Siman 93צ״ג
1 א

קודם שיתפלל צריך לשהות. ובו ד סעיפים:
ישהא שעה א' קודם שיקום להתפלל כדי שיכוין לבו למקום ושעה אחת אחר התפלה שלא תהא נראית עליו כמשאוי שממהר לצאת ממנה:

Before one prays one needs to wait: containing 4 subsections. // One should wait one "sha'ah" [variously: an hour, a period of time, a moment] when rising to pray, in order to focus one's heart to God. And [one should wait] one sha'ah after praying, so that [prayer] should not appear like a burden on one, that one is quick to leave it.

2 ב

לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה ולא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים ולא מתוך כעס אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין של תורה כגון סמוך לגאולת מצרים או סמוך לתהלה לדוד שכתוב בו רצון יראיו יעשה שומר ה' את כל אוהביו:

A person should not stand to pray except with awe and submission. [A person should] not [stand to pray] in the midst of laughter or lightheartedness or meaningless words, and not from anger, but rather from joy, like the comforting words of the Torah, like those that are close to the exodus from Egypt [presumably Shirat haYam?] or close to Tehila leDavid, like it is written "the will of God's fearers God will do", "God will guard God's lovers".

3 ג

אין עומדים להתפלל מתוך דין ולא מתוך הלכה שלא יהא לבו טרוד בה אלא מתוך הלכה פסוקה: הגה והיינו נמי כמו מתוך שמחה כי פקודי ה' ישרים משמחי לב (טור):

We do not stand to pray from judging a case, or from Jewish law, so that one's heart will not be distracted with it. Rather, we stand to pray from decided halacha. (Note {from the Rem"a} -- this is to say, with joy, because the records of God are upright and delight the heart {Tur})

4 ד

העוסק בצ"צ כעוסק בתורה דמי פירוש לענין לעמוד מתוכו להתפלל שגם זו שמחה היא לו שעוסק בצרכי צבור וי"מ דהיינו לענין דאינו צריך לפסוק להתפלל:

One who is busy with communal needs is like someone who is busy with studying Torah, similar to what we discussed about the matter of standing from it to pray -- that here, too, this is a joy for the person who is busy with communal needs. And there are those who are lenient/stringent, that is to say, for this matter that one does not need to stop [serving communal needs] in order to pray.