckoned as "definite capital."

2 ב

ויש אומרים שלא נאמרו השיעורים הללו אלא בימיהם אבל בזמן הזה יכול ליטול עד שיהיה לו קרן כדי שיתפרנס הוא ובני ביתו מהריוח ודברים של טעם הם:

Some authorities hold that the limits1200 Zuz, 50 Zuz. spoken of here, were meant only for their days,2Talmudic times. but that to-day one may depend on charity until he possesses a large enough principal to yield a sufficient income with which to support himself and family—and there is sound reason in this view.

3 ג

מי שהיו לו קרקעות ואם ימכרם בימות הגשמים ימכרם בזול ואם יניחם עד ימות החמה מוכרן בשויין אין מחייבין אותו למכור אלא מאכילין אותו מעשר עני עד חצי דמיהם ולא ידחוק עצמו וימכור שלא בזמן מכירה (ל' הרמב"ם פ"ט מהל' מ"ע דין י"ז) (ויש אומרים שאין מאכילין אותו רק עד שיכול למכור קרקעותיו בחצי דמיהן) (טור ושאר הרבה פוסקים) היו שאר האדם לוקחים ביוקר והוא אינו מוצא מי שיקח ממנו אלא בזול מפני שהוא דחוק וטרוד אין מחייבים אותו למכור אלא אוכל מעשר עני והולך עד שימכור בשוה וידעו הכל שאינו דחוק למכור:

If a poor man possesses a piece of land which he would have to sell cheaply if he sold it in the winter time, but which he could sell at full value if he waited till the summer, then he is not obliged to sell at a loss: he should be maintained by the tithes-of-the-poor to the extent of half the value of the property, so that he should not be driven to sell out of season. (But some hold that he is to be supported until he is able to sell at half-price.) If others are buying at a high price, but he is unable to find a purchaser except at a low price, because he is occupied, he is not compelled to sell but may live on the tithes-of-the-poor until he can sell at a fair price; so that all may know that he is not pressed to sell.

4 ד

בעל הבית ההולך ממקום למקום וכלו מעותיו בדרך ואין לו מה יאכל יטול צדקה וכשיחזיר לביתו אינו חייב [לשלם] (דהוה ליה כעני והעשיר דאינו חייב לשלם) (טור) :

If, while journeying from place to place, one's funds give out, he may resort to charity, and on returning home he is not compelled to refund (for the law in this case is like that of a poor man who later grows rich,—he does not have to repay).

5 ה

מי שפירנס יתום והיה מכוין למצוה וכשהגדיל תבע ממנו מה שפרנסו פטור: הגה אפי' היה לו ליתום באותה שעה אם לא שפירש שדרך הלואה פרנסו ודוקא יתום אבל אחר אפי' בסתם נמי אמרי' שדרך הלואה עשה מאחר שיש לו נכסים (תא"ו) ועיין בחושן המשפט סי' ר"ץ סעיף כ"ה:

If one who supported an orphan and intended it as an act of kindness, demands repayment when the orphan reaches majority, the orphan is not obliged to pay him.
RMI.—Even if he now has the means, he is not obliged to pay; since his patron did not specify at the time that it was in the nature of a loan. This applies only to an orphan. But another must pay, even if nothing was specified, for we assume it was meant as a loan; inasmuch as he now possesses the means.

6 ו

עני שגבו לו להשלים לו די מחסורו והותירו על מה שצריך המותר שלו ואם גבו לעניים סתם והותירו ישמרו לעניים אחרים וכן מותר שבוי לאותו שבוי ואם גבו לשבויים סתם והותירו ישמרו אותם לשבויים אחרים וכן מותר המת ליורשיו מותר מתים למתים ואם ראו הפרנסים שיש צורך שעה ורצו לשנות הרשות בידם:

If, in collecting for a poor man, more was collected than is necessary for the satisfaction of his wants, the excess belongs to him as well. But if they collected for "the poor" in general, and something remained, it should be kept for other poor. So, too, the excess of a ransom belongs to the ransomed one; but if they collected for "ransoming captives," what is left should be kept for future captives. So, too, what remains after burying a dead person belongs to the heirs, but the remainder of the "fund for burying the dead" should be kept for other dead. But if the heads of the community see fit to devote it to some immediate need, they may do so.

7 ז

מעות שגבו לפדיון שבוי ומת קודם שנפדה יש מי שאומר שהם של יורשיו ויש מי שאומר שלא זכו בהם יורשיו ולזה הדעת נוטה בזמן הזה דאמדינן דעתייהו שלא התנדבו על דעת כן והוא הדין לנטמע (פי' נטמן ונאבד כי בא השמש ת"י טמעת שמשא) השבוי בין העובד כוכבים קודם שנפדה: הגה ועיין בחו"מ סוף סי' רפ"ג והוא הדין אם נדר א' ליתומה מעות להשיאה ומתה דלא זכו בהם יורשים (מרדכי פ' אף על פי בשם ה"ר חיים והרא"ש כלל כ') ומיהו כל זמן שהיא חיה הם של היתומה וצריך לתת לה מיד ואין ממתינים עד נשואיה ואם מתה המעות חוזרין ועיין בחושן משפט סי' רנ"ג סעיף י"ו דיש חולקין:

If money was collected to ransom a captive, and the captive in question died before he could be ransomed, some hold that the money should go to the heirs, and others say it should not.1But should be returned to the contributors. To-day we incline towards this latter view, for we presume the donors did not intend that their money should thus be disposed of. The same law holds in case one captured by heathens becomes thoroughly assimilated and lost among them before ransoming is attempted.

8 ח

עני שנתן פרוטה לצדקה מקבלין ממנו ואם לא נתן אין מחייבין אותו ליתן נתנו לו בגדים חדשים והחזיר הישנים מקבלים ממנו ואם לא החזיר אין מחייבים אותו:

If a poor man contributes a coin to charity, the money is accepted; but if he does not give, he is not compelled to. If he was given new garments and he returns his old ones, they are accepted; but if he does not return them, he is not compelled to.

9 ט

עני שאינו רוצה ליקח צדקה מערימים ונותנין לו לשם מתנה או לשם הלואה:

If a needy poor man does not wish to be an object of charity, cunning may be resorted to; i. e., the money should be given him in the form of a gift or a loan.

10 י

עשיר המרעיב עצמו ועינו צרה בממונו שלא יאכל ממנו אין משגיחין בו:

A rich man who starves himself because of parsimony, need not be looked after.

11 יא

תלמיד חכם חייבים לתת לו לפי כבודו ואם אינו רוצה לקבל מתעסקין לסחור לו סחורה שקונים לו סחורה בזול וקונים ממנו סחורתו ביוקר ואם יודע להתעסק בפרקמטיא מלוין לו מעות לסחור בהם:

A scholar in need should be helped in a manner befitting his station. If he does not wish to accept their help as charity, they should buy goods for him cheaply and buy them from him at a higher price. If he really understands business, then they should lend him money with which to engage in traffic.

12 יב

מי שצריך לבריות ושט אחר פרנסתו ונתנו לו צדקה אין בעלי חובות יכולים להפרע ממנו ממה שגבה בצדקה: הגה אם לא שכתוב בקבוצו שחייב לאחרים דאז נתנו לו אדעתא דהכי שישלם (כך משמע מהגהות מרדכי דב"ב):

If one depending upon charity roams about for a livelihood and succeeds in collecting alms, his creditors cannot take what he collected as charity, in payment of debts due them.
RMI.—Unless it is noted in the charity records that he is indebted to others, for in that case the money was given him presumably to pay his debts.